כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה פ
תיתי שלמא רבא מן שמיא וחיי אריכא ליד"נ הרב הגאון המופלג המפורסים בקי בח"ת צדיק נשגב גן ההדסים כקש"ת מו"ה יצחק נתן פייטל ני' אבדק"ק מאדא יע"א:
היום באתי והיום יצאתי ידי חובתי אשר הבטחתי לפר"מ ני' כי אקח מועד לשום עין עיוני ע"ד הוראתו בשאלה שהושאלה לפניו ע"ד כלים של ברזל המצופים בפנים בהיתוך (געשמעלץ) שנתבשל בהם בשר בלא מליחה והורה להגעילם ג"פ ועיני כבודו שפיר חזו מ"ש אבא מאוה"ג זצ"ל בח"ס יו"ד סי' קי"ג שלא מצא תקנה רק ע"י מילוי גחלים ורבים אומרים לפר"מ נ"י כי עי"ז יתקלקלו הכלים עד שא"א עוד לשמש בהם ולכן לא מצא תקנה רק ע"י הגעלה ג"פ וטעמו ונימוקו לסמוך על הגעלה כזו יבא לפנינו אי"ה, והנה אנוכי הולך בעקבות אבא אבוהן של ישראל זצ"ל לבאר שיטות הראשונים בדין זה דהגעלה ג"פ ואוסיף ביאור על ביאורו של באר הגולה זכותו יגן בעדינו:
הנה מקור דין זה דהגעלת כ"ח ג"פ יוצא מירושלמי דתרומות לענין תרומה בזה"ז דרבנן ומשם למד הרשב"א בתהב"א דה"ה לכל איסורי דרבנן ואפילו שיש להם עיקר מהתורה והוכיח זה מדאמר ר' אבא אין למדין ממנו לנבילה ולא אמר אין למדין ממנו לשארי איסורי דרבנן ש"מ דווקא נבילה איסור דאוריית' אין למדין אבל כל שהיא מדרבנן למדין ממנו והרא"ה בבדה"ב הקשה עליו א"כ קו"ח כל שאב"י שהוא מדרבנן וכשהי' בעין הי' מותר דמהני הגעלה ג"פ א"כ מצינו תקנה לכלי חרס אחר שנעשה אב"י ונ"ל הא דפשיט' לרא"ה דל"מ באב"י הגעלה ג"פ ובח"ס מוסיף דש"ס מלא דכ"ח אין לו תקנה לעולם משמע אפילו אחר מעל"ע ולדידי נראה דפשיטא לרא"ה כן מדאמר רב קדירות בפסח ישברו ולא מצא להם תקנה אחר הפסח ע"י הגעלה ג"פ והא רבא בע"ז מספקא לי' אי רב ס"ל נטלפ"ג מותר תפשוט מדאמר רב ישברו ע"כ דס"ל נטלפ"ג אסור ש"מ דבאב"י הגם דנטלפ"ג רק מדרבנן ל"מ הגעלה ג"פ ולמד הרא"ה בקו"ח לשארי איסורי דרבנן דחמירו מנטלפ"ג דל"מ הגעלה ג"פ כנ"ל:
והרשב"א במשמרת כתב דנהפוך הוא כלי שאב"י חמור מאיסורי דרבנן דעלמא ואין למדין זמ"ז ולכאורה הרא"ה ורשב"א בסברות הפוכות פליגו ונ"ל לקרב המחלוקת קצת דרא"ה ורשב"א אזדו לטעמייהו הרא"ה לשיטתו אזיל דס"ל נטלפ"ג בכלי בעודו בכלי הוא פגום ממש עד שאינו ראויה לגר ואלו היה אפשר להוציא טעם מן הכלי מותר בפ"ע בלי תערובת כלל וכשמתערב בתבשיל משובח קצת ע"י תערובת לכן ס"ל מסברא דקיל איסור זה שאסרו רבנן לבשל בכלי אב"י משאר איסורים דאסרו הכלי משום טעם שבו והטעם בעצמו כשהוציאו מן הכלי היה מותר לאיסור זה קיל הוא ביותר וז"ל הרא"ה דקיל איסורי' דהוא פגום ואלו היה כוותי' בעין משרא שרי עכ"ל וזהו כמ"ש ורשב"א לשיטתי' דס"ל דטעם בכלי אב"י אינו פגום בעצמותו כ"כ ובעצמותו אסור אלא שאינו אוסר התבשיל בחד בתרי התורה לא אסרה רק לטעם לשבח לשיטתו אין מקום לומר דקיל איסור זה יותר משאר איסורי דרבנן די"ל דחמיר כאן כל זמן שהטעם בכלי באיסור דאוריית' עומד והבן:
והנה רא"ה מביא ראי' לשיטתו מדהקשה ר' יוסי על ר"א דאמר אין למדין לנבילה הא תרומה חמירא לפי הבנתו דבתרומה דאוריי' קאי איך לא הקשה ל' על ר"ח עצמו דאמר דבתרומה מהני הגעלה ג"פ הא כללא בידינו כ"ח א"י מידי דופיו לעולם ועכצ"ל דאיירי ר"ח באב"י שאסור רק מדרבנן מהני הגעלה ג"פ וה"ה לכל כלי אב"י ור"א דאמר אין למדין לנבילה באב"י הקשה לו ר"י הא תרומה חמירא ומסיק בתרומה דרבנן דווקא הקילו באב"י ולא בנבילה וכדומה וכ"ש בשארי איסורי דרבנן דחמירו ורשב"א כ' כי פירושו בירושלמי דחוק ורחוק ולא כ' פירוש אחר והוכחת הרא"ה מכח קושיתו עצומה לכאורה ונ"ל ליישב הס"ד דר' יוסי דבתרומה דאוריית' אמר ר"ח דמהני הגעלה ג"פ הגם דתורה העידה על כ"ח וכו' דווקא בקדשים ואין למדין חולין מקדשים ומדרבנן הוא שהחמירו בכל האיסורים להצריך הגעלה ג"פ כיון שמצינו בקדשים דהצריכה התורה שבירה בכלי חרס כן ס"ד ולאמת דבתרומה דרבנן איירי ואין למדין לנבילה דבאיסורי דאוריית' החמירו דל"מ הגעלה כלל כמו שהחמירה תורה בקדשים ועיין טו"ז יו"ד סי' צ"ג מ"ש ביישוב שיטת בעל העיטור דס"ל חולין מקדשים לא ילפינן:
עוד י"ל דבס"ד דר"ח בתרומה דאוריית' איירי דס"ל טע"כ ל"ד חוץ בקדשים או דס"ל טעכ"ד דילפינן ממשרת אבל בכלים ל"ד הוא דגעו"נ חידוש וממשרת אין לנו רק טעם בעין ועיין פלתי סי' צ"ח ופמ"ג בפתיחה לתערובת וס"ד משו"ה מקיל בהגעלה ג"פ ולמסקנא ס"ל דווקא בתרומה דרבנן ורא"ה לשיטתו דס"ל איפכא טע"כ ל"ד בכלי דאוריית' הוא דאסרה תורה בגעו"נ הוכיח שפיר מס"ד הקצרתי ועיין:
והנה הטור ס' קכ"א אחר שהביא שיטת בעה"ע להתיר כ"ח אב"י ע"י הגעלה ג"פ כ' וכ"כ הרשב"א נראה דס"ל כמו דס"ל לרשב"א בשארי איסורי דרבנן דה"ה או כ"ש בכלי שבלע איסור דאוריית' והוא אב"י שכן הוא סברת הרא"ה דקיל אב"י מאיסורי דרבנן בעלמא וכן ס"ל לטור מסברא דנפשי' ולכן כ' וכ"כ הרשב"א הגם שלא נזכר ברשב"א לא בקצור ולא בארוך מכלי אב"י כלל דס"ל לטור דה"ה או כ"ש דמהני בכלי אב"י אבל אנחנו שזכינו לאורו של רשב"א במשמרת הבית דגילה דעתו דחמיר יותר אב"י משארי איסורי דרבנן אין ראיה דס"ל לרשב"א דבכל אב"י מהני הגעלה ג"פ מדס"ל דמהני באיסורי דרבנן דאב"י חמיר טפי וכן משמע דס"ל דל"מ באב"י דהא הרא"ה כ' א"כ איכא תקנה לכלי אב"י ע"י שיהוי ורשב"א השיב לו דחמיר טפי אב"י משמע דמודה לו דבאב"י ל"מ הגעלה ג"פ ורא"ה יליף קו"ח מאב"י לאיסורי דרבנן והרשב"א חולק מסברא דאין למדין מאב"י לאיסורי דרבנן:
ואין לנו אלא בעה"ט שמביא הטור דכ' דלולי דמסתפא היה נ"ל דכלי חרס אב"י כיון שהוא מדרבנן סגי בהגעלה ג"פ ועל שיט' בעה"ט קשה מהא דאמר רב קדירות בפסח ישברו למה ישברו אחה"פ יגעיל ג"פ עיין תוס' שם ע"ב שכ' חזרת כבשונות היינו ישברו דפ"ח בא לכאן אבל הא וודאי קשה יגעיל ג"פ ומוכח דס"ל לרב נטלפ"ג אסור מדאוריית' ואיך ספוקי לרבא אי ס"ל לרב נטלפ"ג מותר מה"ת וצ"ע:
ויש אתי מקום ליישב זה ע"ד פלפלא טבא עפמ"ש בצאן קדשים זבחים צ"ה ע"ב ביישוב קושי' בה"ז על הרמב"ם דכ"ח א"צ שבירה רק בחטאת איך יליף מיני' דכ"ח א"י מידי דופיו הא בק"ק א"צ שבירה והעלה הצ"ק יישוב נכון דכ"ח א"י מידי דופיו ונשאר בו משהו ובחטא' קפיד קרא על משהו וטעון שבירה ודווקא חטאת אבל ק"ק לא הקפידה תורה על משהו הנשאר אחר הגעלה וילפינן מחטאת בחמץ ויי"נ דבמשהו דל"מ הגעלה אלו דבריו ז"ל עיי"ש, ואני הקשתי לדבריו בכל איסורים דלאו במשהו מהני הגעלה לרמב"ם ורמב"ם בפ' י"א מהלכו' מ"א הלכה א' כ' דאין לוקחין כ"ח מן הנכרי לעולם וכ' הכ"מ ולכן כ' דין זה בכ"ח דבשארי כלים אית להו תקנה ע"י הגעלה אבל בכ"ח ל"מ הגעלה עיי"ש הרי דס"ל לרמב"ם בכל איסורים דלאו במשהו לא מהני הגעלה לרמב"ם ובתשובה אחת הארכתי ליישב זה:
וכעת נ"ל לצרף עוד מ"ש עוד הצ"ק שם דס"ל לרמב"ם דבחטאת גזה"כ הוא ורבנן גזרו אומר בכל האיסורים דל"מ הגעלה כמו בחטאת ודבריו האחרונים דחוקים למה יגזרו בכל האיסורים משום חטאת לחוד מה שאינו בשאר קדשים וגם בחטאת עצמו גזה"כ הוא בלי טעם ונ"ל לצרף ב' תירוצים יחד דמשהו נשאר בו ובחטאת דחמיר קפדה התורה ע"י משהו ולא בק"ק וילפינן מחטאת דמשהו נשאר בו ובכ"מ דמשהו אסור כמו חנץ ויי"נ וכדומה ל"מ הגעלה לכ"ח מדינא שוב גזרו אומר דבכל איסורים אפי' שאינם במשהו ל"מ הגעלה שלא לחלק בין האיסורים דקרוב שיתירו גם באיסורי' דבמשהו דמהני הגעלה לכ"ח כמו דמהני הגעלה בכלי מתכות באיסורי' שהם במשהו יאמרו כמו דמהני הגעלה לכלי חרס באיסורי' שהם בנ"ט כן מהני באיסורים שבמשהו לכן השוו מדותיהם שלא מהני הגעלה לשום כ"ח ועפ"ז א"ש שיטת הרמב"ם בהלכות מ"א הנ"ל ועיין היטיב:
ויש להעמיס כ"ז בשיטת בעה"ע דס"ל כשיטת הרמב"ם וכל איסורי שהם במשהו ילפינן מחטאת דלא מהני הגעלה מדינא ורבנן הוסיפו בכל איסורים דהם בנ"ט דל"מ הגעלה לכ"ח מטעם שכתבנו וס"ל לבעה"עט באב"י דאינו אסור רק מדרבנן לא החמירו כ"כ וסגי בהגעלה ג"פ חוץ מחמץ ויי"נ הגם הא דאסורים במשהו דרבנן הוא כיון שעיקר איסורי' דחמץ ויי"נ מדאוריית' והם אמרו דהוא במשהו החמירו בהם כמו דבר שהוא במשהו מה"ת דל"מ הגעלה וכן באיסורי דאוריית' שהם בנ"ט הם אמרו דל"מ הגעלה אבל באיסורי דרבנן שבעצמותן הם מדרבנן והאיסור בנ"ט וכן בכלי אב"י לא החמירו כ"כ וסגי בהגעלה ג"פ והא"ש דל"ק מדאמר רב קדירות בפסח ישברו רב לשיטתו דס"ל מב"מ במשהו ומדין הוא דל"מ הגעלה כמו חטאת לכן אפי' אחה"פ ל"מ הגעלה ג"פ הגם דהוא נטלפ"ג לא הקילו בו כיון דהא דל"מ הגעלה לאו מחומרא דידהו הוא אלא מעיקר הדין דנשאר בו משהו שאוסר במב"מ ועיין ויש להאריך עוד ע"ד פלפול בסוגי' שם עוד י"ל בקצרה דבעה"ע ס"ל לחלק בין פוגם בעין לפוגם בכלי כמ"ש תוס' חולין ח' ע"ב ובע"ז ל"ח ע"ב הגם דמוכח מדאמר ישברו דס"ל נטלפ"ג אסור דווקא בכלי אבל רבא מספקא לי' אליבא דרב בפוגם בעין וכ"כ תוס' פסחים בחד תי' עיי"ש:
ויש להראות פנים מן סוגי' דפסחים דבאיסורי דרבנן איכא תקנה לכ"ח בהגעלה ג"פ והוא מדמקשה לרב לשהינהו ולעביד בהו שלא במינו ונתקשה תוס' הא אין מבטלין איסור משהו שבו לכתחילה ועוד הקשה על תי' ש"ס דלמא עביד בהו במינו הא לא גזרינן א"מ אטו מינו ונדחק ולשיטת רשב"א ובעה"ע דבדרבנן סגי בהגעלה ג"פ י"ל דקושיא ולעביד בהו שלא במינו היינו אחר הגעלה ג"פ ומשום אין מבטלין לכתחילה סמכינן על הגעלה ג"פ ולמה אמר ישברו ומתרץ דלמא עביד בהו במינו הגם דל"ג א"מ דאינו בטל אטו מינו דזו גזירה רחוקה שידוע דמב"מ אינו בטל לעולם וא"מ בטל אבל כאן לענין הגעלה ג"פ כיון דבכל כלים מהני הגעלה גם במב"מ ואם נימא בכ"ח שבלע משהו דמהני בא"מ הגעלה ג"פ קרוב לטעות גם במינו מהני הגעלה כזו וא"ש:
ומצאתי לו חבר לבעה"עט מן מה דכ' רש"י בפסחים דרב ס"ל נטלפ"ג אסור ולא קיי"ל כוותי' וקשה הא נטלפ"ג מדרבנן מיהא אסור ומנ"ל לומר דס"ל לרב נטלפ"ג אסור מדאוריית' ואי דס"ל לרש"י דאי ס"ל נטלפ"ג מדרבנן לא היה צריך שבירה דהוי כדיעבד הא מפנכא דר"א מוכח דגם בכלי שטעון שבירה אסרו ועיין ר"ן ועוד הא ש"ס מפרש טעמא דשמואל דס"ל כר"ש הול"ל דס"ל נטלפ"ג מותר כמ"ש רש"י דאנן לא קיי"ל כרב דס"ל נטלפ"ג אסור וצל"ע ולמ"ש י"ל דהי' קשה לרש"י למה ישברו הא אפשר בהגעלה ג"פ וע"כ דס"ל לרב נטלפ"ג אסור מה"ת ול"מ הגעלה ג"פ וש"ס דקאמר טעמא דשמואל דס"ל כר"ש דהא שמואל מתיר אחה"פ בלי שום הגעלה ע"כ משום דכר"ש ס"ל ומ"ש רש"י ואנן קיי"ל נטלפ"ג מותר כוונתו דא"צ שבירה כרב דמהני הגעלה ג"פ וכ' עוד דס"ל כר"ש ואפי' בלא הגעלה כלל מותר כדס"ל לשמואל וא"ש נכון ומזה ראי' דס"ל לרש"י כשיטת בעל העיטור:
אלא דנגד זה מצאנו דתוס' ור"ן ל"ל כבעה"ע דהא כ' תוס' שם בחד תי' דמשהו ונטלפ"ג כולי האי לא מחמירין, וע"כ הא דאמר רב דליכא תקנתא בהגעלה ג"פ בכלי חרס שאב"י, וכ"כ הר"ן דרב אפשר דס"ל נטלפ"ג מותר ומשום דלכתחילה מיהת אסור מוכח דל"ל כבה"ע וגם רשב"א ורא"ה שווים בזה דאב"י ל"מ הגעלה ג"פ הגם ד"ל לרשב"א בתהב"א דבאיסורי דרבנן מהני, חמירא אב"י בדאוריית' מאיסורי דרבנן כמו שבארנו הרי נתבטלה שיטת בעה"ע ושיטת רש"י לפמ"ש בשיטת רוב ראשונים דלא ס"ל כוותי' ובעה"ע עצמו לא החליט הדבר, בוודאי אין לנו להקל באב"י כלל:
ויש לעיין בכלי שנבלע מאיסו' דרבנן שיש להם עיקר בתורה דרשב"א בתהב"א ס"ל דמותר ובקצר חוכך להחמיר דאפשר לחלק בין איסור דרבנן שאין לו עיקר כמו תרומה וחלת ח"ל לאיסורי דרבנן שיש להם עיקר, וכ"כ בהג"א סוף מסכת ע"ז בפשיטות ומביאו הב"י סי' קכ"א, ויש לצדד ולומר כלי הבלוע מאיסורי דרבנן והוא אב"י דהוה תרתי דרבנן לא סגי בהגעלה ג"פ כתרומה בח"ל ולמעיין ברא"ה בבדה"ב יראה כי פירושו בירושלמי דבאב"י קאי דווקא בתרומה דקיל אבל בשארי איסורי דרבנן אפי' אב"י לא, אבל הרשב"א דס"ל לעיקר בכל איסורי דרבנן אפי' יש להם עיקר מהני הגעלה ג"פ אלא שחוכך להחמיר י"ל באפשר דווקא בדרבנן ב"י, אבל באב"י דאיכא תרתי דרבנן אינו חוכך להחמיר, ועיין הג"א סוף ע"ז דכ' דווקא תרומה ח"ל דלא אתי למחלף בדאוריית' אבל שארי איסורים דאתי למחלף בדאוריית' נראה באיסורי דרבנן ואב"י דגם אם מחלף בדאוריית' באב"י הרי אב"י דרבנן היא גם אם מחלף בדאוריית' באב"י ע"י הגעלה ג"פ לא יכשל באיסור דאוריית' ולחוש כ"כ דמחלף בדאוריית' באב"י וגזירה אב"י אטו ב"י כ"כ האי וודאי גזירה רחוקה היא בנדון שלנו דרבנן היא דם שבשלו דרבנן אחר שיהוי מעל"ע יש להקל ע"י הגעלה ג"פ לכאורה:
אלא דיש לי ראיה מדברי רשב"א דס"ל אם נחלק בתרומה שאין לו עיקר לאיסורי דרבנן שיש להם עיקר דאפי' בתרתי דרבנן ל"מ שאינו דומה לתרומה, והוא ממ"ש רשב"א בתהב"א שכ' שמסתפק בדין זה מפנכא דר"א פ' כה"ב דאמלחה בה בשר ותברי' ואי מהני הגעלה ג"פ למה תברי' והא דם שבשלו דרבנן ש"מ דל"מ ג"פ כל שיש לו עיקר מדאוריית' ודחי דאפשר כיון דבעי הגעלה תלתא זמנא לא משהה לה דלמא פשע בה בינתיים אלו דבריו ז"ל, ואי ס"ל דאיסורי דרבנן ואב"י דומה לתרומה בח"ל איך כ' דיש ראיה מפנכא דר"א דבאיסורי דרבנן שיש להם עיקר ל"מ ג"פ עדיין קשה הי' לי' להשהות מעל"ע דהוי תרתי דרבנן וסגי בהגעלה ג"פ ש"מ דס"ל לרשב"א להך צד ואם נחלק בין תרומת ח"ל לשארי איסורי דרבנן אפי' בתרתי דרבנן לא סגי בג"פ, ואפשר לומר בתרתי דרבנן דעלמא מהני, אבל איסור דרבנן ואב"י דס"ל לרשב"א דאב"י חמיר מכל איסורי דרבנן ס"ל דלא דמי' לתרומה הגם דהוא תרתי דרבנן כן נ"ל עכ"פ מוכח דס"ל איסור דרבנן ואב"י לא הוי תרתי לטיבותא, וכאן דבקצר כ' דיש להחמיר באיסורי דרבנן שיש להם עיקר ה"ה באב"י דיש להחמיר כנ"ל ועיין:
ועוד אביא לי ראיה מר"ן פסחים למ"ד שכ' דרב גם אי ס"ל נטלפ"ג מותר מדרבנן מיהת אסור לכתחילה הגם דמפסיד הקדירה וראיה מפנכא דר"א דתברא ולא השהה אותה עיי"ש, ואי ס"ל לר"ן דבאיסור דרבנן ואב"י מהני הגעלה ג"פ צ"ל ע"כ הא דלא עביד לה ר"א הגעלה ג"פ דחש שמא יפשע עד דמגעילה ג"פ כמ"ש רשב"א הנ"ל, הנה בוודאי אין לומר בכוונת רשב"א דדינא הוא לחוש לפשיעותא עד דמגעילה ג"פ א"כ נפל הך דינא בבירא שאין להגעיל שום כ"ח ג"פ משום חשש שמא יפשע, וצ"ל ע"כ דר"א החמיר לעצמו וחש לנפשי' שישכח ויפשע, וכי כן אין ראיה מר"א דתברא דאסרו חכמים נטטלפ"ג אפי' בכ"ח דל"ל תקנת' דשאני דר"א דהיה אפשר לו להגעיל ג"פ והוא החמיר לעצמו וחש לנפשי' שיפשע בינתיים משו"ה אין לו להקל משום פסידא דהא אפשר לו בתקנתא מדינא, ומנ"ל לר"ן היכא דליכא תקנתא כגון באיסור דאוריית' דל"מ הגעלה ג"פ דאסרו חכמים במקום פסידא, וע"כ דס"ל לר"ן בפשיטות דל"מ תקנתא דהגעלה כלל בכלים בלועים מאיסורי דרבנן ואפי' אב"י, וזו ראי' מהימנא, וכן משמע מסתימת רשב"א בקצר דל"ש ב"י ל"ש אב"י, דל"מ הגעלה ג"פ מ"מ חזי לצרופי לסניפי התירי' שיבואו לפנינו אי"ה:
הנה המנחת יעקב כלל פ"ה אות ס"ד מביא בשם נחלת יעקב דבהפ"מ יש להתיר להשתמש בכ"ח אחר מעל"ע דהוא כדיעבד וכן דעת מהרלנ"ח סי' קכ"א, ובספר תשובת דבר שמואל כ' שלא מצא ראיה כנגדו ובדרבנן אזלינן להקל, ונלפע"ד דעכ"פ צריך להגעיל ג"פ דכל דאפשר לעשות הוי כלכתחיל' והרי בירושלמי מבואר בתרומה סמכו בהגעלה ג"פ, לכן נ"ל בהפסד מרובה דמחשב כדיעבד שמפסיד הכלי אם יצטרך שבירה צריך להגעילו ג"פ כל דאפשר להכשיר ולתקן צריך למיעבד כנ"ל ברור, ובנדון שלנו שכ' פר"מ נ"י שיש הפסד מרובה שנתבשל ונתערב בכמה וכמה כלים יש להתיר אחר שיהוי מעל"ע ע"י הגעלה ג"פ היינו שיגעיל אחר מעל"ע דכשיגעיל קודם מעל"ע יש לחוש שיטעה לשמש בו מיד אחר הגעלה כיון דעושה מעשה הכשר יטעה דסגי בהכי בעודו מעל"ע, ועוד דהוי כהוחמו מים בתוך מעל"ע דצריך מעל"ע משעת חימום המים כן עלה במחשבה לפני:
ואחר עיוני בפנים במהרל"ח ראיתי כי לא כוונתי יפה בנ"ד ע"פ שיטתו וחידושו, כי דבריו מיוסדים ע"פ שהקשה דברי הר"ן פסחים פ' כ"ש אהדדי, דבסוגי' דזוז"ג כ' דישן יוצן דזוז"ג לכתחילה אסור, והא דחדש א"צ נתיצה כיון דמפסיד התנור הו"ל כדיעבד, ובדף למ"ד כ' דנטלפ"ג לכתחילה אסור הגם שקדירה צריך שבירה לא הוי כדיעבד וראיה מפנכא דר"א דהיה יוכל להשהותה וע"כ דשבירת קדירה ופנכא לא מיחשב דיעבד ודבריו סותרים למ"ש בתנור דמקרי דיעבד וע"כ צ"ל דתנור הפסד מרובה הוא כדיעבד וקדירה ופנכא הפסד מועט הוא אלו דבריו ז"ל, והנה בסתירת הר"ן כבר נתקשה בחידושי אנשי שם ונדחק מאוד, ומ"ש מהרל"ח לחלק בין תנור לקדירה תמוה אטו רב בקדירה א' אמר ישבר הלא אמר סתם קדירות בפסח אפי' הרבה ולא נתן דבריו לשיעורי' בין הרבה עד שמגיע להפסד מרובה, ומסתמא כלים של כל השנה הפסד מרובה הוא והוי כדיעבד, ולא ידעתי פתר לדבריו רק כשנאמר דאין מצרפין הרבה כלים ביחד שבין כולם איכא הפסד מרובה, אלא דבנ' על כל כלי וכלי בפ"ע אם מותר לשמש בו ובתנור איכא הפסד מרובה בתנור לחוד, ורב אמר קדירות ישברו, הגם דאיכא הפסד משום דבכל א' בפ"ע ליכא הפ"מ כצ"ל, וזכר לדבר זה במג"א סי' רמ"ד סס"ק י"ח דחשבי' כ"י בפ"ע שיש בו הפסד ועיין מחצית השקל שם, ולפ"ז אין היתר בכ"ח בהפ"מ רק היכא דאיכא הפ"מ בכלי בפ"ע כמו כלי (פארצעלאן) וכדומה, ובנדון שלנו דליכא בכל כלי בפ"ע הפ"מ רק בצירוף כל הכלים כה"ג לא ס"ל למהרל"ח להתיר:
ולדינא גם בכלי שיש בו לבדו הפ"מ שסמכו האחרונים על מהרל"ח כשאני לעצמי חוכך אני להחמיר כי דבריו צל"ע מלבד לחלק בין אם יש הפ"מ בכלי עצמו או בצירוף שארי כלים חילוק דק וחדש הוא ולא מסתבר גם אם נקבל חילוק זה א"א להעמיס כן בכוונת הר"ן דהא כ' הגם שצריך לשבור הכלי לא הוי כדיעבד רצונו דלא הוי כדיעבד דתבשיל שהתירו והא התבשיל מותר אפי' הוא הפסד מועט כן משום הפסד הכלי הגם שהוא הפסד מועט לשתרי כמו התבשיל ומ"ש תבשיל דאפי' בהפ"מ מותר ומ"ש כלי דדווקא בהפ"מ מקרי דיעבד והיותר תמוה לי לדברי מהרל"ח לענין זוז"ג דווקא תנור דהוא הפ"מ מקרי דיעבד אבל קדירה לא מה יענה להא דאמר אביי פסחים כ"ז ע"א כי פליגו בתנור וקדירה למ"ד זוז"ג מותר שרי הא קדירה הפסד מועט הוא והוי כלכתחילה ולכ"ע אסור ולא שרי רק בתנור שהוא הפסד מרובה ודברי מהרל"ח נפלאו ממני ולא ידעתי פתר למו:
וביישוב סתירת הר"ן העלתי מאז דכוונת הר"ן במ"ש אפי' צריך לשבור הכלי אינו כדיעבד אין כוונתו דלאו דיעבד מקרי בוודאי כל דאיכא פסידא דכלי אפילו הפסד מועט הוי כדיעבד, וכוונתו רצויה דלא התירו התבשיל משום דדיעבד הוא אלא או כמ"ש תוס' ורא"ש בשלהי ע"ז דאסרו הקדירה משום שהיה עליו שם איסור משא"כ התבשיל או כטעם שני שכ' הרא"ש מכיון שאסור לבשל לא שכיח שיבשל בו וליכא למגזר בתבשיל אטו ב"י, לפ"ז אפי' בכלי חרס דצריך שבירה אסרו הגם דדיעבד הוא לא דמי לתבשיל, אלא שהיה מקום לומר דלא אסרו נטלפ"ג רק לכתחילה ולא בדיעבד ומשו"ה לא אסרו התבשיל וה"ה כלי חרס דצריך שבירה כתבשיל הוא ומותר ולכן מביא הר"ן מפנכא דר"א דמוכח הגם דצריך שבירה לאו כדיעבד הוא, היינו כדיעבד דתבשיל דלאו משום הפסד התירו, אלא מטעמי' שכ' תוס' ורא"ש, ועיין בהג"א שלהי ע"ז שכ' דאין לומר דתבשיל מותר דדיעבד הוא דהא כ"ח טעון שבירה וע"כ טעם אחר איכא והוא כדברינו בכוונת הר"ן:
וממילא דלק"מ ממ"ש הר"ן בזוז"ג דנתיצת התנור דיעבד הוא, וכן הא דאמר אביי דתנור וקדירה מותר דשניהם מקרי דיעבד ואפי' קדירה דהפסד מועט הוא, מ"מ דיעבד הוא, וכמו פת ותבשיל בזוז"ג דשרי אפי' בהפסד מועט דזוז"ג לא אסרו רק לכתחילה ולא בדיעבד ואם יש הפסד הכלי דיעבד הוא, ואין הענינים דומי' זה לזה, ויש להטעים טעם דאסרו נטלפ"ג אפי' כשמפסיד הכלי שהוא דיעבד דזיל בתר טעמא שאסרו נטלפ"ג אב"י אטו ב"י, גזירה זו שייך בכ"ח ג"כ לא הקילו משום הפסד, אבל בזוז"ג דלאו משום גזירה הוא שמא יהנה בלא זוז"ג, אלא איסור בעלמא הוא, ובר"ן ע"ז כ' דהוי כמבטל איסור לכתחילה ובמבטל עצמו בדיעבד שרי כנ"ל והדברים פשוטים וברורים לפענ"ד:
והנה מלבד שאין ראיה מן הר"ן דבהפ"מ לא הצריכו שבירה באב"י, גם יש ראי' איפכא לפמ"ש דמוכח מדאמר אביי תנור וקדירה למ"ד זוז"ג בדיעבד מותר שרי מוכח דכל דהתירו בדיעבד הפסד הכלי אפי' הפסדו מועט דיעבד מקרי, ואם באב"י התירו בהפ"מ דדיעבד הוא ובדיעבד לא אסרו ה"ה בלא הפסד מרובה דכלי מותר כמו בזוז"ג, ומפנכא דר"א מוכח הגם שמפסיד הכלי ל"מ שיהוי מעל"ע ע"כ צ"ל דבנטלפ"ג לא התירו דיעבד ותבשיל שאני ועיין:
ועוד נ"ל ראיה ממ"ש תוס' פסחים למ"ד בתי' ב' בשם ר"י כיון שהקדירה של חרס אם יהיו אסורים ואין להם תקנה זה חשוב דיעבד, אע"ג דלענין איסור קדירה אב"י אסרינן לה אע"פ שאין לה תקנה משום דהתם בלע איסור הרבה אבל הכא ליכא אלא משהו והואיל ושלא במינו הוא יוכל לבטל דכדיעבד דמי הרי ס"ל לתוס' לענין מבטל לכתחילה כדיעבד דמי ומשום נטלפ"ג אסור הגם דכדיעבד דמי ע"כ צ"ל לענין נטלפ"ג גם היכא דדיעבד הוא לא התירו ותבשיל שאני כמ"ש תוס' בע"ז ומ"ש שם בד"ה אמר רב וכו' דנטלפ"ג דווקא דיעבד שרי אבל לכתחילה אסור דגזרינן שאב"י אטו ב"י כוונתו דיעבד שרי היינו התבשיל והא דקרו לי' דיעבד שכבר נתבשל בכלי שאסרו לבשל בו והא דשרו כיון שלא היה עליו שם איסור כמ"ש תוס' בע"ז אבל הקדירה אסור דגזרינן אב"י אטו ב"י שוב אין לחלק באיכא פסידא דקדירה כיון דגזירה זו שייך בכל כלים והבן, לכן לא נ"ל לסמוך על קולא שחדשו האחרונים ע"פ תשובת מהרל"ח הנ"ל:
וכל זה בכלים שבלועים איסור דאוריית' אבל כלים הבלועים איסור דרבנן יש לצדד להקל דבמהרל"ח הנ"ל כתוב דהיה נ"ל לומר דלא אסרו נטלפ"ג רק באיסורי דאוריית' דמשלהי ע"ז אין ראיה רק באיסורי דאוריית' דגזרי' אב"י אטו ב"י אבל באיסורי דרבנן מנ"ל אלא שמצא ראיה דגם בדרבנן אסור מפנכא דר"א לשיטות רוב הפוסקים דדם שמלחו דרבנן ולשיטת רש"י ורמב"ם דס"ל דם שמלחו דאוריית' אין ראיה משם דאסרו נטלפ"ג בכלי באיסורי דרבנן עיין בו שהאריך בזה ומוכח משם דאפי' היכא דמפסיד הכלי אסרו אפילו באיסור דרבנן מדתברא ויש לדחות לפמ"ש לשיטת רלב"ח דהיכא דאיכא הפסד מרובה דכלי הוי כדיעבד מ"מ בעי הגעלה ג"פ כל דאפשר לאו דיעבד הוא ולמ"ש רשב"א בתהב"א דמפנכא דר"א ליכא ראיה דהגעלה ג"פ ל"מ באיסור דרבנן די"ל דחש לנפשי' שמא יפשע בינתיים לפ"ז אין ראיה מפנכא דר"א דאסרו באב"י בדרבנן גם בכ"ח דבעי שבירה די"ל דלכן תברא ר"א כיון דצריך להגעיל מיהת ג"פ חש לנפשי' שמא יפשע בנתיים לכן תברה וחומרא החמיר לעצמו שמא יפשע אבל בוודאי אין לחוש לכך מדינא כמ"ש כבר לעיל וי"ל במקום פסידא באיסורי דרבנן לא אסרו אב"י אטו ב"י דב"י עצמו דרבנן ולגזור בדרבנן אטו דאורייתא לא החמירו במקום פסידא ובאמת לפמ"ש אזדא לה ראית הר"ן פסחים למ"ד דאסרו אב"י בכ"ח הגם שמפסיד הכלי מפנכא דר"א והר"ן ע"כ לא ניחא לי' לומר כן ליכא ראיה מ"מ באיסור דאוריית' בוודאי נקטינן לאסור אפי' בכ"ח דמוכח מרב אי ס"ל נטלפ"ג מותר וכן ס"ל לתוס' ורשב"א בתשובה אבל בדרבנן אין לנו ראיה מוכרחת יש לצדד להקל אפילו היכא דליכא הפסד מרובה וכ"ש היכא דאיכא הפסד מרובה דס"ל למהרל"ח והסכימו עמו האחרונים דמותר אפי' בדאוריית' הגם שלפענ"ד לאו דסמכא הוא מ"מ בדרבנן סמוך לבנו להקל בהפסד מרובה ואפילו בהפסד מועט המקיל לא הפסיד אחר הגעלה ג"פ בצירוף מ"ש דבדרבנן ואין ב"י יש לצדד להקל בהגעלה ג"פ בלי טעם דפסידא ובנדון שלנו דאיכא צדי צדדים דהוא תרתי דרבנן דם שבשלו דרבנן ואב"י והפ"מ דכלים הרבה, יפה הורה פר"מ נ"י והראתו בקדושה היא:
ואשעשע קצת בדברי פר"מ ני' בצדדי היתר שכ' והוא דהיתוך (גשמעלץ) רק כדי קליפ' הוא ויש בכל כלים ס' נגד הקליפה ולפמ"ש תוס' פסחים למ"ד לחד תי' דמשהו ונטלפ"ג מותר גם כאן בשאב"י ופר"מ ני' האריך למעניתו בזה וביותר היה לו להביא מ"ש תוס' בתי' ב' שם דא"ש טפי כיון דכלי צריך שבירה מקרי בדיעבד לענין ביטול אלא דר"ן וכן נרא' מיתר הראשונים דל"ל כב' תירוצי תוס' הנ"ל ובאמת תי' הב' של תוס' תמוה לי לפום רהיטא הא אם נתערב בתבשיל בדאורייתא וודאי אסור להוסיף לכ"ע הגם שמפסיד התבשיל ולא דהוי דיעבד ומ"ש לבשל בכלי שיש בו משהו כיון דסוף סוף מבטל איסור לכתחילה ותוס' לא נחית לסברת הרשב"א בכלי שאין בו רק משהו ודרכו להשתמש בשפע וצ"ע עוד כ' פר"מ ני' דבש"ע סי' צ"ט ובסי' קכ"ב מביא שיטת הרשב"א ופסק כוותי' בכלים שדרכן להשתמש בשפע ובלעי איסור מועט מותר לבשל בו ובפרמ"ג סי' צ"ט במשבצות זהב כ' באיסור דרבנן אולי יש לצדד להקל ובנדון שלנו ג"כ דרכם של כלים להשתמש בשפע ודם שבשלו דרבנן ויש לסמוך על הרשב"א ועוד כל עיקרו אינו אלא ספק שמא יש בו משום חרס ואינו ברור לנו מכל הלין טעמי' היה נ"ל להקל:
הנה אם נדון ספק זה ספק גמור לא היינו צריכים לכל טורח זה לכאורה דאם ננקוט דם שבשלו דרבנן א"כ ספק דרבנן היא וספק דרבנן להקל והיינו לפי דהעלה הפר"ח סי' ק"י דלא כש"ך דבדרבנן גם באתחזק אזלינן בספיקא להקל דהא כאן אתחזק איסור בכלי וספק אם הועיל הגעלה אם חרס או ברזל הוא אבל נקטי' כפר"ח ועיין פלתי שם, וגם לפמ"ש המל"מ ומובא בפרמ"ג שם דמחלק בין ספק שעשה המעשה כמו ספק הניח דבזה ספק להחמיר נידון שלנו דומה לטבל וודאי וספק טבל כראוי' דהא הגעיל בוודאי ועשה מעשה הגעלה רק הספק אם מועיל הגעלה אם יש בו חרס או לא והוי כספק טבל כראוי' ועלתה לו טבילה וספק זה טוב יותר מספק טבל כראוי' כמובן ועכ"פ לספק הניח אינו דומה אלא כ"ז אי הוי ספק זה ספק כראוי' אבל אולי הוי ספק חסרון ידיעה שאפשר לברר על ידי אומני' ועוד בספק דם שבשלו כ' הרשב"א במשמר' הבי' דאין להקל בספיקו רק היכא דמצינו כיון דקרוב לדאוריי' ועיין בפרמ"ג במשבצות רס"י ס"ט והיה זה שלום לפר"מ ולתורתו הכ"ד אוה"נ:
הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: