כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה לח
שלום וכ"ט ליד"נ הרב המופלג חרוץ ובקי בתורה כש"ת מו"ה נחום נ"י בשבת תחכמוני בעיר פעסט יע"א:
יקרתו קבלתי ואותיותיו שאלוני ע"ד הוראת מורה אחד בעגלים הנשחטים שלפעמים יעברו עליהם ג' מעל"ע ואם מפשיטים העור תוך הזמן יש פסידא רבה ויתקלקל תואר הבשר ולא תואר ולא הדר לי' והורה המורה לשפוך מים תוך העגלים אחר הסרת אברים הפנימים לב כבד וריאה וכדומה וגם לשפוך מים הרבה ע"ג העור עד שחשוב העור כולה שרויה במים וסמך עצמו בזה על הנוב"י תנינא חלק או"ח סימן קכ"ז בסופו שהתיר באווזא בשריה או שפשוף מים היטב מבחוץ ע"ג העור ולמדן א' פקפק על הוראה זו ונפשו בשאלתו לחוות לו דעתי העני':
הנה במנ"י כלל כ"ד אות ה' בשם הגאון מהור"ש שפירא זצ"ל באוזות שלמים שהודחו תוך ג"י בעודם שלמים עם העור והורה להפשיט העור ולבשלה והאוז יצלה כדין בשר ששהה ג"י בלא מליחה והדחה וכ' המנ"י קצת רבותיו מקילים בזה כיון שהוא חומרת הגאונים ועיין בשבת פ"ח שרצים ק"ח עש"י ס"ד אמינא כיון דאית בי' ניקבא נוקב' וכו' קמ"ל עיי"ש ודו"ק עכ"ל מנ"י:
הנה למדנו מדבריו דכ"ע מודה דסגי בהדחה מצ"א ולא בעי הדחה מכל צד ולכן מתיר הגאון מהר"ש שפירא זצ"ל השומן הגם שלא הודחו רק מצ"א של העור וס"ל דעור ושומן גוף אחד אלא שמחמיר בבשר האוז דעור מפסיק והמנ"י כתב טעם המתירים הכל משום דיש בעור נקבים נקבים שהמים נתון לבשר ע"י הנקבים שיש בעור והנב"י לא ראה מ"ש במנ"י וכ' דאין הנקבים מפולשים מאבר לאבר אלא שדעתו דמ"מ העור אין הפסק שיכנסו המים ע"י העור והרי מהר"ש שפירא ס"ל דהעור מפסיק והמתירים כ' המנ"י משום דיש נקבים בעור ולולי כן היו אוסרים ולפמ"ש הנוב"י דאין הנקבים מפולשים הרי תלתא גברי רברבי דרבו עליו וס"ל דעור בלי נקבים מפסקת שאין המים נכנסים לבשר בלי נקבים ונקטי' כוותי' לחומרא דנוב"י יחידאה הוא מאחר שמעיד על עצמו שהוכיח דאין הנקבים מפולשים מעבר לעבר כן נראה לכאורה:
ואפשר י"ל דכוונת המנ"י ג"כ בטעם המתירים כיון שיש נקבים בעור הגם שאין מפולשים מעבר לעבר מ"מ עכ"פ ממעטים הנקבים עובי העור שבמקום הנקבים ודוחקים המים במקום נקבים ומרככים כי מעט שלא ניקב אינו חוצץ ובזה פליגי המתירים על מהר"ש שפירא זצ"ל דהוא מחמיר אפי' ע"י הפסק מעט מעור ל"מ הדחה לבשר שתחת העור והמתירים ס"ל דמהני הדחה בהפסק מעט וכן דעת הנוב"י זצ"ל נוטה והמקיל לא הפסיד:
וכ"ז כתבנו לפמ"ש הנוב"י דהנקבים אינם מפולשים אבל צל"ע דהיה בהעלם ממנו במח"כ לפי שעה סוגי' ש"ס חולין קי"ט ע"ב ומי איכא שומר ע"ג שומר חלחולי מחלחל וכ' רש"י דמנקב נימא לעור ויורד ע"ג הבשר ומקשה תפילין היכא כתבינן וכ' רש"י הלא העור חלול נגד השער וכו' הרי מפורשים דנקבים השער מפולשים מעבר לעבר ודוחק דשאני שער מנוצים שבעור וצ"ע:
ובינותי בספרים ומצאתי בתשובה מאהבה חלק ג' בגליון ש"ע סעי' י"ב דמביא מנ"י הנ"ל ולא ראה ולא ידע מהוראת רבו הגאון הנוב"י זצ"ל ודחה מ"ש המנ"י דבעור נקבים נקבים מש"ס שבת הנ"ל דלא ראה דנוצות נוקבות כל העור ועוד דאמרו שם קמ"ל כל נקב שדיו עובר' עליו אינו נקב ופשוט שהדיו עוברת עליו ואינה יוצאת מצד אחר דא"כ נשאר העור נקוב והאות נקובה אלו דבריו ז"ל וגם ממנו היה נעלם ש"ס חולין קי"ט הנ"ל דמפורש דעור נקובה במקום שערות מעבר לעבר ומ"מ כתבינן תפילין עליו משום כל נקב שדיו עובר אינו נקב ועכצ"ל כיון שהנקב קטן הגם שנקוב מעבר לעבר והדיו סתמו ועוברת עליו כשר לתפלין דמקרי כתיבה תמה:
ויש להוכיח דגם עור העוף נקובה מעבר לעבר דהא בש"ס חולין כדמתרץ עור בהמה חלחולי מחלחל הקשה ראחב"י איך כותבין תפילין והא בעינן כתיבה תמה וע"כ דלא מחלחל ומתרץ אשתמטתי' וכו' מוכח דאי לא חלחולי מחלחל ל"ק הא בעינן כתיבה תמה והרי א"א להכחיש בכל מקוב מושב שער נקב תחתיו ול"ק לי' איך כותבין תפלין והא ראב"י שהקשה אשתמטתי' הא דאמרו במערבא כל נקב שהדיו עוברת עליו וכו' ע"כ דכל שאינו מפולש פשיטא לי' דכתיבה תמה היא ולכן ל"ק לי' לראב"י רק מדאמר חלחולי מחלחל ומפולש מעבר לעבר וא"כ קשה ר"ה בשבת ק"ח ע"א דקמ"ל דכותבין תפלין ע"ג עור העוף הגם דאית בי' נקבי' נקבי' וקמ"ל כבני מערבא ואי נקבי' נקבי' שבעוף אינם מפולשי' מעבר לעבר פשיטא דכשר ול"צ להא דבני מערבא וע"ע דנקבי העוף מפולשים ועיין וא"כ קמה גם נצבה הוראת מקצת רבותאי שהביא המנ"י דהתירו משום שיש נקבים נקבים בעור העוף דמוכח דמפולשים מעבר לעבר כנ"ל:
ונבוא לנדון שלפנינו אי מהני שפיכה ע"ג עור העגלים כמו גבי עוף נראה שכ"ז ששערות ע"ג העור ל"מ שפיכה הגם דעור ניקב מעל"ע היינו אחר שתוסרו השערות אבל כ"ז שהשערות ע"ג העור ניהו דנעשה שומר לבשר כיון שנוגעים בבשר דחלחולי מחלחלי אבל הנקב סתום ע"י השער ואין המים נכנסים לבשר ואפילו נטלו השערות בשרשן והנקבים פתוחים מ"מ יש לי לדון כיון שנראה מש"ס חולין דאין זה ברור דנקבים שבהם השערות הולכין מעבר לעבר דהא ר' אחי ב"י מקשה ע"ז אלא מעתה תפלין היכ' כתבינן וע"כ דלא מחלחלי ואם הוא דבר ידוע איך יכחיש משום קושי' דבר ידועה ויחלוק במציאות וע"כ דאינו ברור רק התרצן חידש זה ליישב הקושיא ומי איכא שומר ע"ג שומר ולפ"ז לפי דמתרץ שם ואיבעי' אימא כולו משום יד וכו' ל"צ דחלחולי מחלחל ונ"ל דר"ה בשבת ע"כ הכי ס"ל דאל"כ מה קמ"ל דמותר לכתוב תפלין ע"ג עור העוף הגם דאית בי' נקבי נקבי וקמ"ל כדאמרי במערבא הא מוכח דמותר לכתוב ע"ג עור דאית בי' נקבי' מדכתבו תפלין ע"ג עור של בהמה וע"כ צ"ל דס"ל לר"ה דשל בהמה לא נקבי במפולש משא"כ בעוף דמפולש ה"א דפסול לכתוב תפלין קמ"ל כבני מערבא וזו ראיה מוכרחת לפע"ד:
ולפ"ז גם אם נטלו השערות מעור העגלים מ"מ ל"מ שפיכה על העור גם לדעת המתירים שבמנ"י וגם לפי דס"ל לנב"י לשיטתו דעור העוף אינה נקובה במפולש מ"מ מהני שפיכה ושטיפת המים ע"ג העור וס"ל דאין העור חוצצת והמים נכנסים עד לבשר גם לדעתו ז"ל אין ללמוד ממנו לעור העגלים דעב יותר מעור העוף ועיין חולין פ' בהמה בסוגי' דצה"ג וכ"ש כשהשערות ע"ג העור דשערות ועור מפסיקין דאין ללמוד משם ועיין כנ"ל:
והנה נראה דפשיטא לכל גאונים הנ"ל דמהני הדחה מצד א' וגם הגאון מהר"ש שפירא זצ"ל מתיר השומן דעור ושומן א' הוא וסגי לי' בהדחה מבחוץ ואפשר דווקא השומן מתיר משום דאין בו דם כ"כ כמ"ש בתשוב' שבות יעקב ועוד כ' שם טעם שהשומן לח בטבעו ואינו מתקשה ומבואר שם דאותו צד של נגד הנוצות אינו לח בטבעו רק שמתלחלח מעבר השני ועיין נב"י קמא חיו"ד סי' כ"ד וי"ל משו"ה מתיר מהר"ש השומן בהדחה מצד אחד כיון שבצד השני לח הוא ובצד שבצד הנוצות דאינו לח מהני הדחה מצד זה ולזה י"ל באפשר משו"ה לא התיר בשר האוז' דלא נעלם ממנו דאית בי' נקבי' מעבר לעבר אלא דס"ל דל"מ הדחה מצ"א והמתירים ס"ל דמהני מצ"א כנ"ל והבן:
שוב ראיתי בפמ"ג סי' ס"ט בשפתי דעת סוף אות ב דמייתי למנ"י וכ' דיש לעיין דשמא תוך ג"י דבעי הדחה בענין שיודח מב' צדדים ולא מצד א' וכ"כ בתשובה מאהבה שם דאפשר דבעי הדחה מב' צדדים, וכ' דבעי בעופות ג"כ הדחה לצד הראש שיזובו המים לפנים ממקום שחיטה וכדומה שכן נהגו עדן בדבר:
ומה שהביא המורה ראיה דמהני הדחה ע"ג העור מסי' ע"א דמהני מליחה ע"ג עצם ושערות הראש ש"מ דמהני הדחה ע"ג עצם ואינו מפסיק משם אין ראיה דהדחה קמיית' משום דם שע"פ ובראש עם העצם ל"ש טעם זה וא"צ הדחה כלל ולטעם כדי לרכך ג"כ אין לדמות מלתא דהדחה קמיית' למלתא דהדחה בשהה ג"י דנתקשה ביותר ל"מ הדחה ע"ג העצם וכן ע"ג העור ועיין פמ"ג סימן ס"ט בשפתי דעת אות ד':
ותבנא לדינא בעוף ששהה ג"י ומדיחה בפנים ובחוץ ע"ג העור נראה דמותר אפי' לכתחילה דהרי בארנו דעור העוף מנוקב מפולש ונכנסים המים לתוך השומן והבשר ומהר"ש שפירא דאוסר כתבנו דס"ל ג"כ דהדחה ע"ג העור מהני ונכנס לפנים אלא דלא רצה להתיר הבשר משום שהודח רק מצ"א וכששופכים גם בפנים הוי מב' צדדים דע"ג העור נכנס מצד אחד ובהדחת פנים הוי מב' צדדים ובדיעבד כשלא הדיח רק בחוץ ע"ג העור יש להקל כיון שעיקרו חומרת הגאונים הוא:
אבל הדחה ע"ג עור שעל העגלים דבארנו דוודאי אינה מנוקבת מעבר לעבר וגם היא עבה כ"ע מודים דלא מהני ואם לא הדיח רק ע"ג העור גם בדיעבד יש לאסור ואם שפך מים גם לפנים יש להקל בדיעבד אולי מהני הדחה מצ"א ועוד אפשר י"ל כל שהעור חופהו אינו מתקשה דאוירא גרם שמתקשה הבשר אבל כל שמכוסה בעור ושער אין אויר שולט בו ואינו מתקשה וכ"ז בדיעבד אבל לכתחילה לא כנלפע"ד:
ודרשתי וחקרתי אחר עיוני איך עושין פה ונאמר לי כי לא יעשה כן במקומינו וכבר הורה הזקן זקנן ורבן של ישראל אבא מאוה"ג זצ"ל וכך הורה לפשוט העור תחילה ומנקרים כל הצורך ואח"כ מדיחים כדבעי למהוי ושוב מלבישים העור על העגלים ועי"ז לא יתקלקל תואר הבשר ומפי השמועה שפעם א' קנס והעביר קצב א' שהדיח קודם שהופשט העור והרי תקנה לפנינו שלא יופסד הבשר ועד"ז יאכלו ענוים וישבעו הכ"ד דש"ת חותם בברכה מרובה פ"ב מש"ק י"ז למב"י:
הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: