אור ברסלב

כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה קנב

תשובה קנא

ישבע שובע שמחות ורב ברכות ידידי הרב המאוה"ג בתורה, קולע אל השערה, חריף ובקי, צדיק ונשגב שמו כש"ת מו"ה דוד כ"ץ ביסטריץ ני' אב"ד דק"ק מילכדארף יע"א:

יקרתו הגיעני שבוע זו, ואני טרוד מאוד בכמה ענינים, מלבד שעול הישיבה והקהלה עלי מוטל, והיום והלילה, למלאכה מלאכת ה', מ"מ פניתי מעט רגע לשאלת מעלתו ני' כי כבר אמור בזה בתשובות ח"ס, ומעלתו ני' השיג עליו אמרתי אראה נא מה שגזר אומר אבא מאוה"ג זצ"ל:

ונקיטנא נפשי בקצרה ע"ד שהסתפק מעלתו ני' אם כהן ול' יכולין להיות שליח של אב או בן לפדיונו יען דלית' בדנפשם, ועיניו ראו מ"ש אאמ"ו זצ"ל בח"ס סי' רצ"ו, ולא ישרו בעיניו, הנה מ"ש בח"ס דכהן בוודאי יכול להיות שליח כיון שנפדה על ידו ודומה לאיש ואשה ששניהם נעשים שלוחים, בין להולכה בין לקבלה הגם שאיש אינו מתגרש, ואשה אינה מתגרשת, ע"כ כיון ששייכים בענין מקרי איתי' בדנפשי' וזה נכון מאוד, אלא דלא מועיל זה, לולי שיהי' שליח ומסקנת דברי קדשו דבין כהן ובין לוי שניהם נעשים שלוחים דשניהם במ"ע לפדות בכורי ישראל, ואפילו ציבור שכולם לוים ויש ביניהם בכור ישראל מחויבים לפדותו בממון צבור, א"כ נעשים שלוחים לפדיון בכורים עכ"ל, וע"ז השיג מעלתו ני' מאין לנו מ"ע שב"ד מחויבים לפדות בכורי ישראל, ולא דנינן עלה, אלא מתורת זכות ושליחות של הבכור וע"ז אנו דנין, אם יוכל כהן ולוי להיות שלוחים ויפה השיג וצ"ע:

והנה לפענ"ד בענין זה דכיון דכל ישראל ערבין זה בזה וכל אחד מחויב לעשות התפעלות שיקיים כל אחד מישראל מצוה המחויב עליו, וערב אחד בעד חבירו מקרי מחויב בה, ופסקינן בכל מצות אע"פ שיצא מוציא והטעם כמ"ש רש"י ר"ה דף כ"ט ע"א, ויעיין לשון הרא"ש ברכות פ' ג' סי' י"ד שז"ל, שלכן מוציא אע"פ שלא אכל שערב הוא בעבורם ועליו להצילם מן העבירה ולפטור אותם מן המצות כ"כ בפ"ב שם, ומהאי טעמא יוכל נמי לברך וציונו בכל מצות שעשה בשביל חבירו ועיין מג"א סי' תל"ב סעי"ק וי"ו ובדג"מ שם וזה להוציא חבירו, ונ"ל משום זה מקרי כהן ולוי מחויב ושייך בדבר הגם בדנפשי' ליתא מ"מ איתי' בדנפש' מקרי, אלא לכאורה נ"ל דשאני בזה דבר חיובא הוא, ומצוה עליו לעשות אלא שכבר יצא ועוד יתחייב לעשות כשיגיע הזמן, כמו קדושין ומצה ותקיעת שופר וכדומה, לכן הגם שעתה אינו מחויב מ"מ מטעם ערבות מחויב מקרי משא"כ בנדון דידן שמעולם כהני' ולוים אינם מחויבי' לפדות ולא יבאו לחיוב לעשות מצוה זו בעצמן, אבל הא ליתי' דהרי הרא"ש כתב שם, דנשים אינן מוציאות אם אינן מחויבות בברכת המזון מן התורה כיון שאינן בכלל ערבות, ומאי צריך לטעם זה, יאמר כיון שמעולם לא נתחייבו, ולא יתחייבו לברך, ולכן אינן מוציאות וע"כ דס"ל אם היתה בכלל ערבות היתה יכולה להוציא לכן צריך לטעם שאינן בכלל ערבות, וכי כן י"ל בכהן ולוי שהן בערבות מחויבי' בדבר מקרי ונעשים שליח לפדות כמו שליח להוציא בקידוש הגם שכבר יצא כנ"ל, ולא תקשה עלי מש"ס קדושי' דף כ"ד ע"ב דהוכיח דע"כ כהן משלוחי דרחמנא דמה דאנן לא מצינן למיעבד לא נוכל למשוי' לזה שליח התם שאני דלעשות שליח צריך דאיהו מצי למיעבד, דיהי' שלוחו במקומו וידו כידו, ואיך אפשר שיהי' יד שליח כיד המשלח, בדבר שאין המשלח באפשר לעשות ולכן צריך ג"כ לעשות שליח שיהי' המשלח יוכל לעשות עתה, אבל בדבר שא"צ להיות שליח אלא שיהי' שייך בענין זה, ועבד ליתי' בגט כלל, ואין שייכות בו, ואין נעשה שליח במקום המשלח משא"כ במצוה דחיוב דישראל רמי גם על כהן ולוי גם על כל ישראל כנ"ל, ואולי יש לכוון דברי בדברי אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל והדין נייח לנו לקיים מילי דאבוהא אבוהון של ישראל זצ"ל:

ועוד נ"ל לפום רהיטא עפמ"ש הרשב"א גיטין דף כ"ג ע"ב בשם מהר"י מיג"ש דעבד נעשה שליח להולכה ולא לקבלה, והסביר שם כיון שאין זה גמר הענין ועיקר הגט הוא רק כשבא ליד האשה לא צריך דאיתי' בדנפשי' עיי"ש, ובאמת רוב ראשונים ל"ל לחלק בין הולכה לקבלה ומ"מ חוששים ליחידאה בטור ושו"ע א"ע סי' קמ"א, ואולי ס"ל דווקא בגירושין ס"ל דאין לחלק בין הולכה להבאה, כיון דילפינן שליחות דידיה ודידה להדדי לכמה דברים, ולכן כיון שאינו ראוי' לקבלה אינו ראוי' להולכה, אבל בפדיון י"ל שכהן ולוי נעשים שלוחים כיון שאין גמר רק כשכהן מקבל, ועד דמטי לידי כהן אינו פדוי א"צ כ"כ דאיתי' בדנפשי' כיון דאיתי' בשליחות בשאר ענינים ואולי יש לחלק בין הענינים, מלבד זה סברת הרשב"א בשיטת מהר"י מיג"ש קשה להסביר:

והנה מעלתו ני' כתב משמי' דהגאון מוה' ליפמן אב"ד דק"ק ס"ה ני' דהתחכם למצא דכהן איתי' בפדיון בדנפשי' שנולד לו בן חלל כמבואר בש"ע יו"ד סי' ש"ה סעיף י"ט, ויפה כ' מעלתו ני' שלשיטת תוס' בכורות דף מ"ז ע"ב ד"ה הבן וכו' ס"ל דהאב אינו מחויב לפדות בנו בן חלל רק החיוב על הבן א"כ ליתי' בדנפשי' דהא הכהן בעצמו אינו מחויב לעולם בפדיון, והנה למעיין ברש"י שם יראה כי פליג בזה על תוספ' דס"ל דגם על האב איכא חיוב שכתב בד"ה שהרי זכה אביו בפדיונו דאי נמי יהיב לי' האב הוי מפריש לי' ושקל לי' לנפשי' דהא כהן הוא וכו' נר' דס"ל דהאב בעצמו מחויב לפדותו וכן נר' ממ"ש רש"י בד"ה דאמר לי' וכו' שאם היה האב פודה אותן וכו', וכן נר' מלשון הרא"ש למעיין בו, וע"כ כהן איתי' בדנפשי' ודבר זה במחלוקת תוס' ורש"י תלוי', מ"ש מעלתו ני' נימא כל שאין אחרים מצווין לפדותו אין מצוה לפדות אחרים צ"ל ג"כ כתירוץ תוס' שאם היה בר ישראל היו אחרים מצווים עליו וכן מוכח מדבן לוי' וכהנת מחויב לפדות בנו הגם שאין מחויב לפדות עצמו, עיין הפלא"ה קדושין דף כ"ט שנתקשה בזה והעלה מדנפשי' כתירוץ תוס' כאן, ולדינא נ"ל דהמחבר נקט ע"כ שיטת תוס' דלפמ"ש הרא"ש דבן חייב להפריש נוטל לעצמו כמו בירש מאבי אמו כהן וצריך להפריש ומניח לעצמו, ונ"ל פשוט דכן ס"ל לרש"י כשאב חייב לפדות שצריך להפריש ונוטל לעצמו וכן נראה מפורש מלשון רש"י ולמה לא כ' המחבר, בשנולד בן חלל לכהן שחייב אחר שלשים להפריש ולהחזיק לעצמו וכגון דא צריך להאמר ולא כתב רק במת האב אחר שלשים שצריך הבן להפריש, וע"כ דהכריעו כשיטת תוס' דא"צ האב לפדות כנ"ל והדרינן לדינא, דכהן ליתי' בדנפשי':

והנה הארכתי בזה הענין ופה נקצר ותהא שביתת קולמסי ידידו אוהב נפשו הדש"ת באהבה פה פ"ב יום ה' פ' וארא:

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה