כתב סופר על חולין· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
חולין · דף כז.
השוחט א' בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשירה ורובו של א' כמוהו, צ"ל כמה לא אמר ורובו כשר ג"כ כמו דסיים בסיפא שחט רוב א' בעוף וכו' שחיטתו כשירה, ונ"ל דלאורוי' אתי דאם שחט רובו דינו ככולו לענין אם הגרים אחר ששחט רובו כשר. וכריב"י דלעיל י"ח ע"א וי"ט ע"א וכבר כתבתי מזה לעיל באריכות עיי"ש, ולפ"ז א"ש מה דנתקשה בו בראש יוסף להך לשנא דהשוחט ארובו ככולו קאי א"כ למה לא נקט שחט רוב סימן א' בעוף ורוב ב' בבהמה שחיטתו כשירה ונדע דמכ"ש דכל סימן א' בעוף ושנים בבהמה דכשירה בשלמא לתירץ ראשון ניחא דאשמעינן דגם א' דווקא דיעבד ואגב נקט בהמה וללשנא בתרא קשי' עיי' בו, ולהנ"ל י"ל דנקט תחלה השוחט א' בעוף וכו' ואמר ע"ז ורובו של א' כמוהו כאורוי' דכמוהו ממש הוא לענין הגרמה וכמ"ש ואי לא הוי אמר תחלה מא' ושנים לא הי' יוכל לאשמעינן דרוב כמוהו ממש חוץ משאמר רובו של א' בעוף וכו' כמו שאם שחט כל הסימני' ונקט מיד הדין כסדרן, עוד י"ל רובו של א' כמוהו היינו לענין אם שחנו סימן א' ונשמט השני דקתני בבריי' דלקמן דכשר דאפי' אם רק רוב הסימן נשחט ונשמט סימן האחר דהא שעדיין חיות הרבה בבהמה וטריפות עדיין פוסלת בה ועיין סברא זו לקמן בחי' ר"ן דמפרש קושי' ש"ס לקמן כ"ח ע"א דעיקר רבותא דלא נימא דעדיין החיות לא נפק ומטרפת ויש לחלק בין קנה לוושט עיי"ש וכן י"ל בזה לענין רוב או כל קמ"ל דכמוהו הוא וכהנ"ל וק"ל:
השוחט בדיעבד אין וכו' עד כמה לשחוט וליזל כתב תוס' הא דלא אמר משום וורידין נקט דיעבד דר"י ג"כ רק בעוף אמר, ודברי תוס' צ"ע דלשיטתו דר"י ג"כ רק לכתחלה אמר וע"כ ר"י אדיוקא דלכתחלה צריך שני' או אכל סימן א' בעוף קאי, וע"כ רבנן גם לכתחלה מתירי' ואיך הקשה דמשום וורידין נקט שוב ראיתי במהרש"א מהדורא בתרא שהרגיש בזה ונדחק כי באמת הי' תוס' יוכל לומר כן והאמת אמר, וכמה גדול הדוחק ועיי' בראש יוסף מ"ש בישוב זה, ולפע"ד י"ל דכוונת תוס' די"ל דרבנן פליגו על ר"י לכתחלה היינו שסובר ר"י דבעוף צריך לשחוט וורידין אפי' רוצה לנתחו משום דדרכו לצלותו שלם וע"ז פליגו רבנן דאם רוצה לנתחו לא גזרי' אבל לכתחלה סוברי' ג"כ באם רוצה לצלותו [שלם] דצריך לשחוט הוורידי' ושפיר כתב תוס' דלכך נקט דיעבד דלכתחלה צריך לשחוט וורידי' גם לחכמים באם רוצה לצלותו שלם ובדיעבד מותר ור"י אמר עד שישחוט היינו דלעולם צריך לשחוט וורידין לכתחלה אפי' ברוצה לנתחו והיינו עד שישחוט היינו לעולם צריך לעשות ואין אפשרו' לשחוט מבלעדי זאת לכתחלה אלא דצ"ל לתירץ תוס' דר"י ג"כ בבהמה מתיר, א"כ אפשר לפרש תירץ ש"ס אא' בעוף היינו משום וורידין נקט דיעבד ואעוף קאי כקושי' תוס', ולמה לא פירשו ראשונים כן בתירץ ש"ס, ואפשר משום דלשון אא' בעוף משמע לענין הכשר אחד בעוף דבדיעבד כשר דאי רוצה לומר משום וורידין ועל עוף הול"ל על עוף קאי וע"כ כהנ"ל, אלא דצ"ל למה באמת לא מתרץ ש"ס דעל עוף קאי ומשום וורידין נקט דיעבד וצע"ק:
איבעית אימא אא' בעוף וכו' הנה רוב הפוסקים פסקו כתרתי לשנא לחומרא דלכתחלה צריך בעוף שני סימנים וכל שני סימנים ועיי' תבואת שור [סי' כ"א סק"ד] ע"כ צ"ל דסוברי' דתרי לשנא לא פליגו דשניהם סוברי' דבעוף ג"כ צריך שני סימני' לגמרי דאל"כ לא הי' צריך בעוף רק סימן אחד שלם וסימן א' ברובא דיצאנו חומרת תרי לישנא בממ"נ וע"כ כהנ"ל:
והנה הרי"ף לפי גירסת הרא"ש פוסק כלשנא בתרא דארובא של א' כמוהו ובעוף ל"צ רק סימן א' שלם ומצדד הרא"ש ליישב הרי"ף דמקיל כלשנא: בתרא ונלפע"ד ליישב דבאמת צ"ב פלשנא קמא דאאחד בעוף קאי למה יעבדו חכמים הרחקה כ"כ כיון מדינא סגי ברוב הסימן ודי שנגזור שצריך לכתחלה כל הסימן דלמא לא אתי למיעבד אלא פלגא אבל מהיכי תיתי לגזור שצריך שני סימני' דלמא לא ישחוט אפי' רוב סימן א"ז ורש"י נדחק דחכמים עשו הרחקה כ"כ, ואומר כי הרי"ף סובר דלשון זה אתי כרב אדא לקמן דאחד בעוף היינו אחד המיוחד ודווקא וושט כשר בעוף ונ"ל דלכתחלה הצריכו שני סימנים משום דבבהמה שני סימנים בזביחה ובעוף סימן א' ודווקא וושט חששו דאתי למטעי כיון שגם קנה סימן דשחיטה בבהמה יטעו דבעוף סגי או בקנה או בוושט ולא ישחוט רק קנה והי' קודמת לוושט וע"פ הרוב פוגע בקנה תחלה ולא ישחוט יותר ולכן הצריכו לכתחלה שני סימנים וגזירה קרובה היא, ולשנא בתרא אזיל לר"נ דבעוף באמת או קנה או וושט ולדידי' הוצרך לומר דארובא של א' כמוהו קאי דיעבד, וא"ש בזה מה דצ"ע לכאורה דלשנא בתרא דחוק יותר מלשנא קמא כמו שהקשה בראש יוסף דללשנא בתרא קשה אין צריך לשחוט א' בעוף ושני' בבהמה כלל כמו שהבאתי קושיתו לעיל במתני', וא"כ מאחר שכבר אמר ל"ק מי דחקו לתרץ תירץ דחוק ולהנ"ל א"ש דלר"נ ע"כ צריך ללשנא בתרא, והא"ש דפסק רי"ף כלשנא בתרא מאחר דפסקי' כר"נ דאו וושט או קנה כנ"ל וק"ל:
באופן אחר נ"ל ליישב בשניישב קושי' תוס' על רש"י לעיל כ"א ע"ב ד"ה ואינו מבדיל בסי' אחד דפי' רש"י דכתיב לא יבדיל ועוף הכשרו בסימן א' וכל הסימן הוי מצוה בעוף לכתחלה אבל סימן השני אפי' מצוה ליכא, והקשה הלא אמרי' בהדי' לקמן דהא דקתני דיעבד על א' בעוף קאי דמצוה לכתחלה בשני סימנים, ועיין ראש יוסף כאן דל"ק דרש"י מפרש כן דסובר כלשנא בתרא כהרי"ף, אבל מ"מ צ"ע לק' איך יפרש טעמא דתנאי' דלא יבדיל בסי' א' ממ"נ אי סובר ג"כ כיון דאיכא מצוה לכתחלה לא הוי הבדלה א"כ גם סימן השני לא הוי הבדלה ואם ל"ל להך לשנא הך סברא אלא דאם מולק יותר מהחיוב הוי הבדלה א"כ אפי' כל סימן א' לא רק רוב הסימן דטפי הבדלה הוא, ונלפע"ד ליישב דהך לשנא סובר כל"ק דלעיל י"ו ע"א דרבנן וריב"י פליגו בשחט שני שליש והגרים שליש דחכמים מצריכי' כולי שחיטה בטבעת גדולה ולרש"י שם בסוגי' היינו דחכמים ל"ל בשחיטה דברוב סימן סגי אלא דלעולם צריך לשחוט כל הסימן וריב"י סובר דשחיטה ברוב סימן סגי ועיי' בראש יוסף שם וכבר הארכתי לעיל בכ"ז עיי"ש, וא"כ י"ל דתנאי דמבדיל בסימן א' סוברי' כרבנן דלעולם חיוב שחיטה שישחוט כל הסימן ולכן מבדיל ג"כ כל הסימן אבל סימן שני לא דליכא חיובא רק מצוה לכתחלה והוי הבדלה ובאמת לר"י ומתני' דסובר דשחיטה ברוב סגי באמת אינו מבדיל רק רוב הסימן כן סובר לשנא קמא דהכא, ורש"י לעיל דמפרש דמבדיל בסימן א' דמצוה לכתחלה איכא הוצרך לזה לפי דפסקי' דבהגרים שליש מחלוקת ולר"י גם בזה כשר וא"כ גם חכמים סוברי' דשחיטה ברוב הסימן לעולם כשר עיי' וע"כ צ"ל הא דמבדיל בסימן א' משום דמצוה לכתחלה איכא משא"כ בסימן שני והיינו כלשנא בתרא כאן וא"ש ומיושב קושי' תוס' על רש"י לעיל כנ"ל עיי' ומעתה בנקל לומר דהרי"ף סובר כן כמ"ש ולכן פסק כלשנא בתרא כיון דפסקי' לעיל דאפי' הגרים שליש ושחט שליש כשר והיינו כר"י שם והיינו כר"ח דמוקי פלוגתא דרבנן ור"י ב"י בהגרים שליש ממילא צ"ל כלשנא בתרא כאן עיי' בכל זה וק"ל:
וצריך אני לעשות סנגורים לדברי אלו דקשה מבריי' דלעיל כ"א ע"א כיצד מופקי' חטאת עוף וכו' הגיע לוושט או לקנה חותך סימן א' או רוב ולפמ"ש דללשנא קמא מאן דסובר דמבדיל בסימן א' סובר ע"כ דשחיטה בכולה בעינן וא"כ קשה מהך בריי' איך קתני סימן א' או רובו מדאמר או רובו ע"כ סובר דסגי ברוב וא"כ איך מותר בכולו דהא הבדלה הוא דהך לשנא סובר ע"כ דווקא בחיובא לא הוי הבדלה לפמ"ש, ולזה עוררני תלמיד א', ולאחר העיון השבתיו די"ל כמו דמשני הש"ס בשנים או רוב שנים שנים לרבנן ורוב שנים לר"א עי"ש כן י"ל בזה אחד לרבנן דצריכי' סימן שלם ככל שחיטה, ורוב סימן לריב"י דפליג עליהם וסובר ברוב סימן סגי, וש"ס לא קאמר לעיל כן דללשנא בתרא דכאן לא צריך לזה כמ"ש והלכתא כלשנא בתרא, אבל לל"ק לפמ"ש י"כל כהנ"ל וא"ש וק"ל:
וקרא למאי אתי דלא לשוי' גיסטרא שיטות תוס' ורוב ראשונים דלא לשחוט מן העורף עד הסימני' ועיי' ת"ח דע"כ ל"ל הך דרשא דלקמן ראשו ולא אחר ממול עורף דאל"כ א"כ ידעי' שלא יעשנה גיסטרא מראשו ולא ראשו של אחר,:
וא"כ קשה קושי' תוס' לעיל כ"ג ע"ב ד"ה בפרה דהקשה נילוף קו"ח דחולין כשר במליקה ותירץ דכתיב ראשו ולא ראשו של אחר במליקה, וא"כ לר"כ דלא דרש ע"כ קשה מנא לי' דמליקה פסולה הגם דשחיטה שלא תהי' ממול עורף והיינו גיסטרא ידעי' מוזבחת או ושחט, אבל מקו"ח י"ל גם מליקה כשר והיא קושי' חמורה לכאורה עיי' בת"ח בפנים, ונלפענ"ד ליישב בשאומר דכ"ע דרשו ראשו לדרשא אלא דרב כהנא דמצריך לשלא יעשינה גיסטרא סובר דמראשו לא נוכל לילף דצריך למעט דראשו של זה במליקה ולא של אחר ודרש זה מסתבר טפי דראשו מיעט על ומלק דכתיב גבי ממעט מלק את ראשו ולא אחר (מדלא כתיב ומלק את הראש מיתורא דוי"ו ממעט) ומסתבר למעט מליקה באחר מלמעט שחיטה דלא כתיב ונזכר בקרא, ולכן צריך לושחט או וזבחת למעט גיסטרא, אלא דצ"ע לפ"ז על ר"א דדרש לקמן מראשו ולא שחיטה ממול עורף אם ממעט גם מליקה בחולין מקרא זה מנ"ל למעט גם שחיטה ממול עורף מראשו וגם לא מסתבר למדרש כן אם לא שמיותר כמ"ש, ונ"ל ע"פ שכתב תוס' לעיל כ"ג ע"ב בתירץ אחד דמאחר דיש לנו מיעוט על פרה בערופה ליכא לעשות תו קו"ח בחולין שיהי' מליקה כשירה דפרה יוכיח דשחיטה כשר ועריפה פסולה ועיי"ש מהרש"א שכתב כי לפ"ז אין לומר דמראשו ממועט מליקה בחולין דא"כ מאי מקשה הש"ס כלל מתחלה דנימא פרה כשירה בעריפה מקו"ח נימא מליקה בחולין יוכיח וע"כ דתירץ זה ל"ל הא עיי"ש בכ"ז הטיב, ואקדים עוד קושי' תוס' סוגי' דרוב דדרש שם הערופה כשהוא שלימה ולקמן כ"ג דרש מהערופה זאת בערופה ואין אחר' ונדחק שם עיי"ש, ואומר מעתה ע"פ שהקדמנו דפלוגתא דהערופה אי כמעט ולא אחרת או הערופה כשהיא שלימה תלי' בדרש דראשו דלרב כהנא כאן דדרשי' שלא יעשינה גיסטרא מושחט א"כ ראשו מיותר למליקה בחולין שפסול וא"כ תו לא צריך הערופה זאת בעריפה ולא אחרת בעריפה דבלא"ה נדע ולא נעשה קו"ח בפרה דמליקה יוכיח ולא נאמר כדי לקיים הקו"ח דראשו למעט שחיטה ממול עורף דהא שחיטה כבר ידעי' מושחט אבל ר"א דדריש ראשו למעט שחיטה ממול עורף דריש מוערפו שלא תהי' פרה כשירה בעריפה וא"כ לא צריך תו דרש למעט מליקה בחולין דידעי' זה מהערופה ואמרי' דפרה יוכיח ולכן דריש ראשו למעט שחיטה ממול עורף ומיושב קושי' ת"ח, ומיושב קושי' תוס' בסוגי' דרוב די"ל דמאן דאמר בסוגי' שם הערופה כשהיא שלימה סובר כרב כהנא כאן וראשו מיותר למליקה תו לא צריך להערופה ולא אחרת בעריפה וסוגי' דדריש מהערופה ולא אחרת בעריפה אזיל לר"א דדריש מראשו למעט שחיטה וצריך הערופה למעט ולא אחרת בעריפה עיי' בכל זה כי נכון הוא וק"ל: