אור ברסלב

כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה קסא

תשובה קס

אלף שלומים, מגבהי מרומים, לאיש היקר מפנינים ה"ה בני תלמידי חמדת לבבי הרבני החריף המופלג, קולע אל השערה, לוחם במלחמתה של תורה אוצר נחמד כש"ת מה"ו שמחה בונם סופר ני':

מכתבך נעימת ימינך החביב לי קבלתי בעתו ובזמנו ותחלתך ע"ד תורה דבר בעטך על מ"ש זקינך אבא מאוה"ג זצ"ל בח"ס יו"ד סי' שי"ד ובדברי קדשו כתוב לאמר, כי י"ל מ"ש רש"י ב"מ פ' הזהב דף מ"ח ע"א נ"מ בין ר"י ור"ל בקדש בו האשה לר"י מקודשת משום דס"ל כרז"ה דאם איתנס אתנס ללוקח דכ"ז שלא חזר, הקנין במקומו עומד ולכן בקדש בו קודם שחזר מהני, ונתקשית איך אפשר דרש"י כרז"ה ס"ל א"כ הי' לרש"י לומר נ"מ לענין ממון אם נשרף ונאנס פסידא דלוקח הוא לר"י משא"כ לר"ל וע"כ מדמביא רש"י ממרחק נ"מ לענין אסורא ש"מ דלא ס"ל כרז"ה אלו דבריך, והנה יפה הקשית ואני אפרש ביותר, הנה הפ"י נתקשה למה לא כ' רש"י נפקותא אם ביתו של לוקח מושכר למוכר או במכור לי באלה דלר"י מעות קונות, קושיא זו א"צ לפני', די"ל דרצה להודיענו דעתו גם במקום שאמרו חכמים דמעות אינו קונה מ"מ מדאורייתא קונה ואשה מקודשת בו קדושי דאורייתא דלא נימא דעקרו לגמרי קנין כסף, קמ"ל דלא, ולפ"ז נדחה ג"כ דצריך לכאורה מדלא כתב רש"י נ"מ לענין אתנס י"ל אה"נ הי' יוכל לומר נפקותא זו, אלא דרצה להשמיענו אגב דין זה דקונה מדאורייתא לקדש בו אשה ומקוימי' מילי דאבוהון רבן של ישראל זצ"ל, אלא דהא ליתא דאם ס"ל לרש"י כרז"ה פשיטא דשלו הוא המעות כ"ז שלא חזר ואפילו מדרבנן הקנין בתוקפו רק כשחוזר אחד מהם במקח הפקיעו חכמים מרשות הקונה, וכ"ז שלא חזר הקנין בתוקפו בין מדאורייתא בין מדרבנן ואם כן פשוט הוא דמקודשת, והי' לרש"י לומר דנ"מ באתנס וממילא נידע דמקודשת וע"כ רש"י דלא כהרז"ה, ואפשר יש לדחוק בכוונת רש"י דקמ"ל דאם קידש בו אשה אחר שחזר במקח בדבור ועדיין לא החזיר המעות דמקודשת כיון דמאורייתא לא מהני החזרה רק חכמים אמרו שיוכל לחזור וקמ"ל טובא כיון דמאורייתא שלו הוא מקודשת, מלבד שזה דוחין כל כי האי הוי לרש"י לפרושי' וגם אם נקבל דוחק זה ואפשר רש"י ס"ל כרז"ה, ממ"נ אם כוונת רש"י קודם שחזר פשיטא דמקודשת ואי כוונתו לאחר שחזר וביטל הקנין מדרבנן ע"כ טעמא דרש"י דמקודשת משום דאין כח ביד חכמים או שלא רצו לעקור הקנין של תורה לגמרי, ומוכח עכ"פ דלא כמ"ש בח"ס דטעמו של רש"י משום דס"ל כרז"ה, ועוד אני אומר אי טעמא דרש"י משום דס"ל כרז"ה ומיירי קודם חזרה מה האי דכתב רש"י דאם קדש בו לר"י מקודשת כיון דמדאורייתא קניא הא גם מדרבנן קניא קודם שחזר הקנין במלואו בין מדאורייתא בין מדרבנן, וע"כ דאין זה טעמו, וברוך טעמך:

ומני ומנך תסתייע לנו ליישב ע"ד פלפלא טבא למה כ' רש"י, נ"מ בין ר"י לר"ל כדמתרץ הש"ס לר"ל דקאי באבל כל דאיכא דברים ואיכא בהדיא מעות, ולא כתב זה תחלת הסוגי' או בסופו ואין לו מקום ושייכות כאן יותר מבכל הסוגיא, ואקדים לך תחלה מ"ש בישוב קושית רמב"ן במלחמות על שיטת הרז"ה דאתנס ללוקח אתנס וצ"ל הא דמוכר טרח ומציל בשביל שיוכל לחזור כשיוקרו כן יחוש המוכר שיחזור הלוקח אם יוזלו דשכיח כמו יוקרא ויותר וקושי' זו צ"ע ליישב, והנעלפנ"ד הנה תוס' נתקשה וכי תיקנו משום שאינם הגונים שיעברו במי שפרע ועיין מהרש"א קושי' תוס' לר"ש דלרבנן יציל משו' שיחזיר בו הלוקח כשירצה, ולרז"ה קשיא גם לרבנן ותי' תוס' בוודאי תיקנו משום אין הגונים שינוחו לשרוף של חבירו, ותי' תוס' מפוקפק אצלי בוודאי לא חשידי ישראל שיניח ולא יציל של חבירו אלא חששו שלא יהי' עוסק וטרח בו דשלא למסור נפשו עינו ולבו עליו כעל ממונו, וכך אמרו בגמרא אי מוקמי' ברשותו טרח ומסר נפשו ומציל היינו שימסור נפשו ומציל שיהי' בהול עליו כעל ממונו, ועיין לשון רמב"ם וטוש"ע שיהי' ממהר להציל היינו שיה' ממהר זריז ונשכר כבשלו, ולולי שיש בו הרווחה לא יעשה בזריזות ומסירת נפש כבשלו, ומ"מ לא כתב משום אינם הגונים כשלא מסר נפשו בזריזות כבשלו, ולכן תירוץ תוס' אינו מיישב דעת כ"כ, ולקושית תוס' נ"ל מסברא אם המוכר טרח ומסר נפשו להציל כשלו, שוב אם חוזר בו אינו עובר במי שפרע דהא הכל משלו הוא ואם לא מסר נפשו הי' הלוקח מפסיד הכל לשיטת הרז"ה ולשיטת הרי"ף דצריך המוכר לתת לו הדמים, עכ"פ מה שקנה לא הי' לו אם לא מסר נפשו וטרח להציל, לכן אם אחר שהציל אם המוכר חוזר אינו עובר במש"פ כי כחו ועוצם ידו עשה לו כל אלה, וא"ש דתיקנו להגונים דמכח שיוכל לחזור בו אחר שהציל יהי' יוכל לחזור בו בהיתר גמור לכן מסר נפשו טרח ומציל ומיושב קוש' תוס' על נכון:

וממילא מיושב קושי' רמב"ן על הרז"ה כמו שמוכר יוכל לחזור בו יש לו לחוש שיחזור בו הלוקח משום זולא, י"ל דלא יחוש המוכר שיחזור הלוקח ויעבור במש"פ דלא נחשדו ישראל על כך, אבל יציל משום שהוא יוכל לחזור משום יוקרא אחר שהציל כי אז לא יעבור במש"פ כמ"ש, וא"ש והוא ישוב ברור לפענ"ד:

אלא דלפ"ז קשה קושי' תוס' למה עקרו קנין דאורייתא הו"ל לומר דבעי תרתי כסף ומשיכה ואיידי דאיירי אומר לך דאין כוונת תוס' שיאמרו דכסף ומשיכה יחד קונין, וע"ז כתב הריטב"א דלא רצו כזה דומי' דגופו בחדא ונ"ל דכוונת תוס' דלא הי' להם לעקור דין תורה כלל, אלא להתנות כמתנה תנאי שרשאי בדבר שבממון דאין כסף קונה עד שימשוך אז נגמר הקנין למפרע ולא מעקר קנין דאורייתא כלל כנ"ל, ותי' בשם ר"א דאם משיכה לחוד אין קונה יאמר הלוקח נשרפו חיטיך בעלי', וצריך להסביר הלא לוקח זה קנה חיטין וחפץ ורוצה במקח זו למה יונח לשרוף מפני שעדיין של המוכר הם הלא מתחלה נכנס למקח ומשכה לביתו כדי שיזכה בהם, וצ"ל דאינו טרח דחושש דלמא יחזר בו המוכר וטרח ומסר נפשו על מגן, ולפמ"ש דלא יחשוד המוכר ללוקח שיחזור בו שלא נחשד בעיניו שיעבור במש"פ ולכן טרח ומציל, כן לא יחשוד הלוקח למוכר שיחזור בו ויעבור במש"פ ואיך חששו חכמים שלא יטריח הלוקח עצמו בשביל שיחשוד למוכר שיחזור בו משום יוקרא ויעבור במש"פ, וע"כ דחששו חכמים לכך שיחשוד הלוקח למוכר שיחזור ויעבור במש"פ ולא יציל, א"כ ה"ה שיחוש המוכר ויחשוד ללוקח שיעבור במש"פ הדרא קושי' הרמב"ן מה הועילו חכמים בתקנתם עדיין לא יציל המוכר שיחשוד ללוקח שיחזור בו משום זולא ויהי' טרחתו על מגן, ומ"מ א"ש דברינו לרז"ה די"ל דס"ל בישוב קושי' תוס' דלא כריב"ן, אלא כתי' תוס' בעירובין פ"א ע"ב, אבל לתי' ריב"ן מוכח דלא כהרז"ה עיין, ויש לדחות לפי ס"ד דש"ס דכל דלא עשה קנין דמועיל במקצת עכ"פ ליכא משום מש"פ י"ל כהרז"ה וכמ"ש דלא יחשוד המוכר ללוקח שיעבור במש"פ, אבל הלוקח חושש שיחזור המוכר אחר משיכה דהא לר"י משיכה ליכא קנין כלל מדאוריית' ואפילו מדרבנן לא, ואינו רק תנאי בעלמא עד שימשיך ואז קונה למפרע בכסף ומשיכה לחוד אינו כלום, וכשיחזור בו המוכר לא יעבור במש"פ ויחוש הלוקח לחזרתו של מוכר ולא יציל לכן הוצרכו לתקן משיכה לחוד קני', וכ"ז לס"ד אבל למסקנא דמתרץ לר"ל דכל שיש מעשה עובר במש"פ גם אם משיכה לא קנה כיון דאיכא מעשה עובר החוזר במש"פ ועכצ"ל דיחוש הלוקח שיעבור המוכר במש"פ ה"ה שיחשוד מוכר ללוקח וע"כ דלא כהרז"ה:

ואחר הוצע' דברים אלו מצאנו ישוב לרש"י הנ"ל קודם דמתרץ ומחדש דאיכא מש"פ גם בלא קנין כלל לא קשי' לרש"י מאי נ"מ בין ר"י לר"ל סוף כל סוף משיכה קונה די"ל נ"מ באתנס וכרז"ה וכן משמע פשטות לשנא דש"ס שם שתיקנו משיכה במוכר ורמב"ן נדחק לפי שיטתו בלשון זה, והפשוט כהרז"ה אבל כד מתרץ דגם בליכא קנין ואיכא מעשה ודברים איכא מש"פ שוב עכצ"ל דלא כהרז"ה הוצרך רש"י לומר נ"מ לענין קדושין דלענין אתנס ליכא חילוק בין ר"י לר"ל לכ"ע אתנס למוכר וכרי"ף ורמב"ם כנ"ל ע"ד חידוד ופלפל התלמידים היינו בישוב רש"י, אבל מ"ש בישוב קושי' תוס' והרז"ה הדברים קרובים וראוי' להעלות על הספר לפענ"ד:

ואיידי דאיירי בשיטת ריב"ן שבתוס' הנ"ל לא אחדל מלהודיעך מה שיישבתי בזה קושי' תוס' בכורות רפ"ב דמקשה ש"ס על ר"ל מגרוטאות דמוכח דמשיכה בנכרי קונה, ובע"ז מקשה איפכא על אמימר מגרוטאות דמוכח דמעות קונה ותי' תוס' דס"ד דבישראל מנכרי צריך תרתי כסף ומשיכה והוא דוחק דהא נכרי דומי' דישראל בחדא וקו"ח מגופו קונה בחדא כבש"ס בכורות שם, דנ"ל דצ"ל למה לא תקט משיכה בישראל הקונה מנכרי כמו ישראל מישראל שלא יאמר הנכרי נשרפו חיטיך בעלי' בשלמא נכרי מישראל לא איכפת להו כשיאמר ישראל נשרפו חיטיך דנכרי, אבל איפכא קשה וצ"ל בין נכרי לישראל לא רצו לתקן, וי"ל בס"ד כדמקשה לאמימר בע"ז ס"ל דע"כ ישראל מנכרי בתרתי כסף ומשיכה, והיינו עיקר קנינו במעות ומשום שלא יאמר הנכרי נשרפו חיטי דישראל בעלי' תיקנו משיכה כמו בישראל מישראל, אלא בישראל מישראל אמרו משיכה לבד קונה כדי שלא יאמר הלוקח נשרפו חיטיך כמ"ש ריב"ן, אבל בישראל מנכרי לא שייך זה יאמר ויאמרו נא ישראל הלוקח נשרפו חיטי דנכרי לכן לא עקרו קנין תורה ואמרו דקונה בשנים, ומקשה על אמימר דאמר נכרי במשיכה משמע לעולם אפילו נכרי מישראל דעיקר קנינו במשיכה, ובבכורו' מקשה לר"ל דאמר ישראל שנתן מעות לנכרי קנה וחייב בבכורה משמע דאין צריך עוד קנין כמו ישראל שמכר לנכרי במעות דקנה נכרי אפילו לא משך, כן ישראל מנכרי אפילו לא משך קנה לגמרי אפילו מדרבנן מקשה עליו מגרוטאות דמוכח דבעי תרתי קנינו בכסף ומדרבנן צריך משיכה ג"כ וא"ש ב' סוגי' דלא סתרו אהדדי, ולפי תירוצו הש"ס לא מוכח מידי דבעי ב' קניני' בישראל מנכרי וסגי בא' או בכסף או במשיכה לכל מר כדאית לי':

ויש לתת טעם דלא תקנו בין ישראל לנכרי שלא יקנה במעות משום שלא יאמר הנכרי נשרפו וכו' ע"פ שהקשו תוס' עירובין וב"מ ויתר ראשונים א"כ יאמר המוכר נשרפו מעותיך, לפמ"ש דלא תיקנו משום אינם מהוגני' אלא מפני הגונים כדי שיטריחו יותר מהמחויב, והמוכר יציל מפני שיוכל לחזור בהיתר שלא יעבור במש"פ אחר שהציל, לפ"ז לק"מ יאמר נשרפו מעותיך הא יעבור במש"פ כמבואר בראשונים ולא נכנסו חכמינו לתקן מפני אינם מהוגנים ולא חששו רק שיאמר נשרפו חיטיך ע"פ דין אחר שעשה המחויב עליו, אבל כשיאמר נשרפו מעותיך ויחזור עובר במש"פ, והא"ש דבין ישראל לנכרי לא תיקנו משיכה דלא הרוויח דיאמר הנכרי נשרפו מעותיך כנ"ל והבן, תמו בזה דברי אביך אוהב נפשך מאוד מתענג בשעשועי אורייתא עם גבר חכם בעוז של תורה כמוך, יישר כחך וחילך לאורייתא, צלח ורכב ע"ד אמת וה' אתך כאשר הי' עם אבותינו, פה מרחץ באדען יום ה' לחדש אלול תרכ"ו לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

העתק השאלה בעזה"י יאהני יום ג' י"א מנחם אב תרט"ז לפ"ק:

שלום וישע רב, לכבוד מר הרב הגאון האמיתי המפרסים, נזר ישראל והדרו עה"י פה"ח כקש"ת מהו' אברהם שמואל בנימין סופר ני' אב"ד ור"מ רבתא דק"ק פרעשבורג יע"א:

אחרי דרישת שלום תורתו ככל הראוי לגברא רבא דכוותי', אציע לפני כבוד הדר"ג ני' שאלה אחת אשר נשאלתי בדבר הלכה בשבוע העבר, מיישוב ניידארף, שהוא תחת דגלי, בענין בכור, מאת הרבני מוה' משה ני' שכתב אלי, שביום ה' שבוע העבר, הי' אצל אביו הקצין כה' שמעון ני' ביישוב הנ"ל ובתוך הדברים אשר היו לו עם אביו בענין משא ומתן בא גם אחיו הנער, והוא צעיר לימים כבן י"ח או י"ט, והגיד לו בתוך הדברים, שזה שנתיים, קנה שמנה כבשים מנכרי, ואמר לו המוכר שיש בהם ילדות שעדיין לא ביכרו וגם זקנות, והנער בעצמו לא הכיר איזה מהן ילדות ואיזה מהן זקנות, והלך הנער ומסר את שמנה הצאן לרועה, ויהי כי בא העת ללדת, בא הרועה, אל אחיו הנער, ואמר לו שאחת מן צאנו ילדה צאן זכר, ולא ידע אם הוא מן הילדות, או מן הזקנות, ומיד כאשר שמע הנער שילדה א' מהן הלך מיד, ומכר את כל הצאן לנכרי להפקיע מקדושת בכור, ומקוצר ידיעתו של הנער שהוא בן כפר, היה סבר שדי בזה המכירה גם אחר הלידה, ואח"כ בא הנכרי אשר קנה ממנו הצאן הנ"ל והכיר בה ואומר לו שזו אשר ילדה, הוא מן אותן שעדיין לא ביכרו, וא"כ הוא בכור וודאי (כך החליט השואל) אבל אחיו הנער לא חש לזה, כי לדעתו כבר נפקע מקדושתו ע"י מכירתו, ואח"כ הלך הרועה כאשר הגיע העת לסרס הטלאים, וסרס גם את הבכור ולא שאל להנער כלל, כי דרכם של הרועין שיסרסו מעצמם, והנער לפי מחשבתו שע"י מכירתו הוא אינו בכור כלל, גזז את צמרו, ומכרו בשנה אשתקד, וגם בשנה ההיא גזז ומכרו, כל זה סיפר לו אחיו הנער, וכאשר שמע מו"ה משה הנ"ל, כל זאת כעס עליו, על רבת המכשילה אשר תחת ידיו לבזות קדושת בכור, וכתב אלי מיד, את כל המעשה, ועתה שאל השואל בשתיים, א' מה דינו של הבכור, אם אחיו הנער נקרא פושע בהטלת מום, או שוגג, ושנית מה משפט עם המעות של הצמר מהבכור אשר מכור זה שתי שנים, זהו תורף השאלה:

תוכן העניינים

כתב סופר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה