אור ברסלב
כתב סופר על חולין חולין › דף צב:

כתב סופר על חולין· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

חולין · דף צב:

דף צא.

מחלוקת בב"ט חי פי' רש"י שחי ועומד לפנינו משנשחטה צע"ק לפמ"ש רשב"א בשם רמב"ן בפ' בהמה המקשה ס"ט ע"א דשיטת רש"י דלר"מ חדשי' גרמו הגם דב"ט מת מותר ס"ל דכיון דהי' ראוי בשעת שחיטת אם לשחוט לעצמו אין שחיטת אם מתיר משא"כ כשמת קודם שחיטה, ולפ"ז אם מת אחר שחיטה קודם שיצא לאויר העולם לרש"י אסור ולמה כתב כאן שחי ועומד משנשחטה וי"ל:

לעולם חלבו דגיד וכו' צ"ל ולמאי אמר שמואל וד"ה פשיטא איך תלי' חלבו דגיד בכ"מ בפלוגתא דר"מ ורבנן בגיד של שליל ואי דלא נימא דחלבו דמתני' בשליל כה"א דש"ס א"כ הו"ל לומר מתני' בחלב שליל ועדיין יש לטעות בדבריו דמפרש חלבו דשליל וס"ל דכ"ע מודי', וליישב נ"ל, ואומר להביא ראי' לשיטת הרי"ף לפי דסובר הרשב"א בשיטתו דס"ל דגיד אסור בשליל אפילו בבן ח' ולר"י מותר אפי' ב"ט ופסקינן בזה כר"מ, ונ"ל ראי' לזה די"ל בטעם פלוגתא באיסור שומן הגיד היינו המנהג דלר"מ נהגו ולא לר"י, דלכאורה צריך להבין טעם המנהג כי חשש רחוק מאוד שיבא לאכול הגיד דהא הגיד באמת בעצמותו אין דרך לאוכלו וגם אי יש בגידי' בנ"ט מ"מ אין דרך לאוכלו משליכי' אותו לחוץ וגזירה רחוקה מאוד, ואי שיתבשל הגיד ויתן טעם ועשו הרחקה לשומן אטו גיד, לשיטת רש"י טע"כ לאו דאוריי' וטעם קלוש בגיד קרוב דלכ"ע לאו דאוריי' בתערובות, ולרוב פוסקי' עכ"פ אין לוקין עליו ואיסור קל הוא. ובלא"ה אין דרך לבשלו, ונ"ל עפמ"ש הפלתי סי' ס"ד בישוב הרמב"ם דכ"ע ס"ל דכשנוצר הולד הגיד רך ויש בו טעם וכשיגדל מתקשה ולכן אין חידש שגיד אסור דמתחלה הי' אסור בעודו רך נאסר עיי"ש, ואומר דלר"מ הגיד מיד אסור משנוצר לשיטת הרי"ף הנ"ל ואז רך הוא וראוי לאכילה כגידי בשר ויותר ושפיר יש לגזור שמנו מלתא דגיד ולכן נהגו ישראל קדושים ושוב נהגו בכל שומן אפי' מגיד שנתקשה ולא חילקו בין שומן לשומן, וכל זה לר"מ אבל לר"י דגיד שליל מותר א"כ מיני' ליכא מקום לנהוג כך דבעודו רך גם הגיד מותר וכשמתקשה ונאסר שוב אין לגזור וא"ש פלוגתי' דמנהג בין ר"מ לר"י, והנה במתני' קתני וחלבו מותר וכבר כתבו ראשונים הגם דאסור מדרבנן מ"מ כיון שאין בו רק מנהג ולא אסרו אותו רבנן לכן קתני מותר, ומעתה א"ש דה"א הא דמותר חלב הגיד ולא אסרו רבנן דווקא לר"י דליכא מקום למיגזר משא"כ לר"מ איסור דרבנן גמור הוא קמ"ל שמואל לדברי הכל מותר דלא עמדו לגזור על זה רק מנהג קדושי' הוא לר"מ ולר"י אפי' מנהג ליכא ומטעם שכתבתי וא"ש עיי':

שמנו מותר וישראל נהגו בו איסור טעם איסור נראה פשוט משום לתא דגיד ולכן ס"ל:

למהר"ם דהיכי דאין גיד אוסר אין שומן אוסר, אבל ברשב"א יבמות פ"ב ע"ב בתוך הדברי' כשמזכיר דברים האסורי' מדרבנן כתב בשומן הגיד שאסור משום חלב, נראה דס"ל דגזרו בשומן הגיד אטו חלב האסור, וצ"ע דבחולין בחי' בדוכתא טובא לא נראה מדבריו כן ובתה"א בשער א' מדיני תערוב' בית רביעי כתב כמסתפק דשמנו של גיד עיקרו דאורייתא משום גיד או משום חלב אסור ומביאו ב"י סי' צ"ט עיי"ש, והי' נ"ל דבוודאי עיקר שומן הגיד משום גיד גזרו ולא משום חלב דהרבה חלבי' מותרי' ולא גזרו וכ"א יודע דבר זה רק מכיון שהוצרכו לגזור בשומן הגיד משום לתא דגיד אלא דלא הי' עדיף מגיד ואנן ס"ל אין בגיד בנ"ט גם שומן לא יאסר אלא מכיון שאסור לאוכלו שוב יטעו העולם משום שהוא חלב אסור ואם יקיל בפליטתו יקילו גם בחלב ולכן משום לתא דחלב הצריכו להחמיר יותר מבגיד כנ"ל נכון:

והנה רש"י במתני' פי' וחלבו של שליל וצ"ע הלא מסקנת ש"ס דשמואל מפרש חלבו של גיד, ועיי' תויו"ט שהקשה כן על הרמב"ם, ונ"ל דכוונת רש"י דמדקתני מתני' וחלבו לאחר דקתני פלוגתא דשליל הך וחלבו קאי ג"כ על שליל אבל לא חלב שליל רק חלב דגיד בשליל וסתמא מתני' הכל על גיד קאי וחלב שליל אין כאן מקומו רק בפ' המקשה, ומתני' זו מדין גיד איירי וסתמא כפרושו וחלבו על גיד קאי רק מדמייתי זה על פלוגתא דגיד שליל ס"ל לרש"י דחלבו של גיד שליל קאי ואיכא רבותא דבשכיב כיון דאיכא גיד דמותר בשליל לשיטת רש"י בין לר"מ עד ב"ט מותר ואיכא חששא שיתירו גם בב"ט והי' מקום לעשות הרחקה לאסור אפי' חלבו וכן הי' גזירת רבנן בכ"מ במקום שראו שקרוב להכשל בו עשו הרחקה ובגיד שליל קרוב למטעי להתיר גם בב"ח ולא יחלקו בחדשי' ויאמרו מדבן ח' מותר כן ב"ט וקמ"ל רבותא דמ"מ אפי' חלב דגיד דשליל מותר וזה כוונת רש"י וחלבו היינו סתמא דגיד דבי' איירי דשליל היינו חלב גיד דשליל כנ"ל ליישב וק"ל: והנה שיטת הרבינו אפרים דהלכתא כר"מ בב"ט ומסתייע מר"י דאמר תפש חלב מב"ט חי דאסור וע"כ ס"ל כר"מ ותמה עליו דא"כ ר"י סתר עצמו דס"ל בפ' המקשה דד' סימני' אכשר בי' רחמנא וזה לר"י ועיין רשב"א. ונ"ל דס"ל לר"א כשיטת הרז"ה שם דחידש דגם לר"מ דס"ל ב"ט אינו ניתר בשחיטת אם דווקא לאכילה אבל מטהר מידי נבילה ובזה פליגי רבא ור"ח עיי"ש וא"ש דאמר ר"י שם דקיבל ר"י להא שמעתא היינו דר"ח דאמר ד' סימני' אכשר לר"מ וזה קיבל ר"י דד' סימני' אכשר לר"מ וכן ס"ל וא"ש כנ"ל נכון עי"ש:

והנה שיטת הרמב"ם דב"ט ניתר בשחיטת אמו וחלבו וגידו אסור וכבר הקשו עליו דהוא נגד מה שאמר דהלכו לשיטתם ועיין הה"מ שנדחק, ונלפע"ד ליישב, הנה כתבו הראשונים דהרמב"ם הוציא מר"י דאמר תפש חלב מב"ט חי חייב וס"ל לרמב"ם דר"ל ור"י פליגי בפלוגתא דר"י ור"י דר"י פסק בחלב כר"מ וה"ה בגיד וס"ל לרמב"ם דבוודאי לר"י דמתיר חלב ב"ט א"א לומר דתלש אסור ונשחט האם מותר החלב וגיד דמה לחלב וגיד אצל שחיטה, רק ר"י ס"ל דכל שאינו נולד בחיי האם לאו חלב וגיד מקרי משא"כ ר"י ל"ל כוותי' בהא עיין בחי' ר"ן פ' בהמה המקשה שם ותבין, והנה צ"ל בב"ח דשרי לרמב"ם חלבו וגידו לאו משום דשחיטת אם מתיר רק דלאו חלב שור כשב מקרי, וכן בגיד צ"ל מקרא דכל בבהמה תאכלו דמרבה הכל ואפי' גיד צ"ל דגילה לן קרא דכל זמן שלא מקרי בהמה אין גידו נאסר ולכן ב"ח דלאו בהמה מקרי אין גידו נאסר אבל ב"ט דשור וכשב מקרי לענין חלב ולא נוכל לרבו' ב"ט מכל בבהמה רק דשחיטת אם מתיר באכילת בשר אבל חלבו אסור, וה"ה גידו דענין היתר שחיטה לא שייך לחלב וגיד וגם בב"ח לא מתיר רק מותר מעצמותו כל זמן דלאו בהמה הוא, כן צ"ל לרמב"ם, והנה לפמ"ש תוס' ריש פרקין דמה דאמר ר"י הלא מבני יעקב נאסר היינו ואז הי' בה טמאה בכלל איך שוב הותרה כן יש להקשות דכיון דאנן ילפינן היתר גיד בשליל מכל בבהמה וא"כ בבני יעקב דלא הי' להם דרש זה איך שוב התיר מה שכבר אסור, אלא דאם נימא דשחיטת האם מתיר הגיד ותקנתא דגיד הוא ע"י שחיטה א"כ לא שייך להקשות כן דלדדהו לא הי' להם תיקון שחיטה משא"כ לדידן ולא התיר מה שכבר אסר דלא ניתר עתה רק ע"י תיקון כמו אמה"ח דמותר ע"י שחיטה, אבל לשיטת רמב"ם דשחיטה לא מועיל לאיסור גיד כמו שאינו מתיר גיד האם ובב"ח מותר רק משום שחידשה תורה דווקא גיד משום כשב אסור וזה ילפי' מכל בבהמה כמ"ש א"כ קשי' שפיר דאיך התיר מה שכבר אסור דלבני יעקב הי' אסור כל גיד דהא לדדהו לא נאמר דשל ב"ח מותר, וע"כ הי' מוכרח מזה דבאמת היתר:

גיד גם בב"ח רק ע"י שחיטת האם וכן אמרה תורה דשחיטת אם מתיר גיד הולד ואף שהוא כנגד הסברא דשחיטה תתיר איסור מה שאין מתיר באם עצמו מ"מ מהכרח הנ"ל אנו מוכרחי' לומר כן וכי כן ממילא ב"ט שג"כ שחיטת אם מועיל לילד לענין אמה"ח ה"ה לענין גיד דמ"ש מב"ח וכן ס"ל לר"י לענין גיד וה"ה לענין חלב והוא לשיטתו אזל דס"ל גיד הנשה נאסר לב"נ, אבל להלכתא דפסקינן דאינו נאסר לב"נ ועיי' לח"מ הלכות מלכי' [פ"ט ה"א] דכתב דגם רמב"ם ס"ל כן א"כ אין הכרח לומר דבב"ח השחיטה מתיר הגיד נגד הסברא הדרינן לסברא פשוטה דטעמא דב"ח דאינו שור כשב וכמו שחלב תלי' בזה כן גילתה תורה בגיד או שהוא כאבר הבהמה ואין לו שם גיד וכי כן דווקא בב"ח ולא בב"ט דאין שחיטה מועיל לגיד וחלב יותר מאם עצמו כנ"ל ישוב נכון וק"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה