כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה קנג
יראה בנחמה בעיר ה' שמה וישבע שובע שמחות ורב ברכות ה"ה ידיד נפשי הרב הגאון הגדול המפורסים ע"ה פ"ה צדיק כביר כקש"ת מוה' יששכר בער ני' אב"ד דק"ק מק"ל יע"א:
גי"ה קבלתי והנני למלאות רצון צדיק ואוהב כמותו, שמתי עיוני פה כפי האפשר כי אין לי פה ספרים כל הצורך וכשאני לעצמי מה אני לתקוע עצמי בדבר הלכה למעשה, מ"מ לא אמנע מהדר"ג ני' אשר העלתה מצודתי והוא ישים עיני כבודו על דברינו ואת אשר יבחר יקרב אחר בדיקה וחיפוש מפי סופרים וספרים ספרן של צדיקים רבותינו נ"ע בעלי תשובה שלימה זצ"ל:
והנה נפשו היפה בשאלתו, לחוות לו דעתי העני' ע"ד אחד שקנה פרה מבכרת מנכרי ומשך הפרה לביתו ולא נתן מעות וקודם שנתן המעות לנכרי מכר הפרה לנכרי אחר במשיכה בלי נתינת מעות באופן שבין נכרי לישראל וישראל לנכרי לא היה כי אם קנין משיכה, ופשוט בעיני פר"מ ני' דאין בית מיחוש לקדושת בכור לחוש לדעת רש"י ודעימי' דמעות בנכרי קונה דממ"נ אם קנין נכרי במעות גם הישראל לא קנה במשיכה מאת הנכרי שקנה ממנו הפרה, ואין להחמיר ולמינקט חומרא בתרתי כיון דהיא בבהמה אחת מאן דמחמיר הוא כסיל בחושך הולך, ושוב האריך פר"מ ני' בשיטת הרמב"ם דבנכרי מעות ומשיכה קונה:
בתחלת הרעיון היה נ"ל פשוט דאין כאן בית מיחש כלל ופשוט יותר מביעא בכותחא, אמנם אחר יישוב הדעת נ"ל דיש לעיין טובא, ועכ"פ אינו פשוט, כ"כ, ולהיות כי הדר"ג ני' האריך בשיטת הרמב"ם, לכן גם אני ארחיב הדבור תחלה בישוב הרמב"ם ואח"כ נבוא למטרת כוונתינו בעזה"י:
פתח דברינו יאירו לבאר, שיטת הרמב"ם דס"ל דישראל מנכרי, ונכרי מישראל קונה בתרתי, או מעות, או משיכה, והוא נגד סוגיא רפ"ב דבכורות דמבואר מדישראל בחדא נכרי נמי בחדא, והה"מ כתב דיש לו לרמב"ם ראיי' מסוגי' דע"ז ע"פ קושית תוס' שם ופסק כסוגי' דע"ז נגד סוגיא דבכורות, ועדיין קשה למה שביק סוגיא דבכורות במקומה ופסק לסוגיא דע"ז ובע"ז אין מפורש דחולק על סוגיא דבכורות רק מכח קושיא וכל קושי' יש לה תירוץ, וגם להבין במאי פליגי הסוגיות והה"מ מביא הרמב"ן בהלכות למסכת בכורות דפוסק כסוגיא דבכורות, ועיין ריטב"א בע"ז ורשב"א תוה"ב ומובא בב"י יו"ד סי' קל"ב בשם רמב"ן דמפרש ומתרץ סוגיא דע"ז דס"ל לאמימר דבנכרי או כסף או משיכה קונה ומ"מ להלכתא פוסק כסוגיא דבכורות ועיין זה ברי"ט אלגאזי בבכורות שם וצריך עיון על הרמב"ם:
וטרם אענה מה שנ"ל ביישוב הרמב"ם אומר דנ"ל כי כשיטת הרמב"ם היא שיטת רבו דרבו הרי"ף ז"ל וע"פ הרוב, שיטת הרמב"ם כשיטת הרי"ף, הנה הרי"ף בב"מ כתב דישראל בכסף מקו"ח אם גופו קונה בכסף ממונו לכש"כ ותפס עליו הנמק"י וכן חי' ר"ן האי קו"ח מופרך הוא דישראל מנכרי ונכרי מישראל במשיכה וגופו בכסף כבש"ס בכורות דדחי לקו"ח זה מהאי טעמא לריש לקיש וה"ה לרבי יוחנן, ועיי' פ"י בב"מ והי' נלפענ"ד ואימא בי' תחלה מלתא בסוגיא דב"מ דמסיק לר"ל אליבא דר"ש לא קאמינא כי קאמינא לרבנן, וצ"ל כיון דר"ש ע"כ לא משמע לי' ממשמעות הקרא מיד עמיתיך דבר הנקנה במשיכה מנ"ל לר"ל לעשות פלוגתא במשמעות קרא בין רבנן לר"ש, ולעשות הפלוגתא בעיקר הקנין, ביותר הול"ל רבנן ג"כ ס"ל מעות קונות ופליגו בדר"ח בתקנא בעלמא אם כשם שתקנו משיכה במוכר וכו', וטוב יותר לעשות פלוגתא בדר"ח מלומר דפליגי במשמעות דורשים דקרא וצ"ע לכאור', וי"ל דוודאי אי איכא קו"ח דיקנה בכסף מדגופו קונה בכסף, ממונו לא כש"כ, משום משמעות הקרא לחוד לא הוי דחינן הקו"ח והי' דחקינן במשמעותי' דקרא קצת, אלא כיון דליכא קו"ח, דנכרי יוכיח דאם ישראל בכסף נכרי במשיכה הגם דגופו בכסף וכיון דקו"ח מופרך מעצמו הדרינן למשמעות הקרא דישראל במשיכה נכרי בכסף לפי המבואר בסוגיא דבכורות, הא דממעטינן נכרי מקנינו של ישראל והוא למ"ד גזל גוי מותר ואייתר עמיתיך, אבל למ"ד גזל גוי אסור לא אייתר עמיתיך וקנין נכרי וישראל שווים, ולפ"ז אם ישראל ונכרי שווים ואין אנו יודעים איזהו קנין בשניהם, אי שניהם בכסף או במשיכה, אנו אומרים בכסף בשניהם משום קו"ח אם גופו בכסף, ממונו לא כל שכן, ומשום משמעותי' דקרא לא נדחת קו"ח, והא"ש דאמר ר"ל בפשיטות לר"ש קאמינא ר"ש לא לשיטתו דס"ל גזל גוי אסור מדאורייתא ולדידי' נכרי וישראל שווים הדרינן לקו"ח ולא אזלינן בתר משמעות קצת דקרא כי קאמינא לרבנן ס"ל משיכה קונה ממשמעות קצת דקרא, ואין הקו"ח מתנגד דס"ל גזל גוי מותר ואייתר עמיתיך ונכרי אינו שווה לישראל, וע"כ הקו"ח מופרך הדרינן למשמעותי' דקרא, וניחא לי' לר"ל לומר דבהא פליגי רבנן ור"ש אי גזל גוי מותר או אסור דהיא פלוגתא דתנאי במק"א, ור"ש לשיטתו, מלומר דפליגי בדר"ח צריך לעשות פלוגתא חדשה, בלי טעם במאי ובאיזהו סברא פליגי כנ"ל ועיין וצ"ל לפ"ז הא דקאמר ש"ס בכורות אי ס"ל לאמימר גזל גוי אסור אפשר ס"ל כר"ל ולמ"ש אי גזל גוי אסור גם ר"ל מודה דישראל בכסף כדס"ל לר"ש צ"ל דמ"מ אין הכרח כ"כ דאמימר דלא כר"ל אפשר כר"ל ס"ל וליכא למימר כמ"ש אבל אי גזל גוי מותר אין מנוס רק כדברי ר"י:
אלא לפ"ז קשה איפכא מנ"ל לר"י לומר דרבנן ס"ל מעות קונות ופליגי בדר"ח ביותר היה לי' לומר דס"ל משיכה קונה ופליגי בפלוגתא דתנאי אי גזל גוי אסור, וצריך לדחוק דרבי יוחנן לא משמע לי' כלל מקרא דאיירי במשיכה ולא ידע טעם לרבנן דסוברים משיכה קונה ודוק, ויותר נ"ל דהוכיח ר"י דרבנן ס"ל מעות קונות מכח קושית ש"ס על ר"ל למה יהי' במי שפרע בדיבור בעלמא, ותי' ש"ס לר"ל כיון דעביד מעשה לא ס"ל לר"י והוכיח דרבנן ס"ל ע"כ מעות קונות והיינו דסבירא לי' גם כן גזל גוי אסור כמ"ש ומשום משמעות קצת דקרא לא שבקינן הקו"ח וכיון דס"ל גזל גוי אסור לא מופרך הקו"ח ופליגי ע"כ בדר"ח כנ"ל:
והא"ש דכתב הרי"ף דישראל בכסף מקו"ח דזהו טעמא דרבנן ור"ש לאמת דכסף קונה ולא אזלינן בתר משמעות דקרא משום דאיכא קו"ח לכן ס"ל הלכתא דגזל גוי אסור כדס"ל לרמב"ם:
ובדברינו אתיישב לן קושית תוס' ממתני' דבלן אבל ספר לא ונדחק דר"י מוקי לי' בנכרי, ולמ"ש דלמ"ד גזל גוי מותר גם רבי יוחנן מודה כיון דמופרך קו"ח בלא"ה אזלינן בתר משמעות הקרא וי"ל מתני' דבלן כמ"ד ג"ג מותר ובישראל משיכה קונה, והכא הוכיח ר"י דרבנן ע"כ ס"ל מעות קונה וע"כ דס"ל ג"ג אסור ומתני' דהכא עיקר שהיא במקומה, או י"ל מתני' דבלן אין ראיי' להלכתא משיכה קונה, אלא נקט בלן דאתי לכ"ע אבל ספר תליא בפלוגתא אי מעות או משיכה קונה והלי' בפלוגתא דגזל גוי אסור או מותר ובפלוגתא לא קמיירי, ורבא מביא ממתני' דבלן לכאורה איכא ראי' עכ"פ דאי ג"ג מותר דמשיכה קונה דמשמעות דורשים וכיון דל"ק לי' לר"ל ממתני' דהכא דעובר במי שפרע לכן ס"ל פלוגתא דרבנן ור"ש כפשוטו בפלוגתא דתנאי אי ג"ג מותר או אסור וכדכתיבנא, ומיושב קושית תוס' לר"י והבן:
שבתי וראיתי, נהי דכנים דברינו לר"ל, אבל מ"ש לר"י דס"ל לרבנן דמעות קונה נגד משמעות הקרא משום דאיכא קו"ח, וס"ל ג"ג אסור ונכרי וישראל שווים, ולא מופרך הקו"ח, א"כ לר"י יהי' בנכרי מעות קונה ולא משיכה ובע"ז הוכיח ר"א מר"י עצמו דמשיכה בנכרי קונה, ועכצ"ל דלר"י לא משמע כלל מקרא דמשיכה ולא משום קו"ח והדרי' הקושי' על הרי"ף:
ולכן נ"ל להוכיח דשיטת הרי"ף כשיטת הרמב"ם, דבנכרי איכא תרתי ועפ"ז יתכנו דברינו האמורים עד עתה בסיגנון וביאור פלוגתא דר"י ור"ל, אלא שצריך אני להוסיף תוס' מרובה על האמור, ואביא אומר תחלה בישוב הרמב"ם, דנכרי קונה בשניהם, ונ"ל דלהלכתא ע"כ כן הוא, הנה הלח"מ הלכות מכירה הקשה על הרמב"ם דס"ל דקנין נכרי משונה משל ישראל, הא הרמב"ם ס"ל להלכתא דג"ג אסור ולפי הסוגיא ש"ס בכורות מאן דס"ל הכי לא אייתר עמיתיך ונכרי וישראל שווים והניח בצ"ע, ומצאתי ראיתי בשעה"מ הלכות גזילה שכ' דשני פעמים עמיתיך כתיב כי תמכור ממכר לעמיתיך או קנה מיד עמיתיך, חדא למעט אונאה וחדא למעט קנינו שאינו כשל ישראל וכתב הא דקאמר ש"ס אי אמימר ס"ל ג"ג אסור אפשר כר"ל ס"ל צ"ל דלא דרש שני פעמים עמיתיך והוא דוחק כיון דאמימר לא דרש מנ"ל לרמב"ם למדרש מדנפשי', ואקדים עוד קושיא אחת שראיתי בחי' אבא מאוה"ג זצ"ל (בח"ס חלק ו') בפ' השוכר לפמ"ש תוס' בע"ז דמנכרי קונה בתרתי ואמימר הכי ס"ל האיך קאמר ש"ס אי ס"ל לאמימר גזל גוי מותר ע"כ כר"י ס"ל הלא י"ל ס"ל כר"ל וס"ל נכרי בתרתי או הא או הא, ולפע"ד ליישב כ"ז דצ"ל עוד למ"ד ג"ג מותר אייתר חד עמיתיך ונ"ל דקושיא מתורצת בחברתה, דמחד עמיתיך לא ממועט נכרי רק דאינו כישראל, וי"ל דנכרי במעות או משיכה ולכן כתיב עוד עמיתיך, למעט שקנינו של זה אינו כשל זה, והשתא א"ש דקאמר ש"ס לאמימר, אי ס"ל גזל גוי אסור י"ל כר"ל ס"ל דלא אייתר אלא חד עמיתיך ולא ידעינן רק דנכרי בתרתי וס"ל לאמימר משיכה בנכרי וה"ה מעות, ור"ל ס"ל ג"ג מותר אייתר תרי עמיתיך למעט לגמרי נכרי מקנין של ישראל אבל אי ס"ל לאמימר גזל גוי מותר אייתר שני פעמים עמיתיך למעט נכרי לגמרי מקנין של ישראל ע"כ כר"י ס"ל ומיושב הכל:
ומיושב הרמב"ם לפי דפסק ג"ג אסור לא אייתר אלא חד עמיתיך, ולא נילוף רק שאין קנינים שוים, אבל למעט נכרי מקנין של ישראל לא ידענו, וכן ס"ל לאמימר לפי סוגית ש"ס דע"ז וסוגית ש"ס דבכורות אין סותר לזה אדרבה משם ראיי' לפי מסקנת הסוגי' וי"ל לאמת הא דס"ל לר"ש נכרי באחת לאו משום דומיא דישראל כדקאמר ש"ס תחלה עד דלא ידע מאי דמסיק לבסוף דתליא בג"ג מותר או אסור, ולאמת י"ל טעמא דר"ל משום דכתיב שני פעמים עמיתיך וס"ל ג"ג מותר, ולהלכתא נכרי בשניהם דלא אייתר רק חד עמיתיך זהו הנלפענ"ד בשיטת הרמב"ם נכון בעזה"י:
וע"פ דברינו האחרונים יש מקום קיום לדברינו הראשונים דלמ"ד ג"ג מותר, וע"כ למעט נכרי לגמרי מקנין ישראל ומופרך קו"ח ממילא אזלינן בתר משמעות הקרא דישראל במשיכה, ולמ"ד ג"ג אסור לא ממעט נכרי משל קנין ישראל אלא להוסיף שאינו שווה לישראל, דיש בו עוד קנין מה שאינו לישראל, ולא מופרך קו"ח ממילא לא אזלינן בתר משמעות הקרא וישראל בכסף מקו"ח דגופו קונה בכסף, ונכרי בתרתי, בכסף שקונה בו גופו, ועוד נוסף שקונה במשיכה וגופו אינו קונה רק בכסף דבגופו בעי קנין אלים יותר מבמטלטלין, והא"ש דר"י דאמר ד"ת מעות קונה היינו דרבנן ס"ל ג"ג אסור ונכרי בתרתי והא"ש דברי הרי"ף שכתב דישראל בכסף מקו"ח ע"ד שכתבתי לעיל ושיטתו כשיטת הרמב"ם דנכרי בתרתי ואיכא ראיי' לרמב"ם מן פלוגתא דר"י ור"ל ע"ד שביארתי:
והנה משיטות רוב ראשונים, לא נמצא לרמב"ם חבר חוץ הרי"ף לפמ"ש, ס"ל דנכרי בחדא וישראל בחדא, ולפמ"ש אפשר דס"ל הלכתא ג"ג מותר ואייתר שני פעמים עמיתיך למעט נכרי מקנין ישראל כלל, אלא הטור דפסק בחו"מ סי' שמ"ח דגזל גוי אסור ופסק נמי דלנכרי רק במשיכה עיין טור יו"ד סי' קל"ב וסי' ש"כ ולקמן בדברינו תמצא יישוב לזה:
ויש מקום עיון למה חששו כ"כ לשיטת רש"י דהוא ממש יחידאי דקנין נכרי בכסף, ומצריכים דווקא משיכה עם כסף ומשיכה לחוד ל"מ ולא שקלו זה מול זה שיטת הרמב"ם דס"ל נכרי בתרתי, ואם כי רבו החולקים על הרמב"ם, הלא רבו כמו רבו החולקים על שיטת רש"י, ונגד שיטת רש"י, איכא שיטת רמב"ם:
והלום ראיתי אחרי רואי במהרי"ט אלגאזי בכורות רפ"ב בשם בני יעקב שהקשה למה החמירו להצריך משיכה וכסף ולא סמכו על נתינת מעות בלבד מטעם ס"ס שמא הלכה כרש"י דבנכרי מעות קונה ושמא הלכה כרמב"ם דנכרי קונה בכסף ומשיכה, והעלה במהרי"ט שם יישוב לזה ע"פ דעת רוב הפוסקים דאין מוציאין ממון מספק ספקא כמו שאין מוציאין ממון על ידי רוב, ואם הגוי רוצה להוציא הבהמה מישראל אינו יוכל, וכיון שאין יכול להוציאה לא קניא ואיך תפטור מבכורה מאחר שאינה קנויה לו, וכתב אבל ישראל שקנה במעות מנכרי איכא עלי' קדושת בכור וודאי מכח ס"ס לפמ"ש השיטה מקובצת ספ"ק דכתובות דלנכרי ליכא חזקת ממון מוציאים ממנו ברוב ובס"ס, לפ"ז בישראל יוכל להוציא מנכרי בספק ספיקא וממילא חייבת בוודאי בבכורה דס"ס כוודאי עיין בו בפנים, ולפ"ז בנדון שלנו שקנה ומכר במשיכה אין להתיר מכח ממ"נ אי משיכה קונה הרי מכר במשיכה, אי לא מהני משיכה לא נתחייבה בבכורה דאינה של ישראל, דשאני קנין ישראל מנכרי, דישראל קונה מכח ס"ס שמא משיכה קונה ושמא נכרי מישראל בתרתי, אבל נכרי מישראל לא קנה מכח ספק ספיקא והרי קנה הישראל מנכרי ונכרי מישראל לא קנה וליכא ממ"נ ועיין:
אלא די"ל דמ"ש הרי"ט אלגאזי דנכרי אין יוכל להוציא מכח ספ"ס כזו מישראל, היינו במכר לו בכסף דהא קאי אקושיא ב"י למה לא סמכינן על כסף לחוד מכח ספ"ס, ע"ז השיב שפיר דל"מ ספ"ס גבי נכרי להוציא, אבל אם מכר לנכרי במשיכה דאיכא רוב שיטות ראשונים דס"ל משיכה בנכרי קונה וכן פסק הטוש"ע, ומ"מ משום קדושת בכור חוששים לשיטת רש"י והרמ"א בתשובה ומביאו הט"ז סי' ש"כ וס"ל דבדיעבד אין לחוש כי העיקר כר"ת, וש"ך דעתו נוטה להחמיר בדיעבד והיינו לחומרא, וא"כ בוודאי, יוכל הנכרי להוציא ממון (ואינני מבין אי גם רוב הפוסקים סבירא דנכרי קונה במשיכה מ"מ יטעון הישראל קים לי כרש"י ולא יכול הנכרי להוציא מחזקת ישראל ע"י רוב שסוברים משיכה קונה כמבואר) ובאיסור מחמירים לחוש לשיטת רש"י ואי קונה ג"כ במשיכה יצאנו ידי רש"י מכח ממ"נ תו אין מקום להחמיר כנ"ל:
וכל זה בנדון שלנו, דקנה ומכר במשיכה, אבל אם נהפוך הוא שקנה ומכר בכסף יש מקום להחמיר ע"פ דברי רי"ט אלגאזי כמ"ש דליכא ממ"נ לכאורה, אלא לפמ"ש לעיל דשיטת הרמב"ם היא לשיטתו דס"ל דגזל גוי אסור ולא אייתר אלא חד עמיתיך ולא דרשינן רק דנכרי דנוסף לו עוד קנין על קנין ישראל, ואינך שיטות דלא ס"ל כוותי' ס"ל ג"ג מותר, ולפמ"ש רי"ט אלגאזי שם הנך שיטות דמביא בש"מ, כתובות בספ"ק, והם הרמב"ן הרז"ה רשב"א ורא"ש דס"ל דאין לנכרי חזקת ממון ס"ל ע"כ ג"ג מותר דבלא"ה אין טעם למה לא יהי' לו חזקת ממון, כיון שאסור לגזול ממנו, ולרמב"ם דג"ג אסור יש לנכרי חזקת ממון עיי"ש, ולפ"ז בקנה מנכרי בכסף ומכר בכסף איכא ממ"נ מה תאמר בישראל מנכרי איכא ס"ס דלמא כרש"י דלמא כרמב"ם וישראל מוציא מנכרי בספ"ס דל"ל חזקת ממון, אבל נכרי מישראל אינו מוציא בס"ס הא הס"ס הוא שמא כרמב"ם ולרמב"ם סברתו קיים רק כשנאמר גזל גוי אסור א"כ גם הישראל א"י להוציא מנכרי בספ"ס וממ"נ מותר עיין היטב:
עוד פש גבן לברורי חדא מלתא שאפשר לדחות ממ"נ הנ"ל עפמ"ש הטור ח"מ ססי' קצ"ד דבמטלטלין קנה ישראל מנכרי בנתינת מעות וכתב הסמ"ע דקנינו של ישראל בכסף, כוונתו רצויה, דישראל קונה מנכרי בקנין שקונה ישראל מישראל ונכרי מישראל אינו קונה עיין ש"ך שם, וכ"כ הטו"ז יו"ד סי' קל"ב ביישוב הטור שם דישראל מנכרי קונה, במה שקונה מישראל מכח קו"ח, וכן נ"ל קצת ממ"ש הרמב"ם הלכות זכייה פ"א הלכה י"ד גוי שמכר מטלטלין לישראל, או קנה מישראל קונה במשיכה, ומקנה במשיכה או בדמים וכ' הכ"מ דהאי או בדמים קאי בין אקונה בין אמקנה וה"ק קונה ומקנה בין במשיכה בין בדמי', וצ"ל למה לא כתב הרמב"ם קונה ומקנה בין במשיכה בין בדמים כמ"ש הכ"מ כלומר, ולמה פסקי' לתרי קונה במשיכה ומקנה או במשיכה או בדמים, ונ"ל דבקונה קמ"ל חידוש דישראל מנכרי במשיכה הגם דמישראל אינו קונה רק בכסף, אבל מנכרי קונה במשיכה, מה שאינו קונה בו מישראל, וכ"ש דקונה בקנין שקונה מישראל מה מישראל קונה כ"ש מנכרי, ואין חידוש רק שקונה גם במשיכה, ובמקנה לנכרי כתב ומקנה במשיכה, או בדמים דהי' מקום לומר דווקא במשיכה כדס"ל לר"ל קמ"ל דבמקנה לנכרי בכסף ג"כ דלא ולפי' דעמיתיך רק במשיכה כמבואר שיטתו יו"ד סי' קל"ב וסי' ש"כ מ"מ בהא דס"ל דנכרי מישראל איכא סברא דקונה בקנין ישראל ג"כ נראה מרמב"ם כמ"ש:
ואני מצאתי לטור עוד חבר דרמב"ן בכורות מביא דבעל הלכות כ' ישראל שנתן מעות לנכרי ולא משך פטורה מבכורה דס"ל ישראל בכסף ונכרי במשיכה, והקשה במהרי"ט אלגאזי דדברי בעל הלכות סותרים זא"ז ממ"ש בהלכו' מלוה ד' ק"ט וז"ל ושאין להם אחריות אין ניקנים אלא במשיכה דכתיב או קנה מיד עמיתיך דבר הניקנה מיד ליד מדמביא דרשא מיד עמיתיך ש"מ כר"ל ס"ל דישראל במשיכה מדין תורה דלר"י תקנתא בעלמא כבש"ס פ"ק דקדושין במתני' ונכסים שאין להם אחריות וסתר שיטתו, ולא מצא מענה לקושי' זו, ואין בידי בה"ג לעיי' בו, והנ"ל בישוב דבריו דלא סתרו דס"ל כר"ל ישראל במשיכה ונכרי בכסף היינו נכרי מישראל, אבל ישראל מנכרי קונה בקנין שקונה ישראל מישראל, וס"ל כמו ישראל מישראל בחדא כן ישראל מנכרי ולא ממעטין מעמיתיך רק נכרי מישראל, ועפ"ז א"ש מ"ש הרמב"ן בשמו דישראל שנתן ולא משך דפטור מבכורה דישראל מנכרי ל"ק בכסף רק במשיכה דקנה בו ישראל מישראל כנ"ל ביישוב שיטתו, ועיין רא"ש רפ"ב דבכורות דמביא דבעל הלכות ס"ל כר"י וכן ס"ל לרמב"ן כשיטתו דלא כמ"ש, ואני ליישב באתי, ויש לו לטור חבר מבעל הלכות כפי שיטתו במקצתו דקונה ישראל מנכרי בקנין שקנה ישראל מישראל, אלא דהטור נראה דס"ל דה"ה דקנה בקנין שקנה נכרי מישראל ובעל הלכות ס"ל דאין קונה רק בקנין של ישראל מישראל, ויבואר עוד לפנינו אי"ה ביתר ביאור:
ואם נחוש לשיטה הזו של הטור לפי דס"ל לסמ"ע וטו"ז כשיטתו, א"כ אין כאן ממ"נ בנדון שלנו דישראל שקנה מנכרי במשיכה אולי קונה כפי שיטת הטור, גם אם קנין נכרי בכסף ישראל מנכרי קונה גם במשיכה אבל נכרי אולי לא קונה, דלמא כרש"י דישראל במשיכה ונכרי בכסף ואין כאן ממ"נ לכאורה:
אלא הש"ך בחו"מ סי' קצ"ד דחה שיטה זו, שהעמיס הסמ"ע בכוונת טוש"ע בשתי ידים מסוגיא ארוכה פ"ב דבכורות, דמבואר שם לר"ל ישראל מנכרי, ונכרי מישראל שווין וכמו שהוא לר"ל דשניהם בכסף וה"ה לדידן שניהם במשיכה ולא בכסף, משו"ה נדחק הש"ך בכוונת הטור דכוונתו דקונה בכסף היינו לרש"י ולר"ת במשיכה, לכל מר כדאית לי' לאפוקי דלא בעי שטר כמו בקרקע, וכל הרואה יראה כמה גדול הדוחק דלמה כ' הטור קנין דמהני לרש"י דלית הלכתא כוותי' ושבק קנין דמהני וסמך דנדע ה"ה לר"ת במשיכה, ומסתבר ונראה לעין כמ"ש הסמ"ע, וליישב קושי' הש"ך מסוגי' דבכורו', נ"ל ואביא ראי' לשיטת הטור כפי שמפרשו סמ"ע מש"ס פסחי' ל"ה ע"ב דלא מצא לפרש פלוגתא דר"מ ות"ק דבריי', אלא אי ישראל מנכרי קונה משכון בין לאביי בין לרבא לרבא אפי' בלא פדאו לבסוף ולאביי בפדאו כמ"ש תוס' אלא אי ישראל מנכרי קונה משכון ור"מ ס"ל ישראל מנכרי קונה משכון מקו"ח, והקשה בקצה"ח רסי' ע"ב קושי' עצומה על ר"י מיגא"ש שבנמק"י ורשב"ם דמשכון אינו קונה במשיכה, ומביא לו ראי' מדאמר ר"נ בפ"ק דקדושין קדשה במשכון אינה מקודשת מנה אין כאן, לפ"ז איך אפשר שיקנה ישראל משכון מנכרי דקנינו במשיכה והא משכון אין נקנה במשיכה, וכתב דצ"ל דס"ל כתוספ' ע"ז ובכורות היכא דל"ש משיכה קונה בכסף או איפכא, ועפ"ז א"ש במשכון דלא שייך משיכה קונה גם ישראל מנכרי בכסף עיין בו, ועיין ריטב"א ע"ז דמביא חולקים על זה ועיין ח"ס יו"ד סי' שי"ג, ולשיטה זו נראה לי מזה ראי' מוכרחת לשיטת הטור דישראל מנכרי קונה בקנין שקנה מישראל, והא"ש דלק"מ מסוגי' דבכורות דס"ל לר"ל דישראל מנכרי דווקא בקנין שקונה נכרי מישראל, דלר"ל לשיטתו דס"ל בנכרי מעות קונה י"ל דישראל מנכרי ונכרי מישראל שוים, דאין ראיי' מברייתא הנ"ל להיפך, אבל לדידן דקיי"ל כר"י וקנינו של נכרי במשיכה מוכרח ע"כ מר"מ בברייתא הנ"ל דישראל מנכרי שאני מנכרי מישראל ומיושב קושית הש"ך:
ולפ"ז בנדון שלנו שהיה כל קנינו במשיכה, שקנה ומכר במשיכה אין לנו לחוש לשיטת רש"י דלמא כרש"י דנכרי בכסף ולחוש ג"כ לשיטת הטור דישראל מנכרי בקנין שקונה ישראל מישראל דהא ר"ל ס"ל מסברא דילי' דשוים, אלא לר"י ע"כ מוכח דישראל מנכרי קונה בקנין שקנה ישראל מישראל וכ"ז אי קיי"ל כר"י ממילא הלכתא כוותי' גם בהא, אבל לשיטת רש"י דקיי"ל כר"ל אין הוכחה מברייתא זה נקטינן כר"ל בכולו דישראל מנכרי ונכרי מישראל שוים המה והבן:
שבתי וראיתי כי דמ"ש דיש לטור ראיי' מברייתא דר"מ ס"ל דישראל מנכרי קונה משכון מוכח דישראל מנכרי קונה בכסף ע"ז יש לפקפק טובא דלכאורה טעמא בעי מה נשתנה ישראל מנכרי ונכרי מישראל, והטו"ז יו"ד סי' קל"ב דן קו"ח מעצמו אם מישראל קונה בכסף כ"ש ישראל מנכרי ומביא ראיי' ודמיון לזה ממ"ש הטור וח"מ סי' קכ"ו דישראל מנכרי קונה במעמד שלשתן מקו"ח ישראל מישראל, והנה דברי טור לקוחים מתוס' גיטין דף י"ג ע"ב, והרי תוס' ל"ל כטור דישראל מישראל קונה בקנין שישראל קונה מקו"ח, אלא דאין דמיונו עולה יפה דשם בתקנתא דרבנן הוא משום תקנת השוק והוא כהלכתא בלא טעמא בזה דנו תוס' וטור קו"ח מעצמו, דקו"ח דתיקנו להוציא ממון של גוי לישראל בוודאי קשה להוציא מישראל מלהוציא מנכרי בתקנתא בעלמא, אבל בעיקר קנין תורה לעשות קו"ח אין ראיי' מזה ופשוט, ביותר היה לי להביא ראיי' בדומה לו דס"ל לר"מ דישראל מנכרי קונה משכון מקו"ח אם ישראל מישראל קונה, ויש לעשות קו"ח כעין זה לענין קנין שקונה במה שקונה מישראל, אלא הטור או"ח סי' תמ"א פוסק להלכה כת"ק דישראל אינו קונה משכון ול"ל קו"ח, א"כ ה"ה וכ"ש דאין לעשות קו"ח לענין קנין וצ"ע:
וגם כשל לו עוזר שהבאתי סמוכים לטור מדיוק סידור ולשון הרמב"ם הלכות זכיי' דבישראל מנכרי מקו"ח קונה בכסף שישראל קונה בו מישראל, לפמ"ש אין לו עוזר ותומך מרמב"ם, דרמב"ם לשיטתו הלכות חמץ דפוסק כר"מ דישראל מנכרי קונה משכון מקו"ח עיין הה"מ שפיר ס"ל דאיכא קו"ח ג"כ דקונה ישראל מנכרי בקנין שקונה מישראל, אבל הטור לשיטתו דפוסק כת"ק דל"ק משכון דל"ל קו"ח ה"ה שאין לדון קו"ח לענין קנין, וגם משיטת בעל הלכות אין לו סמיכה שיש בה ממש די"ל דסובר הלכה כר"מ וכרמב"ם משא"כ הטור לשיטתו, וטעמא שנתן טו"ז פגום וקושית הש"ך מש"ס ערוך בברכות על מקומה עומדת וצ"ע ליישבה:
ויגעתי ומצאתי יישוב לכל זה, הנה הלח"מ פ"ג ממכירה הקשה על הרמב"ם דס"ל גזל גוי אסור מנ"ל דקנין של נכרי משונה משל ישראל וכבר הביאותיו לעיל וגם מ"ש בשעה"מ דשני פעמים עמיתיך כתיב וכבר יישבנו וביארנו עפ"ז שיטת הרמב"ם דמחד עמיתיך לא אמעט נכרי מקנינו של ישראל, רק דמשונה בקנינו שיש לו עוד קנין נוסף, אלא דקושית לח"מ תיסוב גם על הטור דס"ל דג"ג אסור, וס"ל דנכרי מישראל בחדא דלא כרמב"ם וקשה עליו מנ"ל מחד עמיתיך, ואי מחד עמיתיך ממעטינן דגוי באחד למ"ד גזל גוי מותר תרי עמיתיך למה לי וכבר הערנו ע"ז לעיל, והנ"ל ביישוב כ"ז, דהנה המדייק בסוגיא דבכורות כד מפרש אביי ישראל שקונה מנכרי בכסף ולא במשיכה מביא קרא דאו קנה מיד עמיתיך, מעמיתיך במשיכה ומנכרי בכסף וכד מפרש נכרי שקנה מישראל מביא רישי' דקרא כי תמכרו ממכר לעמיתיך במשיכה ולנכרי בכסף, נרא' מזה דבעי תרתי חד לנכרי מישראל וחד ישראל מנכרי דלא הוי ילפינן זה מזה דהו"א דגזירת הכתוב נכרי מישראל או ישראל מנכרי לכן בעי תרתי מיעוטי:
ולפ"ז אומר אני למ"ד ג"ג אסור וצריך חד עמיתיך למעט אונאה וחד למעט נכרי דאינו בקנינו כישראל, ואנחנו לא נדע אם למעט נכרי מישראל או ישראל מנכרי דחד מאידך לא ילפינן ומסתבר לנו יותר למעט נכרי מישראל מלמעט ישראל מנכרי, דישראל מנכרי איכא קו"ח הגם דמקו"ח לחוד לא היינו דנין דמהני קנינו של ישראל, מ"מ כיון דאי לאו מיעוטי הו"א נכרי וישראל שוים וגם ישראל מנכרי ונכרי מישראל לא ילפינן לכן אנו בוררים יותר למעט נכרי מישראל מלמעט ישראל מנכרי, מלומר נכרי מישראל קונה בקנין ישראל וישראל מנכרי לא דאיפכא מסתברא, ולכן מוקמינן כי תמכרו ממכר לעמיתיך למעט קנינו של נכרי מישראל, או קנה מיד עמיתיך למעט נכרי מאונאה היינו נתאנה מנכרי וה"ה איפכא נתאנה לוקח נכרי מישראל, אבל ישראל מנכרי קונה בקנין שקונה מישראל וה"ה דקונה בקנין שקונה נכרי ממנו מכח כ"ש, מה נכרי קונה ממנו כ"ש הוא מנכרי, וקונה מנכרי בשנים והשתא אתי שפיר ריש לקיש ס"ל גזל גוי מותר ואייתר שני פעמים עמיתיך לכן ממעט נכרי מישראל וישראל מנכרי אבל להלכתא ג"ג אסור אייתר רק חד עמיתיך מוקמינן למסתבר יותר למעט נכרי מישראל, אבל ישראל מנכרי קונה כמו שקונה מישראל, וא"ש שיטת הטור וניצל מקושית הש"ך ואדרבה ממקום שהקשה עליו איכא ראי' לשיטתו מדצריך ב' עמיתיך לישראל מנכרי ונכרי מישראל כנ"ל יישוב נכון בעה"י:
ולפי דברינו אלו, אין חילוק בין קנה ומכר בכסף או במשיכה אם נחוש לשיטת הטור אין כאן ממ"נ דאם קנה מנכרי ומכר במשיכה דאנו חוששים לשיטת רש"י שמא נכרי בכסף, יש ג"כ מקום לחוש לשיטת הטור דלמא ישראל מנכרי קונה גם במשיכה, דגם לר"ל דס"ל נכרי בכסף כן הוא להלכתא, אי נקטינן דג"ג אסור והבן, מ"מ לדינא נלפע"ד דאין לגבב חומרא כ"כ לחוש לשיטת רש"י ולחוש לשיטת הטור, וכ"ש להחמיר בדיעבד דס"ל לרמ"א בתשובה בלאו"ה שאין לחוש לשיטת רש"י בדיעבד, ואפילו לדעת מהרי"ו וש"ך ויתר מאחרונים דמחמירים בדיעבד, אבל לחוש גם לדעת טור כ"כ לא מחמרינן בדיעבד ואפי' לכתחלה לא, וכ"ז בנדון שלנו, אבל אם היה הכל בכסף שקנה ומכר בכסף דרוב דיעות ועיקר לדינא דבנכרי משיכה קונה אלא דאתינן עלה להתיר מכח ממ"נ אפשר יש לחוש לשיטת הטור, אלא דנ"ל גם בכה"ג חומרא יתיר' היא, דהא הש"ך נדחק בכוונת הטור ואם כי מכח קושי' נדחק וכבר יישבנו קושיתו על נכון מ"מ הא דעת רוב ככל ראשונים דלא כוותי' דטור וגם הרב ב"י נראה דפשיטא לי' דישראל מנכרי כנכרי מישראל מדהקשה על הטור ביו"ד סי' קל"ב ולא פסק כוותי' בש"ע ולא ניחא לי' ביישוב טו"ז ש"מ דלא ס"ל וע"כ לנו לדחוק במ"ש בחו"מ סי' קצ"ד כמו שנדחק הש"ך כמו שאנו מוכרחים לקבל דוחק זה במחבר, כן נקבל בטור, דלשון שו"ע כלשון הטור, ורא"ש דפ"ב דבכורו' מפורש כתב דישראל נתן מעות לנכרי ולא משך פטור מבכורה, ומסתמא לא חולק הטור על אביו הרא"ש ז"ל, לכן י"ל דאין לחוש כלל לסמ"ע חו"מ וטו"ז ביו"ד ל"מ בדיעבד אפי' לכתחלה לא חוץ מהיות טוב אל תקרי רעא, לא ריע אהוב אוהב את התורה ומחמיר לעצמו וה' יראנו נפלאות ויצילנו משגיאות, ויעשה עמנו לטובה אות, הכ"ד חותם בברכת אהבה, פה סליאטש ה' מנחם אב תרכ"א לפ"ק:
הק' אברהם שמואל בנימין בה"נ מהרמ"ס זצ"ל: