אור ברסלב

כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה קלו

תשובה קלה

ביום טובה, ששון לכבוד בן אחותי תלמידי כבני הרב המופלג בהפלגת התורה, חריף ובקי מלא וגדוש, יראת ה' אוצרו כש"ת מו"ה עקיבא קארניטצער ני' בשבת תחכמוני בק"ק קראקא חתן אחי הגאון אב"ד דשם יע"א:

אחד"ש הטוב הנני מודיעך מודעה רבה לאורייתא כי זיכני הנותן התורה ית"ש להתחיל לקיים מצות עשה דכתבו לכם השירה הזאת וכתבתי פסוק הראשון, כ"ח אותיות בעזרת הנותן ליעף כ"ח, ויען כי עמוס הטרדות אני מכל צד א"א לשער, ובקושי שכתבתי פסוק ראשון, בעזרת נוצר עמו כאישון, בלי הפסק ענינים אחרים, ולולי כן הייתי כותב עוד בעט סופר מהיר, אומר אני מעשי למלך עליון נותן התורה ית"ש, וקבלתי בפה מלא, לכתוב ס"ת בקדושה ולשמה, וביחוד שם הקודש איום ונורא, תמחול אתה לזרז להסופר שבמהרה יגמור מעשיהו שהוא שלוחי וידו כידי ופיו כפי יקדש מחדש כל הנ"ל כדין וכראוי, הגם דנראה דלא בעי שליחות לכתיבת ס"ת דהא קנה לו ס"ת מן השוק יצא, רק דהוי כחוטף מצוה מן השוק כמ"ש רש"י במנחות פ' הקומץ דף ל' ע"ב ובנמ"י שם דלא כרמ"א דלא יצא מ"מ בוודאי מצוה בו יותר או לכהפ"ח בשלוחו, ובמק"א מאז אמרתי בטעמי' דרמב"ם בסה"מ, דאשה אינה חייבת בכתיבת ס"ת ועיין ש"א סי' ל"ה שהאריך בזה, והארכתי ביישוב קושיותיו, ומקצת דמקצת בזכרוני כיון דאשה פסולת לכתוב ס"ת כמו תפילי' דכל דליתא בוקשרתם ליתא בוכתבתם, ואיתקש כל התורה לתפיל' ולא מצינו מצום בתורה שא"א לעשותה אלא ע"י אחר, ותורה מחייבו בכך, חוץ בקרבנות, והם שלוחי דרחמנא ועיקר שלוחא דרחמנא ותחלת המצוה בעצמו, ושחיטה בזר כשירה, וכתבו לכם השירה, סתמא כפירש"י שיכתבו בעצמן, ואם לא, ע"י אחר, אבל אשה שא"א לה לכתוב לא צותה התורה שתכתוב ע"י אחר, דווקא, שא"א בעצמה, ולמ"ד דנשים חייבות בתפילין דמ"ע שלא הז"ג הוא וליכא הקישא, דוקשרתם וכתבתם, כשירה ג"כ לכתוב ס"ת וממילא חייבות בכתיבת ס"ת, בזה מיושב קושית ש"א ממתני' דקדושין ומזוזה דנשים חייבות בה משום דנשי ג"כ בעי חייא הגם דא"א לה לכתוב בעצמה שאני דכתיב וכתבתם על מזוזות ולא קפדה תורה רק שיהי' על מזוזת בית כ"א ולא התכוון שיכתוב אלא שיהי' במזוזת ביתו, ולכן ליכא מצוה כלל בכתיבה ואם יש לו מאבותיו בירושה מזוזת ביתו או מאחר יצא בה והבן:

מענין לענין בענין כתיבה כדבור לענין עדות ושבועה יש לעיין ג"כ אי מהני כשכותב הסופר על הנייר בפ"ע שיכתוב או כותב ס"ת זה לשמה אם מהני, ואפשר דלכ"ע ל"מ אם גם מהני לענין עדות ושבועה, דשם מכוון למ"ש בשעת כתיבה וגם אי שבועה בעי כוונה ג"כ הלא בשעת כתיבה מכוון, משא"כ כשכותב לשמה, ובשעת כתיבה אינו מכוון ל"מ מה שכתב תחלה, ואם מכוון בשעת כתיבת ס"ת לדסוברים דלא מהני כוונת רק שיאמר בפה מלא ואח"כ כותב יש לעיין ולאפס הפנאי לא עיינתי רק עלה כעת במחשבה לפני, והוצעתיו לפניך במרוצה:

והיום ביום טוב פורים קטן אמרתי לפרש על פי דברי רמב"ם הלכות מגילה פ"ב הלכה י"ז שכתב מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודת עצמו שאין שמחה גדולה ומפואר אלא לשמוח לב עניים ויתומים ולהרנין לב וכו' אלמנות היוצא מדבריו כי עיקר מצות מתנות לאביונים כדי לשמח לבבם של אביונים ואין שמחה לנותן יותר מזה ממה שמשמח לב אחרים ולכן מוטב שימעט בסעודתו ולהרבות במתנות לאביונים תגדל שמחתו עי"ז, וכי כן מדקתני במתני' אין בין אדר ראשון לאדר שני אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים ממילא נשמע דליכא מצות שמחה באדר ראשון דאם הי' מצוה בשמחה ומשתה הי' חייב ביותר במתנות לאביונים שהיא השמחה הגדולה יותר ולא כדדייקו התוספו' ממתניתין דלענין משתה ושמחה זה וזה שוין ומלשון הגמרא הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין משמע דדווקא לענין הספד ותענית ולא לענין משתה ושמחה וקשה הדיוקים אהדדי אבל לדברי הרמב"ם ניחא, ורמב"ם לא כ' מזה כלל שלא מפורש בגמרא, וממילא נשמע כיון שכתב שאין חיוב במתנות לאביונים כ"ש וקו"ח שאין חיוב במשתה ושמחה לעצמו, והה"מ כ' על מ"ש הרמב"ם דברים הראוים אליו ולא ידע מקור לדבריו ולפמ"ש הוכיח הרמב"ם מ"ש בזה מדסתרו הדיוקים דמתניתין ודגמרא אהדדי וע"פ דברינו א"ש:

כן העליתי תשובה א' שערכתי והארכתי בפורים קטן זה איזה שנים ושם הרבה דברי' נאמרי' לדינא בענין זה, סיימתי בשמחה וחותם בברכה והצלחה כאות נפשך היפה ונפש דודך אוהב נפשך בלב ונפש, פ"ב ד' ט"ו א"ר תר"ל לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה