אור ברסלב

כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה קסג

תשובה קסב

שובע שמחות, ורב ברכות, ישועות ונחמות, ה"ה ידיד נפשי הרב המאוה"ג חרוץ ובקי בהלכה, אשריו שלו ככה, המפורסם בצדקתו ויראתו, כביד שמו מו"ה יוסף גר וו ני' אב"ד דק"ק טשעשוויץ יע"א:

נעימות ימינו הגיעני, ואותיותיו שאלוני, בדבר הלכה ע"ד ישראל א' שקנה פרה מחבירו, ומשך ולא נתן מעות, וכדי לפוטרה מקדושת בכורה מכרה בכסף ומשיכה, ועדיין לא נתן ישראל מעות לישראל המוכר, ונראה למע"כ י"נ ני' דלא מהני מכירתו לנכרי כיון שהוא לא קנה מישראל רק במשיכה שהוא קנין דרבנן ממילא מכירתו לנכרי בכסף ומשיכה, גם כן רק מכירה דרבנן היא שאין בכחו למכור יותר ממה שיש לו בה בפרה, ועיניו ראו במ"ש במחנה אפרים הלכות משיכה סי' ב' בסוף דבריו הקונה אתרוג יתן דמי זבינו קודם החג דמשיכה אינה קונה רק מדרבנן ולא יצא ידי חובתו מדאורייתא וא"כ ה"נ ע"י קנין משיכה דרבנן לא נפקעה מקדושת בכור:

ואחר שימת עין עיונו נלפענ"ד דקדושת וודאי בכור, ליכא בזה דהא רש"י ס"ל הלכתא כר"ל דישראל קונה במשיכה ומשו"ה כ' תוס' בע"ז ורא"ש רפ"ק דבכורות וטוש"ע יו"ד סי' ש"י להקנות לנכרי בכסף ומשיכה לחוש לשיטת רש"י דנכרי קונה בכסף, ויש כמה דיעות דס"ל דאפילו בדיעבד חוששים לשיטת רש"י עיין ש"ך וטו"ז, חדא ועוד קאמינא דלפענ"ד שיטת הרמב"ם דישראל מישראל קונה במשיכה מדאורייתא, הגם דפסק בהלכו' מכירה כר"י דבר תורה מעות קונות, ס"ל ג"כ משיכה קונה מדאורייתא, ותקנתא דרבנן דלא יקנה במעות רק במשיכה, אבל הא דמשיכה קונה דאורייתא הוא כמו מעות שקונה מדאורייתא ומנא אמינא לומר כן ברמב"ם ממה שכ' הרמב"ם בהלכו' זכי' דישראל מנכרי, ונכרי מישראל קונה, או בכסף או במשיכה, וכ"כ בהלכות בכורות והוא נגד סוגיא מפורשת בבכורות רפ"ב דישראל מדישראל בחדא נכרי נמי בחדא, והה"מ נדחק דס"ל לרמב"ם כחד תי' תוס' בע"ז ונקיט להלכתא כסוגי' דע"ז ושביק סוגי' דבכורות וכן הרואה יראה כמה גדול הדוחק למה שביק סוגיא דבכורות במקומה, וגם בע"ז לא מפורש דחולק על סוגיא דבכורות רק מכח קושית תוס' ושערי תירוצים לא ננעלו, והנ"ל בשנקדים קושית לח"מ בהלכות מכירה בסוגי' דבכורות דמבואר מאן דס"ל גזל גוי אסור לא אייתר עמיתיך לחדש דאין קנין של נכרי כקנין של ישראל ומאחר דשיטת הרמב"ם דגזל גוי אסור מנ"ל דקנין של נכרי משונה משל ישראל והניח בצ"ע, ועיין שעה"מ הלכות גזילה יישוב לזה, והארכתי ביישוב כל זה בתשובה א', וכעת י"ל דקושי' על הרמב"ם מסוג' דבכורות מדישראל בחדא נכרי נמי בחדא מיושב בחבירתה בקושית לח"מ:

תחלה נימא מלתא בטעמא דפשיטא לי' דבר תורה מעות קונות מנ"ל דלמא משיכה ניהו דל"ל ממשמעות דקרא דקאי במשיכה כמו דס"ל לר"ל משיכה מפורשת מן התורה, מ"מ גם קנין מעות אינו מפורש, ומנ"ל לבחור בקנין מעות, דלמא קנין משיכה, ושני קניינים מצינו קנין כסף, שדות בכסף יקנו, ורש"י בבכורות כ' מונתן הכסף וקם לו, וגם משיכה קנין הוא בהפקר ומתנה, ועי' תוס' בכורות רפ"ב דמשמע לר"י קנין כסף משום דרוב קנינים שבתורה בכסף ועיין תוס' עירובי' דף פ"א ע"ב, ורי"ף בב"מ כ' מקו"ח מה גופו בכסף וכבר הקשו עליו הנמק"י וחי' ר"ן הא מופרך קו"ח כבש"ס בכורות וישבנו במק"א ואכ"מ, כי עתה שיטת הרמב"ם באנו ליישבו ואומר בוודאי לר"ל דמשיכה מפורשת מה"ת אנו אין לנו רק המפורש בקנין מטלטלים מהדיוט להדיוט משיכה ולא כסף כ' מפורש בקרא משיכה, ממילא בנכרי בכסף ממועט מדלעמיתיך ומה ישראל בחדא וכו' אבל לר"י דאין מפורש קנין בקרא משום דרוב קנינים שבתורה בכסף, לא הו' אמרינן דקרא דכ' תקנה או קנה דוקא בכסף, אלא או בכסף או במשיכה, אלא כיון דכתיב עמיתיך למעט נכרי מקנין ישראל ע"כ צ"ל דישראל בחדא ונכרי בחדא וכו' או מה ישראל בתרתי, כך נכרי בתרתי וא"א לומר שניהם בתרתי, א"כ מ"ש נכרי מ"ש ישראל, ולעמיתיך מאי ממעט ועכצ"ל ישראל בחדא ונכרי בחדא שאין ישראל קונה בו ועיין בתוס' בכור', ואנחנו לא נדע איזהו קנין בישראל ואיזהו בנכרי, לזה מכרע מלתא דלישראל בכסף כיון דרוב קנינים של ישראל בכסף, או כמ"ש רש"י דילפינן מהקדש, לא דילפינן מעיקרא הדיוט מהקדש דדוקא בכסף ולא במשיכה, אלא כיון שע"כ אין קנין רק בחדא מכרע מלתא לבחור בקנין כסף מהנהו טעמא דרש"י או של תוס' כנ"ל:

וכל זה אי גזל גוי מותר ומייתר עמיתיך למעט נכרי שאינו כישראל מוכח דלישראל בחדא ונכרי בחדא ומסתמא של ישראל בכסף כהנ"ל אבל למ"ד גזל גו' אסור ולא אייתר עמיתיך ונכרי וישראל שווים, מנ"ל לומר דישראל ונכרי בחדא בכסף דוקא הא מקרא סתמא קתני כי תמכור או קנה, בכל קנין שנמצא או כסף או משיכה, כנ"ל, ומתני' דבלן וברייתא דספר אתי שפיר למ"ד גזל גוי מותר וע"כ ישראל בחדא ונכרי בחדא, ומתני' דבלן לר"י בנכרי כמ"ש תוס', והא דמביא ר"נ ראי' מנתנה לסיטון כר"י, למ"ש י"ל כר"ל רק דבריית' ס"ל גזל גוי אסור ובישראל תרתי איכא כסף ומשיכה, הא לית' דלר"ל משיכה מפורשת מה"ת בוודאי ישראל בחדא משיכה המפורשת בו בקרא, וממילא נכרי ג"כ בחדא ולכן מוכח ע"כ מסיטון כר"י דלא מפורש בקרא מידי וי"ל באמת בריי' דסיטון אפשר דס"ל ג"כ דג"ג אסור ומעות או משיכה קונה ולכן לא מצא יישוב לר"ל רק דמוקי הך בריי' כר"ש, והבן:

ואחר הוצעה זו א"ש שיטת הרמב"ם מ"ש בהלכו' זכי' ומכיר' דקנין נכרי מישראל וישראל מנכרי בתרתי ול"ק מסוג' דבכורות מדישראל בחדא, דשם אזיל לר"ל דמשיכה מפורשת מה"ת וע"כ ישראל בחדא הה"נ נכרי בחדא ולר"י ג"כ למ"ד ג"ג מותר ע"כ ישראל בחדא בכסף והה"נ נכרי בחדא במשיכה, אבל להלכתא דפסק הרמב"ם ג"ג אסור בין ישראל, ובין נכרי בתרתי, רק בישראל עקרו קנין כסף והעמידו על אחת על קנין משיכה, אבל בין ישראל לגוי ובין נכרי לישראל לא תיקנו כלום, והעמידו על דברי תורה דקונה זה מזה בשניים ורווחא שיטת הרמב"ם וסרו כל הקושיו' ונסתלקו כל התלונות על הרמב"ם, כי מצאתי יישוב לי מקום המיישב דעת בעה"י:

וי"ל ראי' להרמב"ם מש"ס קדושי' כ"ב ע"ב, דאמר שמואל עבד נקנה במשיכה, והקשה פ"י הא קיי"ל מעות קונות מה"ת ולא משיכה ולמה משיכה יקנה משו' שלא יאמר נשרף עבדך ולמה כסף קונה בעבד כבמתני' שם, כיון דשייך שלא יאמר נשרף עבדך היה להם לעקור קנין כסף דאוריי' ועיי' הפלא' שם, והי' נר' לי ביישוב קושי' זו ע"פ ש"ס יבמות ל"ב ע"ב, הא דלא תקנו זמן בקדושי' משו' דאיכא דקדש בכספא ודמקדש בביאה, והקשה עבד נמי פרש"י דקנינו בשטר ובכסף ומתרץ עבד רוב קנינו בשטר ועיי"ש ובתוס' וי"ל משו"ה לא עקרו קנין כסף בעבד משום דרוב קנינו בשטר משום מיעוט דקוני' בכסף לא רצו לעקור קנין דאוריי' כמו מכור לי באלו דלא שכיח הניחו על ד"ת, אבל תיקנו משיכה, שיהי' ג"כ קונה בעבד שלא יאמר הלוקח נשרף עבדיך, ואין בזה עקירת קנין מה"ת, רק שיהי' גם משיכה קונה הגם דלא שכיח שיקנה במשיכה לחוד בלא שטר מ"מ כיון שכבר תיקנו קנין משיכה, תיקנו גם בעבד דלמיחש מיה' בעי כשיקנה במשיכה לחוד ואין בזה עקירת קנין מה"ת, וכן מכור לי באלו ג"כ קונה במשיכה הגם דל"ש, והא דבקונה בשטר לא חששו שלא יאמר המוכר נשרף עבדך ולא תיקנו שלא יהי' שטר קונה, הגם דשטר מה"ת והוא שכיח מ"מ יתקנו כמו במטלטלין קנין כסף, נ"ל כמ"ש חי' הר"ן ב"מ דלא תיקנו בקנין חליפי' ואגב דלא קנה שלא יאמר המוכר נשרפו חיטי' וכ"ז שאין הכסף ביד המוכר ואינו בטוח טרח ומציל, כן י"ל בזה בקנין עבד בשטר וא"ש:

ובכ"ז לא יצאנו מידי דוחק לומר דגם בעבד שייך שלא יאמר נשרף עבדך, וכ"ז אנו צריכי' אם קנין ישראל רק בכסף, אבל לפמ"ש בשיטת הרמב"ם דלאמת ישראל קונה בתרתי לק"מ דעבד ניקנה בכסף ובמשיכ' מדאוריי' ולא אמרו דכסף אינו קונה משו' תקנתא דבעבד ל"ש כ"כ שיאמר נשרף עבדך, ומשם ראי' לשיטת הרמב"ם לפי שבארנו שם:

נחזור לדברינו דלשיטת רש"י ולשיטת הרמב"ם לפמ"ש קנה ישראל הפרה בקנין דאורייתא, ומ"מ עדיין אין לנו ספק השקול כי רבו כמו רבו שיטות הסוברי' דהלכתא כר"י דמעות קונה, וגם לא מצאנו לו חבר לרמב"ם דס"ל דנכרי בתרתי, וישראל בתרתי מ"מ חזי לצרופי דהרי יש דעות חולקים, וס"ל דקנין דרבנן ווהני כקנין דאוריי' לדאוריי', ובארתי כ"ז במק"א בתכלית האריכות בצירוף כ"ז, י"ל דאין כאן רק ספק בכור היינו ספק השקול אם מהני מכירתו לישראל לנכרי במשיכה מדאורייתא או דקנין דרבנן מהני כקנין דאורייתא או לא:

ואחר שיצאנו מידי וודאי בכור, נ"ל לצדד צדדי' מסברא דנפשאי, ספק בכור ליכא מתרי ותלת טעמי א) י"ל דבקנין משיכה דרבנן אפשר כ"ע מודי' דמהני כדאוריי' דוקא בקנין מחודש מדרבנן כמו יאוש דקנה מדרבנן דס"ל לרא"ש ב"ק דמקדש בו אשה דמקודשת מדרבנן או במעמד ג' דס"ל לרי"ו שבב"י א"ע סי' כ"ח דמקודשת מדרבנן דמחודש הוא דלא חזקו כ"כ דברי' כקנין דאוריי') וכן מ"ש תוס' ר"פ לולב הגזול בשינוי החוזר, וכן מ"ש רמב"ן בחי' ב"ב בקדשה בשטר דמכיר' שטרו' דרבנן מקודשת, רק מדרבנן, כל אלו קנינים מחודשי' מדרבנן משא"כ בקנין משיכה שהוא קנין דאורייתא בישראל בהפקר ומתנה דל"ש כסף והוא קנין הקונה בנכרי בכ"מ, וכיון שתיקנו בישראל שיהי' קונה חזקו אותו קנין דמהני כדאורייתא ויש כח בידם כשירצו, ועוד אמינא מלתא בטעמא, דקנין משיכה מהני מדאוריי' ע"פ ש"ס בכורו' רפ"ב וע"ז דבקבל נכרי לדון בדיני ישראל, מהני לקנות לו ועיי' ב"י ח"מ סי' קצ"ד שכ' בשמתנה לקנות בכסף קונה בו, והש"ך חולק עליו כיון דאמרו רבנן דלא ליקנו אינו יוכל להתנות נגד תקנתא דרבנן, ומבי' ראי' מריטב"א קדושי' דאם מתנה לקנות בקנין שאינו קונה ל"מ ובמחנה אפרי' הלכות מעות סי' א' דחה ראי' הש"ך דלא דמי למ"ש הריטב"א דמתנה שיקנה בדבר שאינו קנין כלל, משא"כ כאן מתנה שיקנה בקנין שהוא קנין המועיל רק רבנן אמרו שלא יקנה מהני תנאי כרצונו ועיי' ברי"ט אלגאזי רפ"ב בכורו' מ"ש בענין זה, ונ"ל מאחר שתקנו חכמי' כל קנין ישראל במשיכה ונוהגי' ורגילי' בקנין זה שתקנו חכמי' ואין א' יוכל לחזור בו, ומוציאי' ומקני' בדייני', ובודאי לוקח חפץ רוצה שיהי' נקנה לו מדאוריי' כדי שיוכל לעשות במה שקנה כבשלו לקדש אשה ולמכור ולהפקיע מקדושת בכור או לצאת ידי מצות דאוריי' וכדומה וכיוצא בו, ולמוכר אין בו פסידא כיון דאין לו בו שום זכות, בין אם קנה מדרבנן או מדאוריי' שוב הו"ל כאילו התנו יחד שיהי' קונה ומקנה בקנין משיכה לחוד, עד שלא נתן מעות וכיון דקנין משיכה קנין המועיל במתנה ובהפקר ובנכרי מהני תנאי לקנות בו מדאורייתא וסתמא כפירוש' שכך כוונת מוכר ולוקח, וכל זה לא שייך ביאוש ובמע"ש וכדומה, דגם אם התנו ל"מ כיון שאין זה קנין המועיל רק תקנתא דרבנן הוא ורק ס"ל מאן דס"ל הכי דקנין דרבנן ל"מ לדאוריי' אבל בקנין משיכה כ"ע מודים דמהני, ומחנה אפרים לא נחית לכל זה, וכ' שצרי' לתת דמי זביני של האתרוג קודם החג ולמ"ש א"צ לכ"ז ונלפע"ד הנכון אתי מב' טעמי' שכתבתי והאחרון חביב ועיי':

ונ"ל כיון דקנה הנכרי עכ"פ מה שקנה ישראל מישראל המוכר לו שקנה מדרבנן וא"א להמוכר לחזור בו להוציא ממנו והוא מכר לנכרי כל זכות שיש לו בה וקנה הנכרי וא"א לישראל ראשון ושני לחזור בו ולהוציא ממנו בדינא ודיינא ישראל ולו יהי' דקנין דרבנן ל"מ לדאוריי' ואין קנוי לנכרי רק מדרבנן, מ"מ הנכרי מחזיק ומוחזק בה ואין להוציא ממנו בדין אין לך יד נכרי באמצע יותר מזה דפוטר מבכורה, וידוע מ"ש צ"צ דאם נכרי אלים ומחזיק באלמו' הוי לי' יד נכרי באמצע דפוטר ומביא ראי' מש"ס חולי' ל"ט ע"ב, וכבר צווח עליו ועל ראיתו בהרי"ט אלגאזי הובא מא"א מאוה"ג זצ"ל בח' יו"ד בכמה תשובו' וכ"ז אי מחמת אלמו' שלא כדין באי' עליו, אבל בנדון שלנו דע"פ דין ודיינא ישראל שלו הוא גם אם מדאוריי' ל"ק מ"מ לא גרע מתפיסת יד נכרי כנ"ל:

ועיי' תוס' בכורו' רפ"ב ד"ה וחייבת בבכורה שכ' דקמ"ל וחייבי' דה"א דאינו קונה רק מספק או מדרבנן, ולכאור' הא דאמר בנכרי מישראל קנה ופטור ג"כ דלא תימ' דקנה מדרבנן וחייבו', נר' לכאורה ס"ל כל שקנה נכרי מדרבנן לבד לא נפטר מבכורה, ויש לדחות דתוס' לא כ"כ רק ברישא דאמר וחייב' דה"א דל"ק רק מדרבנן ופטורה, אבל בסיפא דאמר ופטור לא צ"ל כן דאיידי דנקיט סיפא ופטורה, ועוד י"ל דהא גופא הוי טעינן שאינו קונה רק מדרבנן אינו פוטר קמ"ל דפטורה, ולאמת מדאוריי' קנה מקרא כדמפרש אביי, ועוד י"ל דברישא כ' תוס' דהוי טוען בתרתי שקנה מספק או מדרבנן וסיפא צ"ל משו' ספק קמ"ל וא"ש:

ועוד בה שלישי' והיתה לבאר, דיש אומדן דעת דניחא לי' לישראל המוכר לישראל שיהי' ישראל זה שקנה ממנו בקנין דרבנן ומוכר לנכרי כדי להפקיע הוולד מקדושת בכור שיהי' שלוחו למכור מה יש לו בפרה מדאוריי' דאין לו בה הפסד כיון שישראל מחזיק בפרה שלו דקנה אותה מדרבנן, ואין לו פסיד' אם מכרה לנכרי או לא מסתמא ניחא לי' שיהי' שלוחו ובמקומו למכור לנכרי מכירה גמורה המועילה מדאוריי' דהא כל עיקר דמפקיעי' מקדושה בזה"ז ומצוה איכא כדי שלא יבא לידי תקלה ומכשול כמ"ש הרא"ש פ"ק דבכורו', וניח' לי' למוכר שיהי' שלוחו, כדי שלא יבא תקלה ע"י מה שיש לו בה בפרה מדאורי', וזכי' לאדם כה"ג שלא בפניו להיות שלוחו, וכה"ג כתבו גדולי בעלי תשובה דאשה תוכל למכור להפקיע קדושת בכור שלא בידיעת בעלה, דוודאי ניח' לי' וזכין לאדם שלא בפניו, ושם הטעם דניח' לי' משו' פסידא והכא לית לי' לישראל המוכר הראשון פסידא, מ"מ משו' שלא יארע תקלה על ידו ניח' לי' וזכי' הוא לו, ונכרי זה קונה מישראל הראשון במשיכה דהא אזלינן, אי ישראל ד"ת בכסף א"כ נכרי במשיכה ולכן הגם שלא נתן מעות לישראל הראשון קונה ממנו בשליחות ישראל במשיכה, ועוד גם בנתינת המעות קונה מטע' שליחו' הגם שאין ישראל הקונה הראשון נותן לישראל המוכר לו מידי ממעות זה משו' דבקנין דרבנן מכר לו כל זכות שיש לו בבהמה והבן:

העולה מכל מ"ש כי קדושת בכור ודאי, אין כאן, רק ספק, ולעניות דעתינו קרוב דליכא אפי' ספק מ"מ לא מפני שאנו מדמי' נעשה מעשה ע"פ סברתינו, אבל נ"ל להקל לעשות בו מום ע"י נכרי וגרמא דילי' הגם שבארתי באורך בתשובה אפי' לרוב שיטות דהטלת מום בבכור בזה"ז דרבנן אסור להטיל מום אפי' בספק בכור והבאתי ראי' כראי מוצקת לזה, מ"מ סמוכו לנו להקל בנדון שלנו בצירף כל מ"ש דנר' לי דאין כאן קדושת בכור וכיון שכל איסור דהטלת מום בבכור בזה"ז מדרבנן סמוכו לנו להקל, ע"י גרמא דנכרי דהוא שבות דשבות ועיי' רא"ש ב"מ פ"ד סי' ו', ויצאנו גם לשיטת הרמב"ם דס"ל דהטלת מום בזה"ז דאוריי' עיי' רמב"ם פ"א מאיסור' מזבח דהרי לרמב"ם לשיטתו קנה ישראל מישראל מדאוריי' במשיכה כמו שבארנו, ועוד לרמב"ם קדושת בכור בח"ל לכל היותר איסור דרבנן הוא, עיי' רמב"ם פ"א מבכור' ובכ"מ ועיי' תשוב' שער אפרי' סי' ע"ט, הנלפענ"ד כתבתי ובע"ח אוה"נ דש"ת שיל"ת פ"ב ג' ח"י אייר תרי"ז לפ"ז:

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה