כתבי הרמבם· רבנו משה בן מימון [הרמב"ם]
מלות ההגיון · שער אחד עשר
כל מה שנמצא לדבר - מה תמיד כירידת האבן למטה וחיוב מות לבעלי החיים נקראהו - בעצמות וכן כל מה שיימצא על הרוב נאמר שהוא - עצמותי גם כן; כאמרנו "כל אדם בעל תמש אצבעות" ואף על פי שפעמים יימצא בעל שש אצבעות וכן כל מה שנמצא על הרוב בזמן כמציאות הקור בזמן הסתיו והחום בזמן הקיץ הנה זה גם כן ייאמר - בעצמות:
ובכלל הענינים הטבעיים כלם ואם היו על הרוב הנה הם עצמותיים וכל מה שמציאותו על המעט ייאמר שהוא - במקרה כמי שיחפור יסוד וימצא מטמון. ובכלל הענינים המקריים כלם שאינם מכוונים היו מן האדם או מזולת האדם נאמר על כל מה שיימצא מהם שהוא היה במקרה. הנה זה ענין - מה שבעצמות וענין - מה שבמקרה:
וכל תואר שיתואר בו דבר מה והתואר ההוא נמצא בדבר ההוא בעת שיתאר אותו הנה נאמר בתואר ההוא שהוא נמצא - בפעל וכאשר יתואר הדבר בתואר בלתי נמצא בו עתה אבל הוא מוכן ומזומן שיגיע לו התואר ההוא הנה אנחנו נאמר כי התואר ההוא - בכוח. המשל בזה אמרנו בחתיכת הברזל שהיא סייף כי היא מוכנה שתהיה סייף; הנה היא סייף בכח. ואין חתיכת הלבד והעור כן ויש הבדל גדול בין העדר ענין הסייף מחתיכת הברזל ובין העדר ענין הסייף מחתיכת העור:
כן אמרנו בילד כשהוא נולד "זה כותב" ענינו שהוא כותב בכח רחוק. ואמרנו בנער קודם שיתחיל בלימוד שהוא כותב בכח הנה הוא כח קרוב לענין יותר מן הראשון. ואמרנו בו בעת לימודו שהוא כותב בכח הנה הכח הזה יותר קרוב ממה שלפניו. ואמרנו במי שמתעסק בכתיבה בעת שהוא ישן שהוא כותב בכח הנה זה יותר קרוב מן הראשונים:
ואמרנו בו כשהוא ער ולפניו הקולמוס והדיו והקלף שהוא כותב בכח אבל הוא כח קרוב מאד ולא נקראהו כותב בפעל כי אם בעת שיכתוב. וכן כל מה שדומה לזה:
ואולם הארכנו לבאר זה הענין בעבור שהפילוסופים אמרו כי כל מי שלא יבדיל בין מה שבכח ובין מה שבפעל; ובין מה שבעצמות ובין מה שבמקרה; ובין הענינים המלאכותיים ובין הענינים הטבעיים; ובין הענין הכללי והפרטי; הנה הוא בלתי יודע לדבר:
וכל שני דברים שהם כאשר נמצא אחד מהם הסתלקה מציאות האחר נקראים - הפכיים; כ"חום" ו"הקור" ו"הלחות" ו"היובש". ומן הדברים ההפכיים מה שביניהם אמצעי כחום והקור; כי ביניהם "הפושר" ומהם מה שאין אמצעי ביניהם כ"זוג" ו"הנפרד" במספר. כי כל מספר אם זוג ואם נפרד:
וכאשר היו שני דברים אי אפשר התחברם יחד במקום אחד אבל כי אחד מהם מציאות דבר מה והאחר הסתלקות אותה המציאות והעדרה כ"עורון" ו"הראות"; הנה אנחנו נאמר כי הראות - קנין והעורון - העדר. ולא נאמר בהם שהם הפכיים כמו שנאמר בחום והקור; כי החום והקור חלקם במציאות שוה ואין החום אפשר המציאות יותר מן הקור ולא הקור אפשר המציאות יותר מן החום; ואין כן הראות והעורון ובזה יובדל בין העדר והקנין ובין שני הפכיים:
וכן אמרנו ה"חכמה" ו"הסכלות" נאמר החכמה - קנין והעדר הקנין ההוא - סכלות וכן "העושר" ו"העוני" ו"מציאות השער בראש" וה"קרחות" ו"מציאות השנים בפה" והעדרן ו"הדבור" ו"האלמות"; כל אלה נקראים קנין והעדר:
ולא יתואר בשם העדר כי אם מה שבטבעו שיימצא לו הקנין ההוא הנכחי להעדר ההוא. כי אנחנו לא נאמר בכותל שהוא סכל ולא עור ולא אלם. הנה זה ענין הקנין וההעדר בהסכמתנו:
ומן השמות שכאשר תשמע אותם יובנו לך ענינם אשר יורו עליו בלשון ההוא מבלי שתצטרך אל הקשה בין הענין ההוא ובין דבר אחר; כאמרנו ה"ברזל" וה"נחושת" וה"מאכל" וה"משתה" וה"עמידה" ומה שדומה להם:
ומן השמות מה שלא יגיע לך הענין ההוא שיורו בשם ההוא כי אם בהקשה בינו ובין דבר אחר; כאמרנו "הארוך" ו"הקצר". הנה לא יגיע בשכל ענין היות זה ארוך כי אם בהקשה במה שהוא יותר קצר ממנו; ולא יצויר שזה קצר עד שיגיע בשכלנו יותר ארוך ממנו. הנה זה היחס אשר בין הארוך והקצר ומה שדומה להם נקראהו אנחנו - הצטרפות; ונקרא כל אחד מהם - המצטרף ונקרא שניהם יחד - המצטרפים. וכן "מעלה" ו"מטה" ו"החצי" ו"הכפל" ו"הקודם" ו"המתאחר" ו"המתחלף" ו"השוה" ו"האוהב" ו"השונא" ו"האב" ו"הבן" ו"העבד" ו"האדון"; כל אלו והדומים להם נקרא כל אחד מהם - המצטרף. כי לא יגיע ענינו בשכל כי אם בשעור ובהקשה בינו ובין דבר אחר. והיחס ההוא אשר ביניהם הוא אשר נקרא - ההצטרפות:
ואולם הענין אשר יקרא אותו מדקדק הערב - הסמוך כ"נער ראובן" ו"פתח הבית"; הנה אנחנו נקראהו - השם הנוטה:
וכמו שנאמר בשוללות והמחייבות - המתנגדים כמו שקדם כן נאמר בכל העדר וקנין ובכל שני הפכים ובכל מצטרפים - שהם מתנגדים:
כלל השמות שעניניהם מפורשים בזה השער ששה עשר והם מה שבעצמות מה שבמקרה הענינים העצמותיים הענינים המקריים מה שבכח מה שבפעל הכח הקרוב הכח הרחוק ההפכיים אשר ביניהם אמצעי ההפכיים אשר אין ביניהם אמצעי הקנין ההעדר ההצטרפות המצטרף המצטרפים המתנגדים: