כתב סופר על חולין· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
חולין · דף נח.
ביעי דטריפה שחלא קמא אסור' וכו' צ"ל למה נקט אמימר דינו בביעי דעוף ולא בולד דבהמה, ונ"ל דלל"ק אשמעינן רבותא דאפי' בביעי דאיכא סברא דכגופו דמי' ויהי' זוז"ג אסור כמ"ש המהרש"א קמ"ל דמ"מ מותר וללישנא בתרא ע"כ הוצרך לינקט ביעי דבבהמה באמת מכשיר דווקא בביצה אסור דכגופו דמי' כנ"ל והוא פשוט:
התם בדספנא מארע' צ"ל איך לא ידע ר"א דיש לומר בדספנא מארג' ונ"ל, די"ל ס"ל דבדספנא מארע' איכא ג"כ זוז"ג דהא חימום הארץ צריכא לה וכאמימר צ"ל דס"ל דהוי שני גורמים שאינם שווים ועיי' פלוגתא רש"י ותוס' בע"ז [מ"ט א'] סוגי' דזוז"ג דלרש"י שני גורמים שאינם שווים הוי זוז"ג ולתוס' לא הוי זוז"ג, ולרש"י צ"ל דס"ל כיון דר"א ס"ל דזה הוי זוז"ג, וללישנא בתרא גם מאמימר לא:
מוכח כן כמובן לכן ס"ל להלכתא דשני גורמים שאינם שווים הוי זוז"ג כצ"ל עיי':
והנה המהרש"א נתקשה לרש"י איך הי' ניחא לר"א:
הא דשווים והאריך ועיי' בראש יוסף ביאור דברי מהרש"א והי נלפע"ד ליישב קושי' מהרש"א די"ל דר"א ס"ל כיון דאיכא בעוף ספנא מארע' ותוכל להוליד בלא זכר כלל רק דביצי' דספנא אינם טובים כמו ביצי זכר כמבואר ריש ביצה [ז' א'] אבל גוף הביצה יוכל להיות בחימום שלה על ארעא בלי זכר כלל שוב אפי' ביצי זכר הוי כהיא יוכל והוא אינו יוכל ואינו בכלל זוז"ג דהחימום דבא לה ע"י זכר שתזריע זה לא הוי זוז"ג דזה חימום בעלמא והעיקר משלה וזרע הזכר אין צריך להווית הביצה רק שעדיף אם גם הזכר יתן זרעו והעיקר ממנה ועיי' ש"ך ס"ס פ"ז מ"ש בענין זה יוכל וזה אינו יוכל, אבל אמימר ע"כ צ"ל כן דהא מתיר סקחלי' בתרא ע"כ או דס"ל דמ"מ לא יקרא זה יוכל, או שס"ל אפי' בכה"ג זוז"ג מותר ומעתה י"ל הר"א לעצמו ידע לפרש ושווים בדספנא מנארע", או אפי' בלא ספנא אפי' ע"י זכר אסור משום דהוי זה יוכל כמ"ש, אבל לאמימר דס"ל דשחלא בתרא מותר הקשה שפיר דהי' ס"ל לר"א דע"כ אמימר ס"ל דגם ספנא מארע' הוי זוז"ג דהארץ גורם דאל"כ לא הי' מתיר אפי' ע"י זכר דהוי זה יוכל, ואמימר השיב בדספנא מארע' דספנא ס"ל לא הוי זוז"ג, ומ"מ מתיר בביצי זכר כמ"ש עיי' קצרתי וק"ל:
והנה המהרש"א הקשה לפי פירושו בשיטת רש"י איך מקשה הש"ס ולוקמי בשחלא קמא הלא א"א לאמימר לאוקמי הכי עיי' בו, ונ"ל די"ל דאפי' למ"ד דעובר לאו ירך אמו ול"ל בעוף כגופו דמי' מ"מ בדספנא מארע' כ"ע מודים דכגופו דמי' דווקא באיכא זוז"ג של זכר ונקיבה פליגו אי עובר ירך אמו או לא דלאו כגופו דאם היא כיון שלא הי' תחלת הוויתו מדידה לחוד, משא"כ בדספנא מארע' י"ל כ"ע מודים דכגופה דמי, ומעתה י"ל דקושי' ש"ס על אמימר מדמוקי בדספנא מארע' והיינו בשיחלא בתרא וצ"ל דזה אינו זוז"ג ולכ"ע אסור, ואמר בשיחלא קמא והיינו בדספנא מארע' דכ"ע מודים בזה דכגופו דמי' כנ"ל עיי' וק"ל:
אי הכי אדמפלגו לגבוה וכו' קושי' תוס' מבוארת הלא גם לר"א דפלוגתייהו בעובר ירך אמו קשה כהנ"ל, ונלפע"ד ליישב די"ל דרב אשי מוקי כל פלוגתיי' בזוז"ג והא דהקדי' לאמימר במאי קמפלגי היינו הקדים תחלה להוכיח דלדידי' ע"כ צ"ל כן, ואומר הא דהקשה ולאשמעינן כחא דר"א וכל השקלא וטרי' ליפלגו לגבוה צ"ל איך לא ידע לתרץ לאשמעינן כחא דהתירא דר"י ומאי חזית לאשמעינן כחא דר"א, ונ"ל הנה לאמימר צ"ל דס"ל דבביצה גם זוז"ג מותר וקשה למה לא פליגו יותר בביצה ולאשמעינן דר"י מתיר אפי' בביצה דאיכא סברא דזוז"ג אסור בי' כמ"ש המהרש"א ותי' ר"ן דכגופא דמי' מ"מ מתיר ר"י וכיון דלמסקנא אשמעי' כחא דהתירא דר"י ליפלגו טפי בביצה, וצ"ל דרצה יותר לאשמעינן רבותא לר"י בקדשים מבחולין דהי' סברא יותר להחמיר בקדשים מבביצה בחולין כצ"ל והוא דוחק:
ואומר מעתה כי ר"א ידע די"ל לאשמעינן כחא דר"י להתירא, ולדידי' הי' ניחא דל"ק דיפלגו ביותר בביצה ובחולין די"ל באמת ס"ל לר"י דבביצה דכגופא ואסור, אבל לאמימר הי' קשה לי' לפלגו להדיוט וכדמתרץ לי' להודיעך כחא דר"י הקשה אדרבה אשמעינן כחא דר"א דהא ע"כ צ"ל דפליגו בבהמה כדי לאשמעינן כחא דר"א דאפי' בבהמה אוסר וא"כ יפלגו להדיוט, וע"כ חזר והשיב לעולם להודיעך כחא דר"י ודהתירא ניחא לי' היינו לאשמעינן כחא דהתירא בקדשים, וזה לא ניחא לי' לר"א, ומיושב קושי' מהרש"א כמובן עיין וק"ל:
והלכתא בזכר כל שנים עשר חודש וכו' הקשה תוס' להלכתא דטריפה אינו מוליד ע"כ צ"ל דבפלוגתא דעובר ירך אמו פליגו, וא"כ קשה ארבא דס"ל עובר ירך אמו נגד ר"י, ונלפע"ד ליישב, הנה היש"ש ס"ל דטריפה אינה מוליד אבל טוענת, והנה לשון מסקנא דש"ס והלכתה בנקיבה כל שאינה יולדת נראה כן דווקא אינה יולדת, אלא דהקשו האחרונים א"כ מאי מקשה לאמימר מהא דשווים וגם איך פשיטא לרבינא דל"ק ליתא דלמא דינא דאמימר בנמצאו בתוכה ול"ק מדשווי' בכה"ג איירי, ומזה מוכח דלא כמהרש"ל, אלא דבאמת ל"ק די"ל דבאמת רבינא ס"ל דטריפה אינה טוענת אפי' ולכן אמר בלישנא אחרינא, והקשה ש"ס שפיר לרבינא דס"ל דג"כ אינה טוענת מהא דושווים אבל באמת מסקנת הש"ס להלכתא מכריע בפלוגתא דטריפה משבחת וחי' ומוליד, הלכתא בזכר כל י"ב חודש ובנקיבה כל שאינו מוליד וס"ל להלכתא דווקא אינו מוליד אבל טוענת כשיטת מהרש"ל ומצינו בדוכתא טובא כה"ג דאיכא פלוגתא ושוב מכריע לא כזה ולא כזה ועיין נדה דף מ"ו א' בפלוגתא דחוששי' לנשרו דמסקנא דהלכתא לא כזה ולא כזה עיי' מהרש"א שם:
והנה הפר"ח בספרו מים חיים מסופק אם גם זכר טריפה אינו מוליד ועיין בסוף ספר:
אבני מילואים בתשובה שם מ"ש, ובמק"א הארכתי בו, והנה צ"ע אם זכר מוליד מאי מקשה הש"ס ללישנא בתרא מהא דוולד טריפה איך אפשר הלא י"ל ולד טריפה היינו שהזכר היא טריפה ויוכל להוליד, ומצאתי ראיתי אחרי רואי קושי' זו בפלתי ודבריו דחוקים, ואומר הנ"ל בספיקות הפר"ח הנ"ל, דלשיטת מהרש"ל דווקא אינה מוליד אבל טוענת חזינן שיש כח בזרע הטריפה שיוגמר הולד אבל אין בכח הטריפה להוליד מחמת חולשתה היינו באם נתעברה כשהיא טריפה לא תוכל להוליד אבל מתעברת, פשיטא דבזה ג"כ תתעבר הנקיבה ממנו כי אין חסרון בזרעו כמו בדידה, והנקיבה שכשירה תוליד ולד זה שאין חולשה בה, אבל אם אינה טוענת ג"כ ע"כ שהטריפות גורם שאין הזרע קולטת י"ל כן אם הזכר טריפה לא תתעבר כשירה ממנו כנ"ל נכון עיי':
ומעתה אומר אני דש"ס מקשה על אמימר דלפמ"ש ע"כ רבינא ס"ל דטריפה אינה טוענת א"כ ה"ה דזכר אינו מוליד כשהוא טריפה הקשה שפיר מפלוגתא דולד טריפה וע"כ בעובר ירך אמו פליגו, אבל להלכתא דטריפה אינו מוליד דווקא, אבל מזכר טריפה תתעבר כמ"ש, א"כ י"ל שפיר דפלוגתי' דולד טריפה בזכר טריפה כקושי' הנ"ל, והא"ש דל"ק קושי' תוס' דלהלכתא י"ל שפיר דבזוז"ג פליגו וא"ש דל"ק הלכתא אהלכתא כנ"ל ליישב על נכון וק"ל:
ועל קושי' הפלתי על ספיקות הפר"ח נ"ל עוד עפמ"ש החי' ר"ן הא דניחא לר"א לל"ק לדידי' דלא פליגו להדיוט הגם דר"א ס"ל במק"א דזוז"ג אסור אפי' להדיוט, די"ל דהזכר עיקר הגורם עיי' בו, וא"כ אם נוקמי פלוגתא דר"א ורבנן בזכר טריפה קשה עדיין יפלגו להדיוט דלר"א בזוז"ג כזה ודאי אף להדיוט אסור, או אפשר אפי' ר"י מודה דזוז"ג כזה שעיקר מן הטריפה אסור וע"כ בטריפות מצידה בא וזכר כשר הוא כנ"ל וק"ל: ע"ב בהמה בעלת ה' רגלים וכו' כל יתר כנטול דמיא עיי' רש"י בכורות מ' ע"א דפי' על כל יתר כנטול דמי בהמה שנטלה ירך וחלל שלה ניכר נבילה נחתכה מן הארכובה למטה טריפה וכן בוקא דאטמא דשף מדוכתא עיי"ש וצ"ע מה רצה דחשב ואזל כל כי האי איזה מיני טריפות ברגל, ונ"ל ראי' למ"ש הש"ך [סי' מ"ג סק"ט] דיתר כנטול היינו מאותו מקום שעומד היתרת ומשם ניטל ועדיף אם היתר באבר עצמו למשל אם יתר ברגל עומד למטה מצוה"ג כשר דניטל משם למטה ולמעלה כאלו ניטל משם ואם רגל עומד בפני עצמו כאלו ניטל כולו, ונ"ל הן דברי רש"י שאם יש שני רגלים הוי כנטולה ירך וחלל שלה ניכר ונבילה הוא ואם מן הארכובה ולמטה כאלו נטלו צה"ג וטריפה, ואם דבוק למעלה ברגל במקום בוקא דאטמא דינו כמו כן כאלו ניטל משם, ולפ"ז אם עומד למטה מצה"ג כשר לגמרי כנ"ל וק"ל: