כתבי הרמבם· רבנו משה בן מימון [הרמב"ם]
פירוש המלות הזרות · אות האלף
איכות - זאת המלה שם מקרה גזרוה המעתיקים ממלת 'איך' שהיא מלת שאלה על תכונת הדבר "איכה יעבדו הגוים האלה וכו'" - כלומר על אי זו כוונה - נמשכים בזה אחר לשון הערבי שיש בו 'איך' ו'איכות'; גם יבנו ממנה פעולות 'מאוייך' 'מתאייך' - רוצים ב'מאוייך' שהוא בעל איכות וב'מתאייך' - שהוא מקבל איכויות - נמשכים בזה אחר לשון הערבי. וזאת מילת 'איכות' היא שם לאחד המאמרות העשרה אשר לא יימלט נמצא מהיותו אחד מהם האחד מהם הוא עצם והתשעה מהם - מקרים - וכבר ביאר אריסטו בספרו הידוע ב"ספר המאמרות" מהות כל אחד מהם כפי מה שסובלים מן הביאור ואני אזכירם לך הנה כי רובם נזכרו בזה המאמר:
ודע שאני נמשכתי במלת 'מאמרות' אחרי המעתיקים אשר לפני ואחרי המחברים אך נראה לי שהיה ראוי להם לומר 'נאמרות' או 'נאמרים' כי כן המלה הערבית לשון פעולות והיא סובלת כענין 'נשואות' או 'נשואים על דבר' - רוצים במלת 'נאמרות' שכל אחד מהם נאמר על דבר - כלומר נשוא עליו במאמר - כאמרך 'כל אדם - גוף צומח - מרגיש - מדבר' הנה נשאת על האדם 'הגוף הצומח החי המדבר' והוא עצם; וכן באמרך 'כל עורב שחור' - נשאת עליו איכות המראה או תאמר מקרה האיכות המתפעלת וכן תשא עליו איכות הרך והקשה והוא סוג אחר מהאיכות - וכן כל המינים מסוג זה; וכן תשא עליו שהוא גדול או קטן והוא איכות הכמות; וכן תשא עליו כל סוגי האיכות:
וקודם שאתחיל בביאורם אקדים להודיעך עניין שבעה שמות שמשתמשים בהם תמיד חכמי המופת. דע שהפילוסופים חילקו המלות הכלליות הנפרדות - לחמישה חלקים או אמור מנו העניינים הנפרדים הכלליים חמשה והם הסוג והמין והמבדיל והסגולה והמקרה כפי מה שביארוהו:
הסוג - חקקוהו הוא נאמר על רבים שונים במין במענה שאלת מהו; וכן חקקוהו חוק אחר אמרו הסוגי הוא הכולל יותר שבשני נשואים נפרדים שיתדמו בו שני דברים במקריהם ובעצמיהם. ועניין שני החוקים אחד בהודעת אמתת הסוג כי המובן משניהם שהסוג הוא דבר הכולל דברים רבים חולפי הצורות המיניות - כ'צומח' על דרך משל שכולל האילנות למיניהם ועשבי האדמה למיניהם ובעלי חיים למיניהם (שגם הם צומחים) - הנה ה'צומח' סוג להם כולם; גם ה'אילן' סוג לתמר ולתאנה ולגפן ולרמון וליתר מיני האילנות; וכן 'עשב האדמה' הוא סוג לכרוב ולתרדין ולחסא ולכרפס ולכיוצא בהם ממיני עשב האדמה; וכן 'בעל חיים' הוא סוג לאדם ולסוס ולשור ולחמור ולזולתם ממיני בעלי חיים:
המין - בעל החוק הראשון ל'סוג' חלק ה'מין' לשני עניינים לכולל ולמיוחד; וחקק הכולל שהוא המסודר תחת הסוג או אשר ייאמר הסוג עליו ועל זולתו בעצם; וחקק המיוחד שאינו כולל תחתיו מינים רק אישים והוא מין שהוא מורה על מהות משותפת בין פרטים שאין שינוי ביניהם בעניינים עצמיים. ובעלי החוק השני ל'סוג' חקק ה'מין' שהוא מיוחד לשני שבשני הנשואים הנפרדים שיתדמו בו שני דברים בעצמיהם - הנה ה'אילן' הוא מין ל'צומח' וכן 'עשבי האדמה' מין אחד ל'צומח' וכן התמר מין לאילן וכן האדם מין לבעל חיים וכל אלו הם נכללים בעניין המסודרת תחת הסוג ובעניין אשר ייאמר הסוג עליו ועל זולתו בעצם; וכן הם כולם נכללים בעניין המיוחד שבשני הנשואים הנפרדים שיתדמו בו שני דברים בעצמיהם - כי כשיראה אדם מרחוק עץ תמר בדרך משל וישאל הרואה אותו מהו הדבר ההוא שאני רואה? יוכל הרואה לענות אות שהוא צמח או צומח ויוכל לענות שהוא אילן - הנה האילן והצומח נשואים על אותו עץ תמר במענה מהו והכולל שבשניהם הוא הצומח שכולל האילנות והעשבים ובעלי חיים הוא הנקרא סוג והאילן הוא מיוחד ממנו שאינו כולל רק מיני האילנות הוא הנקרא מין וכן כשישאל שואל על עץ רמון שרואה מרחוק מה הוא? - כשלא ידע מהו אם בעל חיים או דומם או צומח - יוכל היודע בשאלת מה לענות שהוא אילן ושהוא רמון - האילן הוא הכולל שבשני הנשואים והוא סוג ועץ רמון הוא מיוחד שבשניהם והוא מין. ואין ספק שכל אחד מאלו שאמרנו שהם מינים הוא מסודר תחת הסוגים וייאמר הסוג עליו ועל זולתו בעצם. ואולם אמרו במין שהוא המורה על מהות משותף בין פרטים שאין שינוי ביניהם בעצם אין נכלל בחוק ההוא רק המינים האחרונים לבד כתמר והרמון והאדם וכיוצא בהם מן המינים שאין תחתיהם רק אישים מתדמים במין ואולם בעל חיים ואילן וכיוצא בהם אין נכלל בחוק ההוא - על כן הוצרך לחוק הראשון. והיוצא ממה שביארנו שיש בנאמרים על דבר אחד במענה מה הוא - מה שהוא סוג ואינו מין כלל ומה שהוא מין בערך למעלה ממנו וסוג בערך לאשר תחתיו - כאיש מבני אדם ראובן או שמעון יינשא עליו במענה מה הוא שהוא עצם ושהוא צומח ושהוא מרגיש כלומר בעל חיים ושהוא אדם - הנה הראשון והוא העצם הוא סוג ואינו מין כלל לדבר והאחרון והוא האדם הוא מין ואינו סוג כלל וכל אחד מהאמצעיים והם הצומח ובעלי החיים הוא מין בערך אשר לפניו וסוג בערך לאשר תחתיו; והסוג שאינו מין כל עיקר הוא הנקרא 'סוג הסוגים' ו'הסוג העליון' והמין שאינו סוג כל עיקר הוא ה'מין' ו'המין האחרון':
הנה ביארנו עניין 'סוג' ו'מין' בקצרה ונבאר שלשה הנשארים:
המבדיל - חקקוהו שהוא הכללי הנפרד אשר בו יובדל ויוכר כל אחד מהמינים הנחלקים בעצם מן המין המשותף לו בסוגו הקרוב; והמינים הנחלקים הם המינים שאליהם ייחלק סוגם הקרוב - כבעל חיים שייחלק למדבר ושאינו מדבר הם הנקראים מינים נחלקים כעניין שהיה דבר אחד ונחלק והם החולקים כאילו האחד נחלק מחברו אחר שהיו דבר אחד בצד מן הצדדים; ומלת 'בעצם' אמתתו היא נקשרת במלת 'יובדל ויוכר' - כלומר יוכר כל אחד מחברו בדבר שהוא עצמי לו לא שייבדל דבר מדבר לא בדבר עצמי רק בקצת תכונותיו וענייניו המקריים - כהיבדל בגד מבגד שהאחד לבן והאחד אדום:
הסגולה - היא הנפרד אשר נמצא למין אחד ולכולו תמיד מבלתי שיודיע עצמו - כ'שחוק' לאדם ו'נובח' לכלב ו'נוער' לחמור; והיא תיעשה בהזכרת מין ממין לא לעצמו. ומבואר הוא שהסגולה היא שווה למין שהיא סגולתו - כלומר לא עודפת עליו ולא נחסרה ממנו והיא מתהפכת עליו במשא כלומר שהיא נשואה על המין והמין הוא נשוא עליה - כאמרו כל שוחק אדם וכל אדם שוחק - כי כמו שיינשא הצוחק על כל אדם כן יתהפך ויינשא האדם על כל צוחק - לא כאמרך כל חכם בתשבורת אדם כי לא יתהפך עד שתצדק באמרך שכל אדם חכם בתשבורת; או אמרך שכל עורב שחור כי לא יתהפך עד שתצדק באמרך כל שחור הוא עורב:
המקרה - חקקוהו שהוא הכללי הנפרד הנמצא לסוג או למין יותר כולל ממנו או יותר מיוחד מבלתי שיודיע באחד משניהם עצמו - כלבן והאדום והעומד והיושב והחם והקר וכיוצא בהם; והוא שני מינים האחד - 'מקרה מתמיד' בלתי נפרד מהדבר שהוא נמצא בו או מקצת הדברים שהוא נמצא בהם - כשחור שאינו נפרד מן העורב והפחם והחום שאינו נפרד מן האש; והשני - 'מקרה נפרד' יימצא עת וייפקד אחרת ונושאו קיים - כ'יושב ועומד' באדם:
אחר שביארתי עניין החמשה שמות אחבר אליהם ביאור שני שמות אחרים והם מלות גדר וחוק. ואלו השני שמות חידשום המחברים והמעתיקים מבני עמנו העתיקו אליהם שתי מלות מושאלות אצל חכמי הדברים והם מלת 'ח"ד' ומלת 'רס"ם' - מלת 'ח"ד' העתיקוה אל מלת 'גדר' ומלת 'רס"ם' אל מלת 'חוק':
האחת והיא מלת 'גדר' מצאתיה למעתיקים אשר לפני ולמחברים האחרונים העתיקו אליה המילה הנזכרה הושמה שם למאמר מורה על הדבר הוראה גמורה בעניינים עצמיים והוא מאמר מחובר מסוג ומבדיל - כאמרך על כן אדם שהוא 'חי מדבר' או אמור 'חי משכיל'. ואמנם מלת 'חוק' איני זוכר שראיתיה לאחד לפני באלו העניינים... העתקתי מפני זה אל מלת 'חוק' מלת 'רס"ם' בערבית והיא מלה שהושמה שם למאמר מחובר מסוג והסגולה והוא מאמר מורה על הדבר בדברים שאינם עצמיים - כאמרך על בן אדם שהוא חי צוחק - הנה הצחוק (והוא עיקר ההוראה) אינו עצמי לאדם. ומשני אלה בניתי בניינים נמשך בהם אחר לשון הערבי - עשיתי 'גדרתיו' ו'יוגדר' ו'חקקתיו' ו'יוחקו' וכיוצא בהם:
ואחר שביארתי אלו השבעה שמות אתחיל לבאר העשרה מאמרות:
מאמר העצם - חקקוהו שהוא הדבר לא יודיע משום נושא דבר יוצא מעצמו. ואמר החוקק שמה שהוא בתואר הזה הוא שני מינים - מין שיודיע עם זה מכל נושאיו עצמיהם והוא כלל העצם ומין שלא יודיע משום נושא עצמו כלל ולא דבר יוצא מעצמו והוא איש העצם - כלומר דבר פרטי של עצם; ואחדים חקקו ה'עצם' שהוא דבר הנמצא לא בנושא:
מאמר הכמה - חקקוהו שהוא כל דבר שאפשר שישוער כולו בחלק ממנו כמספר והקו והשטח והגוף המוקשה והזמן והמקום והמאמרים. וכל אלה נחלקים לשני מינים כמה מתדבק וכמה מתפרד. וחקקו 'הכמה המתדבק' שהוא כל מה שאפשר שיונח באמצעיתו גבול תכלית יתקבצו אליו שני חלקיו אשר משני צדי הגבול המונח; וחקקו 'הכמה המתפרד' שהוא מה שאי אפשר שיימצא באמצעות דבר ממנו גבול שיושם תכלית משותפת לשני חלקיו אשר סביב התכלית ההוא:
מאמר האיכות בכלל - הוא שם לתכונות אשר בהם ייאמר לאישים כלומר לפרטים איך הם נישאים והם אשר בהם יענה שאלת השואל על איש ואיש איך הוא - כחכמה וכגבורה והחום והקור וזולתם מן התכונות. והסוג העליון שהוא האיכות נחלק לארבעה סוגים אמצעיים יארך ביאורם הנה ואולם שמותם תמצאם בפרק נ"ב מן החלק הראשון. ויש שחקקו שהוא שם התכונות אשר בהם יישאל באישים איך הם. ואני כבר שמתי בהעתקתי 'תכונה' במקום 'איכות':
מאמר ההצטרפות והמצורף - חקקו ההצטרפות שהוא יחס בין שני דברים בו בעצמו ייאמר כל אחד מהם בהקש אל האחר וזה היחס יילקח לראשון משניהם וייאמר בו בהקש אל השני ויילקח בעצמו אל השני וייאמר בו בהקש אל הראשון; ושני הדברים אשר ייאמר כל אחד מהם בהקש אל האחר - בכלל היחס ההוא והם - הנושאים אותו - ייקראו ה'מצורפים' ו'מצטרפים'; ועשה בהקש כל אחד משניהם אל האחר אחת מאותיות היחס - כמו 'אל' ו'עם' והדומה להם. וצריך שיהיה לכל אחד משניהם שם יורה עליו מצד היותו מצורף אל חברו במין ממיני הצירוף - כ'אדון ועבד' כי ביניהם יחס אחד ייאמר בו על אחד מהם בהקש אל האחר כי האדון אדון לעבד והעבד עבד לאדון והיחס הוא בעצמו כשיילקח תואר לאחד מהם - ייקרא 'אדנות' וכשיילקח תואר לאחר ייקרא 'עבדות' ושם האחד מהם מצד היותו מתואר ביחס ההוא - 'אדון' ושם האחר מצד היותו מתואר ביחס ההוא - עבד'; וכן 'האב והבן'. יש מן החכמים שלא חקק בזה המאמר רק ה'מצטרפים' וחקקם שהם אשר תיאמר מהות עצמם בהקש אל דבר אחר אם בעצמם אם באות מאותיות היחס כאלה והדומה לו - כ'גדול' שמהותו נאמרה בהקש אל זולתו שאולם הוא גדול מדבר; וכן ה'כפל' - כפל לדבר:
מאמר מתי - חקקו ה'מתי' שהוא יחס הדבר אל הזמן המוגבל אשר השווה מציאותו ואשר תהיה תחלתו עם תחילתו ותכליתו עם תכליתו או הזמן שיהיה זה המתואר חלק ממין; ואינו הזמן ולא דבר מורכב מעצם וזמן; וזאת מלת 'מתי' תיעשה אצל ההמון לשאלה בדבר על זמנו המוגבל ובעלי הדבר שמוה שם מורה על הדבר מתי היה או יהיה:
מאמר האנה - חקקו ה'אנה' שהוא יחס הגוף אל מקומו ואינו המקום ולא הרכבת הגוף והמקום סוף דבר - הוא מאמר מורה על העניין שדרכו שיענה על השאלה בדבר אנה הוא? באמרו בבית או בעיר - כי ה'אנה' אינו הבית רק מה שיובן מאמרו 'בבית'. וכל גוף יש לו אנה ראשון מיוחד בו לבדו ויש לו אנות רבות משותפות כוללות אותו וזולתו קצתם קטן וקרוב לראשון וקצתם גדול ורחוק מן הראשון - כראובן על דרך משל האנה הראשון שלו הוא שטח האויר שבבית הוא המקיפו המשמש לשטח גופו ובעבורו הוא בבית שבחצר ובחצר שבמדינה ובמדינה מגליל אחד ובגליל מן האקלים ובאקלים מן הישוב ובישוב מן הארץ ובארץ מן העולם והוא בעולם כלומר תחת גלגל הירח או תוך הגלגל הראשון. האנה הראשון הוא המיוחד בו - כלומר השטחים המקיפים אותו מאויר או מזולתו וכל האחר הוא מקום כולל לו ולזולתו:
מאמר המצב - חקקו ה'מצב' שהוא חלקי הגוף המוגבלים לנוכח חלקים מוגבלים מן המקום אשר הוא בו או מונחים עליהם; והוא נמצא לכל גוף כי כל גוף יש לו אנה על צד המצב וההנחה - כאדם על דרך משל שיש לו מצבים רבים כעמידה והישיבה והשכיבה וההסיבה ונפלו על פניו ושכבו פרקדן - כי חלקיו המוגבלים כראש והגב והכתפים ושאר חלקיו יהיה כל אחד בכל אחד מאלו המצבים לנוכח חלק מן המקום אשר הוא מונח עליו וכשישנה מצבו ישובו החלקים ההם בעצמם לנוכח חלקים אחרים מחלקי המקום. וכבר שמתי 'הנחה' במקום 'מצב' בהעתקה:
מאמר לו וייקרא מאמר הקניין - חקקוהו שהוא יחס הגוף אל גוף מונח על שטחו או על חלק ממנו כשייעתק המונח בהיעתק המוקף בו כלבישה והנעילה ולבישת כלי זיין - כי הלבישה מורה על יחס הגוף אל גוף אחר מונח על שטחו כשיהיה המקיף נעתק בהיעתק המוקף בו והנעילה מורה על כיוצא בזה אלא שהוא נחלק מן הגוף וכן לבישת כלי זיין; ויש ממיניו שהוא טבעי - כעור הבהמה וקליפת האילנות וממנו רצוני - כלבישת הבגד:
מאמר שיתפעל - חקקוהו שהוא לכת העצם מדבר אל דבר והשנותו מעניין אל עניין וכל עוד שהוא הולך בין שני עניינים על דבקות יאמר בו שהוא 'מתפעל'; ומיני זה הסוג הם מיני התנועה והם ההווייה וההפסד והצמיחה וההיתוך וההשתנות וההעתקה:
מאמר שיפעל - חקקוהו שהוא היעתק הפועל בדבקות על היחד אשר לו אל חלקי מה שיתחדש בדבר המתפעל בעת שיתפעל - כי הפועל הוא אשר בעבורו יתחדש בגוף המתפעל דבר דבר וחלק חלק על דבקות העניין אשר אליו ילך המתפעל; אמנם יחס הפועל אל כל חלק מתחדש בלתי יחסו אל חלק האחר - אם כן הוא נעתק על יחסיו אל חלק חלק ממה שיתחדש במתפעל מעט מעט כדמות הליכת הגוף המתפעל על חלק חלק ממה שיתחדש בו. ומיני סוג 'שיתפעל' כמיני סוג 'שיפעל' כי כל מין ממיני ההשתנות והתנועה יש כנגדו מין ממיני ההשנייה וההנעה:
איש - שם משותף לעניינים רבים - זכר מהם הרב ז"ל מה שהוצרך אליו לפי כוונתו. ויש בו עניין אחד והוא 'איש' במקום 'פרט' או 'אחד' ואע"פ שלא יהיה ממין האדם ולא משאר בעלי חיים - כאמרו "איש לא נעדר" שהרצון בו אחד לא נעדר; ומזה המין עשיתי 'איש הכלב' 'איש החמור' 'אישי הנמצאות'. ויש בו עניין אחר ג"כ והוא כשתתחבר מלת 'איש' אל תכונה מהתכונות הנפשיות יהיה עניינה בעל התכונה ההיא; - אמר "איש חמה" - בעל חמה וכן "יי איש מלחמה" - בעל מלחמה. וכבר הראכתי בזה בפתיחת השעה הזה וזכרתי בה למה זכרתי זה המין - ואני לא שימשתי בו בהעתקה הזאת ושם יראהו הרואה:
איכול - שם על משקל 'שיתוף' גזרתיו מ'אכל' חידשתיו למין מן המורסות הרעות שהם אוכלות הבשר סביבם תמיד ומתפשט עד שיפסיד קצת גידול מן הגוף אם לא יקדימו לרפאותו; וכמדומה לי הוא שקוראים לובי'ט כלומר 'זאבי' תואר מ'זאב' בעבור שהוא אוכל בשר חי כזאב:
אמר - ענין זאת המילה והנבנה ממנה ידוע ואולם הפילוסופים יאמרו 'נאמר על 'דבר' בעניין שהוא נשוא עליו במאמר - כאמרם בחוק הסוג 'הנאמר על רבים חלוקים במין' כלומר נשוא על רבים שאינם ממין אחר. ומזה קראו 'עשרה מאמרות' הם שכתבו עליהם "עשרה מאמרות"; וכבר הארכנו בראש מלת 'איכות':
אמת - ידוע עניינה (ואולם הצריכנו לפרשה מה שהצריך קצת הפילוסופים להאריך בביטול הבלים כביטול השדים המדומים וזולתם. פירש המשגה בשער ההבלים אשר לו "אמת הוא הדבר שאין בו שקר". דברו זה יש בו חסרון ושקר חסרון - שגדר הנכבד בפחות ומה שהוא בקניין במה שהוא בהעדר; ושקר - כי כמה דברים אין בהם שקר ואין ראוי לומר באחד מהם שהוא אמתי או אמת - כדברי הציוויים והתחינה והאזהרה וכיוצא בהם. ואולם ייאמר במאמר שהוא אמת או אמתי כשיהיה המאמר גוזר דבר לדבר חיוב או שלילה ויהיה המציאות שווה לגזרתו ולמאמרו; וכן ייאמר בדעות ובאמונות שהם אמתיות כשיהיה הנמצא מהם חוץ לשכל שווה למה שיאמין בהם השכל. ובכלל האמת הוא מה שישוה לו המציאות. משל הראשון - כאמרך על ראובן 'שהוא חכם' הוא אמת אם נמצא ראובן חכם; ואמרך 'אין אחד מבעלי חיים בלתי מרגיש' הוא אמת אם לא נמצא אחד מהם בלתי מרגיש עד שיהיה הנמצא בעניינים עצמם כנאמר עליהם; וכן ייאמר שאמונת המאמין 'שהכוכבים כדוריים' אמת אם הם בעצמם נמצאים כן עד שיהיה הנמצא בהם חוץ לשכל כמו שהאמין עליהם שכל המאמין ההוא:
מאמתים - בנו המעתיקים ממלת 'אמת' בניינים - נמשכים אחר לשון הערבי שיש להם בניינים מן המלה שהיא במקום 'אמת'. ואני לא באתי לפרש רק מלת 'מאמתים' ששמוה הפילוסופים תואר לבני אדם המחזיקים בדעות ואמונות אמתיות שיגזור השכל אמתתם לא יספיק להם המקובלות והמפורסמות:
אנה - פירשתיו במלת 'איכות' ועשיתי ממנו 'אנות' לשון רבים:
אסטיס - לשון המשנה. שמתיו במקום מה שנקרא בלשון ערבי ני"ל ובלע"ז אינד"י מפני שמצאתי בעל הערוך פירשו כן אע"פ שחכמי ספרד לא כן פירשו בו ועם כל זה פירשתיו כן:
אפק - שאלנוהו מלשון הערבי והוא בכלל שם לעגולה שטחית מדומה בערך לשוכנים במקום אחד עוברת על מרכז העולם וחולקת העולם לשנים לחצי הנראה לשוכנים במקום ההוא ולחצי הנסתר מהם; ואולם אופק השוכנים תחת קו השוה המהלך באמצע העולם הוא מיוחד בעברו על שני קטבי הגלגל הקוטב הדרומי והקוטב הצפוני והוא אופק העולם:
אפשר - מלה תלמודית. עניינה ידוע כעניין 'יכול'. והפילוסופים קוראים הדבר שאפשר שיימצא ואפשר שלא יימצא 'אפשר' (לא כדברי המשגה שאמר בראש שער ההבלים אשר לו ש"אפשר הוא אמצעי בין האמת והשקר והראוי והבטל" - ואין בין האמת והשקר אמצעי. והוא עצמו סתר בזה דבריו שהוא ביאר ש"האמת הוא שאינו שקר" ביאור שני הפכים שאין ביניהם אמצעי כי ההפכים שביניהם אמצעי הם כחם והקר שיש ביניהם הפושר ואי אפשר לומר החם הוא כל מה שאינו קר שאפשר שאינו קר והוא פושר לא חם. ושני מאמריו אלו היו סמוכים באות האל"ף בראש השער ההוא ולא הרגיש הסתירה הגלויה הזאת אשר הוא מושכל הראשון והכניס עצמו להעתיק מאמר מלא חכמות עמוקות ולפרש מלות אשר בפי הפילוסופים והרוצים בהם ודי היה לו לפרש המלות אשר בפי ההמון. גם אמרו 'ובין הראוי והבטל' הוא תוספת סכלות גדולה - כי איך יהיה דבר אחד אמצעי בין זוגות הפוכים שונים? והוא כאילו אמר על דבר שהוא אמצעי בין החם ובין הקר ובין הלובן והשחרות - וזה ממיעוט ידיעתו מה הוא אמצעי אצל הפילוסופים שהוא כדבר מזוג משני קצוות שהם ההפכים). סוף דבר אין אמצעי רק להפכים שיקבלו התוספת והחסרון; והראוי והנמנע (והוא ששם במקומו 'בטל') לא יקבלו תוספת וחסרון ואין ביניהם אמצעי. והנה יש מן החכמים שאינם מודים במציאות האפשר אך אומרים שכל דבר הוא אם ראוי או נמנע; ואולם המאמתים מן הפילוסופים חלקו הדברים על שלשה דבר שא"א שלא יימצא יקראוהו 'הכרחי' או 'מחויב'. ודבר שא"א שיימצא כלל יקראוהו 'נמנע' ודבר שאפשר שיימצא ואפשר שלא יימצא יקראוהו 'אפשר' - לא ששמוהו אמצעי. ופעמים נאמר 'אפשר' במקום 'אפשרי' ועשו ממנו שם הפעל 'אפשרות'. ו'אפשר' ו'עובר' שמות באים זה אחר זה על דבר אחד וכן 'הכרחי' ו'מחוייב'. (וזאת מלת 'אפשר' היא המלה השלישית מן השלש מלות שגליתי בהם טעות המשגה בביאורם מפני שמצאתים בראש השער ההוא שחיבר לפרש המלות לקיים בהם תחלת דברי פיהו סכלות - ואע"פ שהיא שניה בשער הזה כי מלת 'אלכסון' ששם במקום 'קוטר' והיא הראשונה בשער שעשה המהביל לא תתבאר רק במלת 'קוטר'. ואלו השלש ר"ל 'אמת' ו'אפשר' ו'אלכסון' הוא שאגלה מטעויותיו בשער שחיבר לביאור המלות. ואולם טעויותיו בשער השני ובעיקר העתקת דברי המאמר לא אגלה אחד מהם רק מה שהעירותי עליו - כי - חי האמת - אילו הייתי מבארם כולם לא היה מכילם ספר גדול מן המאמר ודי לי בשלשה חוטי סכלותו ומיעוט ידיעתו והבנתו באלו הענינים להציל המעיינים):
אשעריה - שם כת מן ה'מדברים' - והנה נבאר באות הדל"ת מי הם המדברים ועל מי הושם זה השם בפרט; ובפרק שבעה עשר מן החלק השלישי יזכור החכם האמתי דעת זה הכת: