כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה קכב
יצו ה' את הברכה, שמורה בכל וערוכה, לאיש צדיק מתהלך בתומו, ה"ה ידידי ורב חביבי הרב הגדול החריף ובקי כהן שדעתו יפה המפורסים הקצין הנכבד כש"ת מו"ה משה כ"ץ פטרי ני':
אחד"ש הטוב הנני בתשובה שלימה על שאלתו, ונפסש היפה אותה לדעת דעתי ע"ד אב שלא מל מעולם ויש מוהלים מומחין אחרים במקומו אם מותר לאב למול בנו בשבת דנראה לו דמ"ש בש"ע יו"ד סי' רס"ו ובאו"ח סי' של"א דמי שלא מל מעולם לא ימול בשבת דווקא בדאיכא מוהל אחר, אבל בדליכא אחר לא דחינן מצוה דאורייתא וה"ה מצוה דאב משום האי חששא ואמר מלתא בטעמי' לשבח לפי דס"ל לרמב"ם הלכתא כר"י דמקלקל בחבורה פטור ומילה שאני דמתקן הוא, וא"כ כי יקלקל ולא קיים המצוה רק איסור דרבנן עשה ומשום חששא דרבנן לא דחינן מצות מילה דיום השמיני, או מצוה דאב דהטילה התורה עליו יותר מב"ד והוא מוקדם למצות, אלו קיצור דברי פר"מ ני' בתבונה בחכמה ובדעת נאמרים:
הנה שאלה זו כבר נשאלה לפני זה כמה שנים והראתי לדעת, כי בתה"ד סי' רס"ה מבואר דדוחים מצות אב היכא דאיכא מוהלים אחרים דהשאלה בתה"ד היא כשהאב לא מל רק פעם אחת ויש מוהלים מומחים אי מותר לאב למול בשבת, כיון דאינו מוחזק בתלתא זמנא, והעלה התה"ד לבסוף דמותר דא"צ שיוחזק בתלתא זמנא, הא לא מל אפילו פ"א ס"ל לתה"ד דאסור האב למול כשיש מוהלים אחרים, ומתוך דברי התה"ד מבואר דאפילו ליכא מוהל מומחה דוחים מצות מילה לגמרי, והוא ממ"ש שם דאיכא ראי' לכאורה כשיטת הר"א שבטור יו"ד דאם איכא אחר לא ימול האב בשבת מדהדר רב אדא על י"ג מוהלים ולבסוף מל הוא ולא מל מיד ש"מ דאסור לאב למול כשיש מוהלים אחרים מומחים וכ' שאין לומר שלא מל מעולם לכן היה מהדר על מוהלים אחרי' מומחים א"כ איך מל לבסוף הא מי שלא מל, לא ימול בשבת, הרי דס"ל אפילו ליכא מוהל אחר אומן נדחה מצוה מילה לגמרי משום האי חששא שמא יקלקל, ומ"ש התה"ד אח"כ די"ל משו"ה לא מל מתחלה, משו' שלא היה בקי כ"כ למול נולד מהול צ"ל הא דמל לבסוף ולא חש שיקלקל דאין חשש כ"כ מי שהוא אומן שיקלקל נולד מהול כמו מי שלא מל מעולם, ולכתחלה היה מהדר על מוהלים אחרי' שהיו בקיאים טפי מיני' וכבר בא מעשה נולד מהול לפניהם עד לבסוף שלא מצא מל בעצמו ולא חש כ"כ שמא יקלקל לדחות המילה משו"ה, אבל ללא מל מעולם מוכח דס"ל לתה"ד אפילו ליכא מוהל אומן נדחה מצות מילה דיום השמיני לגמרי, וכש"כ כשיש אחר דנדחה מצוה דאב היינו שמוטל עליו יותר מבאחרים, ומוכח עוד מתה"ד דנולד מהול דצריך אומנות יתירה מי שלא מל נולד מהול לא ימול בשבת כשיש מוהל אחר שכבר עשה מעשה כזה, ולא לבד דאחר שלא מל נולד מהול לא ימול בשבת כשיש אומן אחר, אפילו מצות האב נדחה מפני חשש זה, וחידוש דין זה לא מצאתי בא' מן הפוסקים, ומתוך דברי תה"ד מוכרח ומבואר דין זה לפע"ד:
כדברים האלו כתבתי בתשובה, וכעת סבור הייתי לפום רהיטא דיש לדחות ראיי' זו שהבאנו מדכ' התה"ד דאין לומר משו"ה לא מל ר"א מיד בעצמו משום שלא היה בקי דא"כ האיך מל בסוף ש"מ דדוחין המצוה משום חשש שמא יקלקל, לדינא יש לדחות ראי' זו לפי דנקטינן דמקלקל פטור ליכא רק חשש דרבנן, אבל לר"ש המקלקל חייב הוא חשש דאורייתא ותה"ד הכי קאמר על מ"ש דיש ראי' מרב אדא לשיטת הר"א שבטור בדאיכא אחר לא ימול האב וביאר שם התה"ד טעמו דלגבי אב מתקן הוא, ולגבי אחר מקלקל הוא וס"ל להך שיטה כר"י דמקלקל פטור, ומביא ע"ז דיש ראי' מרב אדא דלא מל מיד כל שהי' לו אחרים, וע"ז חזר וכ' דאין לומר דר"א לא מל מעולם והיינו לעולם דגם הוא יכול למול וטעמא משו' דס"ל דהלכתא כר"ש דמקלקל חייב, מה לי אב מה לי אחר, והא דלא מל מיד משום שלא מל מעולם, איך מל לבסוף דאם ס"ל מקלקל איכא חשש דאורייתא אם יקלקל בוודאי היה לדחות המילה מחשש דאורייתא וע"כ דהיה אומן, והא דלא מל מיד משום דס"ל מקלקל פטור ואסור לאב למול במקום דאיכא אחר משו"ה לא מל מיד, לפ"ז לפי דקיי"ל כר"י דמקלקל פטור אפשר דלא דחינן המצוה היכא דליכא מוהל אחר, שבתי וראיתי דראי' דידי כראי מוצקת, דהא כתב התה"ד עוד צד להתיר, גם אם מקלקל פטור לטעמי' דתוס' דמתקן דמילה הוא שעושה מצוה מה לי אב מה לי אחר כי כן שפיר נדחה ראי' דידי' מדר"א לשיטת הר"א דס"ל דתיקון גברא הוא דאיתא באב וליתא באחר, די"ל דר"א לא מל מעולם והא דמל לבסוף משו' דחשש זה שמא יקלקל אינו אלא חשש דרבנן דס"ל דמקלקל פטור מ"מ לא רצה למול משום דבאחר ליכא תיקון גברא פטור, וכל שסבור היה שיש מוהלים אחרים לא רצה להכניס עצמו בספק איסור דרבנן ש"מ דס"ל לתה"ד גם אי מקלקל פטור דוחי' מצות יום השמיני מפני חשש דרבנן שמא יקלקל ועיי' היטיב:
היוצא לנו מתוך דברינו א) דאפילו ליכא מוהל אחר שכבר מל דוחים מצות מילה דיום השמיני לגמרי משום חשש שמא יקלקל ב) וכש"כ בדאיכא מוהל שמל והאב לא מל דנדחה מצות האב, וימול מוהל אחר שכבר מל פעם אחת ג) בתינוק שנולד מהול מוהל שלא מל עדיין תינוק כזה לא ימול בשבת בדאיכא אחר שכבר מל כזה, אבל לא דחינן משו"ה מזמנה של יום השמיני בדליכא אחר שכבר מל נולד מהול פ"א דליכא חשש כ"כ בזה שמא יקלקל ד) דאם איכא אחר דכבר מל פ"א נולד מהול והאב לא מל עדיין כזה ימול אחר ואל ימול האב לכתחלה בשבת דנדחה מצותו דאב משום חשש שמא יקלקל בכה"ג, דמצוה דאב שיש בו יותר מבשאר אנשים איננה דוחה שבת ואפילו לחששא דלא שכיח חיישינן ונדחה מצות האב ולפמ"ש הד"מ סי' רס"ו וחולק על הא"ז, דבמצוה דאב אפשר בשליחות כמו בכל המצות, והרי אפשר לאב שיעשה שליח במקומו ולא יפסיד מצוה דילי' דשלוחו כמותו, אמנם לדעת הש"ך סי' רפ"ה דליכא שליחות במצוה זה דאב צריכים אנו לדברינו ולכל מ"ש בזה:
