אור ברסלב

כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה צו

תשובה צה

בדיןחיבורע"יקטפרסונצוקלעניןמקוהונטילת ידים וקצת בדין טופח ע"מ להטפיח:

מפתח שפתי מישרים לבאר פסקי הרמב"ם שצריכים ביאור, הנה בפ"ז מה' טומאת אוכלין הלכה א' מביא משנה דטהרות פ"ח משנה ט' ומפרש לכולה מתני' לענין השקה לטהר ולטמא המשקין וכן פי' הר"ש שם ותו' גיטין ט"ז ע"א שיטת ר"י שבסוף תוס' ד"ה הניצוק וכו' ודלא כרש"י ור"ת דולא לטהרה לענין עירוב מקוואות איירי, וכן פי' בפי' משניות שלו ואין מן סתם משנה זו ראיה דל"א ג"א גם במקוה די"ל השקה חמירא ממקוה בזה דהלכתא גמיר' כך, ועיין תוס' חגיגה כ"א ע"ב, ובפ"ח מה' מקוואות הלכה ח' כתב ג' גממיות שבנחל וכו' ושטף של גשמים עובר בתוכם וכו' אין זה עירוב וכו' שאין מים נזלים מערבים אלא א"כ עמדו, ובכ"מ מביא התוספתא פ"ז דמקוואות פלוגתא דר"י ור"מ, וחכמים אומרים בין כך ובין כך אין מטבילי' אלא באמצעיתה שיש בה מ' סאה ופסק הרמב"ם כחכמים ע"כ, ונ"ל לומר הא דפסק הרמב"ם כחכמים ולא כר"מ ור"י דהי' קשה לי' לרמב"ם למה נקיט ג' גממיות וא' באמצע שיש בה מ' סאה ולא אשמועינן פלוגת' דר"מ ור"י ורבנן בב' גממיות ושניהם חסרים, ולא ס"ל לחלק בין א' שלימה לכולם חסרים כדמחלק ר"ת בתוס' גיטין ט"ז וחגיגה כ"ט, ואולי משום דקשה לי' הא דס"ל לר"י ברגלו נוגעת במים שבמתני' מקוואות פ"ז דס"ל לר"י גוד אחי' אפי' ליכא כלל שלימה והיא קושי' ר"ת שבתוס' גיטין ותירוצו כיון שסופו לירד עדיף לא נ"ל לרמב"ם וצ"ל דנקט א' שלימה לרבותא דרבנן דאפי' א' שלימה לא ס"ל דהוא חבור או דס"ל דבאמצעי' טובל ול"ג אטו שיטבול בחסרי' וכ"כ תוס' גיטין בסופו ודממעט הבריי' בכחא דהיתיר' דר"י ור"מ ונקיט רבות' דרבנן הוכיח הרמב"ם דהלכת' כרבנן ונקיט התוספת' הרבות' לרבנן דהלכתא כוותי' ולכן פסק הרמב"ם כרבנן הגם דלא נזכרו כלל בש"ס חגיגה י"ט רק ר"מ ור"י כנ"ל:

ונראה שר"ת שבתוס' גיטין ט"ז דהקשה על התוספת' הנ"ל ממתני' דטהרות דלא אתי' לא כר"מ ולא כרבנן ובתחילה לא הזכיר כלל מדקאמר דלמא ר"י הוא אלא דלא אתי' לא כר"מ ולא כר"י ועיי' מהרש"א ופ"י שם ולא רצה לומר דאתי' מתני' כרבנן בתוספת' ודוחק דלא ידע עדיין מרבנן הנ"ל וכן הקשה בפ"י ובר"ש טהרו' פ"ח מתרץ באמת דכרבנן אתי' ונ"ל דהיה דוחק לר"ת לומר סתם מתני' דטהרות כרבנן דלא מייתי להו ש"ס בשום מקום רק פלוגת' דר"מ ור"י משמע דרבנן וודאי לאו הלכת' נינהו ודוחק לאוקמי סתם מתני' כוותיי' ולר"ת לשיטתו ליכא ראיה זו שכתבתי מתוספת' עצמה דהא לדידי' לאמת דווקא באיכא א' כשירה ס"ל לר"י ור"מ דקטפרס חבור כנ"ל:

ועיין רש"י בע"ז ע"ב ע"א שמפרש ולא לטהרה כגון במקוה א' שלימה וא' חסירה ובגיטין ט"ז כ' שאין בא' מהם מ' סאה שטיחות לשונו שאין בכל א' משניהם מ' סאה וכן ס"ל לרשב"א בכוונת רש"י גיטין ומ"ש מהרש"ל שם דתוס' בקושי' לא ס"ל כן בכוונת רש"י אינו מוכרח דתוס' בקושי' לא אסיק לחלק בין א' שלימה או שניהם חסרים ולתירוצו א"ש פי' רש"י וכ"נ דס"ל למהרש"א עיי"ש אלא לרש"י בע"ז קשה קושי' תוס' וגם מה דשינה פירושו בגיטין ממה דפי' בע"ז צריך יישוב והנלפע"ד דבע"ז מפרש רש"י בא' שלימה דמתני' סתמא קתני דקטפרס אינו חיבור דומה לטופח שלעולם אינו חיבור ואפי' א' שלימה ולכן כ' בע"ז שא' שלימה וע"כ מתני' כרבנן דתוספת' אתיא ובאמת הלכתא כרבנן דסתם מתני' כוותיי' דרבנן אתי' אבל בגיטין הוצרך לפרש דווקא בשניהם חסרי' איירי דאי סתמא בכל גווני איך מסיק שם דלמא ר"י הוא וס"ל לרש"י כר"ת דכל מתני' דטהרות כר"י ואי בא' שלימה איך אפשר דכר"י אתי' הא ס"ל דבא' שלימה אמרינן גוד אחי' ודוחק דאיירי בחסרה למעלה ול"ל ג"א דכל כי האי בוודאי דוחק להעמיס במתני' דקתני סתם אינו חיבור וכ"כ מהרש"א ופ"י שם ולכן הוצרך לפרש דמתני' בשניהם חסרים ואפשר למוקמי כר"י וכ"ז לפרש לשון ש"ס דלמא ר"י משמעות הלשון מתני' דטהרות אבל לאמת א"צ לזה די"ל כרבנן דתוספת' אתי' וא"ש ביותר ולכן פי' בע"ז אפי' בא' שלימה כנ"ל נכון ועיי':

וכ"ז לפי שיטת רש"י ור"ת דמתני' דטהרות לענין חיבור מקוה קאי אבל לרמב"ם ודעימי' דכולה מתני' לענין השקה אין ממתני' זו הכרע כלל לענין מקוה אי הלכת' כרבנן ומ"מ פסק רמב"ם כרבנן משום ראיה מתוספתא עצמה כמ"ש:

והנה במ"ש הרמב"ם דאין נזחלים מתערבים עד שיעמדו נתקשה בהם הכ"מ הא בחגיגה י"ט מבואר דתלוי' בג"א וכ' דהוא הוא הטעם דל"א ג"א וקטפרס אינו חיבור וכ"כ הריב"ש סי' רצ"ב בכוונת הרמב"ם דלכן אין קטפרס חיבור משום דאין נזחלים מערבים אלא דצ"ל מה רצה הרמב"ם בזה להטעים טעם ושינה מלשון האמור בש"ס דל"א גוד אחי' או אסיק ועיין פ"י גיטין ט"ז שהאריך למעניתו ובכל דבריו לא נתיישב היטיב דלדינא אין חילוק מאיזה טעם דקטפרס אינו חיבור ואין דרכו של הרמב"ם בחבור זה לתת טעמים לדיני' ופסקי הלכות גם גוף דברי פ"י שכ' דקשי' לי' מ"ש דלענין לבוד וחביט דמ"ז עדיף מלמעלה למטה מבאמצע כבר תפס עליו אאמ"ו הגאון זצ"ל בחידושיו דאינו מן המדומ' דלבוד וח"ר הכל באויר בדבר שאין בו ממש משא"כ כאן אזלי' בחבורי דברים שיש בהם ממש וכן מצאתי שהשיג עליו כן בספר גידולי טהרה מהגאון מהר"מ קרגוי זצ"ל ועיי' תוס' חגיגה כ"א ע"ב שאין להקשות בסברות בענינים כאלו שהלכת' נינהו:

והנלפע"ד בכוונת הרמב"ם בשנקדים דברי הריב"ש בתשובה סי' רצ"ב וז"ל שעירוב מקוואות צריך שהמים המערבים שני מקוואות הם מערבים אותם בהשקט בעמדם במקום הטבעי שזהו אישבורן ולא במים זוחלין שזהו נקרא קטפרס עכ"ל לענינו אנו למדין מדבריו דקטפרס לאו דווקא שיורד ממקום גבוה לנמוך אלא כל שאינו יורד בנחת ובהשקט אלא בזחילה דין קטפרס יש לו והוא בעצמו הטעם דקטפרס אינו חיבור דאינו מתערב בהשקט וברבינו יונה פ"ח דברכות גבי אריס דדולאי כ' דאפי' אינו מדרון אם באי' דרך הקלוח לאו חיבור הם דבעי' שיהי' מתערבים בנחת ובקרקע ישרה וצ"ל בתוספת' דג' גממיות א' עליונה וא' תחתונה וכו' ושטף של גשמים עוברים עליהם למה נקיט עליונה ותחתונה דאפי' ג' בשטח א' ושטף של גשמים עובר עליהם בזחילה בשטיפה פליגו דהא זה קטפרס וצ"ע לכאורה, וצ"ל דלרבות' דר"מ ור"י נקיט דאפי' במדרון ממש שא' בעליונה וא' תחתונה ס"ל דהוי חיבור אלא דלשיטת הפוסקים דהלכתא כרבנן וכתבנו לעיל דמוכח כן מדנקיט רבותא לרבנן ש"מ דהלכת' כוותי' א"כ כן הי' לתוספתא להודיענו בכולם עומדים בשטח א' דס"ל דלא הוי חיבור ויש ליישב והיותר נ"ל דא' עליונה וכו' היינו כנגד הגשם שבדרך הלוך וזחילתו א' עליונה מן האמצעיו' וא' תחתונה כנגד חרדלת של גשם ופליגו ר"מ ורבנן אי אמרינן גוד אסיק למעלה בגמימה שעובר הגשם עליה ויורד למטה על האמצעי' ותחתונה כנ"ל ועיי':

ומעתה אומר אני שזה כוונת הרמב"ם שכ' שאין הנזחלים מערבים שלא נאמר דווקא כשהגממיות במדרון לא הוי חיבור, לכן אמר הטעם דאין הנזחלים מערבים עד שיעמדו וזה הטעם דקטפרס אינו חיבור וממילא גם כשהוא בשטח א' ומים נזחלים בשטף עליו אינו חבור והא דכ' הרמב"ם א' בעליונה נקיט התוספת' כצורתה אי כמ"ש א' בעליונה היינו נגד גשם שעובר עליו מקרי עליון ותחתון כנלפע"ד נכון:

ועיי' בר"ש רפ"ג דמקוואות שכ' דשתי בריכות א' למעלה וא' למטה דאיירי דליכא מדרון גמור ועיין ר"ש פ"ח דטהרות משנה ט' קטפרס שהוא תל גבוה וזקוף נראה דס"ל דווקא דרך מדרון גמור מתל גבוה מקרי קטפרס אבל הר"י בברכות וריב"ש ל"ל דכוותי' ורמב"ם כוותי' דר"י וריב"ש ס"ל וטובא אשמועינן במ"ש שאין הנזחלים מתערבים ואיכא נפקותא רבתא לדינא:

ונבוא לבאר מ"ש הרמב"ם בהלכה י"ב דאפי' רגליו נוגעות במים הראשון טהור והשני בטומאתו שהרי חסרו המים ממ' סאה, ובסגוס נוגע במים פסק דטהור ובכ"מ נתקשה מ"ש סגוס מרגליו נוגעות במים ומביא מ"ש הריב"ש לחלק בין אדם לסגוס ולא נראים לו דבריו והמעיין בריב"ש בצדק יראה כי דבריו כנים ואמתי' ולהבין דבריו צריכין אנו למ"ש הריב"ש תחלה בפלוגת' דרבנן ור"י ברגליו נוגעות במים דטעמי' דרבנן דס"ל דטופח להטפיח אינו חיבור אבל משום קטפרס אין לדון בו כיון שסופו לירד והוא סברת ר"ת שבתוס' גיטין ועוד כיון שמשם יצאו ושם יפלו ועדיין לא חסרה המקוה כלום כיון שהמים עדיין על האדם ועדיין מחוברים והוא סברת פ"י בגיטין עיי"ש היטיב אלא דרבנן ס"ל דטופח ע"מ להטפיח כמאן דלית' דמי ור"י ס"ל דחשוב וממילא לא חסר מן המקוה כלום שעודנו עומד בתוכם ולא חסרו פעם כלום עיי"ש כי זה כוונתו ופסק הרמב"ם כרבנן לא משום דקטפרס אינו חבור אלא משום דאין על האדם מים כ"כ רק טופח ע"מ להטפיח בשטח האדם משא"כ בסגוס דנבלע בו מים ויש בה ממש ועדיף מטופח להטפיח זהו כוונת הריב"ש בבירור ואמיתי' המה בשיטת הרמב"ם:

ולא תקשי מסוגי' דחגיגה י"ט דמדמה הא דרגליו נוגעות במים לפלוגת' דג' גממיות אי אמרינן גוד אסיק או לא, ולפי דברי הריב"ש הנ"ל הא דרגליו נוגעות עדיף, וצ"ל אף דס"ל בג' גממיות דל"א גוד אסיק מ"מ י"ל ס"ל ברגליו נוגעות גוד אסיק הא לק"מ, דרגליו נוגעות עדיף לענין גוד אחית כיון דממקוה זו יצאו ושמה יפלו ועדיין האדם עומד שם לא חסרה המקוה מעולם, אבל לומר גוד אסיק למעלה על האדם שיהי' כמו שהמקו' על האדם בראשו בוודאי בהך לא עדיפא רגליו נוגעות מג' גממיות ולר"י דל"ל גוד אסיק ה"ה ברגליו נוגעות כנ"ל פשוט:

והנה בפ"ה ה"ד כ' הרמב"ם וכן אם עשה מקוה במקום שיש בו מ' סאה וערבו עם מקוה זה הפסול טהרו אלו את אלו והוא ממתני' פ"ג דמקוואות וכ' הכ"מ דלא כ' הרמב"ם כלשון מתני' טהרו תחתונים העליונים משום דס"ל דל"א ג"א וכ' שאע"פ שיש לדחות שסתם דבריו שבכל ענין כשר וכו' ובתוי"ט פ"ג דמקוואות הקשה דמרמב"ם בפי' המשנה לא משמע כן ועד דדייק מלשונו בחבורו דייק מפירושו ואני תמה בפי' המשנה הוצרך לפרש לפי דקתני במתני' ויטהרו העליונים התחתונים ע"כ צ"ל דמתני' כר"מ דס"ל ג"א ועפ"ז פי' הרמב"ם המשנה ודע שהרמב"ם כ' או יעשה המקוה למעלה הימנו נראה שהיה גורס במתני' ויטהרו התחתונים מן העליונים ומתני' כר"י דאמרי' ג"א ולא מצאתי מי שהרגיש בזה וצ"ע אבל בחבורו שינה לשון מתני' ולא כתב ויטהרו התחתונים מן העליונים משום דס"ל להלכה דקטפרס אינו חיבור ואפ' גוד אחית ל"א ודברי הכ"מ נכונים ומ"ש הכ"מ אע"פ שיש לדחות דסותם דבכל גווני כשר דחי' זו רחוקה מאוד דכל כי האי הו"ל לרמב"ם להשמיענו רבותא דקתני במתני' ויטהרו התחתונים וכו' והא ראב"ע משו"ה פליג דל"ל ג"א ולכן נראה ברור דבמכווין לא כ' סיומא דמתני' וטהרו התחתונים משום דלאו הלכת' הוא:

אלא דקשה טובא ממתני' פ"ו משנה ח' מטהרים העליון מן התחתון ופסקה הרמב"ם פ"ח הלכה ז' וכן הקשה בתוי"ט והנה הר"ש שם הרגיש בזה וכ' די"ל דמתני' לאו במקוה חסר אלא של שאובין ובדרבנן הקילו וי"ל הרמב"ם ג"כ מפרש כן וכ"כ הפ"י בגיטין ותמה על התוי"ט עיי"ש ולא עיין במח"כ בפי' המשניות שכ' שע"י חיבור העליון לתחתון נשלם השיעור נראה דמפרש למתני' במקווה חסרה וע"י החיבור נשלם השיעו' של חסרה וכן פי' הר"ש בתחלה רק לבסוף כ' די"ל בשאובין ובאמת נראה דמתני' בחסרה ג"כ ס"ל דמהני החיבור מדקתני אח"כ היו בעליון מ' סאה ובתחתון אין כלום ממלא בכתף וכו' נראה דכל מתני' בחסר מים איירי וגם מדלא אמר ובתחתון חסרו המים ממלא בכתף נראה דבחסרה המקוה א"צ למלאות בכתף אלא סגי בהמשכה ע"י סילון ובהכי איירי ברישא והדר אמר כשאין במקוה תחתון כלום ממלא בכתף לעליון והרמב"ם כ' המשנה כצורתה וגם נראה דאיירי בחסר כהא דכ' סמוך לו בהלכה שלפניו בחבור ע"י הנקב כשפופרת הנוד ומוכרחים אנו לומר דהרמב"ם ס"ל הלכה כר"מ ור"י וכמ"ש התוי"ט:

אלא דבלא"ה צריכין אנו לומר דמתני' לענין שאובי' איירי דאל"כ קשה למה יועיל חבור בכשער' הא כשפופרת הנוד והיא קושי' הר"ש שם וכ' מכח זה דמתני' בשאובין קאי ובשאובין הקילו בחיבור ע"י כשערה וכן הביא הכ"מ דברי הר"ש הללו וקשה טובא על הרמב"ם בפי' המשניות דמפרש מתני' בחסירה וצ"ל דס"ל לרמב"ם דבקטפרס לא בעי כשפופרת הנוד למאן דס"ל דקטפרס חבור וכ"כ תוס' גיטין ט"ז בשם הר"י דר"י דווקא בקטפרס ס"ל דבטופח להטפיח סגי עי"ש וכן י"ל ס"ל לרמב"ם בפי' המשניות ור"ש כ' דדוחק דכחוט השערה וטופח להטפיח חד שיעורא ורמב"ם ס"ל דחד שיעורא הוא ומתני' כר"י דקטפרס חבור וסגי בטופח להטפיח כנ"ל:

ומדפסק הרמב"ם להך מתני' ע"כ דס"ל להלכה דקטפרס חבור ואפי' בכחוט השערה ומוכח ג"כ מדפסק להא דסגוס דהוא חבור דס"ל קטפרס חבור דאין לומר כמ"ש לעיל בכוונת הריב"ש דזה אינו נכנס בסוג דקטפרס חבור משום דלא חסרו מעולם ועדיין מחוברים והא דברגליו של אדם נוגעות אינו חיבור משום דטופח ע"מ להטפיח אינו חבור דלית בי' מששא דהא הרמב"ם דפסק למתני' דמטהרים העליונה מן התחתונה בכשערה ע"כ ס"ל דטופח להטפיח בקטפרס חבור וע"כ הא דפסק דרגליו נוגעות במים אינו חבור משום דאדם גרע כמ"ש הכ"מ בחד תי' שאפשר נגב בקצת מקומות ואינו חבור משא"כ סגוס ועיין:

וצ"ל הא דלא כ' הרמב"ם בפ"ה דיטהרו התחתונים מן העליונים כבמשנה דסמך עצמו על מ"ש בפ"ח דמטהרי' העליונים מן התחתונים והא דסמך עמ"ש בפ"ח ולא הקדים להשמיענו זה בפ"ה נ"ל דבפ"ה איירי להכשיר ע"י חבור שאובין דכן משמע דקאי על שנפלו ג' לוגין שאובין ופסלוה אפי' הרבה מים כשרים עד שיצא מלואו או עד שיעשה מקוה כשירה משמע דקאי על בור שהוא שלם רק שפסול מכח ג' לוגין שנפלו בו תחלת שמכשירה ע"י שנעשה כשרה ומהתימא על הר"ש דכ' במשנה שם דאתי' כר"מ ולא כ' דבשאובה כ"ע מודים כמ"ש בפ"ו משנה ח' וצ"ע והא"ש דרמב"ם לא כ' בפ"ה רבותא דיטהרו עליונים וכו' דבשאוב ליכא רבותא כ"כ וסמך על מ"ש יותר מזה בפ"ח דקאי במקוה חסירה דמהני חיבור ע"י קטפרס כנ"ל:

אלא דממ"ש פ"ח הלכה ח' בג' גממיות נראה דס"ל דקטפרס אינו חיבור, ותוי"ט כ' דממ"ש שם אין נראה דלא ס"ל גוד אחית כמ"ש הכ"מ דמ"ש הרמב"ם משום דאין הנזחלים מתערבים אין זה משום דל"א ג"א וטעמא דרבנן קאמר, והנה באמת לשון זה ושפת יתר תמוה, וכבר כתבנו ביישובו לפי שיטתו של הריב"ש וכן משמע בשיטת הרמב"ם דל"ל גוד אחית, אבל לפי התוי"ט בשיטת הרמב"ם וכפי שהוכחנו כדבריו דרמב"ם ס"ל להלכה ג"א בקטפרס, צ"ל דבמ"ש שאין הנזחלים מתערבים צ"ל דעי"ז גרע משאר חיבור של קטפרס, ואנחנו לא נדע למה יגרע, והכ"מ בסוף דבריו והתוי"ט דסמך עליו סתמו ולא הגידו לנו מלתא בטעמא, וראיתי לאאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בח"ס יו"ד סי' ר"י שכ' דמ"ש לרבנן דג' גממיות דווקא בקטפרס שיורד למטה ושם ינוח בגומא התחתונה זו היא חבור אבל מי גשמים שנזחלים ע"פ הגומות ויוצאים חוץ לגומא התחתונה אין זה מחבר הגומות יחד אלו דבריו הקדושים זצ"ל והאריך עוד, והנה הסברא מתוקה מאוד בעצמותה אבל ברמב"ם קשה להעמיס מדכ' ואפי' נכנסים ויוצאין מתוכן זהו גרעות' דידהו, ובאמת מ"ש ואפי' יוצאין אין לו מובן דמה טיבות' ורבות' דיוצאין לא הול"ל רק דאפי' נכנסים לתוכן, ועכ"פ נראה דלאו גרעות' הוא מה שהדר יוצאים, ועיין ח"ס סי' ר"ח וסי' ר"ט ד"ה ובחי' פ"ב דגיטין:

לכן נלפע"ד בכוונת הרמב"ם דס"ל לרבנן מה"ט פליגו דס"ל דווקא אם מים נזחלים ויוצאים מן גומא זו לגומא אחרת היינו מן מי הגומא עצמה שותת זוחל ויורד לגומא שתחתיה אז נתחברו המים ע"י זחילה שמתחברים ומתערבים יחד ע"י שזוחל מזו לזו וכחד דמי', אבל אם שטף הגשם עובר על הגומות ועובר ע"פ מגומא עליונה לתחתונה אין זה מי גומא אלא מים בעלמא באו לכאן וזוחלים מזו לזו לא מתחברים הגומות כי לא נתקשרו מימיהם של עצמן עד שנאמר דכחדא חשיבא ואין דרך זחילת ימים ונהרות עד"ז, וזהו שכ' ואין הנזחלים מערבים עד שיעמדו היינו נזחלים כאלו מערבים עד שיעמדו ויתערבו בעליונים ואז הם כמימי הגומא ושוב כשזוחלים למטה מתקשרים ומתאחדים הגומות ע"י מימיהן, והא"ש דנקיט מתני' חרדלי' של גשמים דווקא ומדויק לשון הרמב"ם כנלפע"ד בע"ה:

וזאת תורת העולה בשיטת הרמב"ם כמ"ש התוי"ט דס"ל הלכת' כר"מ דקטפרס מצרף ואפי' גוד אסיק אמרינן, וגם מוכח דס"ל דבקטפרס עדיף ואפי' כחוט השערה מחבר, ואין לומר דרמב"ם ס"ל כל שאין הכותל מפסיק לא בעי כשפופרת הנוד ובטופח סגי כמ"ש תוס' חגיגה י"ט והר"ש בטהרות דהא כ' הב"י ביו"ד סימן ר"א דרמב"ם ל"ל לחלק בין ע"ג הכותל או בתוך הכותל, ועיין ש"ך ס"ק י"ח, אלא דב"י ס"ל ברמב"ם דל"ל קטפרס חבור, והא דמטהרי' המקוה עליון מן התחתון היינו בשאובין ובהא סגי במשהו, אבל לשיטת תוי"ט ברמב"ם ולפי שהוכחנו דלהשלים השיעור קאי אין לנו מנוס רק לומר דקטפרס עדיף דסגי בכ"ש כסברת ר"י שבתוס' גיטין ט"ז, הגם שי"ל דרמב"ם ס"ל אפי' באשבורן כל שאין הכותל מפסיק סגי בשערה, והא דלא חילק וכ' מפורש כן משום דסמך על מ"ש מטהרי' מקווה עליון מתחתון בכשערה מנ"ל דס"ל אפילו באשבורן כן אולי דווקא בקטפרס הא עכ"פ מוכח דס"ל בטקפרס סגי בכשערה אפי' לענין חסר כנ"ל:

ולולי דמסתפינא הייתי אומר שאין ממשניות דפ"ג ופ"ו ראיה דקטפרס חבור, די"ל דווקא כשמעצמו יורד במדרון בהא פליגי רבנן ור"מ ור"י בחבורו, ורבנן ס"ל דאין קטפרס חיבור כלל שאין דרך חבור רק כשמתערבים לאט בהשקט כמ"ש הריב"ש, אבל כל שאדם מתכווין לחבר המקוואות ע"י קטפרס ומתחלה עושה מעשה לחברם כהא דמתני' פ"ג עושה מקווה בחצר ומחברן או שבפ"ו עושה סילון ומחברן מחשבתו משווי' ליה חיבור וכה"ג מצינו בדוכת' טובא לענין טהרות ודיני שבת דמת שאינו חבור בלא"ה ע"י מחשבתו נשתנה הדבר כיון שחפץ ורוצת בכך ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו, ולפ"ז א"ש המשניות וגם פסקי הרמב"ם וע"פ דס"ל לריב"ש וכ"מ דס"ל לרמב"ם כרבנן דתוספתא דל"א בכ"מ קטפרס חבור, ומ"מ פסק שפיר להנך מתני' במחבר במכווין ע"י קטפרס, וי"ל בכה"ג אפי' בחבור ע"י כחוט השערה סגי כיון דמחשב לי' לחבר ע"י כך כן היה נלפע"ד נכון הגם דאין נראה כן מר"ש במשניות אלו דלא נחית לחלק בכך, מ"מ לרמב"ם י"ל כמ"ש לולי דלא שערום אבותינו ורבותינו זצ"ל בשיטת הרמב"ם וצ"ע:

והנה הטור סי' ר"א פסק כר"י ברגליו נוגעות במים דהוי חיבור וב"י תמה למה פסק כר"י נגד רבנן דרבים נינהו, ובתוי"ט כ' דטור ס"ל דסתם משנה פ"ו כר"י קטפרס חבור ופסק כסתמא דסגוס הוי חיבור ואינו מחלק בין סגוס לאדם עיין בו, והנה מוכח ג"כ דטור ס"ל דטופח להטפיח חבור, וצ"ל ג"כ דקטפרס קיל הגם בכ"מ בחבור באשבורן צריך כשפופרת הנוד, וגם הטור לא כ' חילוק בין ע"ג הכותל לתוך הכותל מ"מ בקטפרס מהני כסברת ר"י שבתוס' גיטין:

אלא דצל"ע למה לא הביא הטור בסי' ר"א דינא דמתני' שמטהרי' מקווה עליונה מתחתונה ודוחק דכיון דפסק כר"י דרגליו נוגעות במים תו א"צ להביא הך דמרגליו נוגעות לא מוכח רק דס"ל גוד אחית ולא אסיק אם לא שנאמר דלא פסק כהך מתני' והא דפסק כר"י משום דמתני' סותם בסגוס כר"י ומהך דסגוס לא מוכח רק דגוד אחית ולא אסיק ופסק הטור רק גוד אחית וזה אשמועינן במה דפסק ברגלי אדם ובסגוס דהוי חיבור ותו ל"צ להביא דמטהרי' מקוה תחתונה מן העליונה דכבר נשמע מזה ומתני' דס"ל דמטהרים אפי' עליונה בהא לא פסק כמתני' דאתי כר"מ כן צ"ל, והיותר נ"ל דס"ל לטור דהך דרגליו נוגעות במים וסגוס עדיף מכל קטפרס משום דלא חסרה מקווה רק ע"י מים שע"ג אדם וסגוס וכיון שעדיין מחובר לא חסרה מעולם וזו סברת הריב"ש שהבאתי לעיל וכ"כ פ"י בגיטין, אבל לחבר מקווה חסירה עם מקווה אפי' שלימה ע"י קטפרס לא ס"ל לטור להלכ' כנלפע"ד ודלא כתוי"ט שכ' דטור פסק בכ"מ דקטפרס חבור:

אבל קשה למה לא פסק בסתם מתני' דפ"ו דמטהרי' העליון מן התחתון, ואי דמפרש הך מתני' לענין שאובין כפי' הר"ש, עכ"פ היה לו להעתיק הך מתניתין לענין שאובין וצ"ע:

בטור וש"ע או"ח סי' קנ"ט גבי אריסא דדולאי דאם נקוב ושופך לאחוריו דטובלין בו ואפי' בשאין בו מ' סאה משום דמחובר למעין וסיים הטור הגם שבמקווה לא הוי ניצוק חיבור עיי"ש והטעם דבנטילה הקילו שהוא דרבנן ואפשר לומר דסמך הטור עצמו בשאובה דרבנן עמ"ש בסי' קנ"ט לענין נטילה דאפי' ניצוק חיבור מכ"ש קטפרס דעדיף מניצוק ודוחק דאין למדין דין מקוואות מנט"י דעיקרו מדרבנן משא"כ לענין טבילת נדה דאיכא פסול במקווה דאוריי' עדיין לא שמענו משם:

ועיי' בב"י ס' קנ"ט שכ' בשם ר"י שאם יש בארית' מ' סאה טובל בה וכ' הב"י דס"ל כיון שאין זה חיבו' לענין טבילה דיינו בשנקל שלא יהי' שאובי' ע"י חבור אבל מ"מ צריך מ' סאה וצ"ל מ"ש שאובי' מ"ש מ' סאה כיון שכל עיקר נט"י דרבנן ואפשר י"ל דס"ל דלענין שאובין גם במקווה מהני חיבור ע"י ניצוק משא"כ בחסרון מ' סאה ל"מ במקווה כיון שהוא דאוריית' גם בנט"י לא הקילו והשוו מדותיהם בכל דבר דבעי' מ' סאה והיותר נ"ל דס"ל דווקא שלא יפסלו המים שבכלי מכח שאובי' מועיל החיבור ע"י ניצוק שלא נפסלו כיון שלא נפסקו אבל לומר גוד אסיק כאלו יש מ' סאה בכלי ל"א ועיין סברא זו בט"ז יו"ד ר"א והוא נכון:

אחר דברים הדברים האלו נקיטנא בקצרה פירו' הנושרי' מדברינו א) דשיטת הרמב"ם דהלכתא כר"מ דקטפרס חבור ואפי' גוד אסיק אמרינן ואפי' חבור כ"ש מהני בקטפרס ודווקא כשמים זוחלי' מזה לזה היינו שהם מים של בור או גומא ונקשרים ע"י זחילה אבל גשם ששוטף על הגומות ובורות לא מקרי חבור כיון שאין זה מימיהן ב) שיטת הטור נ"ל דפוסק כרבנן דל"א אפי' גוד אחית אלא באדם שרגליו נוגעות במים וסגוס דעדיפא שלא נחסרו מעולם ועדיין מחוברי' אבל חוץ מזה ל"א קטפרס חבור ג) בש"ע פסק כרמב"ם לחלק בין רגליו נוגעות במים לסגוס ולא הזכיר כלל ממשניות דפ"ב ופ"ו דמקוואות ולשיטתו אזיל דס"ל גם הרמב"ם ס"ל דל"א בשום מקום קטפרס חבור רק בסגוס ופסק כוותי' ד) כ"ז בפסול מקוה דאוריי' אבל בפסול דרבנן שיטת הר"ש כל דרבנן קיל ע"י קטפרס ואפ' בגוד אסיק וכ"כ הב"י בשם בעל נפש הראב"ד על תוספת' דקתני ברגליו נוגעות במים דממלא בכתף והא דלא נפסל משום שאובין דהא מקוה חסר הוא משום דשאובה דרבנן הוא ומש"ה אמרי' בו גוד אחית וחשבי' לי' מקוה שלם משא"כ במקוה חסרה שפסולה מה"ת אפי' למעלות דרבנן לא אמרינן בי' גוד אחית ונ"ל דהא דסיים הראב"ד כיון דשאוב דרבנן אמרינן בי' גוד אחית אין להוכיח דגוד אסיק ל"א וחולק על הר"ש במקצת לענין גוד אסיק מזה אין הוכחה דה"ה גוד אסיק אמרינן אלא כיון דהראב"ד אזיל על התוספת' ברגליו נוגעות במים דממלא בכתף ואמרי' גוד אחית והוכשרה המקוה לכן נקיט הראב"ד גוד אחית וה"ה גוד אסיק י"ל וכדמוכח ממתני' פ"ו לפי' הר"ש כנ"ל ולא ידעתי טעם להשמטה זו שהשמיט הב"י בש"ע דין זה בפסו' מדרבנן כגון שאוב מהני חבור ע"י קטפרס וצ"ע ה) להלכה בפסול דאוריית' בוודאי אין להקל בחבור ע"י קטפרס דרוב פוסקים ס"ל הלכה כרבנן דר"מ ור"י בתוספת' ואין מחלקי' בין שאר קטפרס להך דג' גממיות וגם אם שיטת הרמב"ם דהלכה כר"מ יחידא' הוא וגם ברמב"ם אין מפורש דס"ל הלכה כר"מ והלא הריב"ש והכ"מ פשיטא להו דס"ל הלכה כרבנן בכל קטפרס ו) אבל בפסול דרבנן כמו שאוב וכ וכיוצא בו יש לסמוך על הר"ש ובעל הנפש להראב"ד דס"ל דבפסול שאוב דרבנן קי"ל גוד אחית ור"ש כ' מפורש אפי' גוד אסיק וכן מוכח מרמב"ם אי נקטי' בשיטתו דהלכה כרבנן ולא קטפרס חבור מ"מ ע"כ דס"ל עכ"פ בדרבנן גוד אסיק אפי' דהא העתיק המשנה דפ"ו דמקוואות ולכהפ"ח צ"ל בדרבנן אמרינן גוד אסיק ועיין בח"ס ס"ס ר"י מ"ש להלכה ז) וכ"ז לחבר ע"י קטפרס אבל ע"י ניצוק לא שמענו בהכשר מקווה ואפי' בפסול שאוב רק בנט"י בטור וש"ע או"ח סי' קנ"ט ומשם אין ללמוד דבנט"י שעיקרו דרבנן הקילו יותר וגם שם בנט"י לא כ"ע הוא ורי"ף ורמב"ם ל"ל דמהני חבור ע"י ניצוק וכ"ש במקוה בפסול דשאוב ובאמת לפי מ"ש הב"י ביו"ד ס' ר"א בשם בע"נ לראב"ד דכל שפסולו משום חסר דמה"ת הוא גם במעלות דרבנן ל"מ אבל בפסול דשאוב גם בנדה מהני ס"ל דכל שפסולו מדאוריית' גם בנוגע לאיסור דרבנן לא הקילו משא"כ בשאוב שגם בדאורייתא אינו פוסל רק מדרבנן הקילו א"כ י"ל אם גם לפוסקים דבנט"י ל"מ חיבור ע"י ניצוק להשלים החסרון שאין בכלי מ' סאה משום דבמקוה כה"ג פסול מדאוריית' והשוו מדותיהם בכל דבר שצריך טבילה משא"כ בפסול דשאיבה דלעולם דרבנן הוא גם במקוה מהני וזה שיטת הרבינו ירוחם שבב"י באו"ח סי' קנ"ט לדעתי וכבר כתבתי מזה לעיל אלא דמשמע דלרי"ף ורמב"ם בנט"י אפי' לענין פסול שאיבה ל"מ חבור דניצוק דגרע מקטפרס וכ"ש לענין מקווה ולכן אנו אין לנו להקל במקוה לכל היותר בקטפרס בפסול דשאיב והיינו ברובא של גשמים דברוב שאוב לכמה פוסקים דאוריית' הוא ועיין. ח) בשיעור חיבור קיי"ל דלערב מקוואות בעי כשפופרת הנוד ולמעלה ברום כקליפת השום ברוחב ב' אצבעות ואפי' למעלה מן הכותל ועיין ש"ע סעי' נ"ב ונ"ד ובש"ך שם:

ובסעי' נ"ג כ' המחבר דבפסול דרבנן דשאוב סגי בהשקה כשערה, ורמ"א כ' אפי' בפסול שאובה יש חולקין וכן ראוי' להורות, והט"ז מפרש אפי' בשאוב דרבנן יש חולקין, והש"ך כ' היינו ברוב שאוב ולטעמייהו דס"ל דאורייתא הוא משא"כ במיעוט שאוב לכ"ע דרבנן גם הרא"ש וטור מודים דסגי בכשערה, ובזה מיושב קושי' ב"ח על הרא"ש ממשנה מטהרים מקוואות עליונים מתחתונים דאיירי במיעוט שאוב:

ולפמ"ש התוי"ט בשיטת הטור דס"ל הלכתא דקטפרס חבור והוא ממתני' פ"ו דמקוואות הנ"ל, ועכצ"ל דס"ל מתני' בדאוריית' להשלים החסרון קאי ועכצ"ל דס"ל בקטפרס בכשערה סגי וקיל מחבור באשבורן, א"כ אין ראיה ממתני' דבדרבנן סגי בכ"ש באשבורן, ולק"מ על הרא"ש וטור, אבל המחבר דלא פסק כטור בזה שפיר מוכח ממתני' הנ"ל דבדרבנן בכ"ש סגי דלא ס"ל להקל בקטפרס מאשבורן רק מתני' בדרבנן איירי, וי"ל הרמ"א דכ' דיש מחמירין גם בזה הגם דקיי"ל להחמיר דקטפר' אינו חיבור מ"מ בהא ס"ל ג"כ יש להחמיר דאפי' בדרבנן מבעי באשבורן כשפופרת הנוד וחושש לשיטת טור ורא"ש דלדידהו אין ראיה להקל בדרבנן כן נ"ל, אלא מדכ' הרמ"א וכן ראויה להורות נראה דלאו מחומרא בעלמא חש אלא דנראה לו כטור ורא"ש, וע"כ צ"ל כמ"ש הש"ך דס"ל לרמ"א גם לדידן דקיי"ל קטפרס אינו חיבור וצ"ל מתני' משום דשאובין דרבנן היינו במיעוט שאוב ועיין בכ"ז כי הקצרתי:

ועיין ט"ז או"ח ס' קס"ב ס"ק ה' שהקשה על הרמ"א דביו"ד החמיר אפי' בשאוב דבעי כשפ"ה ובאו"ח שם שתק למחבר דסגי בטופח להטפיח, והט"ז אזיל לשיטתו בי"ד דאפי' בשאוב דרבנן במיעוט שאוב מחמיר הרמ"א, ולכן הוקשה לו ולש"ך לק"מ ונ"ל גם לשיטת ט"ז לק"מ דשאני גבי מקווה כיון שיש פסול דאורייתא בחסר או ברוב שאוב לכן ס"ל לרמ"א ועיקר להחמיר אפילו במיעוט שאוב כיון שיש פסול דאורייתא לא חלקו בין פסול לפסול בזה, אבל נט"י שכל עיקרו מדרבנן מקילינן טפי והוא פשוט:

ובזה נדחו נמי דברי ט"ז שכ' על קושי' ב"י מפני מה הר"ש ורא"ש וטור ס"ל איבעי' דאילפ' להחמיר הא בדרבנן הוא וכל איבעי' דלא אפשט' אזלינן בדרבנן להקל, וכ' הט"ז דאזלו לשיטתם דפסקו ביו"ד גם בשאוב דבעי כשפופרת הנוד, ולפמ"ש אין תי' זה נכון דשאני במקווה שיש פסול דאורייתא, ולשיטת הר"ש בלא"ה דבריו לא יצדקו דהא הר"ש ס"ל בשאוב סגי גם במקווה בכ"ש:

והנלפע"ד בקושי' ב"י על הר"ש ורא"ש וטור דס"ל האיבעי' בנט"י להחמיר, דמפרשי' סוגי' דגיטין ט"ז דשמא במקוואות וכר"י כפי' רש"י, דלר"י דס"ל דטופח להטפיח חיבור דווקא למקווה אבל לענין נט"י לא תלי' בחבור מספקא לי', ונרא' לרבנן דר"י דל"ל דטופח להטפיח חבור במקווה כ"ש בנט"י, ולא מספקא לי' רק לר"י אם דווקא במקווה או גם בנט"י ס"ל דטופח להטפיח מהני, ולכן כיון דקיי"ל כרבנן דר"י דאפי' במקווה אינו חיבור כ"ש בנט"י, ואפי' לדס"ל בשאוב דרבנן במקווה הוי חיבור ואפי' בכ"ש וא"כ יש מקום ספק בנט"י אי הוי כנטילה אחד, ונ"ל דלא מספקא לאילפ' רק לר"י דס"ל דטופח עמ"ל חשוב בעין כן י"ל גבי נט"י הוי כרחץ בב"א, אבל לפי דקיי"ל בדאורייתא לא' חשיב חבור רק בשאוב דרבנן מקילינן משום דבדרבנן הקילו, וכיון דבדאורייתא ל"מ לא מחשב כבעין גם בנט"י בוודאי לא חשיב כנטיל אחד דגרע מחבור כנ"ל:

אלא דעל הר"ש לא א"ש דברינו דהא הוא מפרש במשנה טהרות סוגי' דגיטין דלמא כר"י, ולדידי' בוודאי גם לנט"י מהני טופח להטפיח והספק רק לרבנן דל"ל במקווה כר"י אולי מודים בנט"י ומ"מ ס"ל דמהני דקיל עיי"ש, וא"כ לדידי' קשי' למה פסק האיבעי' לחומרא הא אילפא מסופק לרבנן דקיי"ל כוותי', ונ"ל דר"ש לטעמי' דכ' שם דהספק גם לענין השקה דלמא דווקא במקווה ל"מ טופח עמ"ל משא"כ לענין השקה ואפי' בדאוריית' וי"ל דס"ל בכל האיבעי' דל"א בדרבנן מקילין כשאין האיבעי' רק בדרבנן אבל כל שהאיבעי' גם בדאוריית' אזלי' להחמיר גם בדרבנן אזלי' להחמיר כן י"ל וצ"ע:

אלא דהטור לא מיושב בכ"ז דהא הוא פסק כר"י ברגליו נוגעות במים וס"ל דטופח להטפיח מהני וע"כ צ"ל דהאבעיא דאילפא לר"י וכמו שפי' רש"י וכיון דס"ל הלכה כר"י הו"ל לפסוק האיבעי' בנט"י להקל ואי מפרש דהאיבעי' לרבנן דר"י אבל לר"י בוודאי מהני בוודאי קשה כיוון דפסק כר"י ליכא ספק, דמהני לענין פ"י וצ"ע. ועיין פמ"ג סי' קס"ב שכ' דווקא בתיקו אזלי' בדרבנן להקל והיכ' דלא מסיים תיקו לא אזלי' להקל בדרבנן אולי נפשט במקום אחר ועיין מנח"י בכללי ס"ס בכלל א' ס"ק ו' הנלפע"ד כתבתי. פה פ"ב ה' י"א שבט תרי"ז לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה