אור ברסלב

כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה ע

תשובה סט

שלום וכ"ט לאהו' תלמידי הרבני המופלג חו"ש זית רענן ירא את אלקים מרבים מו"ה משה סג"ל בלויא ני':

מכתבך הנעים קבלתי והכרתי לשמחת לבבי שעודך מחזיק בתומתך ושוקד אתה עה"ת והנני להפיס דעתך במה שנצטערת בר"ן חולין פ' כה"ב קי"א ע"ב שכ' מהא שמעינן דנטל"פ לכתחיל' אסור דאל"ה אמאי תברה לשהות עד למחר דהוי נטלפ"ג, וע"כ דלכתחילה אסור, והוקשה לך הלא ברייתא מפורשת שלהי ע"ז דלכתחילה אסור, כדמתרץ ש"ס שם ב' ברייתו' הא כמ"ד נטלפ"ג מותר ומ"מ לכתחילה בעי הגעלה, וצ"ע, יפה הקשית לפי שטיחת לשון הר"ן כאן דמשמע דנטלפ"ג לכתחילה אסור לא נשמע רק מפנכא דר"א אבל ראה נא בר"ן פסחים למ"ד ע"א גבי קדירות בפסח, שכ' דגם אם נטלפ"ג מותר מ"מ צריך שבירה דלכתחילה הוא כמו בפנכא דר"א דהוצרך שבירה הגם דמפסיד הכלי וזה כוונתו ג"כ כאן דמוכח דאפי' במקום הפסד הכלי אסור נטלפ"ג לכתחילה, היינו שלא לבשל בו לכתחילה, והתבשיל מותר בדיעבד הוא, ועיין הג"א שלהי ע"ז שכ' דאין לומר דתבשיל דיעבד הוא דהא בכ"ח צריך שבירה, וצ"ל דפשיטא לי' דאפי' בכ"ח מהאי פנכא דר"א דמקדירו' בפסח אין ראיה אולי ס"ל לרב נטלפ"ג אסור עיי"ש בתוס' ור"ן, ומוכח מכאן דאפי' באיסו' דרבנן והפסד דכלי ג"כ אסרו, דהא דם שמלחו דרבנן, ולשיטת רש"י ורמב"ם דדם שמלחו דאורייתא אפשר לדידהו באיסור דרבנן לא גזרו אב"י אטו ב"י וכ"ש בכ"ח שצריך שבירה ובתשובה הארכתי:

ויש לעיין לפמ"ש הר"ן דהא דלא השתמש בו בצונן משום דכ"ח אין לו תקנה יש לחוש שישתמש בו חמין, עדיין קשה הו"ל להשהותו עד שיהיה אב"י ולהשתמש בו אח"כ צונן, ואי דאתי לאשתמושי בי' חמין הא אב"י הוא, ושלא להשתמש בו חמין באב"י רק משום גזירה שישתמש בו בעוד ב"י, וכיון דאסרינן לי' דלא להשתמש בו רותחין לעולם ליכא למיחש, דכשישתמש בו צונן אחר מעל"ע אין לגזור שישתמש בו רותח רק באב"י, ולגזור שמא ישתמש בו צונן ב"י ואתי לאשתמושי באותו יום חמים כ"כ האי וודאי רחוק לגזור גזירה לגזירה רחוקה טובא, ולטעם אשר כ' הרא"ש שלהי ע"ז, וכן בתוס' דאסרו שאב"י כיון שהוא עליו שם איסור משא"כ בתבשיל, א"כ איסור זה דנטל"פ איסור דרבנן הוא לאו משום גזירה, שפיר י"ל דאסור להשתמש בו צונן אחר מעל"ע שמא ישתמש בו חמין, ויעבו' על איסור דרבנן, אבל לטעם השני משום גזירה דאתי להשתמש בב"י משא"כ התבשיל לזה קשה כהנ"ל ולומר דרב אמי ס"ל כמ"ד נטל"פ אסור א"א, דהא ש"ס הוכיח מדתברי' והא תלמיד דר"י הוה ש"מ דס"ל לר"י מליח כרותח והא ר"י ס"ל נטל"פ מותר בוודאי ר"א תלמידו כוותי' ס"ל ולמה תברה וצל"ע:

והנה גזירה זו שכ' ר"ן שמא ישתמש רותח רחוקה היא דרותח בצונן לא מחליף ומ"ש הר"ן בכ"ח דאין לו תקנה יש לגזור יותר עיין יומא ע"ה ע"א דשם מבואר כל שמסיח דעתו ממנו אין לגזור לתקלה וכי כן בכ"ח דאין לו תקנה לעולם ברותחין יש סברא דאין לגזור כ"כ שיבוא לשמש ברותחין משא"כ בשאר כלי דאין מסיח דעתו לאשתמושי ברותחין ע"י הגעלה והבן:

וריטב"א כ' לאמור דפנכא זו דרכה היה להשתמש ברותחין ולכן גזר בה ולולי דבריו ז"ל היה נ"ל ע"פ שיטת או"ה שבש"ך וט"ז רס"י ק"ה דכלי שכבוש בו מעל"ע נאסר התבשיל וי"ל דחשש ר"א דאתי לאשתמושי בצונן לח ושהה מעל"ע וזו גזירה קרובה כנ"ל, ובזה מיושב לן קושיא א' שנתקשה בה הפלתי מנ"ל לאביי דליתא לדר' אבין בכל דבריו הא מפנכא לא מוכח רק דס"ל מליח כרותח כבוש כמבושל עדיין מנ"ל ועיין נב"י קמא חי"ד סי' כ"ו שרצה לומר באמת דל"ל לר"י כבוש כמבושל ולמ"ש מוכח דלא שימש בה בצונן דס"ל כבוש כמבושל אפי' בכלי כ"ש בעין ועיין:

ועוד נ"ל ביישוב קושיא זו מדאמר אבין דאמר ר"י מליח אינו כרותח כבוש אינו כמבושל ולא מליח וכבוש אינו כרותח משמע דכבוש כרותח אית ל' רק שאינו כמבושל דכבוש יותר ממליח ושמואל מליח כרותח כבוש כמבושל ור"י ס"ל מליח אינו כרותח וכבוש כרותח אבל אינו כמבושל וכי כן מודה רבין דכבוש יותר ממליח וכיון שהוכיח מפנכא דר"א דס"ל מליח כרותח ממילא מוכח דכבוש נחית דרגא דהוא כמבושל כיון דכבוש גם לר"א יותר ממליח וא"ש ועיין:

ולפי שיטת הגהש"ד שבב"י סי' ס"ט ופסק בש"ע דאין מליחה לכלי' להפליט דס"ל דרותח דמליח גרע מרותח דצלי וכן משמע מדאמר מליח כרותח ול"א כרותח דצלי כמ"ש כבוש כמבושל ש"מ דמליח אינה כצלי ממש לזה י"ל ניהו דר"א ס"ל מליח כרותח מהאי פנכא וכבוש מעלה ממילא היינו שהוא כרותח דצלי אבל כמבושל עדיין מנ"ל וי"ל בקל:

ונ"ל לעשות סמוכים לשיטה זו מדאמר שמואל קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח ול"א רבותא טפי שאסור למלוח בה בשר אחר שכבר נמלח ויצא מדמו כמ"ש הרמ"א סי' ס"ט ע"פ שיטה זו עיי"ש וע"כ דאין מליחה לכלי' להפליט ודווקא לאכול בו רותח אסור ובזה אתי' שפיר לנו דקדוק עצום דמביא שמואל לטעמי' דאמר מליח ה"ה כרותח כבוש כמבושל הא ל"צ רק דלטעמי' אזיל דס"ל מליח כרותח אבל כבוש כמבושל אין ענינו לכאן ושפת יתר הוא ולדברינו א"ש דמביא שמואל לטעמי' בתרתי דמליח כרותח ולא כרותח דצלי ממש ולכן דווקא לאכול רותח אסור אבל מותר למלוח בו ושני' מוכח מדאמר מליח כרותח הרי ס"ל כרותח הוא וגם דלא כרותח דצלי מוכח מדאמר כבוש כמבושל ול"א ג"כ מליח כרותח דצלי כמ"ש כבוש כמבושל וע"כ דקאמר לאו כרותח דצלי ולכן מביא סיומא דשמואל כבוש כמבושל וא"ש ומכ"ז ראיה לשיטתו של הגש"ד וכפסקא של המחבר נגד הרא"ש ור"ן דס"ל דמפליט מכלי ועיין. והנני הדורש שלותך חפץ בהצלחתך רבך אוה"נ:

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה