כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה קס
שובע שמחות, ורב ברכות, לה"ה י"נ חביבי הרב הגאון הגדול בקי בחדרי תורה, המפורסם עה"י פה"ח צדיק ישר ונאמן כבוד קש"ת מה"ו יששכר בער ני' אבדק"ק מק"ל יע"א והגלילות:
מכ"ק קבלתי בעידנא דטרידנא טובא ושלא להשיב פני הדר"ג ריקם נקיטנא נפשי בקצרה כל האפשר, על דבר, ישראל שקנה מישראל חצי בהמה חיה ונתן כסף ועדיין לא משך ועכשיו רוצה לחזור וקבל על עצמו מי שפרע אם מהנה חזרתו, וטעם ספיקתו דזיל בתר טעמא דתיקנו משיכה שלא יאמר המוכר נשרפו חיטיך או בהמתך, וכ"ז בחיטים וכדומה אבל בקנה חצי בהמה או מקצתה דטריח ומציל בשביל חלק שיש לו בו וא"א לחלוק, ממילא ניצול גם של לוקח ומה"ט אם ביתו של לוקח מושכר למוכר לא בעי משיכה משום דלוקח יטריח להציל ביתו, וכן איפכא כשביתו של מוכר מושכר ללוקח כמבואר בטוש"ע ח"מ סי' קצ"ח, חזינן דלא בכל מקום אמרו משיכה דווקא קונה דכל היכא שאין חשש שלא יאמר נשרפו חיטיך ולא יבוא לוקח לידי פסידא לא תקנו משיכה ואמרו חוץ, כן י"ל בנדון זה דליכא משום שלא יאמר נשרפו חיטיך וכדומה דהא טרח בשל עצמו ובזה לא תיקנו, אלו תוכן דברי פר"מ ני' וגם אני עמדתי בחקירה זו, ובאמת לא נמצא לפוסקים שידובר בזה בסי' קצ"ח, ולא התעוררו גדולי אחרונים להשו"ע על זה, אבל בתר דמבעיא לי הדר נפשוט לי מש"ס חולין דף פ"ג ע"א דמתרץ ר"י מתני' דבארבעה פרקים העמידו דיניהם על דין תורה משא"כ בשאר ימות השנה, והרי במתני' קתני אפילו שור שוה אלף דינרים ואין לו ללוקח אלא דינר ונוסף רש"י שם שאין לו לוקחים לשאר הגם שאין לו ללוקח בה אלא בדינר מבהמה מ"מ בשאר ימות השנה אינו כן משום דאמרו משיכה קונה שלא יאמר נשרפו חיטיך מוכח דאפילו באין לו ללוקח אלא מקצת מבהמה משיכה קונה ולא מעות הגם שאי אפשר לחלוק חלק של מוכר משל לוקח המועט בכ"ז אמרו משיכה קונה משום לא פלוג בין קנה כולה או מקצתה או אפשר לחלוק או לא, ואין לומר כיון שנתן לו דינר שיתן לו בדינר בשר חששו שמא יאמר ששחט וחתך לו בעד דינר בשר ונשרף חלקו, ולכן גם כשלא שחט בכל השנה מת ללוקח שלא יאמר ששחט או שבאמת שחט ויאמר של לוקח נשרף הא ליתא כיון שאין מבורר חלקו של לוקח, אלא שיש לו ללוקח חלק בבשר לא יוכל לומר של לוקח נשרף כמובן:
ואתי' לי שפיר בזה מה שלא הבנתי הא דקתני במתניתן ובשאר ימות השנה אינו כן הא כבר מפורש במתניתין דב"מ פ' הזהב דכ"ז שלא משך יוכל לחזור בו, ואם כן הוא כמשנה שאינה צריכה, ואין מקומה כאן בחולין רק חידוש דין זה דבארבעה פרקים משחיטין את הטבח בעל כרחו ומת ללוקח, אבל סיפא דמתני' ובשאר ימות השנה אינו כאן כבר אמור בפ' הזהב, ואי דקמ"ל דאם מת מת למוכר לאפוקי שיטת הרז"ה דאם אתניסי איתנס ללוקח קמ"ל דלא כוותי', ולהרז"ה קמ"ל מיתה שאני, גם זה אין מקומו כאן דהו"ל לאשמועינן כ"ז במתני' פ' הזהב במקומו וצ"ע לכאורה, ולמ"ש א"ש דקמ"ל במתני' דחולין בגווני דאיירי במשחיטין הטבח אפילו אין לו אלא שוה דינר והמוכר מפסיד הרבה מ"מ משחיטין אותו בע"כ, וקמ"ל אפי' בכה"ג כל ימות השנה אינו כן דלא קנה בלא משיכה, הגם דל"ש כה"ג הטעם שלא יאמר נשרף חלקך בעליה, מ"מ לא קנה ואם מת מת למוכר וא"ש:
והרווחנו בדברינו אלו כי מצאנו מקום יישוב לרי"ף ורמב"ם דלא העתיקו רק דקתני ר"א אומר ר"י ולא העתיקו תי' ר"ש בר"י ארבעה פרקים זכות הוא לו, ורא"ש מביא שני תירוצים ועיין ב"י חו"מ סי' קצ"ט דרא"ש ס"ל מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, וצ"ע מנ"ל לרי"ף ורמב"ם דר"י ל"ל הא ר"ש בר"י דזכות הוא לו, ולמ"ש א"ש דאי ס"ל לר"י כר"ש בר"י מה לי' לתרץ ממתני' כמו שתי' ולחדש מכח זה דגם בכה"ג שאין לו ללוקח רק חלק מעט מזער בבהמה דאמרו משיכה קונה ולא כסף, וצ"ל משום לא פלוג הול"ל כדמתרץ ר"ש בר"י בזוכה לו ע"י אחר והיינו שלא נתן הלוקח מעות רק אמר למוכר שיתן לו בדינר בשר או המוכר מעצמו עשה כן ובארבעה פרקים זכות הוא לו מקנה לו משא"כ כל ימות השנה, וי"ל באמת דהוא טעמו של ר"ש ב"י דלא רצה לתרץ כר"י, ומדר"י חידש כ"ז ש"מ דל"ל כר"ש בר"י ופסק הרי"ף ורמב"ם כר"י נגד ר"ש בר"י כנלפענ"ד ועיין:
ולולי דמסתפינא היה נ"ל לחדש ע"פ דברינו דין חדש הא דהעמידו על דין תורה בארבעה פרקים הגם בכל מקום ראו שהוא לטובת הלוקח שלא יקנה רק במשיכה כדי שלא יאמר נשרפו חיטיך וכו' צ"ל בארבעה פרקים ראו שיש זכות יותר ללוקח שיהי' קנויה לו הגם שאפשר לו לבוא עי"ז לידי פסידא יצא הפסידו בשכרו שמקיים מצות שמחה ביו"ט בבשר, וי"ל לדברינו דוקא בגוונא דאיירי מתני' שאין לו ללוקח רק חלק בבהמה כדמפרש אפילו שוה אלף, ונ"ל משחיטים את הטבח דנקט ולא אמר משחיטים או מכריחים המוכר בהמה כדקתני רישא דמתני' המוכר בהמה לחבירו דכוונת מתני' מיד משחיטים הטבח שמוכר לחלקים משחיטין אותו בע"כ ואפילו שאין לו לוקחין כדי צרכו, ומפרש אפילו שור שוה אלף ואין ללוקח רק בדינר דפסידו מרובה מ"מ משחיטים אותו וכולי מתני' באין לו ללוקח רק חלק כדרך שמוכר למקצת וכ"כ רש"י משחיטים הטבח כדמפרש ואזיל שאם קיבל דינר וכו', ובכה"ג קמ"ל רבותא דבכל יום אינו כן אבל בד' פרקים קנה הלוקח כיון דליכא פסידא ללוקח דאין לחוש שיאמר נשרף חלקך ובכ"י השנה משום לא פלוג אמרו משיכה, אבל בד' פרקים העמידו על הדין דניחא לי' ללוקח דנקני שאין לו פסידא, אבל בלוקח שקונה בהמה כולה ממוכר טבח בכה"ג לא העמידו על הדין דיצא שכרו דיש לו בשר בהפסידו שיאמר נשרף בהמתך כנ"ל וכן נראה מלשון הרמב"ם, וביותר מלשון טור ושו"ע סי' קצ"ט שכתב פירוש כגון שור שוה אלף אז וכו' מדכתב פי' משמע דוקא כה"ג אבל כל הבהמה לא, ועיין סמ"ע שכ' וה"ה אם קנה כל הבהמה ולפענ"ד יש מקום לומר דוקא כשלא קנה כל הבהמה מטעם שכתבתי, ועכ"פ פשיטותא דלא כסמ"ע וצ"ע לדינא, זהו הנלפענ"ד מעט לפי מסת הפנאי וחולשת מזגי כעת, ה' יחזקני למען שמו ויראנו בתורתו נפלאות, ויעשה עמנו לטובה אות, הכ"ד אוהבו הנאמן פ"ב ח"י אדר:
הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: