כתב סופר על חולין· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
חולין · דף קכב.
עורות אביו ואמו שטויחי' וכו' בתוס' נדה כ"ה נ"א הקשה למה להו לגזור טומאה הלא בלא"ה אסור בהנאה מדאורייתא ותירץ בחד תירץ שחמירי להו טומאה כדאמרו חמירא להו טומא' כלים משפיכת דמים, ובמל"מ הלכות אבל תמה אטו חמיר' להו טומאה דרבנן מאיסור הנאה דאורייתא, ודווקא טומאת כלים דאורייתא חמיר להו מאיסור דאוריי' ונ"ל ליישב ע"פ שיטות תוס' בב"ק יו"ד ובזבחים כ"ט דמת גוי מותר בהנאה, וי"ל לכאורה ל"ק קושי' תוס' תיפק לי' מת אסור בהנא' י"ל כיון שבנכרי מותר שוב באו להוא ממת ישראל ולבסוף עשו עורו' או"א שטיחי וכדרך גזיר' חכמים וגזרו משום או"א דחמיר כמ"ש תוס' כאן, אלא דקשה עדיין דלמה להו לגזור טומאה שזה דבר חדש הול"ל שגם של נכרי אסור בהנאה ולמה להו לגזור טומאה בכולן ולהוסיף חומרא וע"ז שפיר תירץ תוס' שחמיר להם טומאה מש"ד וחמיר להם טומאה דרבנן מאיסור דרבנן ותתקיים איסור טומאה בשל נכרי וממילא יצאנו חשש דאוריי', משא"כ כשיאמרו של נכרי אסור בהנאה לא יזהרו כ"כ ושוב באו לידי או"א שטיחי' כנ"ל והוא נכון ועיין:
והנה תוס' תירץ עוד שם דעור אינו כמת ומותר בהנאה, ונ"ל דזה תלי' בתרי לישנא כאן דלל"ק דמד"ת עור אדם אינו מטמא ופי' רש"י שאינו בשר י"ל דה"ה דמותר בהנאה כיון שאינו בכלל בשר ועיין ספ"ק דעירכין דרנב"י פליג ארב וס"ל שעור מותר עיי"ש, אבל ללישנא בתרא דעור אדם מטמא אלמא כבשר הוא י"ל דכ"ש דאסור בהנאה כנ"ל ועיין, ועפ"ז י"ל בנדה שם לל"ק שלא יעשה שטיחי' לחמור ובלישנא בתרא אמר שלא יעשה שטיחי' ולא פרט לחמור והלא דבר הוא, ולהנ"ל י"ל דחידושי ר"ן נדה שם לתרץ קושי' תוס' שטוחי' לאו להנות בו רק עושה זה לזכרון אבותיו ואינו נהנה ממנו עיי"ש, ונראה דלא גרס לחמור, ולפי הגירסא שלפנינו י"ל מעתה דלפמ"ש דלל"ק י"ל דעור מותר שפיר אמר שטוחי' לחמור אבל לל"ב דעור מטמא כ"ש שאסור בהנאה לכן לא אמר רק שלא יעשה שטוחי' היינו לזכרון כמ"ש חי' ר"ן אבל לחמור בלא"ה אסור משום איסור הנאה שבו כנ"ל ועיין, ובקונטרסי לשער ועור המת הארכתי בענינים אלו ברמב"ם וטוש"ע עיין עליו ועיין בדין מת של נכרי בתשובת יעב"ץ ח"א ובהפלא"ה קידושין נ"ו ע"ב בד"ה המקדש בערלה סוף העמוד ועיין תשוב' צ"צ: