כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה קיג
החיים ושלום לכבוד הרב המופלג חריף ובקי המאוה"ג בעל פיפיות כש"ת מו"ה חיים נתן דעמבציר ני' יושב בשבת תחכמוני בק"ק קראקא יע"א:
שבוע זו בא לידי מגלה עפה מע"י אצבעותיו דפר"מ ני' עם מודעה רבה מהגאון מבריסק דליטא והמסכימים עמו מוסדי הדור קדושי עליון נ"ע זצ"ל ע"ד הנודר לנשמת ר"מ בעל הנס גזרו אומר אחת דתו שלא ישתנה לשום צדקה רק לתושבי ארץ הצבי, ולא דבר חדש הוא כי גזרה ישנה היא שגזרו גאוני קדמאי רבותינו נוחי נפש אשר כל בית ישראל נשען עליהם הב"י ומהר"ם אלשיך זצ"ל, וגאוני בתראי לא באו אלא לעורר הישנות, ועכשיו קם ונתעודד פר"מ ני' להביא בדפוס כל זה, ומקבץ לנקבצים חתומים מגדולי זמנינו השם יחיים להיות מסכימים על כל הנעשה, ודרשני פר"מ ני' להיות מן המנוים לבוא על החתום, תמה אני מאוד אם דברי רבותינו הקדושים צריכים חיזוק, ומי יבוא אחרי מלכי רבנן את אשר כבר עשהו ומי יפצה פה ולשון נגד אסורם, ומי יעמוד להתיר מה שאסרו, ואין צורך רק להדפיס ולחלק ביעקוב ולהפיץ בישראל למען ישמעו וידעו תקנת קדמונינו זצ"ל וכה יהי' וכה יקום:
והנה פר"מ ני' שלח אלי מכתבי גאוני זמנינו, ולא הניח לי זמן לשום עין על דבריהם כי דחק מאוד השעה להשיב מהר בלי עיכוב כלל, ולכן לא באתי על העין רק עברתי במרוצה בין בתרי דבריהם, והנ"ל לפום רהיטא בנודר מפורש להדליק נר ושמן לר"מ בע"נ מסתברא כי גם על זה עמדו וגזרו הקדמונים ז"ל כי אי לא הא לא קיימא הא, כי מהנראה שראו שרבים המתאוים לזכות לנדור לתועלת נשמת ר"מ בע"נ והי' להם בזה אמונת אומן, וכיון שהיה התחלת תיקון ענין זה להספקת תושבי ארץ הקדושה, וראו בדורם שהיו רבים נודרים לר"מ בע"נ אבל לא נתנו לעניי א"י מצאו הכרח לגזור ולאסור איסור שלא יותן רק לעניי' א"י, ואם רק על הנודר סתם (ולא פירש בנדרו לאיזה דבר ואיזה ענין מצוה יעשה במעותיו) אסרו עדיין כל הרוצה לזכות בזה יפרש נדרו שנודר לנשמתו רמב"ן כדי להדליק נר ושמן או לתת לקרוביו ומכיריו העניים ומה הועילו חכמים בתקנתם ולכן מסתבר שגם במפרש נדרו (באחד משני אופנים) אסרו, או שאסרו שלא להדליק נר ושמן וכדומה לר"מ בע"נ, או שאסרו על הגבאים ושמשים דבהכ"נ לקבל עבור ר"מ בע"נ (בעד שאר דבר מצוה) רק עבור עניי א"י, והנה אם הטילו האיסור על הנותנים א"כ הנודר לנשמת ר"מ בע"נ להדליק נר וכדומה מי שנודר כך הוא כנודר לעשות איסור אשר משפטו חרוץ בש"ע יו"ד סי' רט"ו ותליא בשיטות הרמב"ן ורמב"ם אי צריך התרה או לא, וגם לפי שיטת הרשב"א שבסוף הסי' שם א"צ התרה דהא נדרו לעבור בקום ועשה עיי"ש, והנה כיון שעל כרחך אי אפשר לו לקיים מה שנדר להדליק לנשמת ר"מ בע"נ (וכדומה) א"כ י"ל שאין צריך התרה כלל או בע"כ שיתיר לו נדרו ואז גם לבהכ"נ שנדר לא יהי' וגם לא לעניי א"י דמה להם ולו שלא נדר רק להדליק נר לבהכ"נ לזכות נשמת ר"מ בע"נ ועיקר נדרו הוא הדלקת הנרות ויהי' לזכות נשמתו וכיון שא"א לו לקיים נדרו באופן שנדר או ע"י התרה או בלא התרה עכ"פ לעניי א"י לא נדר כלום ולצד השני שכך אסרו על הגבאים שלא לקבל אפילו ממי שנודר בפירוש נ"ל לפום רהיטא דא"צ התרה כיון שאין מקבלים ממנו מה לו לעשות ואנוס הוא והוי כנודר לחבירו והוא אינו רוצה לקבל (אך אם יודע כבר בשעת הנדר שאסור לקבל ממנו יש לדמותו לנדר שוא דאיכא איסורו להוציא מפיו כדאיתא בפי' הרא"ש נדרים דף ד' ע"ב בד"ה מי שבקיה ליה) ועיין ב"י וש"ע סי' רל"ו, ולא דמי להא דכתב המרדכי ומובא בב"י וש"ע או"ח סי' קנ"ג במ' שנודר מקום לבנות ביהכ"נ עליו והכומרים מעכבים שאינו יכול לחזור בו שאני התם שיש תקוה אולי בימים הבאים יתרצו הכומרים כמ"ש המרדכי בפירוש זה טעמו ועיין טו"ז שם, אבל בנידון זה שהאיסור לעולם קיים שלא לקבל ממנו אנוס הוא ואין לו עליו עבירה כנ"ל, והרווחנו טובא שכל מי שרוצה להיות לו זכות מר"מ בע"נ ע"כ צריך לנדור לעניי א"י ויש לעיין מה הוא העיקר הנדר אם מנדר לר"מ בע"נ וממעותיו מדליק נירות או מנדר להדליק וזכות הדלקה זו יהיה לנשמת רמב"ן ולדעתי עיקר הנדר הדלקת הנרות, ויהי' (זכות) לנשמת ר"מ ב"ע טפל לו שיהיה זכות צדקה זו לו, ודלא כמו שנראה מדברי הגאון המפורסם מהר"ש קלוגר, והגאון מהר"ם, ויש לי אריכות דברים ולהיות כי פר"מ ני' דחק השעה מאוד ולכן אקצר:
ולמען ציון לא נחשה ולא נשקוט מלפקח על ענינם כי אני הגבר ראה עני עמי עם ד' אלה היושבים על התורה והעבודה במקום קדוש מקדשים עצמם לומדים תורה לשמה מתוך הלחץ והדחק, בלתי אל המתנדבים בעם ד' עיניהם, ועתה הרחיב ד' לנו ורשות נתנה מאת המלך החסיד ושריו יר"ה לשלוח להם איש איש כברכתו אשר בירך ד' אותו, מצוה רבה להשגיח עליהם בכל מה דאפשר ולהחיות נפשות רבות, והי' מעשה הצדקה שלום ונזכה לראות בבנין ציון וירושלים, הכ"ד טרוד מאוד בחפזון רב דורש שלומו ידידו מוקירו פה פ"ב יום ג' טוב טבת תרי"ב לפ"ק:
הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: