כתב סופר על חולין· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
חולין · דף עג.
כמאן כר"מ צ"ל דלמא הכי אמר רבינא דכאן דאיירי בחותך ולשון מתני' הכי דייקא חתכה ועולא ס"ל דא"א שלא יגע ורבינא חידש דלא צריך זה רק בבהמה דעומד לחתוך והנה בלא"ה קשה וכי עומדת לחתוך באבר זה, אלא י"ל מאחר שעומדת לחתוך ואם כבר התחיל לחתוך באבר זה עומד בשע' החתך שיחתך כולו ושוב בשעת החתך לא הוי טומאת בית הסתרים וכחתוך דמי וכ"ע מודים בזה כיון שכבר התחיל המעשה וגם קשה מאי מקשה ש"ס לרבינא מאי חתכה י"ל דווקא בחתכה אמר דינו וכהנ"ל וצל"ע: האי אית לי' תקנתא בחזרה, מכאן הקשה הרשב"א על שיטת הרי"ף לעיל דבלישנא בתרא דביש לידה לאברים פליגו גם לר"י האבר אסור בהחזירה א"כ לר"י ליכא תקנתא בחזרה וכתב דרבינו הצרפתי' תירצו דלענין נבילה איכא תקנה בחזרה ותמה הרשב"א מאי שנא נבילה הלא על זה אנו דנים אם תטהר מידי נבילה הגם שאסור באכילה ומאי שנא חזרה או לא עיי' בו, ונלפע"ד טעמא דרבינו הצרפתי' דהא בכל אבר המדולדל וכדומה הטעם דאמרינן שחיטה עושה ניפול דכשמתחיל לשחוט הוי כנפול ולא ניתר בשחיטה ולולי זה הי' השחיטה מטהר. ונ"ל דווקא היכי אם הי' נופל ממנו הי' אסור ולא תפעול השחיטה אמרי' שחיטה עושה כנופל, אבל עובר במעי אמו דבבטן אמו כשחותך ונופל לתוכו השחיטה מתרת כדקתני במתני' חתך מעובר שבמעי' וכו' וא"כ מאחר שיציאת האבר לחוץ לאו נבילה הוא רק טריפה רק כששוחטו האם נאמר שחיטה עושה נפול ואי אפשר באבר שנפל מבהמה ששחיטה תטהר ונעשה ע"י שחיטה נבילה, אבל בעובר דבנופל למעי בהמה כמחובר דמי ושחיטה פועלת לענין אכילה בלא יצא ה"ה ביצא, וחזר מועיל לטהר משא"כ בלא יצא וס"ל לר"י כאן שעכ"פ לענין נבילה אית לי' תקנה בחזרה שוב גם בלא חזר מועיל השחיטה לטהר דאינו דומה לאבר דבהמה כנ"ל ליישב עיי' וק"ל: