כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה קפז
שובע שמחות ורב ברכות, להרב המופלג בתורה מורג חרוץ מלא עתיק כש"ת מה"ו שמעון ני' רב בקק"מ יע"א:
יקרתו קבלתי והנה מע"כ נ"י דחק השעה כי מלתא דתמי' הוא בעיני המון שלא לנהוג אבילות ולומר קדיש אשר לדעתם בל"ס הוא בעל אשה זו, בדין זה אמינא בקצרה מה שהעלתה מצודתי בעז"ה בעיון מעט מזעיר לשעה קטנה, הנה דבר זה שלא להתאבל על מי שלא נתברר מיתתו בבירור גמור כדי להתיר אשתו לא מפורש בשו"ע רק בב"י יו"ד סי' שע"ה בשם תשובת הרי"ף ובש"ך דייק מדנקיט בשו"ע מי שנפל למים שיש להם סוף, משמע אבל באין להם סוף אין מתאבלים כלל כתשובת הרי"ף, ולולי הש"ך הי' נ"ל שאין לדייק מזה כלום, דמחבר רבותא נקיט בדין דעסיק בי' דאפי' נפל למים שיש להם סוף, מ"מ לא יתאבלו עד שנתיאשו לבקשו, לאפוקי שיטת רב האי ור"ש שבטור וב"י, ומ"ש הש"ך שגם לרב האי ור"ש צ"ל יצא קול שאין ברור ואין מתירים אשתו, מ"מ כיון דלית הלכתא כוותי' גם בהאי דינא נדחה שיטתם, לפענ"ד אינו מוכרח כלל דהך דינא דלא יתאבלו עד שיתיאשו מלבקשו, רבו החולקים על ר"ה ור"ש כמ"ש ב"י דנקטינן כתוס' ורמב"ן דבתראי נינהו, אבל בהך דינא דמסתעף מזה שהרי"ף חידש דין זה מדילי' ור"ה ור"ש חולקים עליו ע"כ כמ"ש הש"ך מנ"ל דהלכתא כוותי' דרי"ף להקל באבילות משום גזירה מחודשה שיבוא להתיר אשתו, אם לא משום האי כללא דכייל לנו הסמ"ע ח"מ סי' כ"ה ומביאו במג"א סי' תמ"ז סק"ד דבכ"מ הלכה כרי"ף חוץ היכא דתוס' חולקים, והוא מתשובת מהרי"ק ריש שורש נ"ב, וכאן לפי שיטת תוס' בהך דינא דאין חייבים להתאבל רק אחר שנתיאשו כרי"ף, ואין הכרח דתוס' חולק על הרי"ף בהך גזירה דעיגונא, לכן נקטינן כרי"ף כן י"ל, אלא דתשובת מהרי"ק כ' רק לחומרא חוששים כרי"ף בכ"מ אבל לא להקל, ואפשר דכאן ג"כ חומרא הוא שגזרו שמא יתירוה, ועוד באבילות אזלינן בתר המקיל, עוד י"ל דגם ר"ש ור"ה מודו לתשובת הרי"ף, ומ"ש הש"ך דחולקים על הרי"ף משו' מה דתניא באבל רבתא יצא קול וכו' י"ל ברווק שאין לו אשה ובנים, ועיין תשובו ח"ס יו"ד סי' שד"מ, ובאמת שכן נראה מב"י דכ' דהא באבל רבתא איירי במים שיל"ס ולא רצה לומר ברווק נראה כש"ך דגזרי' גזירה לגזירה, ואינו יודע אם כ"כ בתשובת הרי"ף או הב"י כ' מעצמו כן, עכ"פ אין מוכח מר"ש ור"ה דחולקים על הרי"ף במקום שיש אשה דיש לחוש ועיין:
ומ"מ לא נמצא הך דינא דפסקי' המחבר מפורש, וכבר כתבנו דאין דיוקו של הש"ך מלשון המחבר ראיי' כ"כ, וממ"ש הרמ"א באה"ע סי' י"ז דלא תספוד ולא תלבש שחורים, אין ראי' לדחות חיוב מצות אבילות, אלא שלא תלבש שחורים כאלמנה שאין בו חיוב רק מנהג וגם לכן לא יספידוהו, ומדלא כ' יותר שלא תתאבל משמע דווקא שלא תלבוש שחורים להחזיק עצמה כאלמנה וכן לא תספיד להוציא מפיה כי מת משא"כ באבילות כן הי' נלפע"ד:
אלא דכבר נהגו עלמא שלא להתאבל האשה ובניה כ"ז שלא נתברר מיתת הבעל כש"ך וטו"ז ביו"ד, ונלפענ"ד אחר שכבר נהגו כן בוודאי גזירה קרובה לומר אם תתאבל היא ובני' יאמרו שנתברר מיתתו ויבואו להתירה מאחר שיודעים כל שאינן מתירים אשתו אינן מתאבלים, וקרוב לומר אפי' ר"ש ור"ה לדעת הש"ך דפליגו בגזירה זו, מודים עכשיו כי גזירה קרובה הוא כנ"ל:
אלא דנגד זה עכשיו שכבר ידוע ומפורסם שאין מתירים אשה רק במושב ב"ד ואחר שיהוי ומיתון הרבה ומריצים הרבנים תשובותיהם עד שתצא הדבר בהיתר אין לחוש שיתירוה להנשא ע"י שתתנהג באבילות, וסברא זו למדתי מתשובת כנסת יחזקאל סי' נ"ד בסופו, וכתב דעושה פשר דבר שיאמרו הבנים קדיש שיעשו מנין בביתם ויאמרו קדיש וגם לאשתו ובניו אינו מוחה ללבוש בגדי חול אף בשבת אבל לא בגדי אבל אלו דבריו ז"ל, ובענין אמירת קדיש רבו הדיעות בתשוב' חינוך בית יהודא סי' צ"א ורבו המחמירים, ומ"מ כתבו שבן גדול יתפלל באקראי לפני העמוד במקום שאין אבלים שיודחו על ידו, וכן יהדר לקרוא ההפטרות וכדומה, וכן הוריתי כמה פעמים כאשר שאלוני שואלי דבר מה אתי ועכשיו עיינתי קצת שלא להשיב פניו ריקם:
ולפום רהיטא נלפענ"ד כי אחר שיעיינו רבנים וימצאו היתר לעגונא ע"פ הטביעת עין וסימנים וכדומ' דמן אז יתאבלו כמו נתיאשו לבקשו, ולשיטת ר"ה ור"ש אחר שנתברר מיתתו, וכשיתירו' הרבנים ע"פ הסימנים וט"ע הוי כנתברר מיתתו אז כנ"ל ויש לחלק, ואין הפנאי מסכים עמדי לעיי' יותר, ה' יהפוך יגון לבנו לששון ולשמחה ויושיע לנו מיד צרינו אויבי ה' מהרסי תורתו יבושו בושת, ועלינו יציץ נזרו כדכתיב וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק צדיקו של עולם וצדיקיו וחכמיו הכ"ד בחפזון רב מאד ידידו, פה פ"ב ה' ט"ז א"ש תרכ"ד לפ"ק:
הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: