אור ברסלב

כתבי קודש על השס· רבי יעקב יצחק מפשיסחה

כתובות

סוכה

דף ז.

בעי מיניה מי שרי למבעל בתחילה בשבת אמר ליה והא לא איכתבי לה כתובה אמר להו אתפסוה מטלטלין לכתובתה. והקשה הר"ן הא הוי קונה קנין בשבת ואסור ואפשר משום מצוה התירו עיי"ש, ואף עפ"י שאמרו בירושלמי הלין דכנסין ארמלין צריכין להכנס מבעוד יום שלא יהא כקונה קנין בשבת אלמא אפילו במקום מצוה לא התירו ועיי"ש בר"ן. ונראה לתרץ דהנה קיי"ל אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברך ושפיר יש לחלק בין ירושלמי ובין הגמרא דילן דכאן אמרינן שיתן לה משכון ואין כאן עבירה לשום אדם רק לבעל ולאשה והם עושין מצות נשואין מש"ה במקום מצוה התירו כנ"ל אבל להירושלמי דמיירי בנשואין יש חטא גם להעדים דהא צריכין עדי יחוד ואין אומרים להם לחטוא בשביל דיזכה הבעל והאשה ודו"ק היטב:

דף טז:

בתוס' ד"ה וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא עיי"ש קשיות התוס', ונראה לתרץ דהנה הרמב"ם ז"ל פוסק (פרק י"ח מה' מלוה) דאם יש הכחשה בתוך הזמה לא נחשב הזמה לשלם משום כאשר זמם עיי"ש וא"כ כאן נמי י"ל דבאמת שם גבי זוכרני באשה פלונית שיצאה בהינומא שפיר יש לה קול דזה נקרא קול מה שהם זוכרים ומ"מ מקשה הש"ס שפיר דהא לפום סברא דהשתא דכל הנשאת בתולות יש לה קול א"כ כי אתי עדים מאי הוי הא הני סהדי שקרי נינהו היינו כי יכלו לומר שקר ולא ייראו שמא יוזמו כי אם יוזמם יהי' העדות בטל וגם יתוודע שלא היתה בתולה כי עיקר הקול היא מהם וכאשר יוזמו לא ישאר קול ג"כ וא"כ יהי' הכחשה בתוך הזמה ולא יצטרכו לשים וא"כ הוי להו עדות שאי אהה יכול להזימה ולא הוי עדות כך הוא קושיות הש"ס, וקושיות הש"ס לס"ד דהשתא הוא באמת קשה ג"כ אמתניתין דהא ממ"נ אם לא נחזיק העדים לקול א"כ איתרע לה רובא ואי נחזיק העדים לקול א"כ יהי' עדות שאי אתה יכול להזימה ולפי המסקנא דתירץ הש"ס דרוב הנשאת בתולות יש לה קול וא"כ יכול להיות אמת דהיתה בתולה ולא יהי' הכחשה בגוף העדות וא"כ שפיר הוי עדות שאינה יכול להזימן וממילא מתורץ מתני' דהתם ול"ק קושיות התוס' ודו"ק:

דף לד:

אמר אמר רב פפא היתה פרה גנובה לו וטבחה בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שבא לידי איסור שבת היתה פרה שאולה וטבחה בשבת פטור משום דלא נתחייב אלא משעת אונס עיי"ש, עוד איתא בגמ' אמר רבא הניח להן אביהן פרה שאולה משתמשים בה כל ימי שאילתה ופטור מאונסין טבחה ואכלה משלמין דמי בשר בזול הניח להן אביהן נכסים חייבים לשלם, ואיתא בגמ' שתי לשונות אהיכא קאי לחד לישנא קאי אטביחה ולחד לישנא קאי אמתה ודלא כרב פפא עיי"ש, והקשה הרב המגיד על הרמב"ם ז"ל דפסק כלישנא דקאי אמתה ופסק כרב פפא היתה פרה שאילה לו וטבחה בשבת פטור ועי"ש:

ונראה לתרץ דהנה יש עוד להקשות בגמרא אמאי קאמר להאי לישנא דקאי אמתה הוא דלא כרב פפא דילמא רב פפא סובר הכי משום אומד הדעת דאומדין דעתו אע"ג דלא אישתעבד אלא משעת אונס הוא רוצה שיתחיל השיעבוד שעה אחת קודם מיתת השואל משום דיורשין פטורים מאונסין ויפסיד הפרה דא"ל פרה שאולה איני רוצה שיתחיל השיעבוד קודם משום דלא עלה על דעתו שישחוט בשבת:

ונראה לתרץ דהנה יש עוד להקשות אמאי היורשין פטורים מאונסין נימא להו המשאיל אדעתא דהכי השאלתי לאבוכון שיהי' חיוב אונס דהא פסק הרמב"ם דאם אמר להם כך קודם שאירע לו אונס חייבין ע"כ צ"ל משום דמצי למימר דילמא שאול לאבינו בלא חיוב אונס א"כ אמאי השואל חייב לימא נמי כן דילמא השאלתי לי בלא חיוב אונס:

ונראה לתרץ דהנה איתא בב"ק (צ"ג:) דאם אמר קרע כסותי חייב ומקשה הגמרא הא תנן לשמור ולא לקרוע ותירצו שם שני תירוצים ר"ה תירץ דהא דתנן לשמור ולא לקרוע מיירי דא"ל כך קודם שבא לידו והא דתנן קרע כסותי חייב מיירי דא"ל כן בשעה שבא לידו ורבה תירץ דאם אמר ליה בשעה שבא לידו נמי פטור ומתניתין דחייב מיירי שא"ל אח"כ מש"ה לא מצי פטרי בדיבור משום שכבר נתחייב והשתא אתי שפיר דברי הראשון דיורשין פטורין משום דמצי למימר דילמא שאל בלא חיוב אונס אבל הוא בעצמו לא מצי למפטר בטענה זו משום דקאי אליבא דר"ה דלא מועיל הפטור בשעה שבא לידו אלא קודם שבא לידו וכנגד היורשין הוי קודם שבא לידו, והשתא ניחא ג"כ קושיא הראשונה דלא מצי קאמר דשיעבוד מתחיל שעה אחת קודם שמת דיורשין מצי למימר דילמא שאול לאבינו בלא חיוב אונס אלא דלא הועיל הפטור משום דאתי בבת אחת אבל אצל השיעבוד שיתחיל קודם שמת הוי הפטור קודם ומש"ה ע"כ צ"ל דפליגי ארב פפא ומתחיל השיעבוד ג"כ משעת שאלה ומש"ה לא מועיל הפטור ג"כ אצל השיעבוד, אבל כל זה ניחא אליבא דרב הונא אבל הרמב"ם ז"ל פסק כרבה שמועיל הפטור גם בשעה שבא לידו לא מצי היורשים לפטרו מטעם זה דילמא שאול בלא חיוב אונס משום דא"כ גם השואל מצי לפטור א"ע מטעם זה דלרבה מועיל הפטור גם בשעת מעשה ע"כ צ"ל דיורשין פטורין מטעם אחר משום דמצי למימר הזכות ירשני חן אבינו אבל החוב אין אנו מחויבין ע"כ צ"ל שכל שואל אינו רוצה שיהי' בלא חיוב אונס מש"ה השואל חייב אלא דלא מתחיל השיעבד עד שעת אונס ומש"ה במת מצי למימר דאנן אמדינן דעתו שרוצה שיתחיל השיעבוד שעה אחת קודם ומצי סברי כרב פפא אלא דהגמרא סברי כרב הונא והפטור של יורשים הוי משים דמצי סברי דילמא שאול בלא חיוב אונס ע"כ צ"ל להאי לישנא דקאי אמתה דהשיעבוד מתחיל משעת שאלה ופליגי אדרב פפא ודו"ק היטב:

דף מז.

בתוס' ד"ה השתא זבינא הקשה הר"י מאורלניש ע"ש, ונראה לי לתרץ דהנה במס' קידושין (דף ד' ע"א) איתא אין כסף אלו ימי נערות וכו' עד לבסוף ומסיק דאיצטריך לעיקר זבינא דאיילונית, והנה לפי גמרא זו י"ל קושיות התוס' דאי לאו ק"ו הוה אמינא דיכול למוכרה כשהיא נערה, ואין להקשות דא"כ ל"ל תיבת לאמה דהא איצטריך לאיילונית דאינו יכול למוכרה כלל וא"ל דאם באמת אינו יכול למכור איילונית ל"ל ויצאה חנם דחדא איצטריך לימי נערות וחדא בוגרת וליכא להקשות אם נפקא בנערות בוגרת מאי בעי גבי י"ל דמשכחת לה היכא דלא מכרה כלל רק עתה א"נ היכא דמכרה כבר ויצאה ואח"כ חזר ומכרה עתה ולס"ד דהשתא יכול למוכרה בימי בוגרת ע"כ איצטריך קרא דבימי בוגרת מיהו תצא מהאדון וא"כ הייתי טועה בדין אחר לגמרי לענין עיקר זבינא דאיילונית דאינו יכול למוכרה ע"כ קאמר הש"ס ק"ו ע"ז, וא"כ יקשה שפיר כי נפקא בנערות בוגרת מאי בעית גביה וע"כ איצטריך לעיקר זבינא דאיילונית דיכול למוכרה ודו"ק היטב:

דף פ:

תוס' נפלה לה משנתארסה ב"ש אומרים תמכור בירושלמי בעי מ"ט לא תנא גבי מקולי ב"ש וא"ל דלא תנא אלא דבר קל משני צדדים והכא חומר לבעל דהא תני התם בש"א הפקר לעניים הפקר והרי הוא חומר לבעל הבית ואפשר לומר דאין זה חומר לבעל הבית מפני שמדעתו מפקיר ע"ש, והנה יש להקשות דהנה בפ' הכותב (דף פ"ו ע"ב) תוס' ד"ה רב אשי אמר בנכסים וכו' אית ליה לר"א יד בעל השטר על התחתונה תימא אמאי תני אם מכרה קיים בדיעבד הא לכתחילה נמי יכולה למכור:

ונראה דלא קשה מידי דהא מקשה הגמרא דהלשון דין ודברים גרוע הוא רק דכותב לה ועודה ארוסה כיון דעדיין לא זכה בה דדעתו שלא יזכה וא"כ כיון דלב"ה לא תמכור לכתחילה משנתארסה א"כ יש לו זכות גם בעודה ארוסה שלא תמכור ולפ"ז לא מהני הלשון דו"ד דלענין זה הוה כמו נשואה ולהכי דוקא בדיעבד קיים, ולפ"ז קשה דלתני גבי מקולי ב"ש דיש קולא דכתב לה דו"ד לב"ש מהני הסילוק גם אלכתחלה דהא גם בזה עדיין לא זכה בעודה ארוסה ולב"ה לא מהני הסילוק כנ"ל וא"ל כמו דמשני התוס' דהוי חומר לבעל דהרי מדעתו סילק עצמו וכתב לה דין ודברים והוי כמו מפקיר ודו"ק היטב:

דף ע:

בתוס' ד"ה טפי לא עביד שליחותיה וכו' וא"ת ויפקיר עיי"ש, ולכאורה יפלא דמדוע לא הקשו התוס' על קודם ל' יום יפקיר ולמה לי פרנס, וי"ל דהנה קשה על קושיות התוס' מאי מועיל כשיפקיר הא כל זוכה מן ההפקר הוא מטעם מציאה וקי"ל מציאת אשה לבעל אך דלאחר ל' שפיר קשה דיפקיר דהא עיקר הטעם דמציאת אשה לבעלה הוא משום איבה, וא"כ הכא ניחא ליה דלא יזכה במציאה כדי שלא יצטרך להוציאה כיון דליכא תקנה אחרת ולא שייך איבה אבל קודם שלושים איכא איבה ואיבה ואינה צריך להוציאה ודו"ק.

דף צה:

איבעי' להו ניזונת תנן או הניזונת וכו' הני תהוי להו איבה עיי"ש בגמ' והרמב"ם ז"ל פסק ניזונת והכי קיי"ל:

ויש להקשות מנא ליה הא דהא קאמר רב דליכא למיפשט מהא דהניזונית תנן וקיימא בספיקא עכ"פ, ונראה לי דבאמת לפי סברת המקשן איני יכול להוכיח אבל לפי סברת המתרץ שפיר מוכח דניזונת תנן דאמרינן בירושלמי הטעם דמציאת אשה לבעלה כדי שלא תגנוב ותאמר מצאתי זאת ע"כ י"ל דהמקשן סובר שיטת הירושלמי, אבל לפי דברי המתרץ דס"ל טעמא משום איבה ע"כ מוכח דניזונת תנן דהא איבעי' לן לקמן אי נכסי בחזקת יתמי קיימא אי בחזקת אלמנה קיימא והקשה בתוס' אמאי לא אמר נמי בחזקת ב"ח ותירץ בס' השיטה מקובצת דלא שייך לומר נכסי בחזקת ב"ח כיון שיש לו קצבה עיי"ש, ואמרינן זרק כלים מראש הגג על כרים וכסתות ובא אחר ונטל את הכרים וכסתות שניהם פטורים זה שזרק פטור שזרק על כרים וכסתות וזה שנטלים פטור משום דההיזק לא נעשה מיד ודוקא שהזיק בדידיה אבל לא הזיק בדידי' לא בעינן שיהי' ההיזק נעשה מיד ואמרינן נמי האחין שחלקו לקוחות הן ואין מלוה ע"פ גובה מהן ועכ"פ משלמין לו מדיני דגרמי, א"כ כאן נמי שמתרץ תהוי להו איבה קשה הא קיי"ל מזונות אינה יכולה לגבות ממשעבדי נמצא ימכרו כל הנכסים הדר ה"ל איבה רק דצריכים לשלם מדינא דגרמי אך זה שייך דוקא במזונות שעבר דהוי ההיזק נעשה מיד אבל מזונות דלהבא לא נעשה ההיזק מיד ופטורים, אך אי אמרינן נכסי בחזקת אלמנה קיימי הוה שלא בדידי' עביד מעשה וחייבים נמצא ממ"נ אי איירי מלשעבר מאי שייך איבה דמאי ה"ל להשהות ואי איירי בלהבא צריכים לשלם מטעם גרמי דהנכסים בחזקתה ולפ"ז שפיר אמרינן למסקנא דהטעם משום איבה ניזונת תנן והוי בחזקת אלמנה אבל אי הניזונת תנן והנכסים בחזקת יתומים הוי בדידי' עביד מעשה הוי כפירוש השיטה מקובצת הנ"ל דמ"ט אמרינן נכסי בחזקת אלמנה קיימו ולא בחזקת ב"ח משום דבאלמנה אינה קצוב אבל אי אמרינן יכולין לסלק איזה מהן שירצה בשלמא במזונות הוי אינו קצוב וא"כ כל נכסי משועבדים וא"כ כאן כ"ש שהיתומים יכולין לסלקה מהמזונות שלא יתנה לה כלל לאו ק"ו דהנכסים בחזקת יתמי וא"כ הוי בדידי' עביד מעשה ופטורים מגרמי וא"כ הוי לה איבה ואמאי מציאתה לעצמה אלא ודאי ניזונת תנן ודו"ק:

ובביאור יותר נראה לי כך הוא דהא דנכסי בחזקת אלמנה קיימו הוה שלא בדידי' עביד מעשה ובזה היכא דההיזק לא נעשה מיד אפ"ה חייב, ואין לומר דלשעבר לא הוה בחזקת אלמנה מחמת דהיא מוכרת שלא תתענה ולשעבר לא שייך לא תתענה וא"כ לא הוי בחזקת אלמנה. לא קשה מידי משני פנים האופן האחד איהו דאפסיד אנפשה האופן השני לשעבר הוי היזק נעשה מיד וא"כ ממ"נ עולה יפה ודו"ק:

ועוד נראה לי לתרץ באופן אחר דברי הרמב"ם ז"ל מהיכן יצא לו דניזונת תנן דהנה אמרינן קונמות מפקיעין מידי שיעבוד והקשו התוס' א"כ כל אדם יפקיע חובו ע"י קונם ומתרץ הפנ"י כיון דבהלואה קא שקיל לא שייך קונם דהא לא נטל אלא מה שנתן, ולפ"ז קשה מאי קאמר הגמרא דהוי לה איבה הא מ"מ יכול להפקיע ע"י קונם דהא לא נתנה לו כלום אך בהא תליא אי אמרינן נכסי בחזקת אלמנה קיימי לא מצי למיסר ע"י קונם אבל אי אמרינן נכסי בחזקת יתמי מצי למיסר ע"י קונם דהא רש"י פירש דקונם אינו מפקיע מידי שיעבוד מזונות דאורייתא וא"כ כאן דמזונות אלמנה הוא מדרבנן יכול קינה להפקיע וא"ל כתירוץ הפני יהושיע דהא לא מידי נתנה ע"כ מוכיח הרמב"ם ניזונת תנן והוי נכסי בחזקת אלמנה וא"כ לא יכיל קונם להפקיע מידי שיעבוד, ואי אמרינן הניזונת תנן הוי נכסי בחזקת יתמי דהתוס' הקשו מ"ט אמרינן נכסי בחזקת אלמנה קיימי נימא בחזקת בע"ח קיימי ותירצו דב"ח יש לו קצבה ואין הנכסי' בחזקתו אבל מזונות קצוב ושפיר בחזקתו ולפ"ז שפיר מוכיח התרצן ניזונת תנן דאי אמרינן הניזונת תנן קשה הא יכולין להפקיע ע"י קונם וליכא למימר דידיה שקיל משום נכסי בחזקת אלמנה דמ"ט אמרינן דנכסי בחזקת אלמנה משום דאין לו קצבה כיון דהניזונת תנן יכולין לסלקה בכתובה ואין לה מזונות נמצא אין כתובה מחמת שיש לה קצבה ע"י כתובה והי' קשה קושיא הנ"ל אלא ודאי ניזונית תנן ואין לסלקה בכתובה נמצא הם בחזקתה וא"כ לא קשה קושיא הנ"ל ועכ"פ שפיר מוכיח כהרמב"ם ז"ל מכח קושיא הנ"ל ודו"ק היטב:

דף צז.

משנה. אלמנה בין מן האירוסין בין מן הנשואין מוכרת שלא בב"ד רשב"ג אומר מוכרת שלא בב"ד דוקא מן הנשואין אבל מן האירוסין לא תמכור אלא בב"ד. גמ', בשלמא מן הנשואין וכו' תנן גרושה לא תמכור אנא בב"ד וכו' הא מני וכו' הא נמי תנינא לא לאתויי מגורשת ואינה מגורשת וכו' בעלה חייב וכו' עיי"ש היטב. ויש לדקדק דבמשנה תנן כל שאין לה מזונות לא תמכור אלא בב"ד ואמר בגמ' לאתויי מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונות דמתניתין אתא לאשמועינן לא תמכור אלא בב"ד ואמר דאשמועינן דחייב במזונות, וי"ל דפסקינן ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא היבם יש לו ודאי חצי' והספק ספק אם יש לו והוי יבם מוחזק ואין ספק מוציא מידי ודאי, ולפ"ז הכא במגורשת ואינה מגורשת ואח"כ נתארמלה הוי ספק אי הוי גירושין ואית לה כתובה ולא מזוני ואי לא הוי גירושין אית לה מזוני ולא כתובה ואח"כ כשמת אית לה כתובה בודאי ומזונות ספק והוי מוחזקת בכלהו נכסי ודו"ק היטב:

דף צז:

גובית כתובתה מני ר"ש וכו' רבנן סברי מקצת כסף ככל כסף ופרש"י המקצת שיש לה עליהן הוי ככולה. והקשה הפנ"י דמנא לי' הא דילמא המקצת שיש לה שגבתה הוי ככולה ועיי"ש. וי"ל דהנה קיי"ל האחין שחלקו לקוחות הן דאין ברירה ולפי זה היכא שהמלוה בשטר גובה מיתמי קודם שחלקו נמצא שאח"כ מלוה ע"פ לא יוכל לטרוף משום דמלוה ע"פ איני טורף ממשעבדי ותיכף שיגבה הבע"ח בשטר הוה אינהו לקוחות דאין ברירה אך י"ל דבע"ח לית ליה אלא שיעבוד והאי מה שגבה הוי שלו ולית לי' באחרים כלום ולא הוי יתמי בשביל גבייהו לקוחות דהא מ"ט האחין שחלקו לקוחות משום דאין ברירה דיכול להיות מה שגבה היא של חבירו אבל בבע"ח מה שגבה הוי שלו משום דאין לו עליו אלא שיעבוד, ולפי"ז כאן באלמנה דקיי"ל נכסי בחזקת אלמנה קיימי תיכף שגבתה כתובתה הוי אינהו לקוחות דאין ברירה ולא דמי לבע"ח דאין לו אלא שיעבוד אבל כאן הנכסים בחזקתה ולכך אין לה מזונות דקיי"ל דמזונות לא טריף ממשעבדי וכאן שנטלה כתובתה הוי אינהו לקוחות ואינה יכולה לטרוף מהם, אך אי אמרינן למפרע היא גובה טעם זה אינו כיון שגבתה אמרינן למפרע היא גובה א"כ לא הוי לה מזונות, אך י"ל דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים. ולפ"ז מתורץ קוש' הפנ"י דשפיר אמרינן מקצת כסף שיש לה מהם הוי ככל כסף מאי אמרת דנימא דמקצת כסף שגבתה הוי ככל כסף זה אינו דשפיר אמרינן למפרע היא גובה דמ"ט אמרינן למפרע היא גובה משום דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים שאסור להשהות עם אשתו בלא כתובה הא קיי"ל בשכותב לה כתובה אחרת ניתנה כתובה הראשונה לגבות מחיים א"כ אהאי מקנת אמרינן שפיר ניתנה לגבות מחיים משום דאמרינן מקצת הוי ככולה וא"כ אהאי מקצת שיש לה עליהם נמי הוי ככולה והוה כאלו כתב לה כתובה אחרת ושפיר אמרינן למפרע היא גובה נמצא שיש לה מזונות שפיר ודו"ק היטב:

דף קי.

שנים שהוציאו שט"ח זה על זה אדמון אומר כיצד אתה לוה ממנו ורבנן אמרי זה גובה וזה גובה, אתמר שנים שהוציאו שט"ח זה על זה ר"נ אמר וכו' ור"ש אמר וכו' כי פליגי היכא דאית לי' לחד עדיות ובינונית ולחד זיבורית מ"ס בשלו הן שמין ומ"ס בשל עולם הן שמין תנן וחכמים אומרים זה גובה וזה גובה הב"ע כגון שלוה זה לעשר וזה לחמש ה"ד אי דמטי זמני' מ"ט דחכמים עיי"ש, והקשה הבעל המאור אמאי לא הקשה הגמרא תיכף אי דמטי זמני' מ"ט דחכמים ותירץ דלר"נ לא קשה מידי די"ל דלכך לוה מיניה דאית לחד עדיות ובינונית ולחד זבוריות ולוה מיניה כדי להשתכר דהוא לא יגבה אלא זיבורית והיא יגבה בינונית דהא סבר בשלו הן שמין אבל לר"ש דס"ל בשל עולם הן שמין לא ישתכר כלל עיי"ש, והקשה הרמב"ן דא"כ לר"ש נמי יכול לתרץ דאית ליה לחד זבוריות ומיירי במטי זמניה וא"כ יגבה היא עדיות והוא לא יגבה אותו אלא זיבוריות ע"כ:

ונראה לפענ"ד ליישב דלכאורה קשה על בעה"מ דמאי תירץ דאית לי' לחד עדיות ובינונית ויגבה הוא בינונית ויגבה אותו זיבורית הא קיימא לן דשומא הדרא ויכול לומר המעות שיש לי אצלך בעדי תן לי הקרקע ככל חוב דעלמא אלא ע"כ צ"ל דהיכא דהשביח הך קרקע אינו חוזר וא"כ הכא השביח דנעשה אצלו עדיות ולפ"ז לא קשה מה שהקשה הרמב"ן הא יכול להיות בעדיות ז"א דהא הוי שומא הדרא ולא שייך דהשביח דהא מקודם נמי היתה עדיות ודו"ק היטב כי עמוק:

תוכן העניינים

כתבי קודש על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה