כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה קטו
שמחה וצהלה, וכ"ט סלה, לאיש מעולה, במיני מעלה, ה"ה בני חביב נפשי הרבני המופלג בתורה, ויראת ה' טהורה, הוותיק מלא עתיק, מורג חרוץ מעולפת ספירים, הקצין כש"ת מה"ו משה סופר ני':
רינה וגילה, וששון זו מילה, כמאמר חז"ל במסכ' מגילה, היה לנו מכתבך היקר, נתמלא בתינו אורה, כאשר ראינו, מתוכו כי זכית להכניס ביום עש"ק העבר את הילד היולד לך, לבריתו של אברהם אע"ה, וקיימת בו בעצמך מצות מילה, וקראת שמו שלמה על שם מר דודי הרב הגאון האמיתי הצדיק כקש"ת מה"ו שלמה איגר זצ"ל אב"ד דק"ק פוזנא יע"א, שלמה שמו ושלימה יהי' משנתו אורך ימים בימינו, עושר וכבוד בשמאלו, וכן תראה אתה בני, וזוגתך הצנועה המחכמת א"ח מרת רבקה תי' שובע שמחות תורה וגדולה בכל צאצאיכם חיים וברכה למשמרת שלום אמן:
והנה שלחת לנו מיני מתיקה מסעודת הברית טוב לי תורת פיך מתוקים לנו מדבש ונופת צופים וגם אנחנו ביום טובה היינו בטוב לב עם בנינו וב"ב השתולים כשתילי זתים סביב לשולחנינו ה' יחיים, והנני שולח לך חטיבה מול חטיבה, מילין אשר העליתי על שולחן מלכי רבנים בסעודת הברית של בן זקונים ובר חכים הוא לי הבחור המופלג השנון כ' שלמה שי' בשנת תרי"ג למצות סעודת הברית, והוא יישוב על הרי"ף שבת פראד"מ דפסק להך ברייתא דספק אין מחללין עליו השבת וזה דלא כר"א דאמר מוהלים אותו ממ"נ וש"ס מתרץ הברייתא אליבא דר"א לענין מכשירי' ואנן הא לא קיי"ל כר"א ויש לנו כמה יישובים על זה, וע"ד פלפלא טבא אמרתי מאז, דיש לעיי' לפי דקיי"ל דכל חובל חייב משום נטילת נשמה וגם משום מפרק עיי' תוס' כתובות ה' ע"ב ד"ה והוא תולדה דדש דחייב נמי במפרק מת כמבואר שבת ע"ה וכש"כ בבן חי רק שאינו ב"ק, וקשה עדיין ממהל היכי מהלינן דלא מהני ממ"נ דר"א רק לענין איסור נטילת נשמה וצל"ע:
ומצאתי פתר לקושיא זו, דהא במפרק אינו חייב, רק במפרק דם כשיעור דישה, והוא כגרוגרת, ובמילה ליכא שיעור דם כ"כ וליכא רק חצי שיעור דס"ל לרש"י שבת דף ע"ד ע"ב לר"י דסבר דחצי שיעור אסור מה"ת כן במלאכת שבת, ומינה לר"ל דח"ש מותר מה"ת בכל מקום ה"ה באיסורי שבת ועיי' מל"מ פי"ח מהלכות שבת, וי"ל דר"א ס"ל כר"ל ח"ש מותר מן התורה, ואין בו רק אסור דרבנן משום ספיקא דרבנן לא נדחה ס' מצות מילה, ול"ק לי' רק משום איסור נטילת נשמה דאין בו שיעור דכל שמפרק דם חייב משו' נט"נ אפילו בכל שהוא דם, ומתרץ שפיר מוהלים אותו ממ"נ ומקשה ש"ס לר"א מברייתא הא ספק ב"ז מוהלים ממ"נ ומשום מפרק ליכא דהא לית ביה שיעור, והא"ש להלכתא דקיי"ל דח"ש אסור מה"ת ספק ב"ז אין מוהלין בשבת משו' איסור דח"ש דמפרק וא"ש הרי"ף:
ורמב"ם דכתב בפ"א מהלכות מילה, דספק בן שבעה ספק בן שמונה מוהלים אותו ממ"נ לשיטתו אזל דכתוב בסוף קהלת יעקב דרמב"ם חולק על רש"י שבת והג"א ר"פ המוציא יין וס"ל דח"ש במלאכת שבת מותר מה"ת מדכתב הרמב"ם בפרק י"ח מהלכות שבת הלכה כ"ג המוציא ח"ש פטור, וכן העושה מלאכה מכל המלאכות וכו' ח"ש פטור ובפ"א מהלכו' שבת כ' בכ"מ שכותב שהעושה דבר זה פטור הוא פטור מן כרת, אבל אסור לעשות דבר זה בשבת ואיסורו מד"ס והיא הרחקה מן המלאכה עכ"ל, וא"כ מסתימות דבריו פכ"א דכתב דעושה ח"ש פטור, היינו פטור ומותר מן התורה, ואינו אסור רק מדרבנן עיי"ש שהאריך בכ"ז, ועיי' ח"ץ סי פ"ו, והא"ש דרמב"ם לשיטתו ס"ל להלכתא ספק ב"ז וכו' מותר למוהלו ממ"נ ועיין:
אלא דצ"ע טובא על הרמב"ם דידוע שיטתו דליכא משום נטילת נשמה רק בשוחט וחונק, אבל חבלה בעלמא ליכא משו' נ"נ אלא משום מפרק תולדה דדש וליכא רק משום מפרק, א"כ במילה ליכא איסור דאורייתא כלל דהא אינו מפרק רק ח"ש וקרא ל"ל להתיר מילה בשבת ומל של אחר השבת בשבת למה חייב וצע"ג, וראיתי אחרי רואי שכבר ישב על מדוכה זו גאון ישראל וקדושו מהרמ"ם בנעטה זצ"ל במלאכת מפרק ושוחט, וכ' כיון דצריך לדם מילה, למצוה כמ"ש הר"ן דמש"ה ירוק לא ימול א"כ המצוה אחשבי' לי' כשיעור ומחייב עלה, וצ"ל הא דאמר ר"א מוהלי' אותו ממ"נ, אי נפל מחתך בבשר בעלמא הוא, היינו דאי נפל הוא וליכא מצוה לא אחשבי' לדמו וליכא רק ח"ש דם דליכא כרת, וגם איסור תורה ליכא ביה לרמב"ם, אלא דהלשון מחתך בבשר וכו' דוחק דמשמע דליכא משו' נ"נ ולרמב"ם בלא"ה ליכא משו' נ"נ גם בבן קיימא רק משום מפרק, וצריך לפרש מחתך בבשר בעלמא הוא וליכא מצוה והיכא דליכא מצוה לא אחשבי' והוה רק ח"ש ומותר, וכן צריך לפרש לשון וכוונת הרמב"ם פ"א מהלכ' מילה, ודוחק:
ומלבד שדוחק לפרש כן, הא דאמר ר"א מחתך בבשר כמ"ש, גם לא א"ש מה דאמר אביי דהא דרב אדא אם נפל כמת או כחי תנאי היא, ולפמ"ש אליבא דרמב"ם לא צ"ל לר"א דנפל כמת הוא דגם אם כחי הוא ליכא משום נ"נ וקושי' ש"ס ממהל היכי וכ ומה שתירץ ר"א מוהלי' אותו ממנ"פ הכל משום חובל דמפרק הוא, ולא נשמע מרב אדא כלל דנפל כמת יחשב, ואיך אמר כתנאי, וצלע"ג:
ומידי כתבי דברים הניתנים למעלה, בכתובים אצלי עם הוספת דברים משל עתה, עלה במחשבה לפני עוד מקום יישוב לשיטת הרי"ף ע"פ שהעיר המג"א סי' תקכ"ו ס"ק י"א לשיטת הרמב"ם ויש"ש, דבתולש מן המת חייב משום תולש, דקשה מש"ס שבת דמתרץ ר"א דבנפל איכא ממ"נ והא איכא עדיין משום תולש ומזה הוכיח דבמת ליכא משום תולש רק כשצריך לדבר שתולש דאחשבי' עיי' במחצית השקל שמביא דברי המג"א כן, והנה דברי המג"א רחוקים, ומה שמביא מחצית השקל מתיקון כלי דתליא במחשבתו כל מבין יבין שאין הדמיון עולה יפה, ועכ"פ היש"ש ס"ל בשיטת הרמב"ם אפי' א"צ לדבר הנתלש חייב בתולש מן המת וקשה דלא הועיל ר"א בממ"נ כלום וצ"ע:
ונ"ל די"ל דר"א מתרץ ממ"נ ומשום תולש י"ל רשב"ג כר"ש ס"ל דל"ל דמשו' מצות מילה מחשב כמתקן אלא משום דמקלקל בחבורה חייב כמבואר כל זה דף ק"ו ע"א, כי כן משום תולש פטור דמקלקל הוא, וי"ל עוד דע"כ קושית ש"ס ממהל היכי מהלינן ע"כ לר"ש הוא דאי לר"י לק"מ דהא לולי תקוני דמצוה היה מקלקל ופטור, אלא דתיקון מצוה הוא כדלעיל שם וא"כ ספק שמא נפל להך צד מקלקל הוא ופטור וע"כ דקושית ש"ס לר"ש ומתרץ ר"א שפיר לר"ש א איכא ממ"נ אי לאו קיימא הוא מחתך בבשר הוא, דמשום תולש מקלקל הוא, ולר"י דמצוה מחשב לי' מתקן איכא ממנ"פ אחריתא אי לאו בר קיימא הוא ליכא מצוה כלל, וא"ש:
אלא דבאמת נ"ל דגם בספק ב"ז סב"ח וכש"כ בסתם דאיכא רובא דרוב ב"ק המה דחיוב עליו למוהלו וחיובא אקרקפתא רמי' מתקן הוא, הגם דקמי שמיא גליא דלאו ב"ק הוא, מ"מ הוא מחויב לעשות שלו למוהלו מספק ורובא ממילא גם אם אינו ב"ק תיקון הוא, והיינו לשיטת תוס' לעיל לר"י דשום תיקון מצוה הוא, אבל לפי דמשמע מרש"י ורשב"א משום דעושה אותו גברא שלם, ועיי' הה"ד סי' רס"ה שכתב דרש"י ס"ל משום תיקון שיהי' גברא שלם, א"כ בספק שמא אינו ב"ק להך צד ליכא בהא תיקון כמובן ובמק"א הארכתי בזה לדינא, ולשיטת תוס' קוש' ש"ס ממהל היכי מהלינן בין לר"י בין לר"ש, ור"א מתרץ מהלינן ממ"נ די"ל רשב"ג ס"ל כר"ש:
אלא דקשה לפ"ז לר"י באמת אסור למהול, מאי מקשה מברייתא דספק ב"ז וכו' נמהלי' ממ"נ דלמא ברייתא כר"י אתיא ואין מוהלין משום תולש ומתקן הוא משו' ספק, וגם אי הלכה כר"ש הא מתרץ הברייתא בלאו"ה דלא כהלכתא כר"א היה יכול למוקמי כר"י, וי"ל כיון דמפרש לעיל, ברייתא דערלתו וודאי ולא ספק דנצרכה בספק ב"ז כי האי ברייתא, ובברייתא זו דדרשינן ולא ספק דוחה קתני אח"כ פלוגתא דר"י לענין אנדרוגינוס, ורישא לאו ר"י הוא, לכן מתרץ טפי דמתניתי' כר"א דמכשיר' כן נ"ל:
והא"ש שפסק הרי"ף להך ברייתא דספק ב"ז וכו' אין מוהלין כיון דקיי"ל כר"י דחובל בחבורה פטור ומילה שאני דתיקון הוא וס"ל לרי"ף כתוס' משום תיקון מצוה, ובספק ג"כ איכא תיקון ואסור למוהלו משום תולש וא"ש:
ורמב"ם דפסק דספק ב"ז סב"ח מהלינן ממנ"פ ס"ל כשיטת רש"י ורשב"א דתיקון גברא ולא תיקון מצוה, וגם משום תולש ליכא דמקלקל הוא להך צד דאינו ב"ק כדכתיבנא ולשיטה זו דקושי' הש"ס מעיקרא לא היה רק לר"ש, ומתרץ ר"א לר"ש. ולר"י בלא"ה ל"ק כדכתיבנא לעיל, דלר"י איכא ממ"נ אחר פשוט דאי לאו ב"ק הוא ליכא תיקון (דלא מתקן גברא הוא וכסברת רש"י ועיי'):
ויש לי להביא ראי' דרמב"ם ע"כ ס"ל דתיקון לא משום דעושה מצוה, אלא משום דמתקן גברא, ומנא אמינא לה, מכח קושי' ש"א, ססי' נ"ג לפי שהוכיח שם בראיות ברורוה דהמל בתוך שמנה לא קיים מצוה כלל, מן של אחה"ש בשבת למה יהי' חייב הרי ליכא תיקון מצוה, ונדחק כיון שאין צריך למוהלו אח"כ הגם שעכשיו אין עושה מצוה כיון שעי"ז פטור לעשות המצוה אח"כ הו"ל מתקן, וכמה גדול הדוחק, ובאמת מ"ש שם די"ל מתניתי כר"ש דמקלקל בחבורה חייב לפמ"ש תוס' ק"ח דגם לר"ש צריך להיות תיקון קצת קשה קושיתו גם לר"ש, אלא לר"ש כדבריו כיון שא"צ למוהלו, אח"כ, מקרי צורך ותיקון קצת, אבל לפי דס"ל לרמב"ם הלכתא כר"י רחוק לומר שמשו"ה הו"ל תיקון גמור, מזה נראה לי' דס"ל לרמב"ם דתיקון גברא הוא שיעשה גברא שלם דמותר בתרומה ובפסח כמ"ש רשב"א וגם מל קודם ח' הגם דלא קיים מצוה כלל משום תיקון שהוא גברא שלם מותר בתרומה ופסח דלא ערל הוא כנ"ל והיא ראיי' ברורה דרמב"ם הכי ס"ל, וא"ש דברינו דרמב"ם לשיטתו פסק שפיר סב"ז סב"ח דמוהלין אותו ממנ"פ ועיין:
שבתי וראיתי דלרמב"ם לא א"ש דברינו מדכתב הרמב"ם בפ"א מהלכות מילה דסב"ז מותר למוהלו דאם ב"ח הוא ה"ז כחותך בבשר בעלמא דנפל הוא, והרי בטעם זה לא סגי דאכתי איכא משום תולש דחייב גם בנפל ומת ועכצ"ל דלהך צד מקלקל הוא, וכיון דס"ל לרמב"ם מקלקל בחבורה פטור היה לו לומר דפטור משום חובל דלאו מתקן הוא, ועולה טעם זה לשניהם לחובל ותולש, ולכן אין לנו בשיטת הרמב"ם אלא כמ"ש המג"א וע"פ שמפרשו מחצית השקל דאינו חייב בתולש מת רק כשצריך לאותו דבר התולש דאחשבי', וצ"ל הגם דצריך לתלישה זו משום מצות מילה מ"מ דבר הנחתך אינו צריך ולא אחשבי' משא"כ דם היוצא דצריך לו, משום הטפת דם ברית וצ"ל ג"כ הא דנקיט הרמב"ם משום דמחתך בבשר הוא, לפמ"ש הרמב"ם ע"כ ס"ל דתיקון מילה הוא משום תיקון גברא ובספק ליכא תיקון אם לאו ב"ק הוא והיה יוכל הרמב"ם לומר האי טעמא וצ"ל דטעמא דמפורש בגמרא נקיט וה"ה דהיה יוכל לומר משום ממ"נ אי ב"ח מקלקל הוא, וקמ"ל מלתא אגב אורחא דנפל כמת הוא, לענין חבורה בשבת, ועיי' בכל זה:
ומכל מקום דברינו ביישוב הרי"ף א"ש די"ל דרי"ף ס"ל דתולש חייב במת אפילו א"צ לדבר הנתלש דלא כמג"א בשיטת הרמב"ם ותיר' ר"א קאי לר"ש, ולהלכתא סב"ז וכו' אסור משום תולש כמ"ש:
אלא דקשיא עלן ממהל היכי מהלינן, ניהי משום חובל ליכא משום ממ"נ, אבל משום תולש איכא להלכתא, וצ"ל כמ"ש רשב"א לרי"ף דבאמת לא מהלינן עד דידעינן דכלו לו חדשיו ודוחק, והנה דבר זה קשה בין לאופן ראשון שכתבתי ביישוב הרי"ף, ובין לאופן שני כמובן, ולאופן ראשון י"ל בהקדם מה שצ"ל על קושית הש"ס ממהל היכי מהלינן לפמ"ש תוס' נדה דהא דרשב"ג רק חשש דרבנן הוא, דרוב ב"ק הם, לק"מ קושית הש"ס דאזלינן בתר רוב כמו בכל התורה כולה, וראיתי בחידושי אבא מאוה"ג זצ"ל מאז שכ' שצ"ל שקושי' ש"ס משום חומר איסור שבת היה לחכמים לחוש למיעוט מצוי כזה, וי"ל דווקא כשיש חומר איסור שבת והיינו משום נ"נ דחובל, אבל משום מפרק דליכא ח"ש הגם דאסור מה"ת אינו אלא איסור בעלמא, אין להחמיר לדחות מצות מילה משום מיעוט דאינן ב"ק וסוף כ"ס ליכא רק איסור דאורייתא קיל דחצי שיעור וקושי' ש"ס רק משו' נ"נ דא"צ שיעור ומתרץ ר"א שפיר מהלינן ממ"נ ומשום מפרק מעיקרא לא קשה כהנ"ל, והא דמקשה מברייתא דסב"ז סב"ח כיון דספק השקול הוא י"ל דאין מוהלין משום חשש איסור תורה דחצי שיעור, י"ל דמקשה לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת בוודאי אין לדחות המצוה משום ספק איסור דרבנן ור"ל מה יענה לברייתא דהא ממהל היכי מהלינן ומוכח ממ"נ דר"א וקשה לר"ל מיהת, והא"ש הרי"ף להלכתא דח"ש אסור מה"ת ספק ב"ז אסור משום ספיקא דאורייתא דמפרק, ודווקא בספק השקול, אבל סתם וולדות דרובם בני קיימא משום חשש מיעוט המצוי ומשום חשש איסור דאורייתא דח"ש דקיל לא דחינן המצוה וא"ש עד"פ טבא:
וכל זה לא יועיל לנו לדרך השני שכתבתי כמובן, וי"ל דס"ל לרי"ף דקושית ש"ס לרשב"ג לשיטתו דס"ל כרבי מאיר דחייש למיעוטי כמ"ש תוס' חולין י"ג, ולהלכתא ל"ק ממהל היכי מהלינן ואפילו חיישינן להך מיעוט דמצוי הוא מדרבנן ולא מדאורייתא ומשו' דרבנן לא דחינן מצות מילה, ובספק ב"ז שהוא ספק השקול דאורייתא חיישינן משום תולש מת כמ"ש ועיי':
ודע דצל"ע מנ"ל לר"ש דמקלקל בחבורה חייב מדאיצטריך להתיר מילה בשבת דלמא מקלקל בתלישה חייב משו"ה בעי קרא למשרי מילה בשבת, וי"ל קצת עפמ"ש תוס' ק"ו ד"ה מדאיצטריך קרא וכו' דיותר מסתבר לומר מקלקל בחבורה חייב, מלומר מקלקל בתולש חייב, מדמבת כהן ג"כ מוכח דמקלקל בחבורה חייב, הגם דיש לדחות כמ"ש תוס' היינו שאין ראיי' כ"כ מבת כהן ועיי' ש"מ ריש כתובות ה' ע"ב שכ' הא דל"ק לתוס' מדאיצטרך להתיר מילה בשבת דההוצאה דאוריי' הוא דס"ל משו' תולש ועיי' פ"י שם, ובחידושי לכתובות הארכתי דתלי' אם בתולש משאצ"ל חייב או פטור עיי' מג"א סי' ש"מ ולקושיא זו לא מצאתי פתר לשיטת הריב"ש, וכן היא שיטה רמב"ן שבת דמשאצ"ל בתולש חייב וצלע"ג:
וחתימה בברכה מעין פתיחה ברכת אברהם ואברהם זקן בא בימים וה' בירך את אברהם בכל, אמרו ז"ל (בבא בתרא) שהיה לו בן בכל בגמטריא בן וי"א שהיה לו בת ובכל שמה רבי מאיר או' שלא היתה לו בת, עיין רמב"ן הולך לדרכו דרך סתר לו, ואנן לדרכינו ישבנו כך דאלו ואלו דברי א"ח המה, דבאמת לא היה זה ברכה לאאע"ה שיהי' לו בת כמ"ש הרמב"ן, ונ"ל שהשי"ת נתן לו בת מפני שהיו אומרים מאבימלך נתעברה שרה שלא האמינו לנס כזה, וגם שרה תמה' ותצחק שרה בקרבה לאמור הבן מאה שנה יולד ואם שרה וכו' וכ' רמב"ן שהיא התמי' שהיו שניהם זקנים, ועד זקנתם לא הצמיחו ולא עשו פרי, ועתה עשו פרי ונ"ל לפרש משו"ה נענשה שרה שאמרו מאבימלך נתעברה שרה, ולא תלו באברהם, וזהו שאמר הקב"ה לאברהם היפלא מה' דבר למועד אשוב אליך כעת חי' ולשרה בן, ובתחלה אמר המלאך והנה בן לשרה אשתך שיהי' נקרא על שמו ושמה לשרה שהיא אשתך בן כדרך איש ואשה, ואחר שחטאה וצחקה נענשה ולשרה בן שיאמרו שהוא בנה ולא ממך הוא, ופירשתי בזה וה' פקד את שרה כאשר אמר היינו שנפקדה ברחמים כאשר אמר אמירה רכה ויעש ה' לשרה כאשר דבר קשות שהי' לה בן אבל יאמרו מאבימלך נתעברה, וכדי להוציא מלב ב"א שלא האמינו כי מאברהם ילדה שרה, כי שניהם זקנים התעברה אח"כ וילדה בת כדי שיאמינו למפרע כי יצחק מאברהם הוא, ואח"כ מתה הבת, וכל דברי החכמים אמת, וה' בירך את אברהם בכל שהיה לו בן ע"י בת שהיה לו נתברר שיש לו בן, וקראו אותה בכל בגימטריא בן שעל ידה נתאמת שיש לו בן, ומ"ד שלא היה לו בת, היינו בת של קיימא, כי לא נצרכה מעיקרא אלא להעדפה לאמת כי יצחק בנו של אברהם הוא, וביצחק יקרא לו זרע, ומקרא אני דורש כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, כי ביצחק יקרא לך זרע, ע"פ שפירשתי ושמעתי שכ"כ באלשיך ותרא שרה וכו' אשר ילדה לאברהם מצחק שהיה מצחק על שעשה אברהם משתה גדול והיה לצחוק בעיני ישמעאל כי אמר מאבימלך נתעברה שרה, והנה ע"י ששלח את ישמעאל מעל פניו מפני יצחק נתברר כי יצחק בנו דאל"ה לא היה מגרש את ישמעאל בנו יחידו מפני יצחק והיינו שמע בקולה שעל ידי זה ביצחק יקרא לך זרע ולא יאמרו עוד כי מאבימלך, וא"ש המשך העקידה וכדכתיב ויהי אחר הדברים האלו, ודקדקו ז"ל מאי אחר, ולמ"ש יש לפרש כי קודם ששלח את ישמעאל מעל פניו, היו אומרים מדרצה לשחטו ש"מ דלאו בנו הוא דסתם אב מרחם על בנו, ולכן המתין ה' עד אחר ששח את ישמעאל מעל פניו שנתברר שיצחק בנו, וגם אחר שנטע אשל בבאר שבע ודרשו ז"ל אכילה שתי' לוי' ונודע לכל כי הוא מכניס אורחים טוב ומטיב לאחרים כש"כ דמרחם על בנו יחידו, והיינו אחר הדברים האלו הקודמים וה' נסה וכו' כדי שילמדו ממנו דורות הבאים וזה היה תכלית הנסיון למען נלמוד ממנו שגדול אהבתו לה' מאהבתו לבנו יחידו כדכתיב ואת בניו לא ידע, ולקיים מצות ולמדתם את בניכם וכו' אומרי' תחלה ואהבת את ה' בכל לבבך ובכל נפשך אפילו נוטל את נפשך, וכן נלמוד לבנינו שיהיה נפשם מסורה לה' תמיד וכאאע"ה דכתיב למען אשר יצוה וכו' ויתקוים בנו, יען אשר עשית וכו' כי ברך אברכך, הכ"ד אביכם קשור בעבותות אהבה חותם בכל חותמי ברכות, ברכת התורה וברכת אהבה רבה פ"ה פ"ב ג' לסדר קדושים תהיו תרל"ג לפ"ק:
הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: