אור ברסלב
כתב סופר על חולין חולין › דף פו.

כתב סופר על חולין· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

חולין · דף פו.

דף פה.

חשו"ק ששחטו ואחרי' רואי' אותם חייב לכסות, פי' רש"י אותם אחרים חייבי' לכסות מדכתב רש"י אותם אחרים נראה כי אלו מוקדמים למצות כיסוי מאחרי' כי על פיהם בא חיוב הכיסוי דלולי עדותם לא הי' חייב כיסוי כלל ולכן אלו מכסים כנ"ל ובין שני אלו מי שקדם וחטף מוקדם לברכה זריז ונשכר, וכי כן אם בא אחר וקדם וכיסה חייב לשלם כדלקמן כנ"ל ומ"מ צ"ע לדינא:

וכן לענין או"ב וכו' צ"ל מאי וכן משמע שהראשון פשוט יותר, ונ"ל ע"פ מ"ש הפמ"ג בפתיחה להלכות שחיטה דמ"ש הב"ח בסי' כ"ח דבספק נבילה פטור מלכסות כיון שאסור לאכול מספק שוב לא מקרי אשר יאכל עיי"ש וכי כן לענין כיסוי שפטור פשוט יותר מאו"ב שפטור ולכן אמר וכן דלא מבעי' לענין כיסוי אפי' לענין או"ב פטור כנ"ל, אלא דקשה מדמקשה ש"ס לרבנן מ"ש רישא ומ"ש סיפא הלא י"ל ברישא פטרו משום דכתיב יאכל משא"כ באו"ב וכבר הקשה כן הפמ"ג בעצמו שם עיי"ש והניח בצ"ע, ואולי לחומר הקושי' י"ל דהי' קשה לש"ס דאם רבנן בסיפא לא פליגי איך קתני וכן דמשמע דדין א' הוא עם כיסוי והלא רבנן פליגו באו"ב ולא בכיסוי אלא דלפי דמתרץ תחלה דמשום גזירה הוא בכיסוי ולא באו"ב א"כ מדינא בשניהם פליגו ומ"מ לא קתני פוטרי' משום גזירה באופן שנמלך או באשפה, ומ"מ כיון שבלא נמלך ושלא באשפה פליגי שפיר קתני וכן, אבל אם מדין אשר יאכל פליגי קשי' כהנ"ל כן י"ל באפשר לחומר הקושי' ועדיין צ"ע:

ומודים שאם שחט שאינו סופג את הארבעים פי' רש"י דהתראת ספק הוא וכבר הרגיש בגליון ש"ס דצ"ל ספק עבירה, וראיתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שמקיים הגירסא וכגון שאכל עמה ששחטו וגם שחט אחריו אח"כ אותו או בנו וא"כ ממ"נ עבר עבירה ומ"מ התראת ספק הוא כמו הכה את זה וחזר והכה את זה, או י"ל שאחרי' רואי' והלכו להם ולא העידו לפניו ושחט אחריו או"ב וטוב באו והעידו דשחיטה כשירה היתה ומ"מ התראת ספק הי' בשעה שעבר עכ"ד הק' וש"י:

מאי טעמא דר"מ מסיק תוס' דלר"מ סמוך מיעוטא לחזקה והוי מיעוטא דמיעוטא וכתב מהרש"א דלהכי צ"ל רוב מקולקלי' דאי פלגא והוי רובא ומיעוט ור"מ חייש למיעוט והקשה בראש יוסף בשם אביו זצ"ל די"ל דאף דחייש למיעוט מ"מ פטור מלכסות ומותר לשחוט משום גזירה שמא יאמרו כדס"ד לרבנן והניח בצ"ע, ולפע"ד נראה בשנבין תירץ הש"ס רבנן אכולה מלתא פליגו ונטרו לר"מ וכו' וצ"ב למה נטרו לר"מ ולא פליגו מיד ברישא וכקושי' הש"ס ומעיקרא בקושי' מאי קסבר ולבסוף בתירץ מה קסבר דניחא דפליגו לבסוף ונ"ל לבארו הנה תוס' הקשה איך מקשה מדלא פליגו בסיפא איך מדמה שוא"ת לקום ועשה אם אמרו שלא יכסה משום גזירה איך יאמרו קום שחוט משום גזירה וכן הקשה ברשב"א ויתר ראשונים, ונ"ל דוודאי בקום ועשה לא מצינו שיאמרו לעשות מעשה אפי' אין בו רק איסור דרבנן, משום גזירה וחשש שיאמרו ולא מצינו כה"ג, אלא דקושי' הש"ס כך היא בוודאי אם הי' אפשר לצאת מחשש שיאמרו שחיטתן כשירה לגמרי במה שיאמרו שלא לכסות הי' ניחא אבל כיון דגם כשאסור לשחוט או"ב איכא חשש תכ"ל אלא דא"א להם לומר שישחטו משום האי חששא וכיון שא"א לצאת מחשש זה לגמרי ומחזי כתרתי דסתרי דלא יכסה ואסור לשחוט אחריו בבהמה דשייך או"ב הי' להם להניח הדבר על דינו שלא לכסות ושלא לשחוט אחריו, וזה קושי' ש"ס סיפא נמי איכא אמרו שחיטה מעלייתא הוא וזה א"א להתיר משום גזירה דקום ועשה הוא א"כ הדרא הקושי' לרישא למה אמרו שלא לכסות וכהנ"ל ומיושב קושי' תוס' על נכון עיי':

ומעתה א"ש דמתרץ הש"ס אלא רבנן אכולהו מילתא פליגו וגם ברישא כא גזרו והטעם בוודאי הי' גוזרי' ברישא אלא כיון שא"א למגזר לענין או"ב לכן הניחו על הדין גם בכיסוי כמ"ש והיינו דנטרו לר"מ עד דמסיק לכולהו מילתא ומשום דפליגו עליו באו"ב ממילא עי"ז פליגו עליו גם בכיסוי ולכן נטרו עד סיפא דפלוגתא דסיפא גורם דפליגו ברישא וא"ש נכון:

ולפ"ז מיושב ממילא קושי' ראש יוסף בשם אביו זצ"ל דא"א לומר דטעמא דר"מ משום גזירה דהא בסיפא בקום ועשה פשיטא לש"ס דלא נתיר משום גזירה ולכן הוצרך לומר דרוב מעשיה' מקולקלי' כמ"ש מהרש"א ז"ל ועיין ש"ך סי' כ"ח שכתב לדידן:

דפסקי' מחצה מעשיה' מקולקלי' אסור להחמיר לכסות משום שמא יאמרו וכו' ולפמ"ש ליתא כי באו"ב א"א להתיר משום זה וכן בכיסוי וכמ"ש עיי' וק"ל:

תינוק שנמצא בצד העיסה וכו' שיטת רש"י דיש ספק בתינוק עצמו אם טיפח באשפה וכי כן יש לנו שני חזקו' של תינוק ושל עיסה ומ"מ רובא עדיף נראה דרובא עדיף משני חזקו' ובילדותי הבאתי ראי' מזה נגד תשובת הריב"ש דס"ל דרובא לא עדיף משני חזקות ולשיטתו מוכח נגד זה וגם מדלא הקשה תוס' משום הכי על שיטות רש"י ע"כ דל"ל כהריב"ש, ודחיתי אח"כ די"ל כיון שעל חזקה דתינוק כבר באנו לדון קודם שנגע בעיסה והוי רוב נגד חזקה ורובא עדיף שוב כשנגע בעיסה אין לנו רק חזקת עיסה כי חזקה של תינוק כבר נדחית מפני הרוב ואין לצרפה עוד ועיין סברא כזו במג"א סי' תל"ט ס"ק ג' לענין ס"ס עיי"ש, ועיין מ"ש לעיל בסוגי' דרוב בסברא זו ובזה נדחה ג"כ מ"ש הנב"י נגד הריב"ש מפרה אדומה דיש שני חזקות חזקת טמא וחזקת אינו זבוח, ולהנ"ל ליתא דהא חזקת שאינו זבוח כבר היינו דנים כשלקחה לפ"א, ורובא עדיף וחזקת טמא בא אח"כ ולא תצטרף עוד חזק' אינו זבוח לחזק' טמא, והריב"ש איירי משני חזקות שדני' בב"א חזקת חי וחזקת א"א שדני' בב"א עליהם ושפיר כתב מנ"ל דרובא עדיף משני חזקות כאלו וא"ש עיין ועיין תשובת זקני מ"ו הגאון מופת הדור מו"ה עקיבא איגר זצ"ל בספרו המכונה תשוב' מהרע"א בכתבי' מה שכתב לי על זה, ושוב מצאתי כדבריו בהפלא"ה על קידושין פ' ע"א והרגיש בשני חזקות לרש"י ופלפל שם כדרך אאזמ"ו זצ"ל הנ"ל אבל לא זכר אז דברי ריב"ש הנ"ל עיי"ש:

וכעת נ"ל עפמ"ש תוס' ע"ז ל"ד ע"ב אי אמרת רוב איכא מיעוט וכו' דלהכי ליכא לצרופי חזקת הקיבה דלאחר שחיטה איתרע החזקה דהנך קיבו' אחר שחיטה בספק ע"ז קיימו וכו' עיי"ש ותראה כי דברי תוס' צריכי' הסבר ואינם מובנים לפי הפשוט, והנ"ל דס"ל לתוס' כתירוץ כי דידעי' בוודאי שמיעוט נשחטי' לע"ז א"א לדון על הקיבה שלפנינו שזו בחזקת כשרות דהא המיעוט יש לו חזקת כשרות ג"כ ואנו רואי' שמיעוט נשחט לע"ז ויוצא מחזקת כשרות שלו ואיך נימא בזו חזקת כשרות ולא נשחט לע"ז ואינך הם המיעוט מאי חזית ואין לנו לדון אלא אם זה מהמיעוט או מהרוב, אבל לא מצד חזקת כשרות דילי' כיון דסוף כל סוף יצאו עגלי' מחזקת כשרות דדהו, אבל בהמות הגם שיש מיעוט שיולדות זכרים מ"מ מוקמי' אחזקה שזו אינה מאלו המיעוט והיולדות זכרים אין מוכרח שהמה במקום יבום וחליצה היינו שיש לדון באלו בדבר זה, ושפיר איכא חזקה לבד מרוב משא"כ בקיבו' דא"א להמיעוט בלי שיודחה החזקה כנ"ל כוונת תוס' והוא נכון, וסברא כזו כתובה בר"ן גיטין גבי האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה בשם רמב"ן לענין חזקת פנוי' דא"א להעמידם על חזק' פנוי' דעכ"פ א' יצאה מחזקתה שאחת נתקדשה ונאסרו הקרובי' אלא דמחלק בין הם לפנינו או לא עיי"ש, ותוס' ס"ל לפמ"ש הגם שאנו דכין על הקיבה לפנינו מ"מ אמרינן סברא זו וכנ"ל, ולפ"ז כן י"ל לענין חזקת תינוק דליכא למימר אוקי תינוק אחזקתו דהא לפנינו שכמה ניתנקו' והרוב מנופחי' ומתטמאי' ויוצאי' מחזקתם ולמה נעמיד תינוק זה דווקא אחזקתו יותר משארי תינוקות ואין לנו לדון רק אם הוא מהמיעוט או מהרוב ולדון על העיסה לומר אוקי עיסה אחזקתו ותינוק זה מהמיעוט בשביל חזקת העיסה כנ"ל והא דאמרי סמוך מיעוט מעשיה' מקולקלי' לחזקת אינו זבוח הגם שעכ"פ ידענו שרוב מעשיהם מתוקני' ושוחטי' שפיר ומוציאי' מחזקה, הא ליתא דרוב מעשיה' מתוקני' היינו בכלל מעשיה' לאו דווקא על השחיטה רק בכלל מה שעושין הרוב מתוקן או רוב מעשי' של כל א' מעשיו מתוקני' אבל לא ידענו שבשחיטה מתוקן וכשאנו דני' על השחיטה אמרי' שמעשה זו דשחיטה ממיעוט מעשיו כיון דאיכא חזקת אינו זבוח לפנינו וסמוך מיעוט לחזקה כנ"ל ועיין היטב בזה:

סמוך מיעוט לחזקה וכו' צ"ע לפמ"ש דרוב תינוקות הוא רוב גרוע א"כ מאי מקשה הגמרא דלמא דווקא ברוב גרוע ס"ל לר"מ סמוך מיעוט לחזקה משא"כ כאן ברוב דקטנים אלא דלפמ"ש תוס' כאן דלכן גזרו רבנן דנראה כרוב גמור, ולר"מ דלא גזר ולא עשאוהו כיש בו דעת לשאול היינו דס"ל דאפי' ברוב גמור סמוך מיעוט וא"כ אין כאן מקום לגזור ומקשה ש"ס שפיר דאלו ברוב גמור ל"ל סמוך מיעוט קשה למה לדידי' לא עשאו כמי שיש בו דעת לשאול, ול"ק קושיתו, אבל לפמ"ש תוס' בקידושין פ' ע"א דלא משום גזירה עשאו כיש בו דעת לשאול אלא פליגי סתם דרבנן עשאו כמי שיש בו דעת ולר"מ צ"ע כהנ"ל כמובן שוב מצאתי בהפפא"ה שנתקשה בזה עיי"ש, ונלפע"ד ליישב דצ"ל:

למה הוי רוב מטפחי' רוב גרוע, ונ"ל דהוי כרוב דתלי' במעשה הגם די"ל דאין זה תלי' במעשה כ"כ כיון שטבע הקטנים לטפח וכמ"ש תוס' יבמות ובבכורות דגבי אדם רוב מתעברו' לא תלי' במעשה כיון שטבע מביא לכך, מ"מ לא דמי לגמרי להתם כמובן אבל רוב גרוע עכ"פ איכא כנ"ל, ולפ"ז נ"ל דגם דרוב מעשיה' מתוקני' הוי רוב גרוע, דבאמת הפ"י ריש מכילתין. הקשה איך נסמוך על רוב מצוים אצל שחיטה מומחי' הם הלא הוא רובא דתלי' במעשה עיי"ש, ולפמ"ש הרא"ה בבדה"ב דרוב מצוי' כל הוא ל"ק כמובן אבל כאן ברוב מעשיהם מתוקנים שפיר הוי תלי' במעשה היינו שישחטו היטב הגם שעומדי' ושוחטי' ועושי' מעשה מ"מ לשחוט היטב תלי' במעשה לכווין הסכין ושלא לדרוס ולגרום וכדומה זה צריך כוונה למעשה היטב משא"כ לשחוט שחיטה פסולה מתעסק בעלמא הוא עושה בלא כוונה לתקן המעשה שעושה ולכן הוי רוב גרוע לפע"ד ודומה לרוב מנופחי' דרוב גרוע הוא ומקשה ש"ס שפיר כנ"ל ועיין ובזה י"ל קושי' תוס' לעיל ד"ה מאי טעמא דר"מ וכו' דרבנן מאי טעמייהו אי רוב מעשיה' מתוקנים א"כ יהי' מותר לאכול וכו' ולהנ"ל א"ש דרוב גרוע הוא וא"א לסמוך עליו לאכול כנ"ל עיין וק"ל:

והנה הרשב"א בתה"א במשמרת הבית בפלפלו עם בד"ה דנתקשה ברוב מצוין נימא סמוך מיעוט כתב הרשב"א כאן דרוב זה מעיקרו לסלק החזקה א"א לומר סמוך מיעוט לחזקה עי"ש במתק דבריו וצ"ל א"כ כאן ברוב מעשיהם מתוקני' דפלפל ש"ס דנימא סמוך מיעוטא והלא עוסק ובא לבטל החזקה, וע"כ צ"ל כמ"ש לעיל דרוב זה לא דשוחטי' היטב ע"פ הרוב רק דרוב מעשה קנון מתוקני' ולכן כשנוגע הדבר בשחיטה מקשה ש"ס נימא סמוך מיעוט לחזקה ושחיטה ממיעוט מעשיו היא דמקולקלי' כצ"ל ועיין:

אמר ר"ח מודה הי' ר"י לענין ברכה שאינו מברך וכו' פי' רש"י לברך על השחיטה אחר הכיסוי מזה הוציא הרשב"א והר"ן דרש"י ס"ל דווקא ברכת השחיטה א"צ אבל על הכיסוי שני' צריך לברך והמה פליגו לדינא וכן ס"ל להרא"ש דא"צ לברך דכוונתו מיד על כיסוי השני' והר"ן כתב כיון דיוכל לשחוט ולכסוי בחד ידא, ונלפע"ד טעמא לאו משום הפסק שחיטה, אלא דס"ל דלא מועיל כוונה לכמה עצות בחד ברכה רק כשהדבר בעולם ומחויב במצוה בשעת ברכה, משא"כ כיסוי קודם ששחט אין כאן מצוה ואינו יודע אם יתחייב במצוה אולי ישחוט ולא יצא דם ושחיטה מ"מ כשירה כמבואר ולכן ס"ל לרש"י דאינו יוכל לפטור בברכת כיסוי הראשון כיסוי השני' קודם ששחט השני' וכן ס"ל לדעתי בכ"מ כדומה לזה כנ"ל, ונאמר לי שכ"כ בריטב"א:

תוכן העניינים

כתב סופר על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה