אור ברסלב
כתב סופר על חולין חולין › דף קלז.

כתב סופר על חולין· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

חולין · דף קלז.

דף קלו:

פשוט ונפשוט עדיף פי' הכה הרמב"ם פסק כרבנן דר"ש דטריפה חייב בראשית הגז ול"ל דרש צאן צאן ממעשר, וראיתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שנתקשה הלא ס"ל לרמב"ם כר' אילעי דיליף נתינה נתינה דאינו נוהג בחול א"כ קשה לפטור טריפה ומשום נתינה נתינה כס"ד דש"ס לר"ש, ונלפע"ד ליישב במה שראיתי ג"כ בחידושיו הנ"ל שנתקשה איך יליף נתינה נתינה ממתני' הלא לא כתיב במתני' טריפה לא רק ונתן לכהן שיהי' ראוי' לו ולא לכלבו ממילא טריפה שאין ראוי לו פטור והלא גז מטריפה ראוי' לו ולמה מפטר הלא במתני' כל שראוי לו חייב ונדחק בזה, ונ"ל דבאמת בב"י סי' ס"א מייתי מספרי מדכתיב מאת זובחי הזבח לכן טריפה פטור דלאו זביחה מקרי עיי"ש, ולפ"ז ניחא לילף נתינה נתינה כמו מתנו' ממועט טריפה דפטור כן בראשית הגז, אבל לדרש מונתן לכהן שיהי' ראוי לו קשה כקושי' אאמ"ו זצ"ל וצ"ע ואומר מעתה דדרש מאת זובחי הזבח א"ש למ"ד שחיטה שאין ראוי' ל"ש שחיטה, אבל למ"ד וכן הלכתא דשמה שחיטה ליתא להאי דרש ול"ל למעט טריפו' רק מונתן לכהן ולא לכלבו ואין ללמוד ממנו ראשי' הגז כמובן והא"ש דש"ס כאן דרצה לומר דר"ש יליף נתינה נתינה היינו ר"ש לשיטתו דס"ל שחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחיטה ממועט טריפה ממתנו' מאת זובחי הזבח שפיר אי ס"ל היקש נתינה נתינה ילפי' ראשית הגז ממתנות לפטור בטריפה, אבל רמב"ם להלכתא דשחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה כו אכן לנו מיעוט לטריפה רק מונתן לכהן לכן הגם דס"ל ילפותא דנתינה מ"מ א"א למילף לפטור טריפה מראשית הגז וכהנ"ל עיין וק"ל:

השוטף את הרחלי' וכו' הרמב"ם פסק כרבנן דתולש ביד חייב בראשית הגז וממילא ה"ה שוטף כ"מ, וראיתי בחי' אאמ"ו זצ"ל שנתקשה א"כ ריש פרקין ל"צ לומר בקדשי בה"ב גם בקדשי מזבח איכא באופן שתלש דרמב"ם ס"ל דתולש לאו היינו גוזז אלא לזה י"ל מ"מ אסור לתלוש משם כחשי דקדשי' אבל קשה עדיין הלא איכא בשוטף, ולש"ס י"ל דרצה לאוקמי אפי' כר"י דשוטף פטור אבל רמב"ם להלכתא צע"ג אכלו דבריו זצ"ל ושי', ולפע"ד י"כ הנה כבר הבאתי ריש פרקין מה דקשה על הרמב"ם הלא בעי העמדה והערכה ותירץ הרי קורקס דרמב"ם ס"ל כקושי' תוס' הלא הצמר כעצים ואבנים ול"ל תירץ תוס' כיון דמחובר חי' עיי"ש, וי"ל דווקא בקדשי בדק הבית דיוכל לגזוז מדאורייתא לכן הוי הצמר כעומד לגזוז וכגזוז דמי ולא חשוב כבהמה עצמה ואין בו העמדה והערכה, משא"כ בקדשי מזבח דאסור לגזוז וגם לתלוש דלאו היינו גוזז מ"מ אסור עכ"פ וגם צמר אינו עומד לתלוש רק לגזוז מחשיב צמר כמו בהמה וצריך העמדה והערכה וגם אחר שנגזז מ"מ כיון שהי' מחובר צריך העמדה כמ"ש תוס' והא"ש דלא יוכל הרמב"ם להביא רק בקדשי בה"ב אז י"ל דה"א לפרוק וליתב משא"כ בקדשי מזבח דצריך העמדה והערכה, וגם מ"ש הרמב"ם או במקדיש חוץ מגיזה א"א בקדשי מזבח דהא פשטה קדושה בצמר וסברא זו דעומד כגזוז אינו כמחובר עיין שבועות מ"ג ע"א גיטין כ"ט ע"א, כנלפע"ד ליישב וק"ל:

ע"ב כישראל שיש לו גוזי' הרבה וכו' עיי' תוס' רי"ד קידושי' נ"ח ע"ב שנתקשה למה בתרומה חטה א' פוטרת, ולא נאמר כמו בראשית הגז שצריך ליתן שיעור נתינה, וחידש דבאמת לא קיים מצות נתינה רק בדבר חשוב שיש בו כדי נתינה ושמואל לא אמר רק שכרי נפטר בחטה אחת אבל לא קיים מצות נתינה בזה:

עיי"ש, ובמל"מ פ"ו ממתנו' עיין הלכה ז' האריך בדין זה והקשה על תוס' רי"ד הנ"ל הלא בגיזה לא משני הש"ס רק ביש לו גיזי' הרבה יחלק באופן שיתן לכל א' דבר חשוב וכן בתרומה כשיש לו תרומה הרבה אבל לא יתחייב להפריש הרבה כדי לתת לכהן נתינה חשובה עי"ש, ועיי' בנב"י תניינא חלק יו"ד סי' ר"א חידש דבר זה מעצמו לחלק בין לפטור הכרי והעיסה די בכ"ש אבל לא קיים בזה מצות נתינה והאריך בזה וכתב כי לא קדמוהו בזה שום פוסק או מפרש, והי' נעלם ממנו לפי שעה אריכת מל"מ הנ"ל, והנה נלפע"ד דיש לחלק בין נתינה דראשית הגז ובין נתינה דתרומה וחלה, דבתרומה וחלה חייב להפריש דאל"ה טבל הוא וזה מצוה בפ"ע ושוב גילתה תורה מה יעשה בתרומה שהפריש יתננה לכהן שמותר לאוכלה והיינו מה שהפריש מכריו ועיסתו יתן לכהן וכי כן מה שיש לו מתרומה בידו יתן לכהן וזו היא מצותו ולא צריך להפריש מתחלה כדי שיתן הרבה לכהן, וגם אפשר כשיש לו תרומה הרבה שנתקבץ אצלו מכמה הפרשות יוכל לחלק לכמה כהנים ולכל א' דבר מועט, אבל בראשית הגז דכל עיקר המצוה שיתן לכהן ויהנה אותו מראשית גיזתו לכן שפיר יש מצוה שיתן דבר חשוב ממה שיש לפניו מהרבה יתן יותר והכל לפי שגזז לפי החשבון יתן ואם נתקבץ לו הרבה גיזות יתן לכל כהן דבר חשוב שיעור הנאמר בו כיון שעיקר כוונת המצוה שיהנה כהן ממה שיש לו ועיין לעיל פ' הזרוע קל"ב ע"ב זרוע לא' וקיבה לשני' וכו' ויש לעיין בכ"ז:

סליק חי' פרק ראשית הגז בעזה"י ברוך רחמנא דסייען עד כאן:

חי' פרק שלוח הקן:

אמר רבינא הלכך עוף טהור וכו' שאתה מצוה להביאו לידי ב"ד וכו' ומסקינן בקודם שנגמר דינו ומשום ובערת הרע וכו' הקשה בחי' ר"ן יבא עשה ול"ת דשלוח הקן וידחה העשה ודבערת הרע, ותירץ דכיון דעשה ול"ת זו רק כשרוצה ליקח הבני' ובערת חובה לכן אינו דוחה כן מביא בשם גאוני' והוא דחה זה דאין עשה ול"ת דוחה עשה והניח בצ"ע עיין בפנים, והנה מדברים הנ"ל נראה דאם אינו רוצה ליקח הבנים אין כאן מצוה וחיוב עליו שיקח הבנים ויקיים המצוה ובתשוב' חו"י מסופק בזה ומסקנתו דחייב מדאמרו לקמן יוכל לחזור בהרים ת"ל כי יקרו משמע אבל כשפוגע בקן צריך לקיים מצות שלוח עיי"ש, ומחי' הר"ן הנ"ל נראה דל"ל כן. אבל באמת צל"ע דברי חי' ר"ן הנ"ל דוודאי ל"ק דיהי' חייב לשלח האם וליקח הבנים דתיתי עשה ול"ת דגם לפי שיטת החו"י דאיכא מצוה לשלח גם כשאין רוצה בבנים מ"מ בוודאי אין כאן רק עשה וכשלא עשה כן עבר עשה אבל ל"ת ליכא ורק הקושי' ע"כ כשלוקח האם לקיים מצות ובערת עובר עשה ול"ת נימא שעשה ול"ת ידחה העשה ולא יקח האם ולפ"ז אין מובן מה שמתרץ כאן שעשה זו רשו' כשרוצה ליקח הבנים ולא דחי מ"מ קשה איך יקח האם ויקיים ובערת והלא כשיקח האם איכא עשה ול"ת לשלח, וגם מ"ש חי' ר"ן דאין עשה ול"ת דוחה עשה, עדיין קשה למה יכנוס עצמו תחלה לעשה ול"ת דשלוח הקן משום עשה דובערת ודברי חי' ר"ן נעלמו ממני וצל"ע אבל בפשוט ל"ק דבמקום דאיכא מצוה ליקח האם לא נאמר' מעיקר' שלח תשלח ולא תקח האם ואין כאן דחי' כלל וצ"ע:

תוכן העניינים

כתב סופר על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה