אור ברסלב

כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה קכו

תשובה קכה

שלום תנינא, מאת שוכן מעונה, ירבו ימיך תעמוד ח"י לפני שוכן מעונה, ה"ה תלמידי חביבי הרבני הוותיק חרוץ ושנון העדני העצני כש"ת מו"ה משה הצ"פ ני':

שמחתני בשורותיך הנעימים, והגיעו אלי שבוע העבר ולאשר נעמו לי דבריך הראתים לב"א תלמידי הרבני החרוץ מו"ה עקיבא קארניטצער שי', לשום עין עיונו עליהם והיה מכתבך תח"י עד אתמול והיום אחר שינת צהרים עברתי במרוצה בין בתרי דבריך ואשיבך בקוצר אומר, ואבוא מן המאוחר אל המוקדם, מה שנתקשית בדברי הרא"ש ברכות מ"ו במעשה דרבי אליעזר ששחרר עבדו ומסקנת הש"ס מצוה דרבים שאני, והוכיח הרא"ש דמצוה דרבים דרבנן דוחה למצוה דאורייתא דיחיד, וכתב דרחוק שמעשה דר"א בפ' זכור הי' והוקשה לך איך אפשר לומר שהי' בפ' זכור, וכי שרי לי' לר"א לכתוב שטר שחרור בשבת כדי לקיים מצות קריאת פר' זכור, ובאמת קושיא אין כאן שי"ל אפשר שהיה לו לר"א שחרור כתוב מקודם השבת שידע או שהיה מסופק שמא לא יהי' לו עשרה בשבת, וכתב שטר שחרור לשמו של עבד זה קודם השבת ואפשר משו"ה כ' הרא"ש דרחוק לאוקמי בפ' זכור ולומר דכה"ג היה, אבל באמת אין אנו צריכים לכ"ז דאטו מצות קריאת פ' זכור מדאורייתא דווקא בשבת צריך לקרותה, ואפילו מדרבנן יוצא כל שנקראת פעם אחת בשנה אפילו בחול, רק דרבנן תקנו לקרותה בשבת שלפני פורי' לסמכה למגלת אסתר ועיין מג"א סי' תרפה ונ"ל אפילו נדחק לומר כהנ"ל דבשבת פ' זכור מיירי והי' לר"א שטר כתוב מקודם השבת מ"מ אסור לו לשחרר בשבת בשביל קריאה דפ' זכור, דהא אפשר לו לקיים המצוה ולשחרר ולקרותו אחר השבת, ושחרור בשבת אסור כמו מוכר ומגרש (כדאיתא באו"ח ס' שלט סעיף ד') שאסור בשבת, וכל שאפשר לקיים שניהם אין עשה דוחה לל"ת, וה"ה דאסור להפקירו בשבת אפילו למ"ד דמפקיר עבדו יוצא לחירות וצריך גט שיחרור אפילו לדסובר דהפקר מותר בשבת עיין מג"א סי' י"ג סעק"ב כיון דלא מקנה לאחר, אלא שמוציא מרשותו, אבל במפקיר עבדו שהעבד זוכה בעצמו י"ל פשוט דאסור בשבת לכ"ע, ולמ"ש רשב"א שבת דף כ"ד בשם רמב"ן בדאפשר לקיים שניהם אין עשה דוחה ל"ת דהיינו דוקא כשיוכל לקיים מיד העשה בלא דחיית הל"ת, אבל כשא"א לקיים העשה מ"ד בלא דחייה הל"ת עד למחר א"א לקיים שניהם מקרי, וכן כתב רשב"א במס' ביצה דף ח' ע"ב דלכן מצות כיסוי דם דוחה יו"ט הגם דיוכל לשחוט על צחיח סלע ולכסותו למחר ורק משום דיו"ט עשה ול"ת הוא אינו דוחה א"כ לדידיה מותר להפקיר ולשחרר כדי לקיים מצות קריאת פ' זכור מ"ד הגם שאפשר לקרותו למחר מ"מ אי אפשר לקיים שניהם מיקרי ועדיין יש לעיין כיון דשבת עשה ול"ת הוא ועיין רמב"ם הלכות שופר דחכמים חזקו דבריהם כדאורייתא שיהי' עשה ול"ת ולכן אין שבות עליית אילן וכדומה דהוה עול"ת נדחה מפני מ"ע של תקיעת שופר לזה אסור לשחרר או להפקיר עבדו, בשביל לקרות פ' זכור, ואפילו לצורך מצוה דרבים כמו בשופר דאפילו ציבור צריכי' לשופר לתקוע בו לצאת ידי חובתם אפילו הכי אין עולין באילן ואפשר באיסור זה דאין מקדשין ואין מגרשין וכדומה השנוים שם במתני' דסוף ביצה הקילו במקום מצוה טפי מבמק"א ועיין תוס' ביצה שם ועיין או"ח סי' של"ט סע"ד בהג"ה שם:

ומדי דברי אציע פה מה שהעלתי מאז, דווקא שבות מלאכה ע"י ישראל שעושה הישראל בעצמו עשו כעין דאורייתא שהוא בעשה ול"ת, אבל שבות אמירה לנכרי אינו רק בל"ת, דבב"י או"ח סי' רמ"ד מביא בשם סמ"ג דנפקא איסור מלאכה ע"י נכרי מדכתיב לא יעשה והוא רק אסמכתא ועיין טו"ז, וי"ל כיון שאסמכוה אקרא דכתיב לא יעשה ע"י אחרים ולא מצינו שאסמכוה רק בלאו דלא יעשה ולא אלמוה שבות ע"י נכרי רק כל"ת דאורייתא אבל לא שיהא בעשה ול"ת משא"כ שבות על ידי ישראל שעושה הישראל בעצמו עשאום כעין דאורייתא ממש כנ"ל ונכון:

ועפ"ז אמרתי מלתא בטעמא דהקילו בשבות ע"י נכרי יותר משבות ע"י ישראל כמבואר בעירובין פ' הדר דף ס"ח ע"א, ולא שאני לך בין שבות דאית בי' מעשה משבות דלית ביה מעשה שפרשו הראשוני' שבות דלית ביה מעשה היינו באומר לנכרי לעשות שהוא קיל משבות ע"י ישראל ועיין רבינו יונתן שם שכתב טעמא דעל ידי ישראל אפשר לבוא לידי מלאכה דאורייתא בנקל עיי"ש, ולמ"ש א"ש טפי דמקשה שם מ"ש מהזאה ואיזמל שהעמידו דבריהם במקום כרת ומתרץ ולא שאני לך בין שבות דאית בי' מעשה ע"י ישראל היינו דע"י ישראל איכא עשה ול"ת משא"כ בלית בי' מעשה, רק ע"י אמירה נכרי ליכא רק ל"ת נדחה שפיר כנ"ל נכון:

ובזה פירשתי סוגי' ש"ס שם דאמר מר אמר לי' זיל חיימו, ולפי שיטה זו דמחלק בין שבות ע"י נכרי נדחקו לפרש הך מי קאמר לי' זיל חיימי הא ג"כ מותר ועיין רי"ף שבת פראד"מ, ולמ"ש י"ל ע"פ מה שנסתפקתי ושוב מצאתי בפ"י ביצה פ"ג והפמ"ג בספרו שושנת עמקים אם חד עשה דוחה תרי לאוין או כמו דלא מנתיק תרי לאוין ה"ה דאין דוחה אותן וי"ל דזה שאמר מי אמר לי' זיל חיימי, אז היה תרי איסורי לאוין בישול והוצאה, ולא היה מילה דוחה, והעמידו דבריהם כמו באיזמל דאיכא עשה ול"ת אבל משום הוצאה לחוד, דליכא רק חד לאו ולא עשה רק ע"י נכרי מותר כנלפענ"ד:

נחזור לדברינו, דצדקו דברי הרא"ש שהיה אפשר לומר דבשבת פ' זכור הי' אלא דלא נראה לרא"ש מסתימת ש"ס דהכי הוי ומכח זה דחה תוס' ורא"ש שיטת בה"ג, ולענ"ד לחזק ראיי' הרא"ש דא"א לומר דבשבת בפ' זכור היה דאי בהכי מוקי ש"ס למעשה דר"א אם כן מעיקרא לא הקשה מידי על ריב"ל דאמר תשעה ועבד מצטרפים הא ריב"ל קאי לצרפו לברכת המזון לנברך אלקינו, שהוא רק מדרבנן דבעי עשרה, והלבוש ס"ל דכל ברכת הזימון רק מדרבנן הוא וה"ה דמצטרף עבד למנין להתפלל בעשרה, דהא דדבר שבקדושה בעי עשרה רק מדרבנן כמ"ש הרא"ש, ודילמא דווקא במידי דבעי עשרה וכל עיקרו דרבנן ס"ל דעבד מצטרף כיון שג"כ חייב במצות כאשה, אבל למצוה דאורייתא דבעי עשרה מדאורייתא לפי מה דס"ל להרא"ש כן אי מיתוקם בפ' זכור ועיין מג"א סי' תרפ"ה וע"כ ס"ל לרא"ש דעשרה ג"כ דאורייתא דאל"ה ליכא עשה דאורייתא כדי לשחרר העבד, וע"כ דבעי לקרותה בעשרה מדאורייתא, ומנ"ל דס"ל לריב"ל דגם בדאורייתא עבד מצטרף ומאי מקשה הגמרא ועכצ"ל דמקשן ותרצן לא ניחא להו לומר דמעשה דר"א בשבת פ' זכור הוי, או אפשר דתרצן לרווחא דמלתא מתרץ אפילו תימא בתפלה דרבנן מ"מ א"ש וקמ"ל אגב גררא דתרי לא מצטרפי, ועכ"פ לא מוקמי דר"א בפ' זכור ומוכח ממילא כדמסיק מצוה דרבים שאני דלאו בפ' זכור הוי, ונתחזקה בזה ראיית הרא"ש ותוספות:

ובדברינו ארווח לנו ליישב סתימת הסוגי' בגטין וברכות דחלו בה ידים ליישבה, ועפ"ז י"ל דש"ס גיטין פ' השולח מתרץ סתם מצוה שאני ולא הקשה מהב"ע היא די"ל בפ' זכור היה ומ"ע דאורייתא דוחה לאיסור עשה לב"ת כמ"ש הר"ן גיטין, והוא כ' אפי' דרבנן דוחה, וצ"ל משום דרבים היא, אבל אם בפ' זכור ל"צ לומר משום דרבים היא אלא דאיסור דשחרור קיל הוא ונדחה מפני פ' זכור, ובאמת ברא"ש ברכות לא משמע כן אלא אי מיירי גם בפ' זכור דאורייתא ג"כ צ"ל משום מצוה דרבים דהא כתב הרא"ש ודוחק דכוונת ש"ס דמיירי בפ' זכור, ש"מ דגם בפ' זכור דוקא משום דהוה מצוה דרבים דוחה איסור עשה דשחרור מ"מ לעצמינו נוכל לומר דבדאורייתא' לא צריך להיות דרבים, עפמ"ש הר"ן בגיטין, אבל בברכות דמקשה תחלה לריב"ל והתרצן אוקמי בתרי ולא רצה למוקמי בפ' זכור, או לרווחא דמלתא כדכתיבנא, מקשה שפיר איך אפשר דמעשה דר"א בתפלה דרבנן היה והא משחרר עבדו עובר בעשה וכו' מהב"ע היא וא"ש, ומיושב נמי מה שדקדקו דמה שייכות הך קושי' והא משחרר עבדו עובר בעשה להא דשקלא וטריא דמקשה ומפרק אליבא דריב"ל, ולדברינו א"ש כמובן, הכ"ד רבך אוה"נ חותם בברכה מרובה פה מרחץ פראנצענסבאד יום ב' ט"ו מנחם תרכ"ה לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה