אור ברסלב
כתב סופר על חולין חולין › דף צה.

כתב סופר על חולין· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

חולין · דף צה.

דף צד.

אמר רבי מפני שוטה זה וכו' הנה פליגי תרי לישני ועיין ר"ן ורשב"א דהוי במקום שמכריזין ומותר לקנות כל זמן שלא הכריזו ואסור למכור ועבר זה ומכר ולא הכריז וס"ל לל"ק כיון דלא הכריזו מותר לקנות מכולן דעל זה לא הי' תקנה וכ"ב ס"ל כיון דעכ"פ איכא כאן טריפות ונודע שמכר שלא כהוגן אסורי' כולן וכך הי' התקנה עיין וצ"ל במאי פליגי, ונ"ל הנה מדברי רשב"א ור"ן ויתר ראשונים נראה שהי' עיקר התקנה לטובת המוכרים שאלולי שאסרו לקנות לא הי' מותרי' למכור ולבן החמירו על הקוני' שלא כדין מפני תקנתא דמוכרים, ומדברי תוס' כאן ד"ה ובנמצא בסוף הדיבור נראה דס"ל דחומרא הוא שהחמירו על הקונים שלא לקנות הגם דהרוב כשר כמו בגד שאבד בו כלאים. להמעיין בדבריהם יראה דלא חידש שמשום המוכרים החמירו על הקונים, אלא דחומרא החמירו על הקונים לחוש למיעוט כמו שהחמירו חומרא יתירה על בגד שאבד בו כלאים שלא למכור הגם דמדין מותר למכור כן החמירו לחוש למיעוט טריפות, ושוב ממילא מותר למכור אבל לא מפני זה החמירו וכן מצאתי ראית' שדייק הבכור שור עיין בו, והנה הנפקותא בין דעת רשב"א ור"ן לתוס', לרשב"א ור"ן דמדין מותר לקנות ולא החמירו חכמים לחוש למיעוט רק שיעלו לפני הקוני' משום טובת המוכרים ואמרו שמכריזי' וביום הכרזה לא יקנו הקונים הגם שמותרי' מדין רק כדי שיהי' מותר למכור א"כ בעבר אחד ומכר שלא כדין ולא הכריז מותר לקנות מאינך דהא לא אמרו שנחוש למיעוט וכיון שלא הכריזו אין כאן תקנת מוכרים לכן נשאר הכל על דין הראוי', משא"כ לתוס' שהחמירו חכמים לחוש למיעוט טריפות ונבילות כי כן היכי שנודע שיש כאן טריפות ויש לחוש למיעוט אסור לקנות ואם עבר א' חוששי' דמה לי אם עבר או הפריז כנ"ל ומעתה י"ל דבזה פליגו תרי לישני הנ"ל כנ"ל לבאר עיי':

ודע כי דברי תוס' הנ"ל צריכין הסברא דנראה דהי' ניחא לתוס' בלא"ה למה אמרו שצריך הכרזה ואסור למכור בלא"ה ולכאורה דבר זה הוא כמו בגד שאבד בו כלאים, ומתוס' לא משמע כן דלא מייתי ע"ז הך דמיון ולא נתקשה בו וכן תמה והאריך בדברי תוס' בספר בכור שור, ונ"ל דס"ל לתוס' דכאן גרע מבגד שאבד בו כלאים ודכוותי' דשם אין נותן מכשול כ"כ לפני ישראל דענין מכשול שאסור שאם הי' יודע מזה הי' מונע עצמו והוא אם מוכר בגד לגוי ויתוודע לישראל שוב שמכרו בגד בשוק הי' מותר לו לקנות בגד מנכרי דמרובא פריש וא"כ לא נתתי מכשול לפני ישראל כי בדין יקנה וחומרא הוא כמו שהארכנו לעיל בטעמו, אבל במקולי' אם יתוודע לישראל שיש מיעוט טריפות בכאן לא יקנה מדינא דקבוע הוא רק שאינו יודע אבל אם אודיעהו יהי' אסור לו לקנות הוי מכשול קרוב במה שאני מוכר לנכרי כן י"ל ועדיין לא נחה דעתי בו כל הצורך:

ובנמצא הלך אחר הרוב, בפלתי סי' ק"י דקדק למה אמר הלך אחר הרוב הול"ל ובנמצא מותר, ונ"ל דיש לחקור היכי דיש ט' חניות מוכרי' בשר שחוטה ואחת נבילה ובשל נבילה איכא בשר כ"כ כמו בכל הט' שחוטות או יותר אם ניזל בתר:

רוב חניות או בתר רוב בשר שבחנות אחת שיש בו יותר מכל אלו הכשרות יחד ואם אזלינן בתר רוב בשר ולא בתר רוב חניות א"ש דאמר דכ"ז שהוא קבוע לעולם לא אזלינן להקל בתר רוב כשר ובנמצא הלך אחר הרוב לא אחר מותר דאם יש רוב בשר באחת של נבילות אסור לכן אמר הלך אחר הרוב היינו שיש בו רוב בשר כנ"ל נכון לכאורה, מ"מ גוף הדין צל"ע די"ל כיון שיש יותר מקומות שיש בו כשר ביותר יש לתלות שמאלו פרש הבשר משניחד דווקא מחנות אחת פרש, ועיין ח"מ סי' רצ"ב בש"ך מתשוב' מהרי"ל בשהי' ביותר אתרוגים לאחד ולפי החשבון שלכל א' לא היו אתרוגים כ"כ כמו זה תולי' שמשלו נגנבו הגם שהוא אחד ואינך רוב נגדו עיי"ש אלא דדין זה צע"ג דלפי החשבון יש לאינך יחד ביותר אתרוגים ממנו ולמה נאמר ששלו נגנבו הלא מונחי' יחד וצ"ע שוב הראוני מי שנסתפק בזה בחות דעת סי' ס"ג עיי"ש מ"ש ועיין פמ"ג סי' ק"י כבר חקר בזה ס"ק כ"א בשפתי דעת:

הכא נמי בנמצא ביד נכרי וכו' נ"ל לפמ"ש הקצה"ח סי' רצ"ב על מ"ש דמעשה דאתרוגי' שהביא הש"ך דאיירי בשנטלו הנכרי שלא בפני ישראל, וכתב הקצה"ח דיש לומר דכיון דנכרי מצווה על הגזל וגניבה א"כ הוי נולד הספק במקום קביעות כמו בישראל שקונה מחנות ודווקא בטריפות מותר בפרוש ע"י נכרי שאינו מצווה עליה עי"ש, ובאמת דבריו הנ"ל לא נ"ל במח"כ דהא שם אין אנו דני' על הרוב לענין היתר גניבה דיהי' של זה או של זה עכ"פ איסור עושה ונפקותא דרוב אינו רק לבעלים בשל מי הרעה הזאת וא"כ לא שייך נולד הספק במקום קביעות ומשום מצות השבה הלא בנכרי אינו, ואפי' בפרש לפני ישראל וישראל גנבם נ"ל דלא שייך קבוע' הגם דיש בו מצות השבה מ"מ לענין איסור גניבה ליכא נפקותא והלא יוכל להשיב ולהניחם במקום שלקח ומי שירצה מהמשותפים יטלם או יחלקו בשוה לפי ההפסד, ולא על קצה"ח לבד תלונתי אלא גם על הש"ך תלונתי דלא שייך קבוע אצל הגנב ואם אין הבעלי' עומדי' שם בשעת הגניבה אפי' גנב ישראל שייך רוב כנ"ל נכון עיי', אבל נ"ל דדברי קצה"ח צריכי' עיונא לדינא בט' חניות מוכרות נבילות ויש בהן נבילות שנתנבלו בשחיטה ולפמ"ש הת"ח ויתר אחרונים דבנבילה כי האי בני מעי' אסורי' לב"נ דלא שייך מי איכא מידי כיון דלישראל לא פעלה השחיטה כלום אפי' לטהר מידי נבילה, א"כ נולד הספק לנכרי ג"כ אם קונה הבני מעי' דמשל כשירה מותר לו ומשל נבילה אסורי' לו, וא"כ בנמצאו בני מעים ביד נכרי אסור ליקח ממנו כנ"ל וצ"ע לדינא:

קושי' המדרכי ויתר ראשונים מסנהדרין דאזלי' בתר רוב הגם דקבוע וביאור תירוצין עיין בתשובת יעב"ץ חלק א' סי' קנ"ד ומ"ש שם בענין שאנו הולכין אחר רוב פוסקים עיי"ש:

ת"ש מצא בה בשר אם חי וכו' עיין רמב"ם פי' משניות שמפרש מתני' לענין טהרות דאי לענין אכילה הא הוי בשר שנתעלם וכו' והנה לשיטתו אזיל דס"ל גם בנמצא אסור משום דרב, ומתרצי' שאינו נגד הש"ס די"ל דלמסקנא הא דרב חומרא בעלמא הוא ואינו נגד מתני' ובריי' דרב אח"כ תיקן בקעה מצא וגדר בה גדר וכן כראה מירושלמי דשקלים להמעיין שם, וזה שיטות רמב"ם ולדיעה זו נוטי' רוב המחברי', אבל מה נעשה ממ"ש במשנה הנ"ל דווקא לענין טהרות, כראה בעין כי ס"ל דמדינא מעולם הי' אסור משום בשר שנתעלם מן העין אפי' בנמצא ביד נכרי וצ"ע:

תוכן העניינים

כתב סופר על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה