אור ברסלב

כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה סט

תשובה סח

שפעת שלום וברכה לתלמידי הרבני המופלג בתורה וירא' טהורה כש"ת מו"ה דוד צבי ני':

מכתבך קבלתי והנני להשיב לך ע"ד התמוה לך לשיטת הסוברי' דבנבילה איכ' איסור עשה דוזבחת ומבואר בתוס' פ' ש"ש בתרא דבמעי אמו מתחיל איסור זה איך נפרנס סוגי' דע"ז דר"מ מוקי קרא דאין ראויה לגר בסרוח מעיקרא וכ' רש"י שהיה מוכה שחין קודם שנתנבלה הלא עשה דוזבחת קודמת ולענין איסור עשה לאו ס"מ היא ואין ראוי לו משום איסור דעשה וזבחת ולומר שמבטן אמו משעה שנוצר היה מוכה שחין מנא ידעינן דכך היה קושיא זו עצומה, ומצאתי' ג"כ כתוב בכתבי קודש של אבא מאוה"ג זצ"ל, ואני בעניי הכינותי יישוב לקושי' זו, ע"פ מה שהעליתי במק"א דדבר זה אי איכ' עשה דוזבחת או לא תלי' בפלוגת' דתנאי פ"ק דחולין פלוגתא דר"ע ור"י למ"ד דוזבחת ואכלת לאסור להם בשר נחירה ונאמר וזבחת לאיסור י"ל כהנך פוסקים דאיסור עשה הוא אבל מאן דס"ל להתיר להם בשר תאוה, וכ' רש"י שם הא דכתי' וזבחת כן דרך המקרא איידי דאיירי באכילה ע"ש ולא נאמר וזבחת לאיסור כלל, מנ"ל איסור עשה ואין לו רמז בקרא כנ"ל:

ולפ"ז א"ש דמשני לר"מ קרא לסרוח מעיקר', די"ל ס"ל כמ"ד וזבחת להתיר בשר תאוה, והא דקאמ' ש"ס לר"ש דס"מ לא צריך קרא היה יוכל לומר דר"ש ס"ל כמ"ד וזבחת לאסור בשר נחירה, אלא דש"ס נקוט בקיצור דס"ל ס"מ ל"צ קרא וכבר הכי ס"ל ב"פ בבכורות כ"ג לענין טומאה, וכל סגנון ש"ס ליישב דא"ש לכ"ע, הגם דרש"י בשבועות כ' לר"ש דאפי' נתנבלה ביוה"כ נראה לרש"י מסתימת ר"ש דאפי' נתנבלה ביו"הכ משום דקדמה איסור עשה מ"מ לאו הוכחה גמורה היא דהכי ס"ל ובהכי איירי, אלא כיון די"ל דהכי ס"ל מפרשינן מסתימת דבריו דהכי ס"ל, וגם בנתנבלה ביו"הכ קאי, ואפי' היה מפורש דהכי ס"ל ניחא לש"ס לתרץ דר"ש דא"ש אפי' למאן דס"ל דליכא עשה דוזבחת, ועיין כעין זה בתוס' סוכה פ' לולב הגזול ל"א ע"א ד"ה קרקע נגזלת וברש"י שם:

ומצאנו מקום יישוב לקושי' תוס' בכורות שם שהקשה דר"י אדר"י דס"ל ס"מ צריך קרא, וס"ל נטל"פ מותר מנ"ל ולדברינו א"ש, די"ל דר"י ס"ל דאיכא עשה דוזבחת וא"א למוקמי קרא בס"מ דעדיין איכא משום עשה דוזבחת וא"ש:

ובדברינו יש מקום לקיים ת' תוס' בכורות דס"ל לר"י דשאני בין טומאה לאיסור והדברים מתמיהי' סוף כ"ס צריך קרא לס"מ לענין טומאה, וכיון דיש למוקמי הקרא לענין ס"מ מנ"ל דנטלפ"ג מותר, וכבר עמד בנוב"י על דברי תוס' אלו, ולמ"ש דלר"י לענין איסור א"א דיהיה ס"מ דעשה וזבחת קודם לפגמו, וכ"ז לענין איסור אבל לענין טומאה שמחמת נבילה אפשר שיהיה פגמו קודם לטומאתו, אלא קשה כיון דמוכח דלענין איסור אפי' אינו ס"מ מותר ממילא לענין טומאה ג"כ חמירא, ולזה כ' תוס' טומאה שאני, ולא ילפינן טומאה מאיסור לענין זה, ומוקי קרא לס"מ ולטומאה הוא ס"מ ולענין איסור לאו ס"מ הוא והבן:

ובלימוד הישיבה אמרתי ליישב בזה קושי' מהרש"א פסחים סוגי' דטע"כ, מנ"ל דר"ע ס"ל נטלפ"ג מותר, ול"א תורה אלא קדירה ב"י דלמא כר"מ ס"ל נטל"פ אסור וגע"נ לאו חידוש הוא, ולדברינו א"ש דהא ר"ע ס"ל וזבחת לאסור בשר נחירה ממילא איכא עשה דוזבחת ול"ל דקרא דראוי' לגר בס"מ, וע"כ דס"ל לר"ע נטלפ"ג מותר ועיין:

והנה מהרמ"ל פסחים הרגיש בקושיא זו וכ' כיון דהלכתא כר"ש רצה לתרץ ר"ע כר"ש וכהלכתא דכאן סוף כל סוף צ"ל ג' מחלוקת בדבר זו עיין בו, ולדעתי דבריו אינם מעלים ארוכה לתי' ב' של תוס' ע"ז, דרבנן דר"ע כר"ש ס"ל וחידוש הוא היינו דלא הוי ידעינן לחלק בין פגם רבא לזוטא, וצ"ל דר"ע ס"ל דמסברת חוץ ידעינ' לחלק בין פגם רבא לזוטא ובהא פליג ר"ע עם רבנן ור"ש, ביותר הו"ל לש"ס לומר דר"ע כר"מ, וקרוב יותר לומר מלומר דר"ע ורבנן פליגי בסברא בעלמא אם ידעינן לחלק בין פג"ר לזוטא מסברא או לא וצ"ע:

ואמרתי ליישב ע"ד שיישבתי קושי' העולם מנ"ל לר"ע טע"כ מגע"נ דלמא משום שהיו מבשלים בב"ח ואמרתי ליישב עד"פ עפמ"ש הפלתי באוקימת' דר"ש ל"א תורה אלא קדירה ב"י שזהו רחוק מאוד שהיה הכל ב"י, וכבר הרגיש הריטב"א בזה, והעלה שהוחמו בו מים תוך מעל"ע, ולשיטת הש"ך דע"י חימום נעשו לשבח עיין בו, ולפ"ז א"א לומר דגע"נ משום בב"ח דאי בשבישל בו נכרי בב"ח שוב הפליטה מן הכלי כשאר איסור ואי לאו טע"כ אינו אוסר כמ"ש הש"ך סי' צ"ב דכל היוצא מבב"ח אחר שכבר נעשה בב"ח, אין לו דין בב"ח רק כשאר איסור וה"ה לענין טע"כ דתחלת הוייתו דבב"ח טעם בב"ח וחלב בבשר גלתה תורה דטע"כ, אבל בתר שנעשה בב"ח היוצא מחתיכה כיוצא מנבילה וזה פשוט, ואי בשבישל בו נכרי חלב וישראל יבשל בשר או איפכא כה"ג אי חיממו מים תוך מעל"ע לא מזיק דהוא נ"ט בנ"ט ומיושב קושי' העולם ועיין:

וכ"ז אי נטלפ"ג מותר, אבל אי נטלפ"ג אסור, א"צ למוקמי קרא בכלי ב"י דווקא ובכה"ג שחיממו מים תוך מעל"ע הדר י"ל דמשום בב"ח הצריכה התורה הגעלה היינו שבישל בו נכרי בשר, וישראל יבשל בו חלב, או איפכא אחר מעל"ע דהו' נטלפ"ג אסור, מה תאמר דהו' לענין בב"ח סרוח מעיקרא, נ"ל דל"ש בזה סרוח מעיקרא דפגימה בכלי אינה פגימה כ"כ שאין ראויה לגר כמ"ש הר"ן רק שמזיק לתבשילו יצא שכרו בהפסדו כמ"ש הר"ן, אבל סרוח מעיקרא לא הוי שנאמר שא"א לחול עליו שם חדש דבב"ח כמו שם נבילה אחר שנסרח דהא באמת אינו פגום כ"כ בכלי, וכשמבשל בו בשר אחר מעל"ע מקבל שם בב"ח, ושוב אוסר התבשיל למ"ד נטלפ"ג אסור כנ"ל פשוט וברור:

ומיושב קושית מהרש"א ומהרמ"ל דלא יוכל לומר דר"ע כר"מ ס"ל דהדר תקשי עליו מנ"ל כלל טע"כ מגע"נ דלמא משום בב"ח הצריכה התורה הגעלה, וע"כ דס"ל נטל"פ מותר ומוכח שפיר כמ"ש, והא דלא קאמר דרבנן ס"ל כר"מ דנטלפ"ג אסור, ולכן לא נילוף מגע"נ די"ל משום בב"ח כהנ"ל, דטוב לומר רבנן כר"ש וכהלכתא וא"ש ומיושב הכל ע"ד פלפלא חריפתא דמחלי לשבח, והנני רבך דורש שלומך, פ"ב יום ו' עש"ק בא תרכ"ג לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה