אור ברסלב

כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה נב

תשובה נא

השמים שפעת ברכות יוריקו ויעריפו אף בל יחליפו לה"ה בני מחמד לבי צמידי תלמידי הרבני המופלג בהפלגת חכמים ונבונים חרוץ בעל פיפיות עומד לתלפיות הקצין כש"ת מו"ה יעקב עקיבא סופר ני':

לשמחת לבבי קבלתי שורותיך מע"י אצבעותיך החביבים עלי לראות מתוכם כי החיים והשלום עמכם וכי שוקד אתה על התורה כל האפשר ושלחת לנו מה שהעלתה מצודתך בסוגי' דט"ח שאתה עוסק ובא לע"ע והנה היום קודם שיצאתי מביתי ללמוד סוגי' עמוקה ורחבה תקנת אושא וק"פ לפני בני ישיבה גדולה לאלקים קבלתי מכתבך והיום באתי אל העיון בדבריך והנה דבריך דברים הגונים להלכה המה בפלוגת' שבין רמב"ם שבב"י צ"ט ורשב"א שבט"ז סי' צ' דרמב"ם ס"ל דבדרבנן ל"א נ"נ ורשב"א ס"ל גם בדרבנן נ"נ ומחבר סי' צ' נקיט להלכה כרמב"ם ורמ"א כרשב"א ופר"ח סי' צ' וסי' צ"ב הכריע כרמב"ם והקשית לשאול הא מתני' קתני ט"ח ופשיטא דאין בטיפה שיעור ולרב דס"ל ח"ז בשר וח"ז חלב אין לוקין על אכילתו אא"כ בא מיורה גדולה קשה הא מתני קתני ט"ח, וצ"ל נהי דס"ל לרב אין לוקין ואפי' איסור ליכא מדאוריית' כמ"ש רש"י שם אבל מדרבנן אסור לרב כמו ח"ש לר"ל בכל איסורים ומוכח דגם בב"ח דרבנן אמרי' חנ"נ וכן רב עצמו אומר על מתני' כיון שנתן טעם בחתיכה ח"ע נ"נ ומוכח כרשב"א וקשה על הרמב"ם עכ"ד, ואמרתי אם חכם בני ישמח לבי גם אני כי גם אני עמדתי על קושי' זו ויישבתי בזה קושי' הראשוני' הרי כבר אמר רב כיון שנתן טעם בחתיכה ק' ע"א ומה הוסיף רב במה שאמר שנית על מתני' דט"ח כיון שנתן טעם וגם לעיל לא מייתי ש"ס פלוגת' דתנאי ועיין רשב"א ור"ן ולהנ"ל י"ל דקמ"ל רב טובא דאפילו בט"ח דליכא רק איסור דרבנן מ"מ חנ"נ ואוסרת מפני שהן מינן וזה לא נשמע מלעיל דשם איירי באיסורי דאוריית' וגם לא תלי' דינו דרב דלעיל בפלוגת' דתנאי די"ל עד כאן לא פליגי רבנן רק בב"ח דרבנן ל"ל נ"נ אבל בדאוריית' מודים וא"ש:

וליישב שיטת הרמב"ם דס"ל דבדרבנן ל"א נ"נ י"ל בוודאי אפושי פלוגת' לא מפשינן ולרב דח"ש כמו ט"ח ליכא רק בב"ח דרבנן י"ל בדאוריית' כ"ע מודים דנ"נ אבל ללוי דט"ח בב"ח דאוריית' הוא י"ל איפכא ע"כ לא ס"ל לר"י ורבי נ"נ רק בב"ח דאוריית' אבל בב"ח דרבנן כ"ע מודים דל"א נ"נ וכיון דקיי"ל כלוי כמ"ש הרמב"ם ממילא נקטי' בדרבנן לכ"ע ל"א נ"נ דמנ"ל לאפושי פלוגת' והרי חזינן חילוק ורבות' בין דאוריית' לדרבנן מדכפל רב דבריו על מתני' דט"ח מה שכבר אמר לעיל ש"מ שיש מקום לחלק ולשיטתו דרב מוכח גם בדרבנן נ"נ אבל לאמת דלא מוכח דח"ש דאוריית' הדרינן לחלק ולומר בין דאוריית' לדרבנן ומנ"ל לאפושי פלוגת' כנ"ל:

והרווחנו עוד ליישב הא דפסק הרמב"ם כלוי ועיין הה"מ ולח"מ ולמ"ש לאו לוי יחידאי הוא אלא רבים הם אשר עמו והם כולהו אמוראי דס"ל אפשר לסוחטו מותר כרבנן דר"י ורבי והנה בוודאי הא דאמרו אפל"ס מותר א"א לפרש דכוונתם באיסורי דרבנן דסתם ורוב איסורים דאוריית' הם וצ"ל מנ"ל להתיר בדאוריית' דלמא גם רבנן דלא ס"ל דנ"נ דווקא בט"ח שהוא פחות מכשיעור שאינו רק איסור דרבנן אבל בדאוריית' מודים דנ"נ ומוכח דס"ל כלוי דט"ח בבב"ח דאוריית' הוא ורב יחידאי הוא ופסק הרמב"ם כלוי וככולהו אמוראי דס"ל כלוי אבל לענין נ"נ בדאוריית' פסק הרמב"ם כאמוראי דס"ל אפל"ס אסור בבב"ח ובדרבנן ס"ל דאפשר לסחוטו מותר כיון דהלכת' כלוי מנ"ל דס"ל לר"י ורבי אפי' בדרבנן דאפשר לסחוטו אסור וא"ש נכון:

ויש להוסיף דברים דע"כ אביי ורבא ג"כ כלוי ס"ל מדאמר אביי ש"מ טעמו ולא ממשו וכו אי בב"ח חידוש הוא כי ליכא נ"ט נמי ואי ס"ל כרב ובמתני' ליכא רק בב"ח דרבנן לק"מ אי חידוש הוא כי ליכא נ"ט י"ל בוודאי בב"ח דאוריית' כי ליכא נ"ט נמי אבל בב"ח דרבנן דאסרו משום בב"ח דאוריית' לא החמירו רק בנ"ט ככל איסורי תורה וי"ל עוד דלא אסרו רק כשנרגש בו הטעם משום בב"ח דאוריית' שלא ידעו לחלק בין בב"ח לבב"ח אבל כשלא נרגש בו טעם ואין ניכר שהוא תערובת בב"ח לא מצאו מקום למגזר ועיין סברא זו ברמב"ן מלחמות פסחים סוגי' דריחא מלתא הגם בכ"מ ריחא לאו מלתא משום דלא ניכר שריח דאיסור הוא משא"כ בבב"ח ועיין ר"ן שם וע"כ דס"ל לאביי כלוי ומרבא שהשיב לאביי דרך בישול אסרה תורה משמע ג"כ דכלוי ס"ל בוודאי ראויה לקבוע הלכה כלוי דאביי ורבא בתראי כוותי' דלוי ס"ל:

אלא דגם אם כלוי ס"ל עדיין קשה לי לפמ"ש הר"ן דלא דמי' חתיכה שבקדירה לצלי משום שהבל שבקדירה מוליך הבל בכולי', או לפי מ"ש הרשב"א בתה"ב דחלב שמן קצת ועיין ש"ך סימן צ"ב ופשוט לי דלר"ן דס"ל דצלי אינו רק בב"ח דרבנן דלא תבשל כתיב ה"ה נמי הבל זה הגם דמוליך בליעתו בכולי' מ"מ לאו בישול כדרך בישול הוא, וכן לרשב"א משום שמנונית שיש בו דמבליע בכולו אין זה אלא כטיגון וצלי, ומצאתי לי חבר בס' חו"ד והוא פשוט, וצ"ל הגם דס"ל לר"ן כל שאינו דומי' דבב"ח לא נ"נ היינו צלי וכבוש ומליחה דלא נמצא כמוהו בבב"ח לא אסרו משום לתא, אבל כשנבלע בכולו ע"י הבל הגם דמה"ת מותר כיון דדמי' לבב"ח שנתבשל דמבליע בכולו אסרו טפי דלא ידעו לחלק בין שנבלע בכולו ע"י בישול או ע"י הבל, כי כן הדר' קושיתי על אביי דלמא משו"ה קתני בנ"ט דלא נאסר רק מה שיש בו בנ"ט משום לתא דבב"ח דאוריית':

ולפי' רש"י ור"ן דניער הקדירה היינו ניער תחלה אם יש בו בנ"ט היינו הטפה מוכח שפיר מסיפא דבעי בב"ח דאוריית' בנ"ט דהא ניער תחלה לרוטב דהוא דרך בישול וע"כ דגם בב"ח דאוריית' בעי בנ"ט, וגם לרשב"א דמפרש ניער לבסוף אם יש בנ"ט על החתיכה קאי א"ש ג"כ דמוכח מסיפ' ל"ל דחתיכ' נ"ט בשארי חתיכו' הטפה עצמה תאסר כל החתיכו' משום בב"ח, ואין לומר כיון שכבר החתיכה נאסרה משום בב"ח קודם שניער שוב אין הטפה אוסרת מחדש שאר החתיכות כשיטת ש"ך סימן צ"ד דהרי מתחלה לא נאסרה החתיכה רק משום בב"ח דרבנן ע"י הבל או שמנונית וכשנתבשלה אח"כ ע"י רוטב נעשה בב"ח דאוריית' וא"ש:

אלא דלשיטת רשב"א דניער שניער לבסוף קשה לי מנ"ל לאביי להוכיח מסיפא י"ל דמתני' ברוטב רכה דהא דלרשב"א ס"ל למתני' מב"מ בטל ויש בה נ"ט דסיפא על החתיכה וסתמא הרוטב ס' נגד הטפה, ואי לאו דיש בנ"ט דחתיכה משום החלב עצמה לא הי' נאסרי' במשהו דאמרי' סליק את הבשר ורוטב רבה על הטפה ומבטלה, ואפשר לומר דל"א סליק רק סליק את מינו וכו' דמב"מ בטל נפקא מדם הפר ולא ילפי' יותר רק במה דמצינו בנתערב במינו לחוד, כעין שכ' הר"ן דל"א מב"מ ל"ב רק כשאין דבר אחר של היתר מעורב בו, אבל לומר סליק הבשר ובטלה החלב ברוטב לא אמרינן כן י"ל, אלא הא הרשב"א ס"ל דה"ה דאמרי' סליק שאינו מינו וכו' והה"נ די"ל סליק הבשר כמי שאינו וחלב נתבטלה ברוטב וקשה כהנ"ל וצל"ע:

ולא ידעתי פתר לקושי' זו אלא דרשב"א ס"ל צלי וטיגון דאוריית' ועיין פלתי סימן פ"ז דכ' דיש לומר דשיטת תוס' סנהדרין ג"כ הכי הוא:

אלא לפ"ז קשה לי קושי' אחרית' על הרשב"א שנתקשיתי טובא בסוגי' לפי שיטת תוס' והרבה ראשונים דכל דנאסר במשהו לא אמרינן חנ"נ משום דאין בליעת משהו יכולה לצאת ואין הנאסר יוכל לאסור וכו' כי כן י"ל דרישא קתני בנ"ט באמת במשהו ג"כ נאסר ומה דקתני אם יש בו בנ"ט משום סיפא נקיט לומר לשער הקדרה לבסוף אם יש בה בנ"ט אוסרת החתיכות כולם משום דנ"נ וזה א"א רק כשקבלה טעם וברישא ליכא רבות' דנאסרה בנ"ט ומשום סיפא נקיט, ולשיטת ר"ן דלא ס"ל אין הנאסר יוכל לאסור וס"ל ג"כ דל"א נ"נ בשנאסר במשהו, וצ"ל טעמו משום דמשהו לא משכחת בבב"ח וכ"כ הפלתי בשיטת הר"ן והוא פשוט, לפ"ז לק"מ דשפיר הוכיח אביי דאי בב"ח אפי' ליכא נ"ט אסור שוב גם כשקבלה חתיכה רק משהו ונאסרה ג"כ חנ"נ, אבל לשיטת תוס' ורשב"א דס"ל דאין הנאסר יוכל לאסור וכו' ומשו"ה דבר הנאסר במשהו ל"א דנ"נ וכן בב"ח אם הוא במשהו ל"א דנ"נ במשהו וקשה כהנ"ל, ואין לומר דקשה לאביי ל"ל בסיפא כלל שיהי' החתיכה נ"נ ואוסרת ת"ל דחלב עצמה תאסר כולם במשהו הא ליתא דהא כבר נעשה הטפה בב"ח בחתיכה ראשונה שוב אין החלב מצטרפת לאסור שארי חתיכות מחדש משום בב"ח לשיטת הש"ך וצ"ע, וע"כ צ"ל דמתחלה לא נאסרה הטפה רק איסור בב"ח דרבנן דצלי דרבנן הוא, וא"כ אם בב"ח במשהו ל"צ לנ"נ דראשונה דהחלב עצמה אוסרת שארי חתיכות במשהו והוכיח אביי שפיר, אלא לפ"ז הדר' קושי' ראשונה לשיטת רשב"א דע"כ צ"ל דס"ל צלי דרבנן, וגם אם נימא דל"א סליק כה"ג קשה לפי שיטת הש"ך ויש ראי' לשיטת פר"ח דחולק על הש"ך וס"ל דגם אחר שנעשה פעם החלב בב"ח מצטרף שנית הבשר באיסור בב"ח וצ"ע:

המורם מדברינו לשיטת הר"ן ודעימי' דבב"ח דצלי וטיגון מותר מדאוריית' מוכח ממתני' דבדרבנן ג"כ נ"נ וגם לפי' רש"י במתני' דלא איירי מנ"נ מוכח מבריית' דפליגו ר"י ורבנן דנ"נ בדרבנן ולדסוברי' דצלי וטיגון דאוריית' ליכא ראיה ואפשר רשב"א ור"ן דס"ל גם בדרבנן הר"ן לשיטתו ורשב"א ג"כ אפשר כוותי' ס"ל דצלי וטיגון דרבנן, ורמב"ם ס"ל דהוא דאוריית' הקצרתי במובן ועיין:

והנה המחבר בסי' צ' קבע להלכה] כרמ"בם, והר"מא כרש"בא ועיין ט"ז שם, ועיין פלתי סי' צ"ב דמביא מכמה מקומות דתוספ' דכרש"בא ס"ל, וכ' דמסתבר לשיטת תוס' ודעימי' דאמרינן נ"נ בכל איסורים דכעין דאורייתא תקנו ואסרו בכ"מ בין בבב"ח בין בשארי איסורים אפי' בדרבנן, ולרמ"בם ודכוותי' ס"ל דבשאר איסורים לא נ"נ ר"ל גם בב"ח דווקא בדאורייתא נ"נ ולא בדרבנן, ולדבריו המחבר לשיטתו דנקיט להלכה דבשארי איסורים ל"א נ"נ נקיט גם בזה כרמ"בם דבדרבנן אפי' בבב"ח ל"א נ"נ ורמ"א דמחמיר דנ"נ גם בשארי איסורים ס"ל ה"ה בדרבנן נ"נ:

אמנם כן מצאתי מאן דס"ל דבכל איסורים נ"נ ובדרבנן לא נ"נ, ונפקא לי כן ממ"ש רש"י בסוף הסוגי' בחלב הדבוק בחתיכת בשר ויש בו ליתן טעם בה ואפי' אין בו כזית דהוי ח"ש אסור מה"ת והחתיכה עצמה נ"נ עכ"ל, מדכ' דאפי' ח"ש וכ' משום שאסור מה"ת נרא' דס"ל דאי הוי דרבנן לא נ"נ, והא רש"י ס"ל דנ"נ בשארי איסורים כמ"ש בחלב הדבוק וס"ל דבדרבנן לא נ"נ, וע"כ ס"ל בשאר איסורי תורה גזרו משום לתא דבב"ח דאורייתא, אבל באיסורי דרבנן לא גזרו, או דס"ל דגם בבב"ח לא אמרו דנ"נ בדרבנן, או דכ"כ שארי איסורי דרבנן משום לתא דבב"ח דרבנן לא גזרו, ולחלק יצאו בין בב"ח לשארי איסורים ועיין:

ואפשר דגם הרש"בא לא ס"ל דנ"נ בדרבנן רק בבב"ח אבל לא בשארי איסורים כמ"ש לשיטת רש"י, אלא האו"ה ומביאו הט"ז צ"ב ס"ק י"א ס"ל גם בשארי איסורי דרבנן נ"נ מוכח דס"ל לתוס' דהקשה מיין שנפל לבור דנימא חנ"נ הגם דהוא דרבנן וכן מדמקשה מבי דוגא ומדגים ועופות שמכ"ז מביא הפלתי ראי' דס"ל לתוס' אפי' בדרבנן אמרי' דנ"נ ומינה דאפי' בשאר איסורים ודרבנן ס"ל דנ"נ:

וכשאני לעצמי היה נ"ל לומר מלתא בטעמ' דבשאר איסורים ל"א בדרבנן נ"נ ע"פ שיטת המרדכי דיצא לחלק בכלים בין כלים דמהני להו הגעלה דל"א נ"נ כיון דאית להו הכשר ע"י הגעלה מתחלה לא נקרא שם איסור עליו, דהא דבשארי איסורים נ"נ משום שנקרא שם איסור עליו ואינו חוזר להתירו לעולם, ויש לעיין גם מאכל שנבלע יש היתר ע"י שנתבטל ונתערב ויחזור להתירו, וצ"ל כיון שאסור לבטל ולהוסיף לכתחילה נקרא מיד שם איסור עליו דלאו בידו להתירו, ונראה שלזה כיוון רש"י ותוס' במה שכתבו דאפל"ס אסור אבל לכתחילה אסור דא"מ איסור, ולכאורה מה רצו בזה וכי דינא דא"מ אתי להשמיענו כאן, ולמ"ש כוונתם רצוי' כדי ליישב באו כיון דאפשר לסוחטו לא נקרא מעיקר' שם איסור עליו, לכן כתבו לכתחילה אסור ואין ביד אדם להתירו וכמ"ש:

לפ"ז באיסור דרבנן דמותר להוסיף יש היתר לאיסורו ע"י שמוסיף עליו ובהיתר קמוסיף ממילא מעיקר' לא נ"נ ודמי' לכלים כהנ"ל, והיינו בשארי איסורים, אבל בב"ח דנעשה נבילה בעצמותו לא משום שנקרא שם איסור עליו גם בבב"ח דרבנן אפשר דנ"נ דלית' האי טעמא כמובן, והיינו לשיטת ר"פ דבדרבנן מותר להוסיף אבל לשיטת הרא"ש ביצה דאסור להוסיף לית' לדברינו ועיין:

ומדי דברי מחילוק זה שחלקנו לענין נ"נ דתלי' אם מותר לבטל, מצאתי מקום יישוב לקושי' ר"ן החמורה ביותר על שיטת ר"א ודכוותי' דס"ל דבשארי איסורים ל"א נ"נ מירושלמי דגריסין של תרומה וכו' ופר"ח כ' שהיא קושי' היותר חמורה דבעי יישוב ומתוכה הכריע דבכל איסורים אמרי' נ"נ, ועיין פלתי שדבריו לא א"ש לשיטת הטור דחתיכה עצמה חוזרת להתיר', ואמרתי ליישב די"ל מאן דס"ל בשארי איסורי' ל"א נ"נ, ול"א כיון שכבר נקרא עליו שם איסור ואפי' אותה חתיכה חוזרת להתיר' משום דאפשר לבטלה דמה דאסור שאין לבטל הוא רק דרבנן ולא נקרא עליו שם איסור רק מדרבנן ול"א דשוב לא פקעה, ועוד הא אפשר לבשל החתיכה במים כדי לשפוך המים וכה"ג ליכא משום מבטל כמו הגעלת כלים וכמ"ש הר"ן בע"ז, ואפי' תימא א"א לסוחטו לגמרי מן חתיכה ראשונה ונשאר משהו, אין זה בכלל מבטל איסור שמערב איסור בהיתר או מוסיף היתר על תערובת שמערב המותר עם האסור, אבל כשממעט ומוציא הבלוע מכבר כדי שיחזור היתר שלו להיתי' שלא נשאר רק בלוע משהו רחוק בעיני שיהי' אסור משום מבטל איסור, ומשום כ"ז ס"ל דבשארי איסורים ל"א נ"נ:

ואחר הוצעה זו ובהקדם מ"ש האבני מלואים בסוף ספרו בתשובותיו בתרומה אסור לבטל מדאורייתא דמשמרת תרומותי כתיב עיי"ש, מעתה מיושב קושי' הר"ן מירושלמי דתרומה שאני מכל איסורים כיון דאסור לבטל מדאורייתא ואפי' לבטל כדי לשפוך המים אסור נקרא שם איסור על התערובת ושוב לא פקע שם איסור מיני' לעולם וא"ש נכון בעז"ה:

מן כל האמור נלפע"ד דוודאי בבב"ח דרבנן נקטי' כפסק של רמ"א סי' צ' ועפמ"ש הט"ז, אבל בשאר איסורים דבלא"ה חומרא הוא דמחמירין דנ"נ וכ"ש בדרבנן שי"ל דגם רשב"א ס"ל דבשאר איסורים ל"א דנ"נ והראנו לדעת כי כן שיטת רש"י עכ"פ בשארי איסורים וגם הראיות שהבאנו מתוך פלפול של הלכה ממתני' וברייתא ומרב דס"ל גם בדרבנן אמרי' נ"נ מכ"ז לא מוכח רק בבב"ח דרבנן, אבל בשארי איסורי' לא מוכח, וגם הטעמנו טעם לשבח לחלק בין בב"ח לשארי איסורים בדרבנן, מכ"ז נ"ל המקיל במלתא דרבנן בשארי איסורים לא הפסיד, ואין מזחיחי' אותו דיש לצדד אצדודי דהלכה כמותו, וד' יראנו נפלאות מתורתו, הכ"ד אביך מברכך בברכת התורה וברכת אהבה. פ"ב נגהי ליום ו' עש"ק לס' גם ברוך יהיה תרל"א לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה