אור ברסלב
כתבי הרמבם שמנה פרקים להרמב"ם › פרק א

כתבי הרמבם· רבנו משה בן מימון [הרמב"ם]

שמנה פרקים להרמב"ם · פרק א

הקדמת המחבר

פרק ראשון בנפש האדם וכחותיה

דע שנפש האדם אחת ויש לה פעולות רבות חלוקות יקראון קצת הפעולות ההן נפשות ויחשוב בעבור זה שיש לאדם נפשות רבות כמו שחשבו הרופאים עד ששם ראש הרופאים פתיחת ספרו שהנפשות שלש טבעית וחיונית ונפשית ופעמים שתקראנה כחות וחלקים עד שיאמר "חלקי הנפש" וזה השם יעשוהו הפילוסופים הרבה פעמים ואינם רוצים באמרם "חלקי" שהיא מתחלקת כהחלק הגופים אבל הם מונים פעולותיה החלוקות שהן לכלל הנפש כחלקים לכל המחובר מהחלקים ההם ואתה יודע שתקון המדות היא רפואת הנפש וכחותיה וכמו שהרופא אשר ירפא הגופים צריך שידע תחלה הגוף אשר ירפאהו כולו וחלקיו מה הם רצוני לומר גוף האדם וצריך שידע איזה דברים יחלוהו וישמור מהם ואיזה דברים יבריאוהו ויכוין אליהם כן רופא הנפש הרוצה לתקן מדות האדם צריך שידע הנפש וכחותיה בכללה וחלקיה ומה יחלה אותה ומה יבריאה. ומפני זה אומר שחלקי הנפש הם חמשה - הזן והוא נקרא צומח המרגיש המדמה המתעורר והשכלי וכבר הקדמנו בזה הפרק שדברינו אינם רק בנפש האדם כי כח המזון שיזון בו האדם אינו ככח המזון שיזון בו הסוס והחמור כי האדם ניזון בחלק הזן מן הנפש האנושית והחמור ניזון בחלק הזן מן הנפש החמורית והנשר ניזון בחלק הזן מן הנפש אשר לו. ואמנם על הכל יאמר "נזון" בשתוף השם לבד לא שהענין כולו אחד בעצמו. וכן יאמר על האדם ושאר בעלי חיים "מרגיש" בשתוף השם לבד לא שההרגש אשר באדם הוא ההרגש אשר בשאר בעלי חיים ולא ההרגש אשר בזה המין הוא ההרגש בעצמו אשר במין אחה אבל כל מין ומין מאשר לו נפש יש לו נפש אחת בלתי נפש האחר ותתחיבנה מנפש זו פעולות ומנפש זו פעולות אחרות ואפשר שתדמה פעולה לפעולה ויחשוב בשתי הפעולות שהן דבר אחד בעצמו ואין הדבר כן. והמשל בזה שלשה מקומות חשוכים האחד מהם זרחה עליו השמש והאיר השני האיר עליו הירח והאיר והשלישי הודלק בו הנר והאיר. הנה כל אחד מהם נמצא בו האור אבל סבת זה האור ופועלו - השמש ופועל אחר - הירח ופועל אחר - האש כן פועל הרגשת האדם הוא נפש האדם ופועל הרגשת החמור הוא נפש החמור ופועל הרגשת הנשר הוא נפש הנשר ואין להם ענין שיקבצם אלא שתוף השם בלבד והבן זה הענין שהוא נפלא מאד וכשלו בו הרבה מהפילוסופים ותחיבנה בזה הרחקות ודעות בלתי אמתיות. ואשוב אל כונתי בחלקי הנפש ואומר החלק הזן ממנו הכח המושך המחזיק המעכל הדוחה למותרות המגדל המוליד בדומה המבדיל הליחות עד שיפריש מה שצריך להזן בו ומה שצריך לדחותו והדברים על אלו שבעה הכחות ומה יעשו ואיך יעשו ובאיזה איברים פעולתם יותר נראית ויותר נגלית ומה מהם נמצא תמיד ומה יכלה מהם לזמן קצוב זה כולו ראוי במלאכת הרפואה ואין צורך לו בזה המקום. והחלק המרגיש ממנו הכחות ההם המפורסמים אצל ההמון הראות השמע הטעם הריח והמשוש. והוא נמצא בכל שטח הגוף ואין לו אבר מיוחד כמו שיש לארבעה כחות. והחלק המדמה הוא הכח אשר יזכור רשומי המוחשים אחר העלמם מקרבת החושים אשר השיגום וירכיב קצתם אל קצתם ויפריד קצתם מקצתם ולזה ירכיב זה הכח מן ענינים אשר השיגם ענינים שלא השיגם כלל ואי אפשר להשיגם כמו שידמה האדם ספינת ברזל רצה באויר ואדם שראשו בשמים ורגליו בארץ ובהמה באלף עינים על דרך משל והרבה באלו הנמנעות ירכיבם הכח המדמה וימציאם בדמיון. ובכאן טעו המדברים הטעות המגונה הגדולה אשר בנו עליה פנת חטאתם בחלוקת המחויב האפשר והנמנע שהם חשבו או הביאו בני אדם לחשוב כי כל מדומה אפשר ולא ידעו שזה הכח ירכיב ענינים שמציאותם נמנעת כמו שזכרנו. והחלק המתעורר הוא הכח אשר בו ישתוקק האדם לדבר אחד או ימאסהו ומזה הכח יבא אל פעולות בקשת הדבר והבריחה ממנו בחירת דבר אחד או התרחק ממנו הכעס והרצון הפחד והגבורה האכזריות ורחמנות אהבה והשנאה והרבה מאלה המקרים הנפשיים וכלי זה הכח - כל אברי הגוף ככח היד על לקיחת דבר ונגיעתו וכח הרגל על ההליכה וכח העין על הראות וכח הלב להתגבר או לירא בעת הפחד וכן שאר איברי הגוף הנראים והנסתרים הם וכחותיהם (כולם) כלים לזה הכח המתעורר והחלק השכלי הוא הכח הנמצא לאדם אשר בו ישכיל בו תהיה ההשתכלות בו יקנה החכמות ובו יבדיל בין המגונה והנאה מן הפעולות ואלו הפעולות מהן מעשיות ומהן עיוניות והמעשיות - מהן מלאכות מחשבות ומהן מחשבי. והעיוניות - אשר בהן ידע האדם הנמצאות שאינן משתנות כפי מה שהן עליו והן אשר תקראנה "חכמה" סתם. והמלאכות מחשבות הוא הכח אשר בו ילמוד המלאכות כנגרות עבודת האדמה הרפואה והמלחות. והמחשבי הוא הכח אשר בו יסתכל בדבר אשר ירצה לעשותו אם אפשר לעשותו אם לאו אם אפשר לעשות - איך צריך שיעשה זה שיעור מה שצריך שנקח מענין הנפש הנה ודע שזאת הנפש האחת אשר קדם ספור כחותיה וחלקיה היא כחומר והשכל לה צורה וכשלא הגיעה לה צורה יהיה כאילו מציאות ההכנה שבה לקבל הצורה ההיא לבטלה וכאילו היא מציאות הבל והוא אומרו (משלי י"ט ב) "גם בלא דעת נפש לא טוב" רצונו לומר שמציאות הנפש שלא הגיעה אליה הצורה אבל תהיה נפש בלא דעת לא טוב. אבל הדברים על הצורה והחומר השכלי והדעות כמה הם ואיך יגיעו - אין זה מקומם ולא יצטרך במה שנרצה לדבר על המדות והוא יותר ראוי בספר הנבואה אשר זכרנו ובכאן אפסוק בזה הפרק ואתחיל באחר:

תוכן העניינים

כתבי הרמבם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה