אור ברסלב

כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה צב

תשובה צא

ה' ישפות שלום לה"ה הרב המופלג בתורה חרוץ ושנון בעל פיפיות כש"ת מו"ה דוד נ"י רב בק"ק פאסטאכא יע"א:

יקרתו קבלתי לא ידעתיו מאז אכנהו ואם מעטתי בתואריו יהי' כבודו מחול, והנני אוחז דרך קצרה, ויומא קגרום לקצר באמרים, ולאפרושי מאיסורא אשיב מפני כבוד ד', ע"ד חדשות מקרוב באו בקהלתו, כי הנהו נשי שינו מנהג קדמונים אשר לא שערום אמותינו חופפין ורוחצי' במקוה שטובלין בה, יפה עשה מעלתו שמיחה בם מלעשות כן, וכן לא יעשה, ונכון אשר אמרו לומדי תורה אשר עמו שיש בזה משום גזירת מרחצאות כמבואר בש"ע יו"ד ס"ס ר"א מ"מ דעתו למחות שיש חששות בלא"ה, ולפע"ד הדין עם הלומדים ואני אבאר:

הנה המחבר כ' יש מי שאוסר ולא הביא המקילין נראה דעתו לעיקר כהאוסרין והרמ"א מביא דעת המקילין וכ' במקום שנהגו להקל אין למחות בידם, וציין על תשובת בנימין זאב שמביאו ג"כ בד"מ, ובתשובה הנ"ל כ' להיות כי הנשים נמנעין לטבול בצונן ותתבטל מצות פ"ו לכן באו ונקל ראש ונסמוך על המקילין, ועוד כ' טעם לשבח כי בזה"ז ליכא גזירת מרחצאות ועיין תשובת חתם סופר סי' רי"ד ד"ה ונרא' וכו' שכ' וז"ל ונראה דמ"ש דבטלה גזירת מרחצאות וכו' כוונתו דלא גזרו מרחצאות שבקרקע כמו שהי' בימיהם שהיו מרחצאות בקרקע והוסק תחתיהן ויש לגזור מקוה אטו הני, משא"כ עכשיו מרחצאות שבקרקע המה חמי טברי' ובמקום דליכא חמי טבריא אין מרחצאות אלו לזיע והרוחץ בחמין רוחץ בכלי ממש בגיגי', ובהא לא גזרו ולא מחלף במקוה, ודבר גדול דבר בזה וסברא גדולה היא עכ"ל הטהור בח"ס:

והנה לטעם שני הנ"ל אם הנשים חופפות ורוחצות במקוה הדרא מקוה כמרחץ בימיהם, יש כאן גזירת מרחץ שיאמרו שדי ברחיצה בעלמא, ונ"ל דכל השיטות מודים בכה"ג דשיטות המקילין לתת חמין במקוה אפילו בימים ההם שיהיו המרחצאות בתחתית הקרקע דס"ל דאין מקום לגזור מקוה שטובלת בו אטו מרחץ שרוחצת בו בשביל הטלת מים חמין לתוכה דלא מחלפו זב"ז, אבל אם רוחצין וחופפין במקוה עצמה כדרך רחיצה כ"ע מודים שיש לגזור וחשש קרוב לבוא כנ"ל פשוט:

ובש"ע סי' קצ"ח סעי' ל"א פסק שלא תעמוד ע"ג כלים ונסרים וזה משום חשש מרחצאות כשיטת הראב"ד ועיין ט"ז שם, ס"ל דגם בזה"ז שייך גזירת מרחצאות ולא הגיה הרמ"א בהגהותי' כלום, ע"כ דס"ל גזירת מרחצאות, וצ"ל דאינו דומה להטלת מים חמין למקוה כשתעמוד ע"ג נסרים וכדומה יש לגזור יותר לטעות מרחצאות שיש לו דמיון למרחץ ושינוי הניכר משא"כ בהטלת מים חמין שאין שינויו ניכר ולא ישוה הרואה למרחץ, ולדברי תשובת בנימין זאב דכ' בזה"ז אין גזירת מרחצאות אולי גם בנסרים ליכא למגזר, ואפשר מ"מ בנסרים יש לגזור גם עתה, עכ"פ המחבר פסק להא דגזירת מרחצאות והרמ"א מודה לו, ואינו מביא קולא רק סס"י רי"א כתב דאין למחות ביד הנוהגים להקל, צ"ל דשם משום שיש בו ביטול פ"ו אין מוחין ביד המקילין משא"כ היכא דלא שייך זה אין להקל, וא"כ בנדון דידן אין כאן שום טעם לסמוך על המקילין, ומכ"ש דבזה נ"ל כ"ע מודים משום גזירת מרחצאות וטבילה שלאח"כ אין מועיל כנ"ל, ויצורף לזה שיש עוד כמה חששות כמובן ואין צורך להאריך כי די במ"ש לכן על מעלתו נ"י אשר כל מילי דקהלה עלי' דידי' רמי' למחות בכל כחו באלו הנשים המקילין לעצמן וכן לא יעשה:

ואגב ראיתי מעט רגע מה שהקשה על תוס' חולין ק"א ע"א ד"ה בנטמא הגוף לשיט' תוס' בכמה דוכת' דפחות מכביצה אין מקבל טומאה ל"ל בכה"ג ומ"ש דאם נאמר דבטומאה דרבנן נטמאת ג"כ מקרי מחוללת ועומדת כמו שנסתפק המל"מ פ"ז מתרומה ל"ק דא טעות' הא תוס' על הקרא קאי איך תמצא שיהי' חייב ומאי שייכות טומאה דרבנן לקרא וראיתי בחי' ר"ן סנהדרין ר"פ הנשרפין תי' כן על קושי' תוס' להך דס"ל פחות מכביצה אין מקבל טומאה א"ש, ובאמת גם לרש"י י"ל לפמ"ש תוס' פסחי' ל"ב ע"ב ובשבת צ"א ע"א ביתר ביאור דרש"י ס"ל פחות מכביצה אינו מקבל הכשר נ"ל בנילוש במים פחות מכביצה ואולי זה בכלל מ"ש תוס' בשלא הוכשר וצ"ל דתוס' רצה לתרץ לכל השיטות גם לרש"י ולכן לא כ' בשאוכל פחות מכביצה אלא דקשה כשהקשה שם תחלה על רבנן דלמא בתחבו לו חבירו הו"ל להקשות אולי בפחות מכביצה דקשה יותר דבהכי יתיישב הקרא יותר מלומר בתחב לו אבל בפחות מכביצה בוודאי הקרא איירי דסתם אכילה שבתורה בכזית, שוב מצאתי ראיתי בס' טהרת הקדש שהקשה על תוס' פסחים ק"ו ע"א שכ' דקושי' רבנן לר"י דקרא לא מתוקמא בתחב לו הקשה נימא בפחות מכביצה בוודאי קרא מתוקמא בהכי וע"כ צ"ל דרבנן ידעו ר"י לא מיירי בהכי א"כ הול"ל לתוס' לתרץ על תחב וכ' דצ"ל דתוס' שם אזיל לשיטת רש"י אלו דבריו ז"ל וכ"ז דוחק וצ"ע:

ולפום רהיטא היה נ"ל ליישב קצת שיטת הרמב"ם ע"פ מה שכתב פ"ז דאוכל טמא אינו חייב דאינו קודש משמע אפי' נטמא הוא תחלה וכן ס"ל למל"מ ברמב"ם ע"כ והקשה בראש יוסף דזה נגד ש"ס שם קי"א דס"ל בשני תירוצין לשמואל הטעם משום אאח"עא וע"כ דווקא בנטמא הוא אחר הבשר ונדחק ולא עלתה לו ונ"ל הנה בכ"מ אי אאח"עא משנאמר בתרומה גזה"כ וחידוש נגד כל התורה וזה תי' ש"ס שם קי"א ביותר מסתבר לומר דתורה מיעטה כל בשר שטמא כיון שמחולל בלא"ה כמ"ש הרמב"ם שאינו קודש אבל אי בכ"מ אאח"עא נ"ל שפיר קרא ממעט רק בנטמא הבשר קודם ומשום אאח"עא ומהכא ילפינן אלא דאם ניטא דקרא ממעט כל טמא גם שנטמא אח"כ קשה כיון שנגע בו טומאה וצריך לדחוק דמתו בו היינו בתחב לו או אינו נילוש במים וקרא סתמא קתני לכן לעומת זה טוב לנו לומר כאן גלי קרא אאח"עא עא נגד כל איסורין מלדחוק בקרא לכן נ"ל ס"ל לשמואל בקרא דממעט היכא שנטמא הבשר קודם ומחוללת ועומדת וכתב חי' ר"ן וריטב"א דמדאמר מחוללת ועומדת משמע שמחולל כבר קודם שנטמא ולכן פשיטא לש"ס דטעמא דשמואל משום אאח"עא ולפמ"ש לל"ק דבכ"מ ס"ל אאח"עא א"ש דמוקי קרא בהכי ולל"ב דכאן חידוש הוא צ"ל דלא ס"ל משום דמחולל עתה דדחיק לי' לאוקמי ומתו בו שאינו חייב רק בגווני שכ' תוס' אלא דאם פחות מכביצה אינו מקבל טומאה א"כ קרא דאיירי בהכי כסת' אכילה שבתורה א"כ הקרא מרווח מאוד כשנאמר דפרט למחוללת היינו כיון שאינו קודש יהיה נטמא או אחריו ומה לנו לומר שחידשה תורה כאן מה שאינו בכל התורה ועיין פ"י פסחים שם שכ' דבר זה אי פחות מכביצה מקבל טומאה תלי' בשיטת ר"ע אי שני עושה שלישי בחולין עמ"ש דבריו נכונים מאוד ולפ"ז נ"ל פרט למחוללת ועומדת בשם ר"א רבו בשיטת ר"ע אמר לכן ס"ל דטעמא משום אאח"עא משא"כ להלכתא הרמב"ם בכולל אחע"א וכן ס"ל באוכל ב"ק שנטמא כרבנן וס"ל פחות מכביצה אינו מקבל טומאה ומקודם שנדחק בקרא דחידש הוא דבכ"מ אחע"א אמרי' טפי דקרא מקפיד שלא יהי' הבשר מחולל כיון שאינו קודש מעתה ומיושב הרמב"ם ע"ד פלפול ועיין ותו לא רק החיים ושלום הכ"ד חותם בברכה. פ"ב יום ו' עש"ק פ' מו"מ תור"ה לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה