כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה קפח
שלמה שמך ושלימה יהי' משנתך, ה"ה בני מחמד נפשי תלמידי הבחור המופלג מורג חרוץ ברק השנון בר חכים ובן זקונים שלמה סופר שיחי' לאי"ט:
נעימת ימינך קבלתי ושמחתי בו מאוד וכדי שלא להביאך בסבך הדאגות על מעמדי אשיבך מיד ובקוצר אומר כי מונחים לפני איזה תשובות לדינא ולמעשה, ע"כ א"א לי להשיב על כל מה שכתבת רק מה שכתבת על מ"ש המג"א סי' תרצ"ו דלטעם שאסור לישא במועד משום אין מערבים שמחה בשמחה גם בפורים אסור לישא אשה, ואני תמהתי בתשובה (עיי' או"ח כתב סופר סי' קל"ח) למה נקט המחבר להלכתא נגד רוב ראשונים עמודי הוראה דס"ל להלכתא גם הא דשמואל דאין מערבין שמחה בשמחה וגם המחבר בעצמו פוסק כן באה"ע סי' ס"ב, ויצאת לחדש דבפורים סגי בסעודה אחת ביום וא"צ לשמוח כל היום ולא שייך אין מערבים שמחה בשמחה שיהי' ממעט בשמחת פורים משא"כ ביו"ט, והוספת להוכיח זה מדס"ל לרמב"ם דאבילות נוהג בפורים, דבריך נאמרו בחכמה בדעת ובהשכל ונהנתי אם חכם בני מחמדי, ומ"מ בעיקר הסברא איני מודה לך כי משתה ושמחה כתיב, ועיקרו השמחה שיהא שמח כל היום והסעודה בא מחמת השמחה וכמו ביו"ט שמצות שמחה כל היום ואעפ"כ אינו חייב אלא בסעודה אחת ולשמוח בחצי יום האחרון באכילה ושתיי' וגם לדבריך כיון שיש לפנינו שמחת אשתו באותו יום לא יהי' לבו פנוי לשמחת פורים כלל, כמ"ש תוס' במ"ק, שזהו טעמו של דבר וטבע האדם כך היא, ועוד קשה איפכא איך מותר לו לערב שמחת פורים בשמחת אשתו שימעט בשמחתה, והא כתב הרמב"ם בה' אישות שאסור לישא ב' נשים ולעשות סעודה ביום אחת ואפי' עושה סעודה לכל אחת בפני עצמה אלא צריך לשמוח שבעת ימי המשתה עם כל אחת בפני עצמה וכיון שצריך לשמוח עם כל אחת בפני עצמו למה מותר לישא בפורים ועוד גם לדבריך אינו נכון מה שכתבת מענין אבילות דלהכי נוהג בפורים דסגי בשאוכל סעודה אחת בפורים ובשאר יום יהי' אבל וחפוי ראש, וכי בשעת הסעודה לרמב"ם מותר בנעילת הסנדל וכיוצא בו בדברים שהאבל אסור בו למען יהי' לב נשבר ואבל בלבו, וכי אבל אסור לאכול בשר ולשתו' יין כרצונו רק שלא יהי' לו לב שמח, ומה שדקדקתי אחר שהעלתי בתשובה דכוונת המחבר דווקא נישואין בלא סעודה, וכתבת דהו"ל לפרש כן לק"מ דנשואין אמר ולא סעודה דהא קאמר לישא בפורים וסתמא כפרושו שכבר כ' חילוקי דינים אלו בין נשואים בלא סעודה באה"ע ובאו"ח, וסעודה ענין בפ"ע הוא, ואני באתי ליישב תדין וכיצד לעשות שלא כמג"א דאוסר אפילו נשואין:
ולסיים במלתא דשמחה אומר לך מה שהסברתי דרש ירושלמי דיליף דהא דאין מערבין שמחה בשמחה ממלא שבוע זאת וגמגם הרמב"ן דאין למדין מקודם מתן תורה ועוד שגם הא לבן אמר דבר זה, ונ"ל דלא למדו דין מלבן אלא טבע שאין אדם יוכל לסבול ב' שמחות משני ענינים בבת אחת בלבו, ולכן אמרו דאין מערבים שמחה בשמחה דהכי מצינו שהטבע כן הוא כמבואר ממה שאמר לבן ליעקב וא"ש בזה תוס' מ"ק שבתחלה כתבו דהא דאין מערבין גזה"כ הוא ואחר דמייתי ילפותא דירושלמי כתבו ויש להסביר דהוי כמו אין עושין מצות חבילות חבילות משום דקשה לתוס' איך נילף מלבן, לכן כתבו דיש להסביר דבר זה והוא טבעיי' כנ"ל, הכ"ד אביך אוה"נ מנשקך ומברכך בברכה מרובה צלח ורכב ע"ד אמת וענות צדק תעלה מעלה מעלה במסילה אשר בית אל עולה, תצליח ותשכיל ואחריתך ישגא מאוד ובעה"ח פה מרחץ מארי' באד יום ו' עש"ק לסדר את הברכה אשר תשמעון, לא תאונה אליך רעה לפ"ק:
הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: