אור ברסלב

כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה קמ

תשובה קלט

שובע שמחות ורב ברכות, למע"כ תלמידי הרב הגדול הוותיק מלא עתיק המאיר בתורתו לעדתו חרוץ בע"פ עומד לתלפיות כש"ת מוה' וואלף ברייער ני' אב"ד דק"ק ראגענדארף יע"א:

יקרתו קבלתי בעש"ק העבר והיום פניתי להשיב מפני כבוד קדושת שמו הגדול ית"ש, ע"ד סופר אחד שעוסק ובא לתקן הס"ת, נפלה לו טיפת דיו בתוך ה' ראשונה של שם בן ארבע הקדוש עד שנשתנה ונפסל צורת האות, וטעה ומחק הדיו עד שנעשה חק תוכות ונבוך מה לעשות כדי להכשיר הס"ת, להניחו כך א"א דפסול משום חק תוכות למחוק הה"א הו"ל מוחק אחר שכבר נתקן ונקרא כראוי', ואסור משום מחיקת השם ולסלק היריעה קשה מאוד, ומע"כ תלמידי הרב ני' ראה במקומות הראוי' ופלפל בחכמה בתבונה ובדעת, ונפשו אותה לשמוע דעתי ואני עמוס הטרדות אבוא דרך קצרה כל האפשר, וד' יאיר עינינו:

הנה דין זה למחוק השם שנפסל על מנת לתקן מקורו פתוח ויוצא ממס' סופרים מובא בהגמ"י פ"ו מיסודי תורה, ובמרדכי פ' הקומץ ובר"י אכסנדריא שבב"י יו"ד רע"ו שם בנשפכה דיו על השם מותר למוחקו שלא היתה כוונתו אלא לתקן, ומינה דן התה"ד ור"י אכסנדרי' בנגיעת רגל הה"א שמותר לתקן וכיוצא בו:

והנה בש"ג שבועות פ"ד כתב דיש מקום לומר דווקא כשמתקן ע"י מחיקת שא"צ אחר מחיקה תיקון וכתיבה, כה"ג מותר, אבל כשאחר המחיקה צריך תיקון אפשר כה"ג לא שרי וכ' דא"א לומר כן דמסכת סופרים במאי מיירי, אי שנדבקו אותיות זה בזה ומתוקן ע"י מחיקה, פשיטא דשרי ולא צריך לאומרו כי מה מחיקה יש בזו, ואי שנפל דיו לתוך האות ומוחקו הו"ל חק תוכות אלא בשנטשטשו האותיות קאי עי"ש:

והנה מה דפשיטא ל' לש"ג דבנדבקן האותיות ליכא משום מחיקה כלל, נראה מתשובת הרא"ש שהביא הטור בנדבקו האותיות דאיכא איסור מחיקה ורק לצורך תיקון שרי, וכן ס"ל לב"י דמה"ט מתיר הרא"ש, ומביא דמרדכי מתיר כן בשם ר"י ובסופו אוסר ומחלק בין היכא שהי' לו שעת הכושר דמצוה לתקנו, והכריע ב"י כרא"ש ומרדכי בשם ר"י תרתי נגד חדא, מכ"ז נראה דס"ל דיש איסור מחיקה בנגיעת אותיות זו בזו, ולפ"ז י"ל כחילוקו של הש"ג דמס' סופרים בהכי וכה"ג מיירי שנדבקו האותיות ומתיר למחוק כיון שבשעה שמוחק מתוקן מיד אבל כל היכא שאחר המחיקה צריך תיקון מנ"ל דשרי, ולרא"ש ור"י שבמרדכי י"ל באמת כה"ג אסור ולא דנו רק באותיות נוגעות זו בזו, אלא דתה"ד ור"י אכסנדריא דילפי מזה היכא דיש נגיעה ברגל הה"א (דהיינו שרגל הה"א השמאלית נוגע בגג הה"א ונראית כחי"ת) דמותר למחוק הנגיעה וא"א לתקן רק למחוק כל רגל השמאלית שלא יהי' חק תוכות ולכתוב מחדש רגל השמאלית ע"כ דלא נחתו לחלק בחילוקו של הש"ג, דמסברא כל שכוונתו לתקן אין זו מחיקה ואיבוד רק תיקון כקורע ע"מ לתפור אח"כ וכדומה, או אפשר ס"ל לתה"ד ור"י אכסנדריא כשלטי גבורים דאין בדיבוק אותיות מחיקה כלל, וע"כ מסכת סופרים לאו בדיבוק אותיות מיירי כמ"ש הש"ג, או דמשמע להו מלשון מסכת סופרים דלאו בהכי איירי דלשון אם נשפכה דיו על השם לא משמע שנדבקו האותיות ועיין:

ונ"ל פשוט גם לתשובת הרא"ש דיש בדביקות אותיות זה בזה משום איסור מחיקה זהו לאו דאורייתא ובאופן שאינו מחסר מהאות מידי ונקרא בטוב, ולכל היותר רק מדרבנן הוא משום הרחקה לדאורייתא משום קדושת השם הגדול והנורא ולפמ"ש ש"ג די"ל דמ"ס כה"ג מיירי לא מוכח רק דבדרבנן מותר ע"מ לתקן אבל בדאורייתא אנחנו לא ידענו משם:

וכ"ז כתבנו לפי דעת הב"י בכוונת תשובת הרא"ש ומרדכי אבל לולי דעת ב"י הרחבה הי' נ"ל דהרא"ש לא בא להתיר המחיקה שאין בזה משום מחיקה כלל כפשיטותו של הש"ג, אלא שבא לומר שימחוק דבעי מחיקה וקמ"ל עוד דלא בעי לקדשה שנית וכן נראה למעיין בתשוב' הרא"ש, אשר זה לשונו כלל ג' סי' י"א דביקות פסול בס"ת ואם גירר הדבקות בסכין הכשירו וגם בשם אם גרר הדביקות כשר, וא"צ קולמס לקדשו כי כתוב כהלכתו בקדושת השם, אלא שהאותיות לא היו כהלכה וכשתיקן האותיות הרי השם כהלכתו עכ"ל, ונראה להמעיין כי לא בא להתיר משום מחיקה אלא בא להשמענו שאם גורר כשר הס"ת וגם השם כשר בגרירת הדיבוק וא"צ לקדשו שנית אבל היתר מחיקה פשיטא שאין בו משום מחיקה כלל, ואלו בא להשמיענו שמותר לגרור משום מחיקה הו"ל להביא ראי' ממ"ס, אלא דפשוט דאין בזה משום מחיקה כלל כדס"ל לש"ג וכן הטור לא כ' היתר לגרור אלא יש לו לגרור דבלא"ה פסול, וגם שא"צ העברת קולמס, וכן המרדכי בשם ר"י דמותר למחוק נגיעת האות נ"ל דלא איירי בשנדבקו האותיות זה בזה אלא בנגיעת האות עצמו, וכן משמע לשונו שאם הדביק האות של שם היינו האות עצמו נדבק, וכן מ"ש המרדכי בסופו בשם אם דבק האותיות הגם שנקיט בלשון רבים, האותיות יש לפרש דכוונתו כה"ג שנדבקו האותיות כל אחד בנגיעת עצמו עד שנשתנה צורתו וחולק על הר"י דמתיר כה"ג:

ולפ"ז מ"ש הב"י ומכריע לדינא כרא"ש ור"י נגד המרדכי דכדאי הם לסמוך עליהם וכו', לפמ"ש אין מרא"ש ראי' כלל דס"ל כר"י, דרא"ש לא קאי באיסור מחיקה על מנת לתקן אלא באותיות דבוקות זו בזו, וזה מתיר, אפילו נדבקו מתחלה ולא מחלק, אבל בנשתנה האות מתחילה אפשר דס"ל כמרדכי דחולק על הר"י, ומחלק בין הי' כשר מעיקרא דמצוה לתקן או שנפסל מתחילתו וכ"ז צל"ע:

ומ"מ לדינא הגם דלפמ"ש אין ראי' מרא"ש דמסכים עם הר"י מ"מ כיון דתה"ד ס"ל כסברת מרדכי ולא נחית לחלק בין הי' לו שעת הכושר לנפסל מתחלה, וכן ר"י אכסנדריא לא נכנס לחלק כזה, אדרבא עשה קו"ח מה אם נפסל אח"כ מותר למחוק, כ"ש כשנפסל מעיקרא המרדכי יחידאי הוא ונקטינן כר"י ותה"ד ור"י אכסנדריא:

והמחבר מביא על שולחנו הטהור דינו של תשובת הרא"ש דאם נדבקו האותיות יש לו לתקן, דין זה לדברינו כ"ע מודים בו, ואין בו משום מחיקה כלל, ודין דיו שנפלה דמביא הרמ"א ג"כ כ"ע מודים בו, אבל מ"ש מרגל הה"א שנגעה, לאו כ"ע הוא, דמרדכי חולק ע"ז, ומ"מ ראוי' להלכה כר"י ותה"ד ור"י אכסנדריא כנ"ל:

והלום מצאתי אחרי רואי בנב"י תנינא חיו"ד סי' קס"ט שכ' דאפילו למעט מהאות יש בו משום מחיקה, אבל רק מדרבנן, כמו הנטפל לשם, והי' יוכל לומר ג"כ משום אכחושי מצוה, אבל מ"ש אח"כ להפריד האותיות ג"כ אסור, בשנדבקו אח"כ לחוש לדסוברים דכשר בלא"ה, ומ"ש בש"ע יו"ד רע"ו ובאו"ח סי' ל"ב דשרי היינו שהם דבוקים מתחילת כתיבתן, ס"ל לנב"י בפשיטות דיש בזה משום מחיקה, וכבר בארנו שכן נראת מב"י סי' רע"ו, ולולי דעתו הרחבה הי' נ"ל כמ"ש, ואין דומה לנטפלים שהם יש להם שייכות ונטפלים עכ"פ לשם, לכן י"ל דאסור למחוק מן האות הגם שנשאר בצורתה, כיון שהדיו טפל לאות בכתיבתו, אבל בדיו שנדבק בין אות לאות שאין לו שייכות כלל לאות, ואדרבא מגרע גורע ופוסל לא דמיא כלל לנטפל לשם כנ"ל נכון:

שוב ראיתי בס' הגדול רב האיכות בני יונה שהוא ראש המורים בה' ס"ת שמביא לתשובת מנחם עזרי' והכריע דלא כוותי' דמשמע ממס' סופרי' שממנו מקור הדין דאפילו נפלה טפת דיו אח"כ יש לכתוב כראוי' וה"ה בנגיעת תת"א, מ"ש מה לי מקצתו מת לי כולו, ולפע"ד נראה כוונת המ"ע כמ"ש, ומ"מ העיקר כבני יונה מאחר שר"י אכסנדריא לא נחית לחלק בזה בין מתחילת בין נדבק אחר כך וסברת המרדכי איפכא דאם נפסל אח"כ ביותר מותר לתקן, ומשמע דאם הי' נעשה נגיעת האות דממנו מיירי אחר שכבר נכתב בהכשר הי' מתיר לתקנו דדומת שסברתו להא דמט"ס, והכי נקטינן כנלפע"ד:

עוד שם בתשובת מ"ע דצריך לגרור רגל הה"א מלמטה למעלה דאי מגרר מלמעלה מכוון שגרר מקצתו כבר נעשית צורת הת"א ואסור לגרור אח"כ משום מחיקת השם הגם שלענין ס"ת פסול דהוי חק תוכות מ"מ לענין מחיקת השם ליכא חילוק בין הוא חק תוכות או לא כ"כ בס' בני יונה שזהו כוונתו פשוטה ורצויה, וצ"ל דמשום תיקון ס"ת אסור למחוק רק משום תיקון השם עצמו כדס"ל לש"ג שבועות פ"ד, ובב"י משם הר"י אכסנדרי' בניכר האות, ורק לס"ת שיהא הס"ת כשר כדינא מטעם זה אסור למחוק:

ויש לעיין למה יתי' מותר לגרר מלמטה למעלה, ועי"ז יהי' מחיקת האות לגמרי ונעשית דלית יגרר רק הנגיעה ויהי' האות מתוקן ונקרא כראוי לו, ואי דעי"ז לא נתקן הס"ת הא משום תיקון הס"ת והכשירו אסור למחוק וצ"ע לכאורא, וצ"ל כיון שעדיין אין לו תמונת ת"א רק חי"ת מותר למחוק באופן שיהי' מתוקן וכשר לס"ת הגם שאפשר לתקן השם בעצמו בלא שימחוק כל כך עד שנעשית דלי"ת, ודווקא כשכבר הדר לצורת ה"א והשם שלם באותיותיו אסור למחוק כדי להכשירו לס"ת כנ"ל:

ומינה בנפלה טפת דיו על השם שמותר למחקו, נ"ל גם אם אפשר שיגרור הדיו מבלי למחוק האותיות רק שיהי' אח"כ פסול לס"ת משום חק תוכות, מ"מ מותר לו לגרור כולו הדיו עם האותיות כיון שעדיין כ"ז שדיו עליו, אין תמונת אות בו, הגם שמ"מ אסור למחוק אם לא ע"מ לתקן ויש גם בזה משום מחיקה, מ"מ כיון דבעי תיקון לתקן השם שוב מותר לתקנו באופן שיהי' כשר לס"ת כנ"ל דמוכח מתשוב' מנחם עזרי' כמ"ש ועיין:

והנה בתשוב' גינת וורדים ומביאו תשובת שמש צדקה סי' נ"ב דבה"א ראשונה של השם אין תקנה לתקן ע"י מחיקה דשם צריך להיות נכתב כסדרן גם בס"ת, וכן פשיטא לי' להגאון מוה' טיי"א ווייל זצ"ל בנב"י קמא סי' ע"ה, ומדשתק לי' הנב"י, ש"מ דהסכים עמו בזה וכן משמע מסוף דבריו שם, והנה טעמו לא ידענו ותשוב' ג"וו לא מצאתי לפי שעה באמתחת ספרי' שלי, ובתשוב' שמש צדקה מביא דברי תשוב' ג וו בקיצור בלי טעם, וגם בנב"י לא כ' טעמא דמלתא, ומנ"ל בפשיטות כן, ואנחנו לא נדע כי המג"א פשיטא לי' דל"צ כסדרן שמות של ס"ת מדכ' סי' ל"ב ס"ק נ"ז דדפוס פסול לתו"מ משום דבעי כסדרן ולס"ת כשר ולא חש לשלא כסדרן של שמות הקדושים, ש"מ דפשיטא לי' דלא בעי כסדרן, וכן נרא' ממ"ש בס' בני יונה סי' רע"א בענין הדפוס דפסול בתפילין ומזוזות משום דלא כסדרן, ובס"ת כשר מה"ט, אלא שפוסל מטעם אחר עי"ש, ש"מ דס"ל דשמות הקדושים בס"ת לא צריכא להיות כסדרן, וכן נראה לי ראייה ממ"ש הב"י סי' רע"ו מר"י אכסנדרי' בנתכוון לכתוב השם ונגע רגל הה"א דיוכל לגרור, וכ' ולא עוד אפילו בה"א אחרונה דכבר נתקדש בחצי' הראשון דיוכל לגררה, הנה מפורש כ' דגם ה"א ראשונה יוכל לתקן ודוחק ורחוק לומר דאיירי שהרגיש בנגיעה מיד בשעה שכתב עד שלא כתב עוד השם כולו, דכל כי האי הו"ל לפרושי, ועוד פשיטא שמותר למחוק כיון דלא כתב כלום מן השם הגם דזה אינו נמחק משום שהוא שם בפני עצמו, הגם שנתכוון לכתוב כולו כמבואר בש"ס פ' שבועות העדות וברמב"ם פ"ו מיסודי תורה, אבל בזה שכתב יו"ד וה"א בנגיעה, ולא כתב יותר פשיטא שמותר למוחקו, וע"כ דאיירי דהשלים השם, ושוב הרגיש שיש נגיעה בה"א הראשונה, ועוד מה לו להאריך ולהודיענו תחילה בה"א ראשונה, ושוב כתב ולא עוד, הול"ל מיד כשכותב השם ונדבק לו ה"א אחרונה יוכל למחוק הנגיעה, אלא דתרתי רצה להשמיענו בה"א ראשונה דיש לה תיקון ואין בזה משום שלא כסדרן, ולענין היתר המחיקה כתב ולא עוד אפילו שנקדש במקצתה מ"מ מותר לגררו כנ"ל, וגם משטיחת הה"ד ומהרמ"פ נרא' דאין קפידא מדלא לשתמיט לאשמעינן דדווקא בה"א אחרונה שרי ותה"ד כתב בההי"ן הרבה לא, ולא הזכיר מדין זה כלל ש"מ דליתא ובכ"ז ח"ו לנו להקל לעשות מעשה נגד תשובות גיוו ושמש צדקה ונב"י תלתא גברי רברבי נינהו, ומ' ירים ראש להקל ולעשות מעשה, כ"ש שלא נגלה לנו טעמייהו, ומ"מ מידי ספיקא לא נפקא כיון שהראנו שהמג"א ובני יונה לא ס"ל כן, וכן הבאנו ראי' מר"י אכסנדרי' שבב"י וספיקא דדינא הוא:

והנה בתשובת הרא"ש שבטור ס' רע"ו בנדבקו האותיות א"צ להעביר קולמס כיון שכבר נכתבו בקדושת השם, נראה דאם הי' צריך לקדשו שנית הי' סגי ומהני העברת קולמס וצל"ע הא קיי"ל כרבנן דר"י גיטין דף כ' דכתב ע"ג כתב לא הוי כתב, והרמב"ם פסק כר"ח דבזה אפילו ריח גט אין בו ואפילו להנשא לכהן איננה נפסלת בגט כזה, ור"ח ורשב"א מספקא להו הלכה כמאן אי כר"ח או כראב"י עיי' רשב"א גיטין ובב"י א"ע סי' קל"א שכתב דלא מהני משמע דאין הגט פסול בוודאי כדי להתירה לכהונה, נראה דס"ל לעיקר כר"ח ורשב"א דספיקא הוא אי כר"ח או כראב"י, מ"מ כיון דספיקא הוא איך כ' דא"צ להעביר בקולמס לקדשו משמע שאין צריך, ואם הי' צריך מהני העברת קולמוס הא לרמב"ם העברת קולמס בוודאי לא מהני, ולשיטת הטור מידי ספיקא לא נפקא וצע"ג:

ואפשר י"ל דהכי קאמר מדאורייתא וודאי לא בטלה קדושה ראשונה וקדשה לעתיד אחר המחיקה, אלא דהו"א מ"מ מדרבנן מיהא בעי תיקון וקדוש שנית, וכיון דדרבנן הוא סומכים דילמא הלכה כראב"י, דגם רבנן מודו כתב ע"ג כתב מהני, ולכן כתב דלא בעי תיקון וקדוש שנית אפילו מדרבנן, או י"ל על דרך זה דלא נימא למצוה מן המובחר יעביר בקולמס שנית קמ"ל דלא בעי תיקון כנ"ל ועדיין צ"ע:

ובתשובה א' הוכחתי מדברי טור ורא"ש אלו, דהא דאמרו רבנן אינו מן המובחר לאו הטעם דס"ל דהעברת קולמס על שם אחד לבד הו"ל כמנומר ופליגו על רבי יודא בזה, דלר"י דווקא בהרבה שמות הו"ל כמנומר כמבואר בגיטין פ' הניזקין, ולרבנן גם בשם אחד מחשב כמנומר דאין זה סברא דיפלגו בזה, אלא טעמא דרבנן שאין זה כבודו של שם שיה' הכשרו ע"י הוספת דיו כתב על גבי כתב שכתבו תוס' גיטין דף י"ט גם לר"י כל דלא מתקן בכתב שוב אינו כתב כלל, רק היכא דבעי תיקון בס"ת שהי' כתוב שלא לשמה או בגט בזה ס"ל לר"י דהוי כתב, ולראב"י גם רבנן ס"ל הכי, ולכן אמרו רבנן דגם זה אינו מן המובחר שיהי' נכתב ונתקדש ע"י כתב ע"ג כתב וזה טעם נכון, ודבר זה מוכח ממ"ש הרא"ש דא"צ להעביר קולמס וכו', וצ"ע גם לרבנן דר"י אינו מן המובחר ואיך יעבור בקולמס, וע"כ דטעמא דרבנן כמ"ש שאין זה כבודו של השם שיהי' נכתב עד"ז, אבל בכה"ג שכבר נכתב בקדושה מתחילה רק שנדבקו האותיות וס"ל דמצד עיקר הדין א"צ להעביר קולמס דבקדושתן קיימו, א"כ כשמעביר בקולמס אינו מזיק כלל דמשום מנומר ליכא ומשום שאין זה כבודו הא כבר נכתב בקדושה וא"צ להעביר בקולמס וכשהעביר בקולמס כשר:

אלא דעדיין קשה לפ"ז דא"צ להעביר משום שכבר נתקדש, אבל אי הי' צריך הי' סגי בזה, הלא גם לרבנן אינו מן המובחר וגם לדברינו שהיא מפני שאין זה כבודו של שם ואיננו מן המובחר שיהי' נכתב ע"י כתב ע"ג כתב כדי להכשירו עי"ז וצ"ע, לכן נ"ל להוסיף דע"כ לא אמרי רבנן שאין זה מן המובחר רק כשהי' מתכווין לכתוב יודא, וכתב השם שבכתב הראשון לא הי' כוונתו כלל על השם רק שפלטתו קולמסו השם, ולהכשירו על ידי כתב ע"ג כתב מעיקרא, ולקדשו עתה זה אינו מן המובחר אבל כאן שכתב מתחילה בקדושה לשם השי"ת רק שנפסל ע"י דבוק גם אם הי' צריך לקדש שנית, לית בי' משום שאינו מן המובחר כנ"ל:

ועוד י"ל עפמ"ש דפשיטא לרא"ש דמעיקר הדין א"צ העברת קולמס רק למצוה מן המובחר, ולפי מ"ש שאין בזה משום מחזי כמנומר רק שאין ראוי' לכתוב עד"ז, וכיון דלא בעי רק משום הידור ומובחר יותר בוודאי מותר לרבנן כה"ג:

וע"פ דברינו אלו נ"ל בשנכתב השם שלא כסדרן דבארנו דיש בזה פלוגתא ונשאר לנו בספק אפשר לתקן ע"י העברת קולמס דמשום מוחק ליכא כיון דהוא דיו ע"ג דיו ואפילו על השם שהוא כשר מותר להעביר בקולמס ולהוסיף דיו, וכן נראה ממ"ש הטור הנ"ל דא"צ להעביר, ואם רוצה מותר, ועיין נב"י תנינא ס' קפ"א תשובת הגאון מהרש"ל זצ"ל, והי' לו להביא ראי' שכתבנו, ולפי דנראה מטור סי' קל"א דס"ל כר"ח ורשב"א דספיקא הוא לדינא, אי כר"ח אי כראב"י, וכן המחבר מביא ב' דעות בזה, א"כ לענין העברת קולמס על שם שנכתב שלא כסדרן הוי ספק ספיקא שמא לא בעי כסדרן, ואת"ל כעי כסדרן דילמא הלכתא כראב"י, דרבנן מודו דכתב ע"ג כתב הוי כתב, וכיון דבעי תיקון יען שהוא פסול בלא"ה הוי כתב אלא גם לרבנן לא יוכשר משום שאינו מן המובחר אפשר לרבנן לכתחילה לא יעשה כן ובדיעבד כשר, ואפילו נימא אפילו בדיעבד פסול, בוודאי אם נימא טעמא דרבנן משום דמחזי כמנומר הוי כאן וודאי פסול דרבנן בין אם בעי תיקון או לא סוף כל סוף הוי מנומר אבל לפי שהוכחנו מדברי הטור ורא"ש דאין זה טעמא דרבנן, אלא משום דלא יאות לכתוב השם בהכשר ע"י כתב ע"ג כתב, ואין זה לענ"ד רק איסור דרבנן, שוב הוי ספיקא דרבנן ולקולא שמא בלא"ה כשר דלא בעי כסדרן, הגם דמבואר דספק דרבנן דבא ע"י גלגול ותחלתו בדאורייתא שוב אין אנו אומרים ספק דרבנן להקל, וה"נ הוי התחלת הספק בדאורייתא אם שלא כסדרן כשר ובעי תיקון משום ספק דאורייתא, מ"מ גם זה אינו אלא חומרא בעלמא משום דמחזי כזלזול להקל בדרבנן ולהחמיר בדאורייתא, וכאן משום תיקון ס"ת וכבוד שמו הקדוש וכמה שמות שלא יבואו לידי גניזה, אין לנו להחמיר כ"כ, ועוד לפמ"ש מוכח מטור דלא אמרו רבנן רק כשנתכוון לכתוב יודא, וכן משמע מדנקטו בברייתא הפלוגתא בכה"ג, ועיין פ"י שם שטרח ליישב זה, ולמ"ש א"ש, ולפ"ז אין כאן איסור דרבנן כלל כנ"ל:

ומינה בנגיעת ה"א ראשונה אפר המחיקה יוכל להעביר בקולמס האותיות אחר תיקון ה"א ראשונה כנלפענ"ד נכון לדינא בעזה"י:

ואחרי הוצעת דברים אלו נבוא לנדון שלפנינו כשהי' הסופר בא לשאול קודם שהרים ידו לנגוע בקציהו היינו מורים לו למחוק כל אות ה"א ראשונה גם באופן שאפשר לו למחוק הדיו בלי שימחוק האות כמו שנראה שהי' אפשר לו מ"מ כבר הראנו לדעת דכל זמן שטפה עליה מותר לו למחוק כל האות כדי שיהי' ס"ת מתוקן על ידו, והבאנו ראי' מתשובת מ"ע, ועל שארי אותיות יעבור קולמס אחר שכבר תקן ה"א ראשונה לשמה:

אלא שסופר זה שטעה לתקן וקלקל במה שגרר הדיו, והאות נקרא כראוי' לו, שוב באנו ונפלנו ברברבתא דהעלה מ"ע, וכן כ' בנב"י קמא סי' ע"ח בסופו, וכן הסכים בס' בני יונה, אחר שהאות בצורתו רק פסול לס"ת אסור למחוק כדי שיהי' כשר לס"ת, ולענין מחיקת השם אין חילוק בין נכתב ע"י חק תוכות או כתובה בהכשר לס"ת, ועלה במחשבה לפנינו לומר באופן שהי' מוחק הנגיעה שלא להכשיר ע"י מחיקה אלא לתקן אח"כ, א"כ הי' מחיקה זו שעל ידיה נכתב האות על ידי חק תוכות שלא לשם קדושה הוי כשכתב (ככותב) השם שלא בקדושה ולכמה פוסקי' מותר למחוק שם שנכתב שלא לשם קדושה ורבו הדיעות, ונרא' דע' הש"ך סי' י"ג דמותר רק ע"מ לתקנו, נ"ל כוונתו ע"מ לתקן הס"ת, הגם שהוא שלא לצורך תיקון השם, מ"מ כה"ג מותר כיון שנכתב שלא לשם קדושה, וא"כ בנדון כזה שמחק ונעשה חק תוכות וכוונתו אח"כ לכתוב לשם קדושה מותר למחוק האות כדי לתקן הס"ת, ובנדון שלנו שכ' פר"מ ני' שסופר טעה אם הטעות שלו שסבור שמותר למחוק הדיו ולמחוק אח"כ כולו, א"כ לא מחק כדי שיהי' האות כצורתו ויהי' השם שלם א"כ לא הי' כתיבה של חק תוכות לשמו ומותר למחקו אח"כ, אבל אם הי' טעותו דסגי במחיקה זו ולא ידע כי חק תוכו' הוא ופסול ובעי עוד תיקון, א"כ הו' כתיבה זו על ס"ת לשם קדושת שם ואסור למוחקו מעתה, כן הי' נ"ל, אלא דמתשוב' מ"ע לא משמע הכי, דהרי מצריך לגרר כל הרגל ולכתוב הרגל מחדש, ומ"מ כ' דצריך להתחיל מלמטה למעלה, ואלאו"ה אסור מאחר שגורר הנגיעה, ולמ"ש יהי' זה מותר כיון שאין מכוון לתקן בגרירה זו שלמעלה שיהי' האות כשר עי"ז שמע מינה דל"ל כמ"ש וטעמא לא ידענא, ואפשר דס"ל דאסור למחוק אפילו לא נכתב בקדושה, ואפי' לתקן הס"ת ולדינא צ"ע:

ולכן הטוב לנו בנדון שלנו שבלאו"ה לא נתברר לנו במה טעה, לקדור השם שהעיד בס' בני יונה שכבר נהגו הסופרים לקדור האזכרות וכ"כ אבא מאוה"ג זצ"ל בח"ס סי' רנ"ט ובסי' רס"ד:

והנה בח"ס סי' רנ"ט כ' לאמור שלא ידע טעם למ"ש בתשובת חינוך ב"י דאין לכתוב השם על המטלית וכ' ראי' מש"ך דס"ל בפשיטות דמותר לכתוב על המטלית, ולפע"ד נראה טעם שלא לכתוב על המטלית דידוע דברוב הימי' נופל המטלית אפילו נתחזק ע"י מעשה אומן, וכן העיד לפני סופר מומחה מאז, ולכן ראוי' שלא לכתוב השם על מטלית שמא יפול כי יפול לא יוטל (וכן כ' בתשו' שבו' יעקב ח"ב פ"ח) ולא ירגישו בו ויהי' מונח בבזיון מטולטל ממקום למקום, וכ"ז לכתחילה אבל בדיעבד כשר, וי"ל שמ"ש הש"ך בכוונת רמ"א דמותר לקדור כשכתוב על המטלית, היינו באופן שכתבו הסופר ולא ידע שיש איסור בדבר, אבל לכתחילה מטעם שכתבנו וודאי ראוי לחוש שלא לכתבו על המטלית ועכ"פ מן הש"ך אין ראי':

ועוד נ"ל אפילו נימא דמותר לכתוב על מטלית היינו לכתבו מעיקרא על המטלית כשהגיע למקום הגויל ויש שם מטלית אבל כשכבר כתוב שלא ע"ג מטלית וקדר השם משום שיש בו פסול שנוהגי' לקדור בכה"ג ולכותבו אח"כ על המטלית בוודאי אין זה כבודו הורדה היא זו, ועוד דמגרע גרע טובא שאפשר שיפול ברוב הימים ואי' כבודו, ובזה יש להבין מ"ש הש"ך סי' ער"ה, דאם כתוב על מטלית מותר לקדרו, ובתשוב' יעב"ץ סי' קנ"ג תמה על השך מ"ש לקדרו כשכתוב על המטלית או על הגויל, ולמ"ש י"ל דכוונת הש"ך שאם כתוב על המטלית שלפעמים יבוא לידי בזיון שיפול וינתק המטלית בלי ראות, טוב לו לקודרו ולכותבו על הגויל יריעה של ס"ת שלימה וכעין מקלקל ע"מ לתקן הוא אעפ"י שאין זה השם עצמו הכל הולך אל מקום אחד כבוד שמו ית"ש, וזה טעם הגון לתשובת חינוך ב"י לפי שנוהגים כשנפל טפת דיו על השם שקודרים אותו עם עוד תיבות שלא יכתוב על המטלית גם אם אפשר מותר לכתוב על המטלית כשהגיע במקום מטלית, אבל לקודרו כדי לתקן לכתוב אחר במקומו, זה דווקא שרי כשכותב האחר על היריעה בלי מטלית כמ"ש כנ"ל נכון ועיי':

ובתשובה א' החזקתי ראי' שהביא בח"ס סי' רנ"ט בשם נטע שעשועי', וכעת נ"ל ראי' להתיר מן מה שכ' ב"י סי' רע"ו מתשוב' רשב"ץ בבדה"ב דמותר לקדור, וכ' דל"ק מש"ס פ' הנזקי' למה ס"ת שלא נכתבו אזכרות לשמן מפסיד שכר כולו, הו"ל לקדור האזכרות כולן, ואם אסור לכתוב על המטלית א"א לתקן כל הספר עד"ז, וכי בכל אזכרות ימחוק כמה תיבות עד התהי' הרווחה לכתוב השם על היריעה ואיניך תיבות על המטלית, וגם הוא טרחא יתירה ויגיעה רבה עד שכמעט מפסיד כל שכרו, וגם האזכרות כולן על המחק וגררה, אלא ע"כ דכשר לכתוב שם על המטלית, וזו ראי' נכונה לפום רהיטא ואפי' קודר השם מותר לכותבו אח"כ על המטלית דלא כמ"ש, וזו ראי' להורא' אבא מאוה"ג זצ"ל, מ"מ למעשה נ"ל שלא לכתוב כה"ג על המטלית כשאפשר ובקל בשם אחד, הנלפע"ד כתבתי וד' יצילנו משגיאות ומטעיות הכ"ד אוה"נ דש"ת חפץ ביקרו והצלחתו, פ"ב נהגי ליום ה' כ' שבט תרכ"ה לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה