כתב סופר על חולין· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
חולין · דף לח:
השוחט לכותי שחיטתו כשירה עיי' רשב"א דבאמת שחיטתו דווקא כשירה ולכתחלה לא ישחוט, וחי' ר"ן כתב דאף לכתחלה כשר ונקט דיעבד דה"א דמותר לשחוט היינו דליכא משום לפני עור קמ"ל דשחיטתו כשירה דמותר לאכול, ועיי' מ"ש על דברי חידושי ר"ן לעיל ל"ג ע"א, ועיין ראש יוסף דכתב למה באמת ליכא לפני עור או משו' דאינו עושה מעשה כלל רק הנכרי חושב מעצמו לע"ז או כיון דבלא"ה הי' עושה, וצ"ל למה לא אשמעי' מתני' באמת דין זה דמותר לשחוט לכתחלה דליכא לפני עור וגם שחיטתו כשירה שנדע שמותר לאכול, וזה לא ידעי' משחיטתו כשירה דליכא לפני עור דמ"מ י"ל דאסור לכתחלה דגם אם אין הבהמה אסורה מ"מ הגוי עע"ז, וללשנא דת"ק פליג דל"ל סתם מחשבת נכרי לע"ז א"ש כיון דדיעבד מותר משום דסתם מחשבתו לע"ז לא אמרי', א"כ ממילא ידעינן דלכתחלה מותר, אבל ללשנא דת"ק ג"כ סובר סתם מחשבתו רק זה מחשב וזה עובד לא אמרי' א"כ קשה כהנ"ל, ונ"ל די"ל דאם באמת איכא משום לפני עור שחיטתו פסול משום כל מלתא דאמר רחמנא לא תעבוד אי עביד לא מהני א"כ כיון שאסור לשחוט משום לפני עור שחיטתו לא מהני, וכי כן מוכח מדשחיטתו כשירה ע"כ דלית בזה משום לפני עור וכו' ולמ"ד דאי עביד מהני צ"ל דסובר כלשנא דלא אמרי' סתם מחשבתו לע"ז וזה טעמא דת"ק וא"ש, ופשיטא לשיטת מהרי"ט [הובא בנתיבות חו"מ סי' ר"ח סק"ב] דהיכי דלעולם עביד איסור לא אמרי' אי עביד לא מהני ליתנייהו לדברים אלו וצע"ק: אפי' שחטה לאכול מחצר הכבד שלה, הא דכל הבהמה נאסרה ולא אמרי' דחלקו המבורר היינו חצר הכבד זה אוסר ושל ישראל מותר, צ"ל כיון דמחשב לע"ז בחלקו פוסל השחיטה כיון שמחשב לשחוט לע"ז ומועיל כיון שיש לו חלק בו, ולכן ב"ק ג"כ אין אדם אוסר דבר שאינו שלו איך אוסר בהמת חבירו ודמתרץ לקמן בסוגי' דרבוצה על שנים אוחזי' בספק דאית לי' שותפות היינו דאין מבורר חלקו וממילא משום ספק כל בהמה אסורה אבל כאן דמבורר חלק הנכרי למה תאסר חלק ישראל כן הקשני המאה"ג מהר"מ ברעזווא אבדק"ק יערגין, גם י"ל שישראל נתן לו רשות אם רוצה לעבוד אינו מוחה בו וכש"ס ע"ז נ"ד שלחותייהו עבדו, ולהנ"ל א"ש דכיון דיש לו בו חלק פוסל השחיטה וממילא כל הבהמה אסורה דהוי זבחי מתים, ולקמן גבי שנים אוחזי' ג"כ כן הוא וא"ש עיי':