חדא ועוד קאמינא אפילו נימא היכא דליכא אחר שמל כבר דלא נדחה מצות מילה בזמנה ביום השמיני מפני חשש דשמא יקלקל דאיסור דרבנן הוא, וכבר הרגיש תשוב' חו"י סי' קנ"ט על דברי המרדכי ועל סתירת הש"ע ממה שפסק דעוף הנדרס מותר לשוחטו ביו"ט ול"ח לרעותא, ונאמר משו"ה דלא נקטינן לחומרא במילה רק בדאיכא אחר, אבל לא לדחות לגמרי מצות מילה משום חשש דרבנן, מ"מ נ"ל דגם אם נימא הכי מ"מ אב שלא מל מעולם לא ימול היכא דאיכא מוהל אחר הגם שהאחר גם כן לא מל מעולם ימול אחר ולא האב, ואפרש שיחתי בהקדמת מילין טובא:
הנה הטור יו"ד סי' רס"ו בשם ר"א הלוי, דאם יש מוהל אחר לא ימול האב בשבת ולא מביא שום חולק עליו, והב"י מביא תה"ד סי' רס"ה דמלמד זכית על שלא נהגו כן ואין חוששים לשיטה זו, והנה יגע וטרח והפליא לעשות, וצדד צדדים להתירא להשען עליהם באומרו דשיטת הרא"ה דימול אחר ולא אב דס"ל כשיטת הרמב"ם, דמקלקל בחבורה פטור ומילה שאני דמתקן גברא וס"ל כרש"י דמתקן שעושה גברא שלם וזה דווקא באב אבל באחר ליכא תיקון זה שאינו מכוון לכך ולכן עדיף אחר מאב, ואנן לא נהיגין כן משני טעמים, אחד גם אי הלכה כר"י דמקלקל בחבורה פטור לשיטת תוס' שבת דף ק"ו דמצוה מחשבי' לי' מתקן דעושה מצוה א"כ מה לי אב מה לי אחר דג"כ למצוה קמכוון, ועוד הא לא ברירא דקיי"ל כר"י, דמתוס' שבת שם נרא' דס"ל הלכה כר"ש דמקלקל בחבורה חייב ובהג"א שבת מסופק הלכה כמאן וסומכים על ב' צדדי היתר דלמא הלכה כר"ש דמקלקל בחבורה חייב א"כ מה לי אב מה לי אחר, וגם אי הלכה כר"י דלמא כטעם תוס' דהתיקון משום מצוה הוא ומה לי אב מאחר, אלו דברי התה"ד מה מתקו לחיך לקיים מנהגן של ישראל שכתורה הוא:
והנה שיטת הרא"ה שבטור והסכים עמו הטור מדשתיק ל' וס"ל תרתי דהלכה כר"י והטעם דמילה דמתקן הוא תיקון גברא, והוציא התה"ד טעם זה מרש"י וכ"כ ברשב"א שעושה גברא שלם שיהי' ראוי' לתרומה ופסח, ומצאתי לו חבר לרא"ה, היינו מאן דס"ל דהלכה כר"י ומה"ט דעושה גברא שלם, והוא הרמב"ם דס"ל הלכה כר"י דמקלקל בחבורה פטור וס"ל נמי ע"כ דתיקון גברא הוא התיקון במילה, והוא מכח קושית ש"א סס"י נ"ב שהקשה לפי דהוכיח בראיות ברורות דמל בתוך שמנה לא קיים מצוה כלל למה במל של אחר השבת בשבת חייב הא מקלקל הוא ולא עשה מצוה, וכ' די"ל דמתניתין אתיא כר"ש דמקלקל בחבורה חייב, אבל הרמב"ם דפסק כר"י קשה, ולא מצא מענה ביישוב קושיתו רק ע"צ דוחק כיון שפטור אח"כ למוהלו מקרי תיקון, וכמה גדול הדוחק ורחוק מן השכל, אבל כשנאמר דס"ל לרמב"ם דמילה תיקון הוא משום שעושה גברא שלם שהוא מוכשר עי"כ לפסח ולתרומה, ופשיטא כיון שנימול הגם שהמל לא עשה מצוה שנימול קודם זמנו מ"מ תיקון גברא הוא שעשהו שלם בגופו וא"ש הרמב"ם, וזו ראי' ברורה דתיקון מילה תיקון גברא הוא, ויצא לנו ממילא דלרמב"ם אסור האב למול כשיש אחר וכשיטת הרא"ה וטור:
ועלה במחשבה לפני תחלה דיש ראי' למנהגינו ממ"ש הראב"ד שברא"ש יומא פיוה"כ דכתב דמותר לשחוט לחולה, במקום שיש לו נבילה דכבר נדחה שבת ע"י בישול והבערה, ועוד שא"א שלא יהיה קנון בסוף העולם, כוונתו בועוד שי"ל דבמלאכה זו דשוחט וחובל לא נדחה שבת לכן הוסיף שא"א שלא יהי' קטן א' שצריכים לחלל שבת ע"י חבורה שעושים במילה ונדחה שבת לגבי חובל והיא היא מלאכת השחיטה דחייב עליה משום חובל, ואי ס"ל כרא"ה וטור דבאחר ליכא תיקון במילה דאינו מכוין לתקן גברא, ומקלקל פטור ואי איכא אחר לא ימול האב אלא אחר, איך כתב שא"א שלא יהי' קטן אחד שצריכים לחלל שבת במילה די"ל בוודאי יש תינוק למול בשבת, אבל אפשר שלא מל האב אלא אחר (דבכל העולם כולו שנולדים תינוקות בכל יום כמעט א"א שלא יחול יום השמיני של אחד מהם בשבת אבל זה אפשר שיהי' בהנימול הרבה מוהלים חוץ מהאב) ובאחר ליכא חילול שבת כלל דמקלקל הוא, ועכצ"ל או דס"ל כר"ש דמקלקל בחבורה חייב או דס"ל דטעמא דר"י משו' תיקון מצוה וגם באחר איכא דחיית שבת ויפה כ' דא"א בכל העולם שלא יהי' שבת נדחה אצל תינוק אחד:
ואחר התבוננת כמעט רגע, ראיתי כי ראי' זו דחוי' היא דהא כל אומנא דלא מייץ סכנתא הוא ומחללין עליה השבת, ויש בו משום חובל נ"נ או מפרק ומותר מפני הסכנה, ויש בה תיקון גמור וכבר נדחה שבת לחולה שיש בו סכנה והיא מלאכה כמלאכת שחיטה, והרא"ה וטור דס"ל דימול אחר הגם שסוף כ"ס יהי' דחיית שבת במציצה דמתקן גמור הוא לכ"ע מ"מ דחי' זו מפני פקוח נפש דדוחה שבת, אבל מצות מילה עצמו דדוחה שבת היינו בדאי אפשר בלא"ה וכיון שיש לקיימה בלא דחיית שבת אין המצוה דוחה שבת והבן:
והנה מ"ש תה"ד דיש שני צדדים להתיר או דנקטינן כר"ש דמ"ב חייב או משום דלמא טעמי' דר' יודא משום תיקון מצוה בכ"ז לא נתיישב דעתי כיון דרא"ה וטור ס"ל כר"י ומשום תיקון גברא, ולפמ"ש גם הרמב"ם הכי ס"ל ע"כ מנ"ל להקל נגד הרא"ה וטור, והמחבר נקט להלכה בשו"ע להקל, ואחר הטורח כל הצורך מצאתי פנים מסבירות להלכה זו מסוגי' ש"ס היינו דא"א לאחוז החבל בתרי ראשים למנקט להלכתא כר"י דחובל בחבורה פטור ולמנקט טעמי' דר"י דמילה תיקון הוא משום תיקון גברא אם לא ע"צ הדוחק, והוא מסוגית ש"ס שבת דף קל"ו דמקשה לרשב"ג ממהל היכי מהלינן, וחידש לן רב אדא בר אהבה דמהלינן ממ"נ אי חי הוא שפיר קא מהיל ואי לא מחתך בבשר הוא, ושוב אמר הא דראב"א תנאי הוא אם נפל כמת יחשב, וקושי' מעיקרא ליתא דמוהלים ממ"נ דאם לאו ב"ק הוא לאו מתקן הוא ורשב"ג כר"י ס"ל דלולי דמילה תיקון הוא היה פטור משום דמקלקל בחבורה פטור, וכבר ראיתי קושי' זו בחי' לאבא מאוה"ג זצ"ל, וכדומה לי שהיא קושי' העולם, ואני מוסיף והולך גם אי ס"ל כר"ש לק"מ לפמ"ש תוס' דף ק"ו דגם לר"ש אי לא היה תיקון קצת היה פטור אלא דס"ל דהמצוה הוי תיקון קצת ולר"י המילה תיקון גמור הוא עיי"ש, ובין לר"י ובין לר"ש לק"מ ממה"ל היכי מהלינן וצ"ע:
והנלפענ"ד לשיטת תוס' דעשיית מצוה הוא התיקון לא קשה קושית העולם דשפיר מקשה הש"ס כיון דחייב למוהלו מספק שמא בר קיימא הוא ואפילו בספק בן ז' או בן ח' וכש"כ בסתם וולדות גם אי קמי' שמיא גליא דלאו ב"ק הוא מ"מ אם לפניו גלוי לפנינו מי גלוי וצריכים למוהלו מספק דבר זה בעצמו תיקון הוא ומה לי אם מחויב לעשות המצוה מספק או בוודאי סכ"ס מצוה המוטלת אקרקפתי' הוא עושה ומתקן הוא, כנ"ל פשוט וברור (ואינני מבין דלאו עשיית המצוה גרידא תיקון הוא אלא דאם מקיים בילד הזה מצוה הוה מתקן הילד ע"י מעשה המצוה שמקיים בו שמצוה זו מחשיב לחיתוך זה בגוף התינוק לתקון התינוק ואי לאו בר קיימא הוא לא עשה מצוה בגוף הילד כלל ולא תיקון בחיתוך בילד זה מאומה רק הוא עושה מצוה שטרח ומקבל שכר) אלא תינח לשיטת תוס' אבל לשיטת רש"י ורשב"א דמשום דעושהו גברא שלם זהו התיקון, ולהך צד שאינו ב"ק פשיטא דלאו מתקן הוא שיהי' גברא שלם לאכול בפסח ותרומה (ויש לומר דע"י תיקון זה שנימול התינוק נעשה גברא שלם שלא יהא אביו מעוכב מלאכול בפסחו וצ"ל דמקשה ממעשים בכל יום דמהלינן ובשבת סמך לפסח מי יימר דהיו מוהלים אותו) כשיגדל כיון דאינו בר קיימא ואיכא ממ"נ דאם לאו ב"ק מקלקל הוא ולק"מ קושי' ש"ס, וצ"ל לשיטה זו דמקשה הגמרא ממהל היכי מהלינן להלכתא דקיי"ל כרשב"ג דהוה ספק נפל כדאמר שמואל הלכה כרשב"ג והלכתא נמי כר"ש דמקלקל בחבורה חייב ממהל היכי מהלינן, הגם דלר"ש ג"כ בעי תיקון קצת דלא להוי משאצ"ל, גם אי נקטינן גם בזה כר"ש דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור ובעי תיקון קצת מ"מ מקשה שפיר די"ל הגם דרש"י ס"ל דתיקון מצוה לאו תיקון הוא, אלא תיקון גברא זה דווקא לר"י, דבעי תיקון גמור לכן תיקון מצוה לאו תיקון גמור הוא לר"י, אבל לר"ש דלא בעי רק תיקון קצת כדי שתהא צריכה לגופה מודה רש"י ורשב"א דתיקון מצוה תיקון קצת הוא, וא"ש קושי' ש"ס ממהל היכי מהלינן (כיון דחייב לימול מצד ספק מצוה הוה תיקון מצוה והוא תיקון קצת ולא הוה משאצל"ג):
ומצאנו מקום יישוב בדברינו לשיטת י"א שברשב"א דמפרשי התנאי קאי על רשב"ג דאי על ראב"א איך אמר כ"ע מת הוא, הא ס"ל לרשב"א בטריפה, וע"כ כתנאי על רשב"ג קאמר, והקשה רשב"א איך אפשר דאמר כ"ע כרשב"ג ס"ל וכיון דכטריפה הוא ליכא ממ"נ דר"א וקשה לדדהו ממהל היכי מהלינן עיין בו, ולמ"ש א"ש די"ל דס"ל דמקלקל בחבורה פטור ול"ק ממהל היכי מהלינן, וקושי' ש"ס ותי' ר"א קאי להלכתא דקיי"ל כרשב"ג וכר"ש וא"ש:
היוצא לנו מדברינו דמוכח או דהלכתא כר"ש, או דטעמא דר"י משום תיקון מצוה, אבל לומר דהלכה כר"י ומשום תיקון גברא שעושהו שלם א"א, ולפמ"ש לעיל והוכרחנו דרמב"ם ע"כ ס"ל משום תיקון גברא (וברמב"ם פרק ב' מהלכות שגגות הלכה ט' מבואר להדיא דאית ביה משום תיקון גברא וחייב וז"ל שם נמצא חובל בשבת ולא עשה מצוה כשלא גמר המילה בשבת עד הלילה וחייב חטאת יעוין שם) מדס"ל מל של אחה"ש בשבת דחייב, ופסק כר"י וקשה עליו כהנ"ל, וי"ל דרמב"ם תרתי אית לי' משום תיקון גברא ומשום תיקון מצוה ובמל של אחה"ש בשבת חייב משום מתקן גברא, ובמל ספק בן קיימא לולי ממ"נ דמחתך בבשר הוא היה חייב משום תיקון מצוה וא"ש הרמב"ם, אבל הרא"ה וטור דס"ל כר"י ומשום תיקון גברא לחוד א"א, אם לא ע"פ דוחק דרצה ליישב דרשב"ג לכ"ע אפילו כר"ש ודלא כהלכתא:
ויש אתנו מקום יישוב שיטה זו של הרא"ה בדרך מרווח, והיא בהקדם חקירה אחת וגדולה היא שראיתי בחידושי של רבינו משה אבא מאוה"ג זצ"ל והיא כתובה בחידושיו שבת דף ק"ו, וז"ל הטהור, ויש לי לחקור לפי המבואר לקמן פראד"מ דמציצה מלאכה דאורייתא היא דדם מחבר חבר א"כ ממהל היכי מהלינן בצפרא דשבתא, ומחללין יום שבתא במציצה, נמתין עד סמוך לחשיכה, ותהא המילה בסוף היום, והמציצה בלילה, או אפילו בין השמשות, ועכ"פ ביום לא נחלל שבת, וכי משום זריזין מקדימים נחלל שבת, וי"ל אה"נ משום זריזים מקדימים מחללים במציצה כיון שכבר נתנה שבה לדחות בחבורה ע"י מילה חיתוך ופריעה, שוב לא איכפת לן בהוספת חבורה ע"י מציצה כדי להקדים המצוה, וכעין זה מבואר במנחות פ' ר' ישמעאל, גבי אברים ופדרים משום דכבר דחתה שחיטה את השבת עיי"ש, מכש"כ הכא דהכל מלאכה אחת עשיית חבורה ודחי' אחת היא, וגם אפשר שיחתוך ויפרע וימציץ בלי סילוק ידיו כלל והכל מלאכה אחת יחשב, כנלפע"ד, ע"כ דברי קדשו ככתבו וכלשונו הטהור וש"י, היוצא לנו מדברי קדשו כי לולי שכבר נדחה שבת ע"י חיתוך ופריעה לא היה רשאי למול עד קרוב ללילה, או ספק חשיכה כדי שלא לחלל שבת ע"י מציצה כיון שאפשר בלא חילול שבת זה, וי"ל לפ"ז דקושי' ש"ס ממהל היכי מהלינן לכ"ע קאי הגם דמשום חיתוך ופריעה איכא ממ"נ דאם לאו ב"ק הוא מקלקל הוא איך מוהלים ומוצצים (הגם דנקט רק מימהל משמע מגוף המילה דהיינו החיתוך מקשה יש לפרש הכי בשלמא אי וודאי מצוה הוא יכול למול הגם שיודחה אח"כ שבה מ"מ אין לך למצוה אלא שעתה כסברת הרמב"ן אבל בספק מצוה לעשות מעשה שיודחה אח"כ וודאי שבת לא וא"כ היכי מהלינן מעיקרא בבקר ויודחה השבת במציצה אח"כ) כמו שזריזי' מקדימי' בכל מצוה דעלמא דכבר דחתה המילה את השבת, אבל כאן להך צד דלאו בר קיימא הוא לא דחתה מילה את השבת דהרי מקלקל הוא ואיך מוצצים ביום דוודאי תיקון הוא דכל דלא מייץ סכנתא היא ועד דלא ידע מתירוץ רב אדא בר אהבה דנפל כמת בוודאי מצוה ותיקון הוא להצילו ועכ"פ תיקון הוא שאינו מת מחמת מילה, ומתרץ ר"א מוהלים ממ"נ אי לאו ב"ק הוא מחתך בבשר בעלמא וליכא משום חבורה וא"כ מציצה לא הוי תיקון כלל דמוצץ בבשר המת הוא:
ויש להביא ראי' בשיטת הרא"ה דקיי"ל כר"י ומשו' מתקן גברא, דכבר הרגישו המפרשים לשיטת תוס' נדה דהא דרשב"ג רק חומרא דרבנן הוא דרוב ב"ק נינהו איך מקשה ש"ס ממהל היכי מהלינן, הא אינו אלא חשש דרבנן, ונדחקו דקושי' הש"ס משו' חומרא דשבת היה לנו לדחות המילה ודוחק, ולפמ"ש דקושי' ש"ס איך מוצצים בשבת א"ש דהא המילה עצמה א"צ להדחות דהרי איכא ממ"נ דמקלקל הוא, ול"ק רק על דמוצצים ביום כמו בידוע דכלו לו חדשיו הא המציצה אפשר בחול, ושפיר הקשה כיון דמדרבנן מיהת חוששים למיעוטא משום הא דזריזים מקדימים היכא דלא נדחה שבת ע"י חיתוך ופריעה היה לנו לחוש לחשש דרבנן ולימול סמוך לחשיכה:
וכי כן מוכח דהלכתא כר"י דמקלקל בחבורה פטור ומשום מתקן גברא, דלר"ש דמחייב במקלקל בחבורה או לר"י אם התיקון משום מצוה הרי נתחלל ונדחה שבת וכבר דחתה מילה את השבת ומשום חשש דרבנן לא דחינן המילה, וכיון דכבר נדחה שבת מוצצים ג"כ משום זריזים מקדימים וע"כ דהלכתא כר"י ומשום תיקון גברא ולצד שאינו ב"ק לא נתחלל שבת ושפיר מקשה עיין והבן:
ומצינו בדברינו יישוב המיישב דעת הרמב"ם דתולש מן המת חייב ועיי' מג"א סי' תקכ"ו שהראה מקום מסוגי' דשבת קל"ו דבמת ליכא משום תולש דאל"ה ליכא ממ"נ דראב"א ונדחק בשיטת הרמב"ם ועיין מחצית השקל שם והארכתי במק"א, וכעת יאמר ע"פ האמור, דקושית ש"ס משו' מציצה, כיון שלא ניתן שבת לדחות אצל מילה, א"ש דמתרץ ראב"א ממ"נ אי לאו ב"ק ליכא משום חבורה דמציצה ומשום תולש איכא ממ"נ דמקלקל הוא וא"ש נכון, והא"ש דל"צ לומר דרמב"ם תרי טעמא אית לי' משו' תיקון מצוה ג"כ כמובן למעיין:
ומיושב ג"כ שיטת י"א שברשב"א די"ל דקאמר כ"ע כרשב"ג ול"ק ממהל היכי מהלינן, דס"ל כר"ש וכבר דחתה המילה את השבת, ניהי דמשום תולש ליכא דמקלקל בתלישה פטור, אבל משום חובל דמקלקל חייב איכא לכל צד אפילו לאו ב"ק הוא דלדדהו כחי הוא, וכיון שדחתה מילה את השבת מוצצים ג"כ משום זריזים מקדימים ועיי', ויש להאריך עוד בזה עד"פ מקושי' ש"ס מברייתא ספק ב"ז וכו':
אלא דיש כאן דבר המתמיה לשיטת הרא"ה והטור ולמ"ש דכן שיטת הרמב"ם דאחר שמל ליכא תיקון ולדברי אאמ"ו זצ"ל דהיתר מציצה ביום משום שכבר ניתן שבת לדחות וא"כ אחר שמל יהי' צריך למול בשבת סמוך ללילה, דהא לא נדחה שבת מפני המילה דמקלקל הוא במילה ומתקן במציצה, והי' לרא"ה ולטור להשמיענו חדוש דין חדש מחודש כזה וכולי האי צריך להודיענו ולא לשתמיט שום אדם שיאמר דבר והאומרו אינו אלא כמתמיה וצע"ג:
וע"כ לנו לומר דאין למצוה אלא שעתה וזריזין מקדימין למצוה, הגם שעי"ז יהי' צריך לחלל שבת במציצה משום סכנתא בזה לא איכפת לן כעין שסבירא ליה לרמב"ן באשתפיך חמימא הצריכים לאחר המילה דמותר למולו בשבת דלא איכפת לן במה שיהיה אח"כ דאז יהיה מותר משום סכנתא ובהיתר עושה הגם שיש לחלק דשם לא נדחיא המצוה של יום השמיני משו"ה אבל כאן הרי יוכל לקיימה סמוך לחשיכה ולא יבא לידי חילול השבת כלל ס"ל להרא"ה וטור דגם משום זריזין מקדימין אין לעכב המצוה משום מה שיהי' אח"כ כצ"ל אמנם כן הרמב"ם והרי"ף ורוב ראשונים דס"ל אפילו באשתפיך חמימא דדוחים מצות מילה בזמנה לגמרי משום שיהי' צריך לחלל שבת אח"כ אפילו כבר דחתה מילה את השבת כש"כ משום זריזין מקדימי' דאין לדחות את השבת ע"י מציצה משום סכנתא כיון דרמב"ם ס"ל כרז"ה ורשב"א כמ"ש הב"י יו"ד סי' רס"ו א"א לשיטתו לפרש הסוגיא משום מציצה ע"כ דס"ל דקיי"ל כר"י ומשום מתקן מצוה ג"כ איכא ותרתי טעמי של תוס' ושל רש"י אית לי' וכיון דשיטת רוב ראשונים באשתפיך חמימא דאין מוהלי' הגם דניתן שבת לדחות במילה זו כש"כ וקו"ח דאין לדחות את השבת ע"י מציצה משום זריזים מקדימים היכא דלא ניתן שבת לדחות לגבי' ולא לשתמט שום אדם שיאמר שצריך למוהלו סמוך לחשיכה ש"מ דל"ל כרא"ה וטור אלא או דקיי"ל כר"ש דמקלקל בחבורה חייב או כר"י משום תיקון מצוה וגם לפמ"ש לרמב"ם דאיכא תיקון גברא ג"כ וגם אחר שמל איכא חילול שבת ע"י מילה מוצצין ג"כ ביום ומינה דאפילו איכא אחר מותר האב למול בשבת דסוף כ"ס נדחה שבת מה לי תיקון אחד משום מצוה ומה לי עוד תיקון שיש באב משום תיקון גברא סוף כ"ס לענין חילול שבת מלאכה אחת היא מה לי אב מה לי אחר ומנהגן של ישראל תורה היא והושבנו וישבנו על מכונה בעזרת שוכן מעונה:
ואחרי הוצעת דברינו נשובה נא אל המקום אשר יצאנו משם דמה שאין חשים לשיט' הרא"ה וטור הוא משני דרכים או משום שמא הלכה כר"ש דמקלקל בחבורה חייב מה לי אב או אחר או גם אם הלכה כר"י שמא משום תיקון מצוה הוא מה לי אב או אחר אבל משום ספק שמא הטעם לר"י משום תיקון מצוה בודאי לא היינו סומכים להתיר נגד הרא"ה וטור וכי כן היכא דאם לא מל מעולם ואיכא אחר דגם הוא לא מל גם אם נימא דלא דחינן המצוה דיום השמיני משום חשש דשמא יקלקל והיינו דסמכינן על שיטת הרמב"ם דמקלקל בחבורה פטור ותיקון דמילה ליכא לב' טעמים דלא תיקון גברא ולא עשה מצוה וכיון דמשו"ה מתירין לו למול משום דמקלקל בחבורה פטור אסור לו למול כל שיש אחר דאם לא יקלקל לגבי דידיה תיקון הוא ומחלל שבת במקום שאפשר לקיים שניהם לעשות ע"י אחר מה תאמר שמא הלכה כר"ש מה לי הוא או אחר אם הלכה כר"ש אסור למול כל עיקר מי שלא מל שמא יקלקל ויעשה איסור ולכן אב שלא מל לא ימול בשבת כדאיכא אחר הגם שגם אחר לא מל מעולם כנלפע"ד והוא נכון לדינא:
ופה תהי' שביתת קולמס כעת, הכ"ד אוה"נ חותם בברכה מרובה משולשת בתורה:
הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: