אור ברסלב

כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה קנד

תשובה קנג

יהי שלום בחילו שלום בארמנותיו ה"ה תלמידי חביבי הרב החרוץ הוותיק מלא עתיק, מקשה ומפרק ומעמיק כש"ת מוה' אברהם שטארק ני':

יקרתו קבלתי בזמנו בשאלת חכם ע"ד אחד שנתן במתנה חלק בפרתו מבכרת לנכרי ולקחה הנכרי לרשותו, ואחר שילדה נודע הדבר לפר"מ ני' ודעתו נוטה להתיר הגם שאנו מחמירים להפקיע קדושת בכור גם לשיטת רש"י דסובר דנכרי בכסף קונה ודעת הש"ך דאפילו בדיעבד חוששים לשיטת רש"י, נראה לו כ"ז במכירה, אבל במתנה גם לרש"י מהני משיכה לפמ"ש תוס' בע"ז ע"א ד"ה פרדשנא דבמציאה ומתנה דליכא מעות קונה לכ"ע במשיכה ותמה למה לא כתבו הראשונים וטוש"ע תקנה זו לתת לו במתנה ויקנה במשיכה ולא צריך לכסף כלל אפילו לרש"י אלו דבריו, ותמה אני למה לא בדק בספרא דמשה רבן של ישראל אבא מאוה"ג זצ"ל ושם נאמר בחלק יו"ד סי' ש"י דכבר התעורר השואל על זה למה לא רצו בתקנה זו שיתן במתנה, וכ' הוא מפני שחששו לרמב"ן דחולק על תוס' וס"ל דמתנה אינה ניקנית רק בחליפין או חצר, ואני תמה הניחא די"ל כן בטוש"ע, אבל על תוס' בעצמו קשה שכתבו בע"ז שם ד"ה פרדשנא דמציאה ומתנה קונה במשיכה ובד"ה רב אשי וכו' כ' לבסוף מי שרוצה לצאת ידי רש"י ור"ת צריך שיתן נכרי כסף וגם משיכה וכו', ולא כתבו שיתן לו במתנה, ול"צ כסף, וגם למ"ש אאדמ"ו זצ"ל דכוונת תוס' בד"ה פרדשנא דמתנה במשיכה כוונתו בחצירו כמו שהי' קודם מתן תורה, עדיין קשה דהא כתבו תוס' שיתן כסף גם ימשוך לסימטא או לרשותו או יקנה לו ישראל רשות, וקשה אם מביא לרשותו לא צריך לכסף כלל וצ"ע, גם צריך לעי' מתוס' בכורו' רפ"ב ד"ה מיד עמיתיך וכו' שכתבו דמצינו קנין כסף שקונה במקום אחר בהקדש ובקרקע ומשיכה במציאה והפקר, והיינו כיון דליכא כסף ע"כ משיכה קונה ושם אין לומר דכוונת תוס' משיכה לביתו ולחצירו, דהא תוס' רצה לתרץ בזה מנ"ל קנין משיכה לנכרי וכסף לישראל וע"ז כתבו דשני קנינים אלו קונים במקום אחר ואי כוונת תוס' משיכה לחצירו דקונה במתנה ומציאה עדיין קשה מנ"ל משיכה בסמטא וכדומה דקונה בנכרי דלמא לחצירו דווקא, כמו מציאה ומתנה קונה מסבר' במשיכה בעלמא וכיון שישראל בכסף ומציאה ומתנה במשיכה מוקמינן קנין דנכרי במשיכה, ועכצ"ל דס"ל לתוס' בכורות דאם משיכה לא קני גם חצירו לא קני דלא עדיף מידו ושלוחו כקושית הקצ"ח, ודברי אבא זצ"ל א"ש ליישב שיטת רמב"ן ורש"י דס"ל כשמביא לרשותו קונה, אבל תוס' ע"כ לא ס"ל הכי, וכן כוונת תוס' בע"ז דפי' שני של רש"י עיקר דשלחו פרדשנא היינו המכירה דאלו במתנה קונה במשיכה היינו לפי שיטתו, ולרש"י לחצירו כנ"ל ועיין:

היוצא לנו כי שיטת תוס' דבמקום דל"ש כסף כמו מציאה ומתנה דמהני משיכה לסמטא או הגבהה ולרמב"ן דווקא הבאה לרשותו, ולרש"י דס"ל בבכורות דאם בנכרי כלל וכלל לא, מהני מיהת הבאה לחצירו מכיון דס"ל דחצירו מהני גם במקום דלא מהני משיכה וקנין שוב י"ל במציאה ומתנה דלא מהני כסף, ול"מ משיכה רק לרשותו ממש כשיטת רמב"ן דליכא הוכחה לומר משיכה קונה משום דאל"כ מציאה ומתנה במאי יקנה י"ל במביאה לרשותו ממש והבן, ועיי' תשובות מיימוני הלכות קנין סי' ד' דמביא ראי' מבלן דקנה בכסף כיון דל"ש משיכה בעובר, וזה כדעת תוס' בכורות היכא דל"ש כסף משיכה קונה וה"ה איפכא היכא דל"ש משיכה קונה כסף, ונ"ל די"ל דכן ס"ל למהרמ"ב דפליג על האו"ז שם דל"ק הוולד בכסף ולכאורה חולק על תוס' דס"ל היכא דלא שייך קנין אחד אז קונה בקנין אחר, אמנם נ"ל דעד כאן לא פליג אלא בקנין הוולד, מ"מ מודה לתוס' וראיי' מבלן אינה ראיי' לעובדא דתשובת מיימו' דבבלן דליכא מידי לממשך, ואינו דבר שמכניסין לביתו ורשותו, אלא נותן כסף לבלן ונכנס למרחץ כדקתני מתני' הרי המרחץ פתוחה לפניך, הכנס לרחוץ וכ"כ רש"י ב"מ שאין כאן דבר למשוך, ולכן כיון דאין בזה דבר דשייך בי' משיכה כדי לקנות לעצמו ולהחזיק בו קונה בכסף וכן במציאה ומתנה דל"ש ענין נתינת כסף קונה במשיכה אבל במוכר עובר פרתו לנכרי דהוא דבר הנקנה לנכרי לעצמו להחזיק בו למושכו אליו, רק עכשיו ל"מ משיכה לוולד כ"ז שלא בא לעולם אבל יחזיק בו ויקחנו לעצמו כשיולד כה"ג לא נגמר הקנין עד שיקנה בקנין המועיל מדין תורה, ואפ"ש מרמב"ם ס"ל כתוס' בע"ז ובכור', ותוס' חולין נ"כ ס"ל דינו של האו"ז כנלפע"ד נכון מסברא ישרה, ועיין תוס' ב"מ פ' הזהב דף מ"ח ע"א ד"ה בלן שכתבו דשכירת קרקע ניקנה בכסף נרא' לכאורה דס"ל דלכן קנה משום דשכירת קרקע בכסף, ואל"ה לא היה קונה כסף הגם דלא מחסרא משיכה, ונ"ל דהוצרך תוס' לזה משום שהקשה הא מחסרה חזקה וכיון דמחסרא דבר שיש לו לעשות בו שיהי' שלו לא תיקנה כסף לחוד כיון שמחוסר דבר ותי' דבשכירת קרקע כסף לחוד קונה בכ"מ כמו קרקע שנקנה בכסף לחוד הגם דאפשר בחזקה וחסרת חזקה גזה"כ הוא דקונה בכסף וכן שכירת קרקע, ואדרבא מדלא הקשה תוס' איך יקנה בכסף לחוד כיון דמשיכה הוא הקנין ש"מ דל"ק לי' משום דאזיל בשיטתו בבכור' וע"ז כל דל"ש כסף משיכה קונה וה"ה איפכא כל דל"ש משיכה כסף קונה, ובבלן דל"ש משיכה כסף קונה, ולכן הקשה הא ניהי דמשיכה ל"ש ולא מחסר' משיכה מ"מ מחסר' חזקה, ולזה חידש דשכירת קרקע נקנה בכסף כנ"ל, ויש בתי' תוס' קצת דוחק דלמה לי' לרב לומר דלא מחסר' משיכה הא קנין שכירת קרקע בכסף הוא וי"ל:

פירות הנושרי' מדברינו כי שיטת תוס' בבכורו' וע"ז ובב"מ דכל דלא שייך קנין הקונה מדאורייתא קונה בקנין האחר וכן שיטת האו"ז שבתשובות מיימון ומן מהרמ"ב אין ראי' דחולק על זה כמ"ש, וגם מרש"י לא מוכרח דחולק על זה אולי לפי שיטתו בבכורות דהבאה לרשותו קונה גם כשאין יוכל לקנות בשום קנין כסף ומשיכה לשיטתו אין הכרח ממציאה והפקר דלא שייך כסף דקונה במשיכה וה"ה איפכא מ"מ אפשר דס"ל מסברא כתוס' אלא דיש למשמע מפי' רש"י בע"ז פרדשנא דורן, ותוס' הכריע דפי' האחרון עיקר דבמתנה משיכה קונה גם אם במכירה בכסף, ומדלא הכריע רש"י בין הפירושים ש"מ דלא ס"ל כתוס' ואפשר משו"ה מביא רש"י ב' הפירושי' ולא הכריע דמספקא לי' בהא מלתא דתוס' אי יש לחלק בין מציאה למכירה או לא עכ"פ אין מוכח מתוכה משיטת רש"י אי ס"ל כר"י שבתוס' או לא, ואנו אין לנו אלא שיטת רמב"ן שבשטה מקובצת ב"מ דחולק על שיטת ר"י, ולדינא בוודאי לנו למיקל כרוב דעת ראשונים כ"ש דעת תוס' דמכרעת טובא ועיין מג"א רס"י תמ"ז:

ומ"מ לענין הפקעת בכור מקדושתו דאנו חוששין לשיטת רש"י גם דרבו הדעות נגדו, והיה מקום לומר דמ"ש תוספ' הרוצה לצאת ידי רש"י ור"ת יקח מעות מנכרי וימשוך ולא כתבו שיתנהו במתנה כי ראה תוס' דרש"י לא ס"ל כוותי' מדפירש לעצמו פרדשנא מתנה, או אפשר מספקא לי' הא מלתא לרש"י דתליא בב' פירושים דמביא ולכן בחר תוס' ביותר שיקנהו לו במכירה בכסף ומשיכה ויש מקום לדברי השואל שבחתם סופר סי' ש"י, אלא דעדיין קשה מה שכתבו או ימשוך לרשותו או יקנה לו רשות באופן זה שמשכהו לרשותו כסף למה לי יקנה לו במתנה וימשכהו לרשותו ומהני לכ"ע גם לרש"י וצ"ע:

והנה הרא"ש פ"ק דבכורות ובטור בסי' ש"ך אופן המובחר שיקנה לו מקום ברשותו וגם כסף צ"ע גם אם נימא דרא"ש וטור ראו שיטת רמב"ן או ס"ל דרש"י ס"ל דמשיכה אינה קונה במתנה וחששו להו עכ"פ כשיקנה לו רשותו מהני לכ"ע במתנה, שוב מצאתי ראיתי אחרי רואי כי כבר עמד בתמיה' זו על תוס' ע"ז שלא מצאו תקנה לתת במתנה ברי"ט אלגאזי רפ"ב דבכורות וקיצר בתמיהה זו לתוס' ולשיטתו, ולא מצא מענה, ואנחנו בארנו השיטות והחזקנו הקושיא והתמי' לכל השיטות וצע"ג:

וטרחתי למצא טעם למה לא אמרו תקנה כזו ליתן במתנה משום דקנין דמכירה ומתנה להפקעת בכור מקדושתו צריכא שיהי' מכירה ומתנה גמורה, וכתבו תוס' בע"ז הגם שאין הנכרי נותן רק פרוטה והעובר שוה יותר, אנן סהדי דמקני לו בלב שלם כדי להפקיע ולא יכשל באיסור, ולפי דקיי"ל דאסור ליתן מתנת חנם לנכרי מדאורייתא לכן לא אמרו לתת לנכרי במתנה לא מבעיא כשלוקח בדמים העובר בחזרה אח"כ מנכרי דאסור לתת לו במתנה והוא לוקח אח"כ בדמים ממנו אפילו הנכרי יודע ומבין מעצמו וחוזר ונותן לו במתנה או מניח אצלו, מ"מ הישראל ע"כ נותן לו במתנה גמורה דלא הדרי ותליא ברצון הנכרי לכשירצה לחזור לו הו"ל מתנה זו ככל מתנת חנם דאסור לתת לנכרי, הגם לשכינו מותר לתת מתנת חנם כמ"ש תוס' בע"ז דף כ' ע"א דהוי כמוכרו לו ועיין תוס' חולין דף קי"ד ע"ב והוא מתוספתא ולשכינו מותר לתת לנכרי חלק או אבר מבהמתו במתנה דמשום מתנת חנם מותר דהוי כמוכרו לו שמחזיק לו טובה ואפ"ה לענין קנין דין מתנה יש לו דקונה במשיכה או נקנה הבאה לרשותו כיון דל"ש כסף, מ"מ לא כ' תוס' ורא"ש תקנה זו דמלתא דפסיקא ושוה לכ"ע נקטו דמי שאין לו נכרי שכינו מכירו ואי אפשר בכה"ג, והרי כתבו תוס' כל אופנים מי שיש לו רשות ומי שאין לו כיצד יקנה לו רשותו וזה דבר שאפשר לכל משא"כ מתנה אינו שוה לכל כנלפע"ד ליישב, ועיין או"ח סי' תמ"ח ליתן חמץ במתנה לנכרי צ"ל היינו לשכינו:

ויש מקום עיון לשיטת רמב"ן שברשב"א ספ"ק דשבת ובגיטין פ' השולח דאיסור לא תחנם אינו רק בעושה לטובת הנכרי כדי להנות לנכרי אבל בעושה ישראל לטובת עצמו כמו רבי אליעזר דשחרר עבדו לצרפו לעשרה ליכא משום לא תחנם, ונראה דרשב"א מודה לו בגוף הדין בלא תחנם, אלא שחולק עליו, דהטעם דלעולם בהם תעבודו אינו משום לא תחנם, וכן משמע קצת בתוס' ע"ז דף כ' ע"א דכל שיש משום דרכי שלום ליכא משום לא תחנם נראה דמשום דישראל לטובת עצמו עושה, לפ"ז בנדון שלנו שאין רוצה להנות לנכרי לתת לו במתנה רק לטובת עצמו להפקיע מקדושת בכור כה"ג ליכא משום לא תחנם והדרא התמי' שלא כתבו הך תקנה לתת לו במתנה והתימא קיימת לכאורה:

אלא דכבר הקשו קמאי על שיטת הרמב"ן מש"ס ע"ז דף ס"ד ע"א דקאמר מדר"י נשמע לר"ע, לאו אמר ר"י אסור ליתן להם מתנת חנם ולמעוטי תפלה שפיר דמי, ולשיטת רמב"ן כל שישראל עושה לטובת עצמו או למצוה קמכוין כמו ר"א ששחרר עבדו ליכא משום לא תחנם, אין ראיי' מר"י לר"ע לר"י כיון דלמעוטי תפלה מכוין ליכא לא תחנם והיא קושיא עצומה דבעי יישוב, ואני בעניי הכינותי יישוב נכון לקושיא זו בחי' לגיטין פ' השולח דבלאו"ה דברי רמב"ן צל"ע, דאיך אפשר דטעמא דלעולם בהם תעבודו משום לא תחנם כמו דאסור בנכרי שאני נכרי שנהנה במתנה שנותן לו ישראל אבל בעבד באותו רגע שנותן לו שחרורו ויוצא לחפשי חנם אין כסף כבר הוא עבד משוחרר והוא כישראל כשר והוא נהנה ממתנה זו כשהוא ישראל ולא נכרי נהנה אלא ישראל וצ"ע על הרמב"ן גם על הרשב"א דלא טען על הרמב"ן רק דלא גרע עבד מגר שקיבל עליו שבע מצות, אבל מטעם שכתבתי לא בא בטענה עליו, ונ"ל דס"ל כיון דאדון המשחרר עבדו בלי כסף הוא מפני שרחמנותו על גופו הרי כבר עבר בלא תחנם כשנותן אל לבו ליתן שחרר בידו דאם לא ישחרר אותו יהי' לעבד עובד לרבו, ולכן גם כשנהנה גוף זה אז משוחרר כבר והוא ישראל אבל תחלתו שהביא לאדון לשחררו הוא מפני שרחמנותו על גופו של עבד וזה אסרה תורה ומיושב קושיתי, ולפ"ז אומר אני דלא אמר רמב"ן והרשב"א מודה לו דכל שעושה ישראל לעצמו מותר דווקא בשחרור, דלבסוף לא נהנה עבד רק ישראל והאיסור רק מפני רחמנותו על העבד וכיון שעושה לטובת עצמו ולא התעורר כדי לרחם על גוף העבד ליכא איסור, אבל הנותן לנכרי הגם שסיבת הנתינה לטובת עצמו של ישראל הנותן, מ"מ כיון שסוף כל סוף נכרי נהנה בחנם אסור לתת לו מתנה, וא"ש ש"ס דע"ז בנתן לנכרי דמר"י נשמע לר"ע ומיושב קושי' העולם על נכון, אלא דלכאורה עדיין קשה על תוס' ע"ז דף כ' ע"א שכתבו כל שנותנים מפני דרכי שלם ליכא משום מתנת חנם קשה מסוגי' ש"ס ע"ז דף ס"ד הנ"ל דהא תוס' בנכרי אומר כן, נ"ל דכוונת תוס' כיון שנותן לנכרי מפני דרכי שלום, היינו שלא יחרה לבו כשיראה שנותנים לישראל ולא לו וינקום נקם בגוף או בממון של ישראל הוי כמפייס ומציל מידו בשביל שנותנים לו שוב הוי כמוכרו לו זה מול זה, ואין זה הנאה של חנם לנכרי רק עושה לו ישראל דבר זה שלא יחרה לבו עליו ובל יצר לו כנ"ל ברור:

ולפי הנהו מילי שהעלתי בשיטת רמב"ן רשב"א ותוס' כל שנותן לנכרי וסיבת הנתינה לטובת ישראל הנותן מ"מ כיון שלבסוף הנכרי מרויח בחנם בלא דבר יש בו משום לא תחנם, וממילא א"ש דברינו שכתבנו לתת לנכרי שאיננו שכינו חלק בבהמה הגם שעושה כן לטובת עצמו כדי להפקיע קדושת בכור אסור מדאורייתא משום ל"ת ודברינו כראי מוצקים ועיין:

ונ"ל עוד דאם נתן לנכרי במתנה להפקיע קדושת בכור לא מהני בדיעבד משום דכל מלתא דאמר רחמנא ל"ת אי עבד לא מהני וכיון שנתינה זו באיסור הוא לא מהני ולא קנה הנכרי וצריך להחזיר כשציית דין שלנו ואם אינו ציית גזל הוא בידו, ממילא אמרינן א"ע לא מהני אפילו למ"ש מהרי"ט דווקא היכא שניצול מהאיסור על ידי דלא מהני או אמרינן א"ע ל"מ, גם כאן ניצול מן האיסור אם יחזור הנכרי המתנה, ואם לא, לאו במתנה היא לו רק בגזילה ונותן ניצול מעבירה (לפי המבואר כי הנתינה עצמה אין בה איסור כיון שעושה הישראל להנאת עצמו להפקיע מקדושת בכור רק האיסור שאח"כ מרויח הנכרי וכאן שאח"כ רק גזל ביד הנכרי וצריך להחזיר לא מרויח הנכרי ע"י הישראל) והבן, ואפי' תימא בכל הנותן מתנת חנם לנכרי לא אמרינן אי עבד לא מהני לשיטת מהרי"ט דגם אם נימא לא מהני מ"מ עבר על לא תחנם שחונן אותו בלבו ונתן לו וגם אם אנו מבטלין המתנה מ"מ הוא הנותן כבר עבר על לא תחנם ממילא לא אמרינן דלא מהני כמ"ש מהרי"ט מ"מ בנדון שלנו שעשה ישראל לטובת עצמו וכתבנו מ"מ איכא משום לא תתן להם מתנת חנם דגוי נהנה בחנם, ואם נימא דל"מ וצריך להחזיר לא עבר כלל דעיקר נתינה לא היה משום שרחמנותו עליו רק לטובת עצמו והגוי אינו נהנה אלא לבסוף אי אמרינן דל"מ וצריך להחזיר בדינינו ניצול מעבירה ממילא אמרינן א"ע ל"מ (ואינני מבין הא אם נאמר אי עביד לא מהני ולא הוה מתנה והוה גזל ביד נכרי וכיון שהנכרי לא יחזיר לו קא עבר ישראל על לפני עור ומה הרווחנו לומר לא מהני כדי שלא יעבור ישראל על איסור מתנת חנם לנכרי ועי"ז יעבור על לפני עור (והוא נותן מכשול לפניו שיכול וקרוב לוודאי שיעבור הנכרי על איסור גזילה) ועוד גם איסור מתנת חנם לא נפקע כיון שהגוי נהנה מהגזל אשר בידו והנאה זו באה לו ע"י ישראל ומהנהו ישראל בהנאה ששוה פרוטה וא"כ כיון דלא הרוחנו אמרינן מהני) והבן, ועיין חו"מ סי' ר"ח ובסמ"ע ובש"ך שם ובטו"ז שם וביו"ד סי' רל"ח ולא דמיין לדהכי כמובן:

וזאת תורת העולה מדברינו היא העולה להלכה א) לתת לנכרי במתנה שהוא שכינו דליכא משום ל"ת במתנת חנם והנכרי מושכה לביתו או הישראל מקנה לו חדרו, או מקום, מותר אפילו לכתחלה ואין בו פקפוק כלל, ב) אם הנכרי אינו עושה משיכה רק לסמטא קרוב לנו לומר דג"כ לכתחלה מותר דהא העיקר להלכה נכרי במשיכה ואנו חוששין לשיטת רש"י, וכ"ז במכירה אבל במתנה איכא רוב דיעות כפי שבארנו למעלה דבמתנה דליכא כסף מהני משיכה ולחוש כולי האי לשיטת רש"י דנכרי בכסף ולחוש ג"כ דגם במציאה ל"מ משיכה בסמטא מנ"ל, וכ"ש בדיעבד דבלאו"ה כתב רמ"א בתשובה מובא בטו"ז דבדיעבד אין חוששים לשיטת רש"י, והש"ך שם בשם מהרי"ל להחמיר אפילו דיעבד, אבל לחוש בדיעבד לשיטת רש"י ולשיטת דל"מ משיכה אפילו במציאה בוודאי חומרא יתירה היא, ג) כ"ז בנכרי שכינו וכדומה דליכא משום איסור מתנת חנם, אבל לנכרי אחר דאיכא איסור מתנת חנם, אפילו מושך הנכרי ומביאו לרשותו לכתחלה וודאי לא, אפילו דיעבד נ"ל דל"מ משום כל מקום דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני, ובנדון שלנו שמשך הנכרי לביתו ונתן לו במתנה אם היה שכינו כבר נפקע הבכור מקדושתו אבל אם באיסור נתן לו לפענ"ד קדוש יאמר לו, ויש לדרוש אם ישראל זה יודע שאסור לתת מתנת חנם לנכרי, ואם הוא שוגג יש לעיין אם אמרינן בשוגג א"ע ל"מ וכבר התעורר בזה בנוב"י תניינא והארכתי בזה במק"א, ומאפס הפנאי אקצר בזה עד יבאו דבריו שנית אחרי דרוש אותו על זה ואני אשיבו על פרט זה ברצות ה' דרכינו יחיינו ויקיימנו לפניו הכ"ד אוה"נ שיל"ת פ"ב ד' מנחם אב תרח"י לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה