אור ברסלב
כתבי הרמבם פירוש המלות הזרות › אות העין

כתבי הרמבם· רבנו משה בן מימון [הרמב"ם]

פירוש המלות הזרות · אות העין

אות הסמך

העברה - שם נגזר מ'עבר' - ושימשנו ממנו בזה המאמר בשני עניינים האחד - על אמונת המאמינים מן המדברים שכל מקרה - דבר עובר ואפשר שיהיה בכל גשם אומרים שאפשר היה שהשמים יהיו שטוחים כיריעה ושיהיו באמצע ואפשר היה לארץ שתהיה למעלה ותקיף השמים - וכן אומרים בכל העניינים לא יוציאו מהם רק מעט מזער כאשר תמצאהו בפ' ע"ג מן החלק הראשון - זה המין מן האמונה קראוהו שער ההעברה; ותיאמר מלת 'העברה' לדבר שייעשה או יאמר לא בדקדוק כראוי אך הרחיב בו שלא כראוי - כלומר העביר הכוונה:

עגולה - נגזר מ"עגול סביב" - שמוהו שם לשטח עגול שבתוכו נקודה שכל הקוים הישרים היוצאים ממנה אל הקו הסובב בשטח ההוא שוים והנקודה ההיא נקראת מרכז העגולה - הנה הוצרכנו לבאר כל אחד בחבירו:

נעלה והנבנה ממנו - במקום 'נסתלק' והנגזר ממנו כי הוא תרגומו; וכבר השיבותי דברי לגזרת 'נסתלק' בעבור שהוא יותר מורגל בלשון לרוב השתמש התלמוד והמשנה בו:

על דעת - שמתיו במקום 'לפי דעת' מאמרו "על דעתך כי לא ארשע" ומפני שלשון הערבי בו 'עלי' עשיתי 'על דעת'; אחר כן הסכמתי להחליפו במלת 'לפי' מפני שהיא ידועה וענין "על דעתך" מעט הם שיזכרוהו עד ראותם אותו במקומו; ואולי נשאר מהם שלא החלפתי - על כן הודעתי עניינו:

על מה שהוא עליו - כן הוא לשון הערבי בעניין 'לפי מה שהוא' והוא רגיל בלשונם הצח; ואני העתקתיו בתחלה כאשר מצאתי; ואח"כ נתתי את לבי שלא נמצא זה העניין בלשוננו והחלפתיו 'כפי מה שהוא' או 'לפי מה שהוא' - בחיסור מלת 'עליו'; ואולי נשאר מהם - על כן זכרתי עניינו ויתקנהו הרואה; וכבר העירותי על זה בפתיחת זה השער:

עניינים אלוקיים - רומזים אל הגלגלים והכוכבים ומקריהם - ונכתב באות הדל"ת במלת 'דעות אלוקיות'; וכן דעות שיש לאדם בעניין השכלים הנפרדים ובעניין הגלגלים מפני שהם עניינים אלוקיים' יקראום דעות אלוקיות:

עצם - פירשנוהו באות האל"ף במלת 'איכות'. ובנינו ממנו עניינים ובניינים 'נתעצם' וזולתו כדרך הפילוסופים שבנו מן המלה שהעתקנוה ב'עצם' מלשון היתה אתם לעניין אחר ולא נמצא לה בעניין האחר בניינים בלשון והם לצרכם בנו מן העניין השני:

עצם פרדי - פירשנוהו באות החי"ת במלת 'חלק':

ערך - ידוע עניינו; ועשאוהו המעתיקים כשם נרדף ל'יחס' - תאמר ערך עשרה אל שלשים כערך שלשים אל תשעים וכן תאמר יחס עשרה אל שלשים כיחס שלשים אל תשעים:

עתה - הוא בלשוננו שם לזמן העומד שהוא אמצעי לפי הדעת ההמוני בין הזמן העובר והזמן העתיד וכן הוא בפי חכמי הלשון המדקדקים; ואולם לפי האמת בעצמה אין רק שני זמנים עובר ועתיד כי לא יימצא וגם לא ידומה חלק מזמן שלא עבר או שאינו עתיד לבוא - שאחר שהזמן כמה מתדבק אשר כבר ביארנו עניינו במלת 'איכות' כשידמה האדם מה שעבר ממנו או מה שעתיד לבוא יהיה סוף ממה שעבר ממנו הוא תחלה למה שעתיד לבוא כאשר הנקודה שעליה ייחלק הקו היא סוף לאחד החלקים וראש לחלק האחר - והדבר ההוא המדומה שיחסו אל הזמן המחולק בדמיון כיחס הנקודה המדומה אל הקו המחולק יקראוהו הפילוסופים עתה. סוף דבר יחס העתה אל הזמן הוא יחס הנקודה אל הקו ושווים הם בכל דיניהם כי הזמן והקו הם מין אחד מן הכמה כאשר זכרנו במלת 'איכות'. ועשו ממנו הפילוסופים 'עתות' - ונמשכתי אחריהם:

עתק - מלה משותפת מצד הסיפוק; עניינו הראשון - היעתק גוף ממקום למקום "המעתיק הרים ולא ידעו"; וכן כשישנו לשון ספר אל לשון אחר - יקראוהו העתקת הספר כלומר העתק דבריו מן הלשון הראשון אל הלשון השני; וכן קורא הערבי דברי קבלה דברי העתקה - מזה העניין; ואני גזרתי ממנו לשון נפעל בשני הענינים - ואע"פ שנמצא בלשוננו הבנין הקל שהיה אפשר לעמוד במקומו אבל נראה לי שיותר מובן אמרי נעתקו אלינו מדותיהם מאמרי עתקו אלינו מדותיהם:

תוכן העניינים

כתבי הרמבם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה