כתב סופר על חולין· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
חולין · דף טז:
מתקיף לה ר"י האי לעולם שוחטין ואוכלין מבעי לי' ועוד מעיקרא מאי טעמא וכו' וצ"ע דכיון דבקושי' שני' מדחה דברי רבה לגמרי כי אין סברא וה"א כלל שיהי' אסור לשחוט בזה"ז, א"כ ל"צ כלל לדייק ממתני' שוחטין ואוכלין מבעי', ונ"ל עפ"י קושי' ראש יוסף לשיטת רש"י דלר"י כל איסור בשר תאוה לאו מטעם איסור אכילה הוא רק מקרא דואל פתח אוהל מועד וכו' וכל עיקר איסורו היא השחיטה א"כ שפיר קתני במתני' ההיתר דשחיטה ולא אכילה עיי' בו שנדחק לרש"י, ואומר כי באמת נראה מדברי ר"י בפי' תוס' דעיקר דיוקו מדהותר בשר תאוה ואמר בכל אות נפשך ש"מ דמעיקרא הי' אסור וכ"כ רשב"א דלא הזכיר ר"י כלל קרא דואל פתח וכו' ונ"ל לפום האי דרשא י"ל שפיר סברא דיאסר בשר בזה"ז מאחר דכתיב כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך ואמרת אוכלה בשר ולכ"ע למדך תורה ד"א שלא יאכל אדם בשר אלא בהרחבת גבול, וה"א דאסורא הוא לכל זמן שהיו במדבר לא היה להם הרחבת גבול נאסר להם בשר חוץ לקרבן וכשנכנסו לארץ ונתרחב גבולם הותר להם וה"א עכשיו שגלינו בעו"ה ואין לנו הרחבת גבול הדרא לאסורא (ועיי' א"ע [ויקרא י"ז ב'] שמביא מי שרצו לומר כן) קמ"ל דמותר מ"מ, ואומר מעתה כי רב יוסף הקשה תחלה שוחטין ואוכלין מבעי' לי' היינו אם ר"י רק מדיוקא נפקא לי' אסורא דבשר תאוה וא"כ שפיר איכא ה"א דהכל תלי' בהרחבת גבול וצריך לאשמעינן התירא עכשיו א"כ קשה אוכלין מבעי' דזה עיקר הרבותא ועוד היינו אף את"ל דר"י נפיק לי' אסורא דב"ת מקרא דאם פתח אוהל מועד הגם דלא הזכירו וא"כ עיקר אסורא היא השחיטה ול"ק דאוכלין מבעי' לי', אבל לפ"ז ליכא למימר דתלי' בהרחבת גבול כי אם במקרבי למשכן דלא קפיד קרא על אכילה אלא על שחיטה בקדשים והכל תלי' במקרבי ומרחקי:
וקשה כ"ש השתא דארחיקו להו טפי ומאי קמ"ל מתוס' כי"ל וק"ל: