כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה קסז
יצו ה' את הברכה, שמורה בכל וערוכה, לכבוד י"נ וחביבי הרב הגאון המהולל המפורסים בקי בחדרי תורה קולע אל השערה מעוז ומגדול כקש"ת מה"ו אברהם וועכסלער ני' אבדק"ק שוואבאך והמדינה יע"א:
זה ימים עברו אשר קבלתי יקרתו ובשבוע זו בא פר"מ ני' בלוחות שניות, והן אם רבו טרדותי בפרט לעת כזאת, מ"מ לאהבתי למר י"נ ני' פניתי כמו רגע לשום עין על השגותיו וחיציו אשר ירה על תשובת חת"ם סופר, מה שתמה במה שמסופק בסי' רפ"ז אם שייך הרכבה אף בשני מינים שאחד מהם לא יעלה על הקרקע וירקב בארץ, ופר"מ ני' הראה מקום במשנה ח' פ"א מכלאים דלא משמע כן וציין לעיין בר"ש ותוי"ט מה שמביאים בשם ירושלמי אלו דבריו, גם בעיני יפלא על שלא רמז עכ"פ על משנה ההיא, ולפום רהיטא נ"ל דסברת אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל, אינו אלא בנדון דידי' שהרכבת החיטה פועלת שעי"ז ישרש הענף בקרקע, ויעלה ויצמח, וס"ל כיון שהחטה בשנותכת כחה, נרקבה בארץ בזה יש להסתפק, אבל באבטיח שנותן כחו באילן בעודו תחת הארץ ועושה פעולה באילן שע"ג קרקע עי"ז שני מינים ע"ג קרקע הם כיון שמוסיף כח, במה שע"ג קרקע, ועדיין האבטיח בעין, כן יש לקיים דבריו הקדושי' ומ"מ תמוה בעיני כעת והלא לפניו הי' נגלה כל תעלומות ומכ"ש משנה מפורשת והי' לו להביא עכ"פ:
שוב קרא תמה על מ"ש בתשובה סי' ש"כ בפשיטות דשניהם יכולים לשאול הבעה"ב והשליח, ופר"מ ני' הראה במשנה ד' פ"ג דתרומות נגד זה בטל עד שלא תרם אין תרומתו תרומה משתרם בטל ת"ת אלו דברי מר ני', ידיד נפשי בזה לא מצאתי מקום תמוה כלל, במשנה איירי שיבטל השליחות סתם ויאמר המשלח לא ניחא לי בשליחות זה ובזה מחלק מתני' אם קודם שתרם או אחר שתרם דאחר שכבר נעשה מעשה איך יבטל השליחות, ויעיין ש"ס קדושין ר"פ האומר, והוי כמו שתרם הוא בעצמו שאינו יוכל לומר שחוזר בו והמעשה יהי' בטל וכן שלוחו אחר שכבר עשה, אבל פשיטא שלא אלים שלוחו יותר ממה שיעשה בעצמו, ואם תרם בעצמו, יוכל לשאל עליו, כן יוכל לשאול על מה שתרם השליח ברשותו, וצריך לשאול עליו כמו בשואל על תרומה שהפריש בעצמו כדין שאלה בכ"מ, ושפיר כתב אאמ"ו זצ"ל דפשיטא דשניהם יכולים לשאול רק דכששליח שואל עדיין יוכל להפריש דהרי לא קיים שליחותו והוא עשה אותו שליח שיפריש תרומה ועדיין לא תרם תרומה המועלת שיפטור בו כריו (ויעיי' גיטין ס"ג ע"ב מי קאמר להו כתובו וכו') וכן בזה וכי אמר לשליח שיעשה רק מעשה הפרשה רק שלחו כדי שיתיר טבלו או עיסתו וכיון ששאל עליו עדיין לא קיים רצון המשלח, ועדיין בשליחותו עומד, אבל המשלח אם שואל עליו בטל השליחות דהרי השליח כבר עשה את שלו ותרם כתקונו, והוא מתחרט ושואל על התרומה וצריך לעשות שליח מחדש:
ונ"ל ראי' לדין זה ממתניתי' דפסחים כיצד מפרישים חלה בטומאה ביו"ט וכו' למה לא נתנו עצה שיעשה שליח להפריש ולא שייך דעובר על בל יראה משום דאי בעי מתשיל עלה, עיי' מג"א סי' תמ"ח ס"ק ה' דמה שביד אחר לעשות לא שייך הואיל שיעבור עליו וכן בזה עיי"ש, וע"כ דגם באופן זה יוכל לשאול עליו הבעה"ב, ועוד נ"ל ראי' מנדרים דף נ"ט דמקשה והרי תרומה דאי בעי מתשיל עלה וכו' ודחוק שם בתרוצים שונים ולא מתרץ באופן שתרם ע"י שליח וע"כ דפשוט דע"י שליח ג"כ יוכל הבע"ה לשאול ולבטל מה שעשה השליח:
ומש"ס שם נ"ל ג"כ ראי' למ"ש אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שם דלענין ברכה שכבר בירך אין כאן חשש ברכה לבטלה, דאל"כ מאי צריך ש"ס לחלק דבקונמות מצוה לאתשולי דכל המקיימו וכו' ובתרומה מה מצוה איכא ויעיי' ר"ן שם דצ"ל דהקדש דמנה לעיל היינו בהקדש בה"ב (שוב ראיתי שבתשובת חו"י סי' ק"ל הרגיש בזה ונדחק), ולא מחלק דבתרומה איסור יש בו ומשום ברכה לבטלה ואיירי שבירך על הפרשה זו לבד, מה שא"כ בקונמות וכן בהקדש, וע"כ דליכא בזה חשש ברכה לבטלה כנ"ל:
והנה פשיטא לאבא זצ"ל בתשובה שם דשליח יוכל לשאל על מה שכבר עשאו דבמעשה דידי' כבעליו יחשב, ולולי דפשיטא לדידי' הוינא מסופק בו, דמאחר שעשה שליחותו אין לו כח בו ומה גם מאחר שע"פ רצון בעליו נעשה וכמו שלא יוכל להפריש רק מדעת בעלים כן לא יוכל לשאול עליו, אלא דבטלה דעתי נגד דעת רבן של ישראל, אבל צל"ע מש"ס כתובות פרק המדיר דף ע"ב ע"א, דטרח ש"ס לאוקמי הא דתנן במתניתין האכילתו שאינו מעושר ומקשה הש"ס מנא ידע, ואי דידע נפרוש, הלא י"ל שמיירי באופן זה שהפרישה מעשר בשליחותו ואכל כדין, ושוב שאלה על הפרשתה נמצא אכל למפרע את שאינו מעושר, והיינו שלא בא המעשר עדיין ליד המקבלי מעשר, והנה הייתי יוכל להקשות בלאו"ה דלמא מיירי כגון שהאכילתו מדידה והפרישה תחלה ושוב נשאלה עליו, דא"כ צ"ל שנתן לה אחד על מנת שאין לבעלה רשות בה וכה"ג, וזה לא שכיח, וכן לא רצה לומר שהודיעתו שהכשילה אותו כמ"ש הר"ן שם דלאו שכיח שתודה אחר המעשה, אבל באופן זה שכיח ושכיח שהפרישה בשליחותו ושוב שאלה עליו והוא ראה וידע ששאלה עליו, והי' מוכח מזה דשליח אין יוכל לשאל על שכבר עשה וקיים שליחותו וצ"ע כעת, (ויש לדחוק דדווקא בסתם שליח יוכל השליח לשאול עליו בפתח וחרטה דמשוי מעשה הפרשתו כטעות כי כל זה עיקר טעם פתח וחרטה כמבואר ברא"ש נדרים ומפריש עוד הפעם כהוגן ולתקוני שדרי' אבל כאן ע"י שאלה וחרטתה יבוא שיהא בעלה המשלח אוכל טבל למפרע כל כך לא שויתה שליח אם כבר אכל ועיי"ל אם באמת הדין כך דגם לאחר שאכל מכרי זה יוכל עוד לשאול עליו אם כן לא עשה שום איסור במה שאכל טבל למפרע כיון שבשעת אכילתו לא עלתה על דעת לשאול עליו כלל וגם היא לא עשתה שום איסור בזה על מה שהאכילתו כיון שלא היה בדעתה אז לשאול עליו כלל ודומה למי ששחט בהמה ולא בדק בח"י טריפות וסמך על הרוב ואחר אכילתו מצא באבר אחד ריעותא המטריף הבהמה דפטור דאונס הוא מכח התורה שהתירתו (וכמו שאין משום ברכה לבטלה שבירך בהפרשת תרומה אם אח"כ נשאל עליה):
ולאפס הפנאי אקצר בפלפולים והי' זה שלום כנפשו היפה ונפש אוה"נ דש"ת כל הימים אוהבו כותב בחיפזון רב פה פ"ב כאור בוקר ליום ה' כ' א"ר אדר"ת לפ"ק:
הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: