כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה קסח
תיתי שלמא רבא, ומזלא טבא, לידידי הרב המופלג מלא פלג מורג חרוץ בעל פיפיות המאוה"ג מלא עתיק כש"ת מה"ו שלמה ני' רבק"ק אפ"ש יע"א:
יום אתמול הגיעני מכתבו לידי והנה מעלתו ני' שאל בשתים ממני, ועל הראשון אשיב מיד כי שיהוי בזה איסורא, ועל השנית אשים עיוני כאשר אקח מועד בימים הבאים אי"ה, והראשון קשה ממנו, ע"ד איש רע בליעל שבגליל שלו, אשר זה איזה שנים עשה נבלה בישראל ונשא אשת אחי אמו האסורה עליו מדברי סופרים, זאת לא זאת היא אסורה עליו מדברי תורה, להיות כי אתברר והוא והיא מודים, כי בא עליה בעוד היתה אשת איש אשת דודו הנ"ל, וכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל והנה מעלתו' ני' קרא אותם ודיבר על לבם, כדברי חכמים בנחת ישמעון, ומענה רך משיב חמת גבר, ולא עלתה בידו עדיין עומדים בטומאתם באמרם נבחר מות מחיים אם יהי' פרודים זה מזה, והנה הדין פשוט שאם בדברים לא יוסרו אלו אשר בהפקירם ניחא, ומתפרצים מאדון העולם מצוה וחיובא איכא לכוף אותם, בשוטים בכל מיני רידוי וכפיות ויסורים עד אשר יתפרדו כל פועלי עון, ואפילו משום אחד מאיסורי הנ"ל ראוי' כן מכ"ש וקו"ח בצירוף שניהם יחד, וחיוב מוטל על מעלתו ני' להתאזר כגבור חלציו עם סיועת אקור"ט במקומו לילך אל מקום המשפט שרי העיר אשר המה מושלים מקשיבים על דבר אמת לעמוד לימינו להעמיד הדת על מכונו להכות באגרוף רשעים אלו עד אשר יתרצו בגט פטורין כדמו"י, ואין בזה משום גט מעושה, וכ"ז פשוט ומבואר לכל באי שערי פסקי דינים הש"ע אה"ע סי' קנ"ד:
אמנם כן ראיתי והבנתי מדבר מעלתו ני' כנגע נראה לו שיש לחוש שאם יכוף אותם ילכו אחר ההבל ויהבלו ויצאו לתרבות רעות ח"ו, ומ"מ פשוט לי' שאין לדיין לחוש לזה רק מה שבידו לעשות יעשה אלו דבריו, הנה מאי דפשיטא לי' מספקא לי טובא כאשר אבאר, הנה דבר זה נפתח בגדולים בפסקי מהרא"י סי' קל"ח ומובא בהגהת רמ"א סי' של"ד שמנדין למי שראוי לנדות, ואפילו יש לחוש שיצא עי"כ לתרבות רעה אין לחוש לכך עכ"ל, והטו"ז שם דחה זה מהלכה והביא ראיו' נגד זה, אמנם ראיתי בתשובת חו"י סי' קכ"א הביא ראיות ברורות לדינו של התה"ד ודחה דברי הטו"ז בשתי ידים ומצאתי ראיתי אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל יו"ד בח"ס ס' שכ"ב הסכים ע"י חו"י הנ"ל, והאריך הרחיב הדיבור בזה משיב דברים נכוחים על דברי הט"ז ואין לנו אלא כפסקא של הג"ה רמ"א הנ"ל, וראוי' לכוף וליסר עוברי עבירה הנ"ל עד שיתרצו לקיים דברי חכמים:
ברם דא צריכא עיונא, כאשר הבנתי מדבריו, כבר יש להם בנים, וכבר העיר אאמ"ו זצ"ל בח"ס שם, דצ"ע אם צריכים אנו לחוס על הבנים שלא יטמעו בין העמים, או נימא צריכים אנו להעמיד דתינו ולא נחוש לשום דבר יעיי"ש, ולפע"ד נראה דוודאי לנו לחוס על הבנים שלא חטאו, מסברא וגמרא, מסברא דהא דאנו עושין דין ברשעים במקום שאנו רואים דאיכא חששא טובא ולפעמים קרוב לוודאי שישתמדו מכ"ש שיעמדו אז באיסור שעברו, ומה פעלנו והרווחנו, נהפוך הוא יוסיף חטא על פשע, מ"מ אנו מחוייבים להעמיד הדת ולעשות מה שעלינו ובכחינו למען ישמעו אחרים ויראו, והלעטהו לרשע וימות, אבל במקום שיש לחוש שיקח גם בניו אתו עמו והמה אנוסים בוודאי טוב לנו למשוך ידינו מלאבד נפשות אלו בשביל שאחרים יקחו מוסר מה לי לתקן אחרים ולאבד אלו הקטנים ולאנסם שימירו דתם ויאבדו מתוך קהל ה' ר"ל וקלקלנו יותר על התיקון כן הסברא נוטה לדעתי, ומגמרא נ"ל להביא ראי' מש"ס קדושין דף פ"א ע"א דאמר רב מלקין על הייחוד ואמר רב אשי לא אמרן אלא ביחוד פנוי' אבל דא"א לא שלא תהא מוציא לעז על בניה, וכן הוא בש"ע סי' כ"ב מבואר דבשביל חשש לעז בעלמא על הבנים לא מענשים האבות הראוי' לענוש קו"ח ב"ב של קו"ח שאם יש לחוש חשש הנראה שיצאו לתרבות רעה ח"ו שנהי' בשוא"ת בעונש האבות, ואין לדחות שם הוא לענוש על העבר שחטאו והתיחדו משא"כ בנידן דידן הוא על העתיד שיחדלו מלפשוע, הא תינח אם נרוויח זה בוודאי הי' לנו לעשות כל האפשר להציל אותם מחטוא ולמרות עיני כבודו ית"ש, ולא נחוש בשביל כבוד הבנים, אבל על זה אנו דנין שאם נכוף אותם לא יעזבו דרך הרשע אלא יוסיפו בני עולה וימירו דתם כדי שלא יתפרדו זה מזה, ולא נרוויח רק כדי שישמעו אחרים ולא יעשו כמעשיהם כיון שיראו דלא שתקו רבנן וכפו אותם וזה דומה להתם שג"כ יש תועלת זה שאחרים יקחו מוסר ולא יתיחדו כאשר עשו אלו, מ"מ אין מלקין בשביל כבוד הבנים קו"ח שיש לנו לחוש לאיבוד נפשות הבנים המנוקים מעון ואלו הצאן מה פשעם ומה חטאתם לדחותם מהסתפח מנחלת ה' ויאבדו לעולמים ר"ל, ואין להשיב, התם לא ילמדו אחרים שלא להתיחד כי יאמרו שזינתה לכן נלקו בב"ד משו"ה חוששי' ללעז שיאמרו ידעו רבנן שזינתה כדפי' רש"י שם, ולא הרווחנו במלקות רק לענוש הרשעים על רשעתם, לכן אין מלקין בשביל כבוד בנים, הא ליתא דהא אפשר להכריז ומשום שלא שמעו כולם כבש"ס שם אפ"ה אלו שישמעו ההכרזה יקחו מוסר ולא יתיחדו ועל כרחך משום כבוד בנים אין חוששין למען ישמעו ויראו כ"ש וקו"ח כשיודעים שיצאו הבנים בע"כ לתרבות רעה ויטמאו בין הנכרים וכמ"ש:
ולא דמי למ"ש ברמ"א סי' רל"ד סעי' וי"ו דיש רשות לב"ד לגרש בניו מבית הספר ולגרש אשתו מבה"כ עד שיקבל עליו הדין והוא מנמ"י, ויעיין טו"ז שם, וחזינן שמגרשים הבנים מלימודם בשביל האב שחטא יעיי' מ"ש בחתם סופר שמסביר בטוב טעם שיטת הגאון רב פלטוי, ומלבד זה נ"ל דאין לדמותו לנידון דידן כי שם אשרי לבנים כשהאב יקבל הדין ושב ורפא לו, ומקרא מלא מתהלך בתומו צדיק וכו' וההיפך פוקד עון אבות וכו' ויש תקוה שע"י שמגרשין הבנים מבית הספר ישוב כי גדול בושתו ומוטב שיהי' בטלים מד"ת על זמן מה כדי שיזכה האב וישוב והבן ג"כ זוכה, משא"כ בנידן שלפנינו שע"י הכפי' יש לחוש ששניהם האבות והבנים יצאו לת"ר ח"ו בוודאי טוב לנו למשוך ידינו, וגם אם הילדים קטני' ולא הגיע לגדלות על פי תורה מ"מ איכא להאי חששא עיין ש"ע או"ח סי' ש"ו שמחללין שבת כדי שלא תמיר הבת, ועיין מג"א שאפי' בקטנה, ולכן נ"ל אם יראה כי יש חשש קרוב לבוא שיצאו לת"ר ולפי נימוס וחוק שבניהם אשר לא הגיעו לגדלות כפי נימוסתם נגררים אחריהם ימשוך ידו מהם בכפיי' כי האי, וחכם עיניו בראשו, וה' יתקנינו בעצה טובה מלפניו, הכ"ד ידידו פה פ"ב יום ה' לסדר ויחי תורה לפ"ק:
הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: