כתבי קודש על השולחן ערוך· רבי יעקב יצחק מפשיסחה
חושן משפט · סימן סו
ס"ק ע"ה הקשה הש"ך על המחבר שם שכתב לפיכך הזוכה בשטר הפקר שחבירו הפקיר שטרו אינו קונה ע"י המלוה הכתובה בו, והקשה הש"ך הא בלאו הכי נמי לא קנה דהא הלוה שחייב בשטר זה הוא קידם בו ומיד שהפקיר השטר זכה הלוה במה שבידו והביא ראי' מש"ס פרק הפרה (דף מ"ט) בשכר הגר שזכה הלוה במה שבידו תיכף במיתת הגר ועיין בתומים ובקצות החושן ובנתיבות כולם דחקו עצמם ליישב:
ונראה ליישב דהנה ודאי שיעבוד הגוף שיש לו על הלוה בודאי אינו יכול להפקיר כמו שאין יכול למכרו הגם דלהלוה עצמו יכול להפקיר, הא קיי"ל דהפקר לא הוה עד שיפקיר לכל העולם והכא לא הוי הפקר אלא להלוה עצמו וא"כ ממילא לא הוי הפקר אפי' נגד הלוה וא"כ נשאר שיעבוד הגוף אצל המלוה ולא הוי הפקר אלא רק שיעבוד נכסים ואהא לא קשה דהלוה קודם הוא לזכות בשיעבוד נכסים דלא ירויח בזה דהא אם שיעבוד הגוף ממילא משועבדים נכסי הלוה להמלוה מטעם ערב וא"כ הי' יכול אחר לזכות בשיעבוד נכסים אם לא מטעם המחבר אבל שטר בנכסי הגר דהתם במחל נכסיו זוכה מטעם יורש וא"כ אם הלוה קדים יכול לזכות גם בשיעבוד הגוף דהא היורש יורש את שיעבוד הגוף דהא קיי"ל אפי' יורש מוחל ואם זכה בשיעבוד הגוף ממילא נפקע שיעבוד נכסים ודוק היטב:
ואח"כ מצאתי כעין זה בפנ"י במס' קידושין גבי עבד עברי על תוס' ד"ה ולימא לי' באפי תרי זיל ע"ש ובס' הפלאה על קידושין: