כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה נא
שוכ"ט לכבוד י"נ הרב הותיק מלא עתיק חו"ב, ירא' ד' אוצרו כש"ת מו"ה יצחק נ"י רב בק"ק מ"ד יע"א:
גי"ה קבלתי ונפשו היפה בשאלתו כלי חדש שבלע איסור אם מותר למכור הכלי לנכרי אחר שנעשה אינו ב"י אם יש לחוש שמא יחזור וימכרנה לישראל דאין ניכר בו שכבר נשתמש בו ויש לחוש שימכור לישראל, או נימא כיון דאב"י ואין אסור להשתמש בו אלא מדרבנן כ"כ האי בדרבנן ל"ח שיחזור וימכרנה לישראל והרא' פנים יפות בהלכה ואחווה את אשר אתי בדין זה בע"ה:
הנה מקור דין וחשש זה שיחזור וימכרנה לישראל הוא בש"ס ע"ז ס"ה ע"ב ופסחים מ' ע"א ויוצא מברייתא דבגד שאבד בו כלאים וכו' ויש מקום עיון לדינא דמברייתא זו לא מוכח רק באיסור דאורייתא, אבל בדרבנן מנ"ל לחוש כולי האי, ונ"ל להביא ראיה לכאורה מתוס' דס"ל בפשיטות דבדרבנן מותר למכור לנכרי מדהקשה בנדה ס"א ע"ב דלבטל ברובא, והעלה כיון דתערובת גורם האיסור לא בטל, והקשה מל"מ הלכות משכב ומושב פ"א הלכה י"ד הא בש"ס בכורות פ"ג מבואר דטומאת משא לא בטלה וכלאים כטומאת משא הוא ובדין דלא בטלה, והעלה דתוס' לשיטתו בבכורות דט"מ ל"ב רק מדרבנן ומשו"ה הקשה דמה"ת מיהא ליבטל ברובא עיי"ש, ודבריו אינם מעלים ארוכה לקושיתו דעדיין קשה מנ"ל לתוס' דברייתא מדאורייתא קאמר דלא בטל, ולכן צריכים אנו להוסיף דס"ל לתוס' בפשיטות דאלו רק מדרבנן ל"ב לא היה אסור למכור לנכרי כ"כ בדרבנן ל"ח כנ"ל לכאורה:
שבתי וראיתי דיש לדחות ראיה זו די"ל דהוקשה לתוס' בנדה אם אינו בטל רק מדרבנן איך אומר ר' יוסף שם ש"מ מצות בטילות לעתיד לבוא והוכחתו מברייתא כמ"ש תוס' שם דממתני' ליכא ראיה, ואם בגד שאבד בו כלאים רק מדרבנן ל"ב מנ"ל דמצות בטילות ל"ל דלמא רק איסורי דרבנן שהוסיפו וגזרו אומר על דאורייתא הם בטילות, אבל מצות דאורייתא מנ"ל, וע"כ דס"ל לר"י דיש בבגד שאבד בו כלאים איסור דאורייתא דא"ב מדאורייתא, והוקשה לתוס' הא מדאורייתא בטל והוצרך לחדש דכל שתערובת גורם איסור ל"ב ושאני בב"ח דגלי קרא ועיין:
ובדברינו אלו מצאנו מקום יישוב לקושית העולם על מ"ש תוס' דשאני בב"ח דדרך בישול אסר' תורה והוסיף התוי"ט ריש שקלים הא דלא ילפינן בכ"מ מבב"ח דמהני ביטול בהיתר משום דבב"ח חידוש הוא והקשה העולם מאי יענה אביי דס"ל בפ' כה"ב בסוגי' דטפ"ח דבב"ח לאו חידוש הוא נילוף מבב"ח דכה"ג מהני ביטול ואיך יפרנס ברייתא בגד שאבד בו כלאים ם למה אינו בטל ולפמ"ש י"ל דאביי ס"ל דלא בטל כמו טומאת משא ומדרבנן וקושי' תוס' לא היה רק על ר' יוסי דאמר ש"מ מצות בטילות לע"ל וחידש דכה"ג ל"מ ביטול וס"ל כרבא דבב"ח חידוש הוא ולא ילפינן מבב"ח ולאביי דלאו חידוש הוא צ"ל טעמא דבריית' משום טומאת משא דלא בטל ומדרבנן ולאביי באמת לא מוכח מברייתא זו דמצות בטילות לע"ל והא דדחי אביי שם דר"י מדר' ינאי לדידי' בלא"ה לא מוכח מברייתא דמצות בטילות כיון שאין בו רק איסור דרבנן י"ל דאביי רצה לדחות דאפי' מצות דרבנן דבטילות לע"ל לא מוכח מדר' ינאי ועיין:
אלא אף אם דחוי' כ' מתוס' נדה אין ראיה דס"ל דבדרבנן מותר למכור לנכרי די"ל בכוונת קושי' תוס' דהקשה על ר' יוסף אבל מתוס' ע"ז ס"ה ע"ב שהקשה ג"כ קושי' זו דלבטל ברובא יש ראיה דס"ל בפשיטות אי לא בטל רק מדרבנן היה מותר למכור דבתוס' ע"ז בוודאי רחוק לומר דכוונת הקושיא על ר' יוסף בנדה כ"כ הו"ל לפרושי בוודאי כוונת תוס' בקושי' דמשום דרבנן לא היה אסור למכור לנכרי:
ואחר העיון היה נ"ל דמלבד שאין מתוס' נדה וע"ז ראיה דהכי ס"ל נהפוך הוא דאיכא ראיה להיפוך דכד דייקא בקושיא תוס' בנדה וע"ז מביא מש"ס תמורה ל"ד דשער נזיר בטל אי לאו בציפורתא דחשיב ול"ב וצ"ל מה צריך תוס' להקדמה זו פשיטא דכל יבש בטל חד בתרי וכיון דס"ל לתוס' דחוט לא מחשב דבר חשוב הא יוכל להקשות בפשיטות ונ"ל עפמ"ש המל"מ הלכות מו"מ שם דסוגי' דתמורה חולק על סוגי' דבכור' פ"ג דלסוגי' דבכור' לק"מ קושיא ש"ס דתמורה דהוי כטומאת משא ורמב"ם נקיט כסוגי' דבכורות עיי"ש היטיב ולפ"ז אומר אני דקושי' תוס' בנדה וע"ז מסוגי' דתמורה דמקשה משער נזיר דלבטל ומוקי בציפורת' דחשיב ש"מ דאל"ה היה בטל ע"כ דס"ל דלא כסוגי' דבכורות דטומאת משא לא בטל וקשה למה בגד שאבד בו כלאים ל"ב דלא חשיב ומשום שנושא הכלאים ליכא דהא סוגי' דתמורה ס"ל דיש ביטול בכה"ג כנ"ל נכון בכוונת תוס':
ומיושב ג"כ קושיא לאביי דבב"ח לאו חידוש וילפינן משם דמהני ביטול היתר בהיתר מ"ט דבריית' דבגד שאבד וכו' ל"מ ביטול ולמ"ש א"ש י"ל אביי כסוגי' דבכורות ס"ל דטומאת משא לא בטל וקושי' תוס' וחידושו בתי' צריך לפי סוגי' דתמורה וא"ש:
ומינה מדהוצרך להביא סוגי' דתמורה הקדמה לקושיא שהקשה דבלא סוגי' דתמורה היה מקום לומר משום דהוי כטומאת משא דלא בטל כסוגי' דבכורות והא תוס' ס"ל בבכורות דאין זה רק מדרבנן ש"מ דס"ל לתוס' גם אם לא בטל רק מדרבנן מ"מ ניחא דאין מוכרין לנכרי דגם בדרבנן אסור ועיין:
ואוסיף דברים על דברינו דלכאורה יש לדחות עדיין מנ"ל דס"ל לתוס' בפשיטות דאפילו בדרבנן אסור דלמא משו"ה מביא תוס' סוגי' דתמורה דבלא"ה היה מקום ואפשר לומר דמדרבנן ל"ב וגם באיסור דרבנן אסור למכור לנכרי ומשו"ה מביא תוס' סוגי' דתמורה כדי להקשות בחוזק הקושיא אפילו ת"ל גם בדרבנן אסור הא לפי סוגי' דתמורה אפי' איסור דרבנן ליכא והוצרך לחדש דבהיתר בהיתר ל"מ ביטול וכיון דמדאורייתא לא בטל שוב י"ל דווקא בדאוריית' אסור למכור ולהחמיר כ"כ גם בדרבנן מנ"ל ואין ראיה מתוס' דפשיטא לי' דגם בדרבנן אסור:
ולכן נ"ל להוסיף ולחזק דברינו לפמ"ש ביישוב הקושיא העצומה לאביי דבב"ח לאו חידוש מ"ט דברייתא דבגד שאבד בו כלאים דל"ב דלאביי הטעם דהוי כטומאת משא וס"ל כסוגי' דבכורו' ועכצ"ל לאביי דאפי' בדרבנן אסור למכור לנכרי הגם לפי דקיי"ל כרבא דבב"ח חידוש לא מוכח כן מבריית' דבריית' באיסו' דאוריית' מ"מ כיון דלאביי כן הוא דאפילו בדרבנן חיישינן מנ"ל לאמת לחדש קולא נגד אביי והבן:
וראיתי לריטב"א בע"ז שכ' ההוא כדא דחטא דנפל עלי' יי"נ י"א ביי"נ גמור ודחי דביי"נ גמור היה אסור ובסתם יי"נ איירי הרי מפורש ס"ל דבדרבנן ג"כ אסור למכור אלא דצ"ע מנ"ל לרבה בר ליואי להקשות על רבא מבריית' הא מבריית' לא מוכח רק באיסור דאוריית' ורבא בדרבנן לא חש וגם רבא דהדר בי' מכח הברייתא קשה כהנ"ל ולכאורה היה מקום לומר דס"ל דמדאוריית' בטל רק מדרבנן ל"ב משום שהוא כטומאת משא דל"ב ואיכא ראיה מברייתא דאפי' בדרבנן אסור או דס"ל דמשו"ה ל"ב דחוט חשיב ולא בטל ועיין רמב"ם פ"י מה' כלאים הלכה ו' ובכ"מ בשם סמ"ג ולא תקשי על רמב"ם וסמ"ג דס"ל דכלאים ל"ב מדרבנן הוא איך אמר ר' יוסף בנדה זאת אומרת מצות בטילות לעתיד לבוא והוא אמר על הבריית' זאת אומרת דלמא רק מצות דרבנן בטילות י"ל כיון דעכ"פ מוכח דמצות דרבנן בטילות ומנ"ל לברייתא הא אי לאו דדריש כר' יוחנן במתים חפשי כיון שמת נעשה חפשי וכו' וכיון דע"כ קרא קדריש מוכח כל מצות גם דאוריית' בטלות לע"ל וא"ש רמב"ם וסמ"ג והבן אלא הריטב"א בעצמו כ' אח"כ כקושי' תוס' ותירוצו משום דהיתר בהיתר ל"ב ושאני בב"ח דגלי קרא א"כ צ"ע כהנ"ל:
ולא ידעתי פתר לקושיא זו כי אם לומר דמשמע לי' לרבה ב"ל ולרבא דבריית' סתמא קתני אפי' בגד שאבד בו כלאים דרבנן וי"ל בזה קושי' תוס' בע"ז דבהאי פרכא פריך רבה ב"ל לרבא במעשה דארב' דטבע' בחישת' בפסחים ואיך טעה רבא ב' פעמים ונדחק בי' כי ב' מעשיות היו בפ"א וכ"כ ריטב"א ולמ"ש י"ל דהאי מעשה בפסחים היה תחלה ושם איכא איסור דאוריית' והשיב לו רבה ב"ל מבריית' וחזר בו וסבור היה רבא עדיין דמבריית' זו אין ראיה רק באיסור דאוריית' ולכן כשבא לפניו אח"כ האי מעשה דע"ז בסתם יינם רצה להקל והשיב לו רבה ב"ל מברייתא זו דמשמע לי' מסתימת הברייתא דגם בכלאים דרבנן אסור והודה לו רבא גם לזה וא"ש:
ויש לי מקום עיון דיש להוכיח מתוספתא מובא בש"ס חולין ס"ד ע"א אין מוכרין ביצת טריפ' לנכרי מדנקט ביצת טריפה שהוא אסור מדאורייתא ולא נקיט יותר ביצת נבילה שהוא רק דרבנן עיין ב"י יו"ד סי' פ"ז ש"מ דווקא ביצת טריפה אין מוכרין אבל נבילה מוכרין ובאמת ברי"ף שם איתא אין מוכרין ביצת נבילה וכו' אבל לפי גרסא שלפנינו וכן הוא ברא"ש ור"ן ביצת טריפה מוכח לכאורה דדווקא ביצת טריפה דאורייתא ויש לדחות גם לגרסא שלפנינו לא מוכח דהא איכא ביצת טריפה שאסור רק מדרבנן כגון שנטרפה אחר שכבר נגמרה ונקיט ביצת טריפה הכל בכלל טריפה דאוריית' ודרבנן וקמ"ל דאפי' בדאוריית' מוכרין טרופות ול"ח דיטעה ישראל ויקנה ממנו ולא ידע כי מותר למכור טרופות לנכרי כן י"ל:
ויש מן הקושיא למה מביא רב"ל בב' מעשיות דע"ז ופסחים מברייתא דבגד שאבד בו כלאים דאסור שמא יחזור וימכרנה, ולא מייתי מתוספת' דאין מוכרין ביצת טריפה, ורבה ב"ל דיש טעמא דברייתא מ"ט לא משום דיחזור וימכרנה וכו' ובתוספתא דחולין מבואר הטעם דקתני אלא א"כ טרופו' לפיכך אין קונין ביצי' טרופות מוכח מתוכו דמה"ט אין מוכרין שלמות לנכרי שמא ימכרנה לישראל והו"ל להביא מהך תוספתא, וביותר קשה לפמ"ש דצ"ל דרב"ל מביא ראיה מברייתא דמשמע לי' דאפי' בכלאים דרבנן איירי, וביותר היה להביא מברייתא דחולין דביצת טרפה אין מוכרין משמע ביותר אפי' טרפה דרבנן, וכ"ש דקשה לפי גרסת הרי"ף ביצת נבילה וצל"ע:
ועיין מרדכי בפ"ב דע"ז דפת של נכרי אסור לזבוני לנכרי, ומביא ראיה מש"ס פסחים בהאי ארבא דטבע', וצ"ל מנ"ל דאפי' בדרבנן אסור, וביותר היה לו להביא ממעשה דש"ס ע"ז דמוכח דאפי' בדרבנן דמעשה דכדא דחטא בסתם יינם איירי כמ"ש הריטב"א וכ"כ המרדכי עצמו בפסחים פ' כ"ש סי' תנ"ח לדחות ראיו' המתירים למכור חוץ מחמץ שבו, דבע"ז בסתם יינם קאי ובדרבנן מותר וצ"ע:
והב"י ביו"ד סימן קי"ב מביא המרדכי הנ"ל וקבעו להלכה בש"ע והולך לשיטתו בי"ד סי' פ"ו דביצת נבילה אסור למכור לנכרי, וכבר בארנו שכן שיטת תוס' ע"פ באורינו כוונת תוס' דנדה ודע"ז, וכ"כ הריטב"א בע"ז דבסתם יינם אסור למכור לנכרי:
היוצא לנו מכ"ז דהראנו לדעת כי אפי' איסור דרבנן אסור למכור לנכרי מהאי חששא שמא יחזו' וימכרנה לישראל ממילא נשמע דכלי שאב"י אסור למכור לנכרי שאין ניכר בו שמושו או שלא שמש בו רק נבלע בו איסור שנפל על הכלי:
ועלה במחשבה לפני בכלי שנבלע מאיסור דרבנן והוא אב"י תרתי דרבנן אפשר יש לצדד להקל כ"כ לא מחמירים ואב"י רק לכתחילה אסור משום גזירה ב"י אלא שראיתי בריטב"א חולין ק"י ע"ב גבי פנכא דר"א שכ' אחר שהוכיח מפנכא דר"א דגם באינו ב"י קדירה אסורה דאי לא לשהו עד למחר וישתמש בה אפי' בחמין, כ' עוד וז"ל ובדין הוא שהיה יכול ר"א למוכרה לנכרי כיון דישנה הוא ליכא למיחש שמא יחזור וימכרנה לישראל אלא דלא חש לה עכ"ל, מדכתב משום דישנה הוא ליכא למיחש שמא יחזור וימכרנה לישראל, אבל אם היה חדשה דאיכא למיחש היה אסור למוכרה לנכרי, מוכח דאפי' באב"י ס"ל דאסור שמא יחזור וימכרנה לישראל, הגם דאיסו' אב"י רק לכתחילה משום גזירה ב"י הוא, וש"מ דאפי' באיסור דרבנן ואב"י אסור למכור דהא התם משום איסור דם שמלחו קאי, ומ"מ היה אסור למוכרו לנכרי אם היה חדשה שאין ניכר בה תשמישה הרי דריטב"א ס"ל כל כי ה"ג לא חזי לצרופי להתיר למכור לנכרי מ"מ כיון דכבר חתרו גדולי קמאי להקל באב"י באיסור דרבנן ובאמת מהך פנכא מוכח דאסור ועיין תשוב' רלב"ח ועיין פמ"ג סי' קכ"ב וכבר הכינותי תשובה ארוכה בדין זה לכן נ"ל דהמקיל במקום הפסד מרובה בכלים דל"ל תקנה בהגעלה ובלועים מאיסור דרבנן ואינם ב"י למכרם לנכרי הגם שיש לחוש שימכרנה לישראל המקיל לא הפסיד, הנלפע"ד כתבתי וד' יצילנו משגיאות והנני חותם בכל חותמי ברכות אוה"נ פ"ב כאור בוקר ליום ו' עש"ק וארא תרכ"ד לפ"ק:
הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: