אור ברסלב

כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה קסה

תשובה קסד

צום הרביעי יהי' לנו לששון ולשמחה, לבוא אל הנחלה ואל המנוחה, ובתוכם חביבי תלמידי הרב הוותיק עומק בחוקי חורב, חרוץ בעל פיפיות מלא וגדוש כש"ת מו"ה אלי' א"ש ני' אב"ד בק"ק דערעטשקע יע"א:

יקרתו קבלתי, ואותיותיו שאלוני, ע"ד בכור שנולד ממין שנקרא בופע"ל, אם יש לדונו כוודאי או ספק בכור, ומקום ספיקתו נובע ממ"ש הב"י יו"ד סי' כ"ח דיש ס"ל דמין זה ספק חי' או בהמה ורמ"א חושש להנך שיטות א"כ לענין בכור ג"כ יש ספק זה, אלו דבריו בקיצור, ולאפס הפנאי, אשיב בקיצור אומר, הנה המחבר פסק הלכה פסוקה דבופעל הוא בהמה וא"צ לכסות משום ספיקא, ורמ"א אחר שהביא דיש ס"ל דספק הוא כתב ולכן טוב לכסות בלא ברכה, או לשחוט עוף, מדכתב וטוב לכסות משמע, דאינו אלא חומרא בעלמא לחוש לה להסוברים דספק הוא, אבל לעיקר הדין נראה לו כמ"ש המחבר וכן ס"ל בפר"ח בכוונת רמ"א, ותב"ש כתב דא"כ ביו"ט יהי' מותר לשוחטו בלא כיסוי כיון שאין הכיסוי רק מהיות טוב, ועוד הקשה הו"ל לחוש מהיות טוב גם לענין כלאים, ומזה הוליד מ"ש בישוב הרמ"א דבופע"ל, אינו מספק שור הבר שבש"ס, ובפלתי ג"כ כתב דלא כפר"ח מכוח הקושיא דביו"ט יהי' שרי לשחוט, ולפע"ד משום הא לא קשה כיון שאנו מחמירים לעצמינו מהיות טוב לכסות בכל פעם בכל השנה אין ראוי' לשחוט ביו"ט בלא כיסוי כיון שכבר הרגלנו לכסות סבורים כי חייב לכסות והרואה יחשדו כי לא קיים מצות כיסוי, ובלאו"ה לא נכון לשנות פעם כך ופעם כך ולכן גם ביו"ט לא ישחוט וזה פשוט, אלא דמה שהקשה בתבו"ש עוד, דהי' לו לרמ"א ג"כ להגיה לענין כלאים וטוב לחוש לכתחלה, כגון דא קושיא היא, וא"נ דלא חייש רמ"א שמא הבופעל שור הבר מין בהמה או חי' היא אלא הבופעל ספק בפני עצמו הוא, ומ"מ אין לשון הרמ"א יוצא מידי פשוטו דכתב דטוב לכסות שאינו רק מהיות טוב וה"ה לענין איסור כלאים יש לחוש מהיות טוב אלא דלא איירי ממין זה התם לענין כלאים כנ"ל:

ולפ"ז אין לעשות שום ספק מזה לענין בכור לדון בו ספק בכור דהעיקר דמין בהמה הוא כפסק המחבר וכן אם נתערב חלב בופעל, אי נתחדש עוד ספק ממקום אחר אין לעשות ספק ספיקא להקל, מאחר שהעיקר לדינא, דמין בהמה הוא כנ"ל:

ולו יהיבנא דרמ"א מחמיר מעיקר הדין ומספק גמור כאלו פוסקים דס"ל דספק ממש הוא, מ"מ להקל בספיקו לענין חלבו כשיצרף עוד ספק, או אם יש לנו קולא בספק בכור אין לצרף ספק זה לס"ס או להקל בספק בכור דיש כעין ס"ס להחמיר דלמא העיקר כשיטות הסוברים דוודאי בהמה וגם לדסוברים דספק הוא מידי ספיקא לא נפקא מיהא וכ"ז פשוט:

והנה מעלת תלמידי הרב ני' ציין על תשובת חתם סופר יו"ד סי' ש"ו דנסתפק השואל לשיטת רש"י ורא"ש דהטלת מום בזה"ז דרבנן אם יש להקל בספק בכור משום ספק דרבנן להקל, ולפע"ד יש לדין גם לשיטת רמב"ם דאסור מדאורייתא אבל לעשות מום בבעל מום ליכא איסור דאורייתא כמ"ש פרק א' מאיסורי מזבח ממשמעות הרמב"ם והכרח מש"ס בכורות א"כ ספק בכור דאינו ראוי' להקרבה מספיקא אין לך מום גדול מזה, והוי כמטיל מום בבעל מום, דליכא איסור דאורייתא ונראה לרמב"ם אפילו איסור דרבנן ליכא דלרמב"ם לא מצינו שאסרו חכמים והחמירו בדבר זה, וע"כ הרמב"ם מפרש ש"ס דע"ז י"ח ע"ב דרבא מדאורייתא אמר שאסור בקדשים בזה"ז וא"כ מנ"ל לחדש איסור דרבנן במטיל מום בבעל מום, אלא שיש לחלק בין הספיקות בספק בכור ראשון לאמו אם יבא משיח צדקינו ויבנה בהמ"ק ב"ב לא יהי' ראוי' להקרבה מספק, גם עכשיו הוי כמטיל מום בבעל מום, אבל בספק דדינא, אם חיה או בהמה וכיוצא בו בזמן בהמ"ק לעתיד שיתבררו הספיקות לדינא, אפשר יתברר להחמיר ויהי' ראוי' להקרבה, גם עכשיו אסור להטיל בו מום, אולי והי' ראוי להקריב ועיין כעין זה בבכורו' דף ל"ד ע"א וקיי"ל כר"א דראוי מיקרי שאם יבא אלי' יעיין שם:

ואאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בח"ס כתב שם דאין לדון מטעם ספק דרבנן להקל דזיל בתר טעמא דנראה כעושה מום בקדשים וכיון דמספק אנו נוהגין בו קדושה, ואסור בגיזה ועבודה נראה כמטיל מום בקדשים ואפילו לרש"י ורא"ש אסור, ולדברינו ביותר יש להתיר לרמב"ם דלא מצינו שהחמירו רבנן משום שנראה כמטיל ומבזה קדשים ומדין דאורייתא הוי כמטיל מום בבע"מ כמ"ש:

אלא דלפע"ד יש מקום לומר, בגוף איסור זה שהוא דרבנן שהם לא אסרו רק במטיל מום בזה"ז בקדשים שראוים להקרבה בזמן בהמ"ק גזרו לומר שלא לעשות מום לפסול קדשים להקרבה, כיון שבזמן בהמ"ק ראוי' להקריב וע"י מום מדחה בידים, ועיין גם זה בבכורות דף ל"ג ע"ב שמא יבא אלי', אבל להטיל מום בבע"מ לא אסרו כיון שבהמה בעצמותה כבר נדחה מלהקריב מה בזיון איכא במטיל מום בבעל מום שנדחה בעצמותה ואין גריעות בהטלת מום עוד נוסף על מומו הגם דבש"ס ע"ז מבואר דיותר אסור להטיל מום בבע"מ מלהטיל מום בזה"ז, היינו למ"ד דאורייתא מקרא דכל מום לרבות בעל מום יש לחלק דווקא בבע"מ קפיד קרא דחזי לדמי' משא"כ בזה"ז, אבל באיסור דרבנן י"ל איפכא, דבזיון קדשים רק בזה"ז משא"כ בבעל מום כן י"ל, וא"כ בספק בכור דאין לך מום להקרבה גדול מזה יש לצדד להקל בהטלת מום והיינו בספק אם נולד ראשון אבל לא בספיקא דדינא כמ"ש לעיל, אלא דבאמת מצאתי אח"כ בתוס' בכורות דף ל"ג ע"ב סוף ד"ה בע"מ דפשיטא לי' דגם להטיל בבע"מ איכא איסור דרבנן יעיי' שם, וא"כ פסקא של אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שריר וקיים, מ"מ לשיטת הרמב"ם יש לצדד להקל כמ"ש, ולאשר לנדון שלפנינו אין נפקותא דאין לדון בו כלל, שהוא ספק בכור כמ"ש לכן הקצרתי וכ"ז כתבתי בעיון מעט מזער וד' יאיר עיני הכ"ד טרוד מאוד אוה"נ דש"ת פה פ"ב ג' י"ז תמוז דהאי שתא תרח"י לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה