אור ברסלב

כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה כט

תשובה כח

דוד בכל דרכיו משכיל וה' עמו, איש צדיק מתהלך בתומו רב חביבי י"נ הרב הגאון הגדול מעוז ומגדול המפורסם כקש"ת מה"ו דוד דייטש ני' אבדק"ק יארמוטה יע"א:

יקרתו קבלתי ותחילת דינו על ד"ת והקשה בתוך דבריו על דבר הנוגע לדינא בשיטת יש"ש בחולין פא"ט סימן פ' ומובא בש"ך סימן נ"ז דהא דסימן לטריפה שאינה יולדת דווקא לידה אבל מתעברת בבהמה או טוענת בעוף ליכא סי' וכן נראה לי ממשמעות רמב"ם וטוש"ע והכי דייקא לישנא דש"ס חולין נ"ח בנקבה כל שאינה יולדת דווקא לידה והקשה פר"מ הגנ"י מדאמר רבינא בלישנא אחרינא לאמימר הא י"ל דאמימר בשחט תרנגולת ומצא בה בצים, וכן מדמקשה ש"ס מושוין בביצת טרפה י"ל כהנ"ל, קושי' זו עצומה היא וכבר קדמו בקושי' זו בראש יוסף ולא העלה תי' וצ"ע רבה:

ולפע"ד נראה דבאמת מלשון רבינא דאמר בל"א אי הדר' וטענה ול"א אי ילדה או מטלת ביצים נראה דאינה טוענת ג"כ, ועיין פר"ח, אלא מדאפסיק הלכת' בנקבה כל שאינה יולדת נראה דווקא אינה יולדת ויש לדייק יותר דלשון זה דווקא מדמשני מלשון רבינא דאמר טוענת ש"מ בדווקא נקט הלכת' יולדת, ונראה דרבינ' למ"ד אינה יולדת ה"ה אינה טוענת, והוצרך לומר לאמימר בל"א, ושפיר הקשה עליו מושוין בביצת טריפה, וסתמ' דש"ס כל שאינה יולדת, ולא כרבינא דס"ל אינה טוענת אלא מתעבר' וטוענת ודווקא אינה יולדת וכן מצינו בדוכתא טובא בש"ס דמכריע בין החולקים ונקט דרך ממוצע ופסקו הפוסקי' כסתמ' דש"ס דאפסיק הלכת' דווקא אינה יולדת כנ"ל ועיין:

והנה מדנקט בזכר יב"ח, ובנקבה כל שאינה יולדת, נראה דבזכר ליכא סי' דלידה דזכר טרפה מוליד ונ"ל להוכיח ולדייק יותר מלשון הרי"ף שכ' סימן לטריפ' יב"ח, וה"מ בזכר אבל בנקבה כל שיולדה. מותר מיד מדכ' וה"מ בזכר אבל בנקיבה אם ילדה תוך יב"ח מותר מיד מוכח מתוכו דבזכר דווקא יב"ח ובתוך יב"ח ליכא אופן שיהי' מותר וזו הוכחה גמורה:

ובמנ"י בת"ח כלל ע"ג ס"ק ה' מביא בשם או"ה דה"ה בזכר כל שנזקק, והוא דחה דהוא להדי' נגד משמעות ש"ס ופוסקי' ובפלתי הקשה דאם זכר טריפה מוליד לא הוצרך למוקמי פלוגת' דר"א ור"י בעובר ירך אמו י"ל דולד טריפה הוא דפליגי בי' היינו בזכר טריפה שבא על כשירה והיא קושי' עצומה, ולפע"ד נראה בנדון זה בוודאי לשיטת מהרש"ל דווקא אינה יולדת אבל מתעברת רק שאין לה כח להוליד דמתה בשעת לידה, אבל הזרע קולטת בטריפה ומתעברת בוודאי אין מקום לומר דזכר טריפה אינה מוליד ולדון מנקיבה לזכר דבנקיבה טריפה ג"כ מתעברת, אלא כל שנתעברה כשהיא טריפה אין בכחה להוליד, וזכר טריפה הזרע קולטת ומתעבר' ממנו כמו נקיבה טריפה ומ"ש אבל אם נקיבה אינה מתעברת י"ל ה"ה זכר אין הזרע נקלט כדי שתתעבר כנ"ל נכון מסברא. ומעתה א"ש לפמ"ש לעיל דרבינא אמר כל שטוענת ס"ל דאינה טוענת ובבהמה אינה מתעברת לדידי' ה"ה זכר טריפה אינו מוליד ומקשה מפלוגת' דר"א ור"י דלדידי' גם זכר אינו מוליד אבל כדמסיק סתמ' דש"ס להלכת' דטריפה אינה יולדת דווקא, אבל מתעברת דווקא בנקיבה שייך זה ולא בזכר טריפה ושפיר נקט יב"ח בזכר ובנקיבה כל שאינה יולדה אבל בזכר אין זה סימן כמ"ש הרי"ף מפורש וכן שטיחת וסתימ' ומשמעות הפוסקים כנ"ל נכון מאוד בעזה"י:

ונ"ל סיוע לכל מ"ש היינו לשיטת יש"ש דווקא אינה יולדת וגם דווקא נקיבה אבל זכר מוליד דצ"ל לשון ש"ס והלכת' בזכר יב"ח בנקיבה כל שאינה יולדת הול"ל הלכת' טריפה אינה חיה וטריפה אינה יולדת ממילא ידענו שבספק טריפה יש ב' סימני' או יב"ח או לידה והא עיקר הפלוגת' דטריפה אינה חי' או אינה יולדה הוא לענין ספק דבוודאי טריפה ל"מ מידי אפי' חי' ומוליד וגם צ"ל מה ענין כל ששהה יב"ח לכאן על דאמימר דקאי לענין לידה ולמ"ש א"ש דאי הוה נקט טריפה אינ' חי' או א"י ה"א ה"ה בזכר ולכן נקט בהאי לישנא בזכר כל יב"ח ובנקיבה כל שאינה יולדת אבל בזכר ליכא האי סימנא וגם דייק דווקא יולד' אבל מתעברת לא דמשו"ה איכא חילוק בין זכר לנקיבה אבל אי אינה מתעברת גם בזכר היה כן ולרבינא באמת ה"ה אינה מתעברת וה"ה זכר שאינו מוליד וע"ז אמר הלכת' דלא כרבינא אלא דווקא אינה מתעברת וזכר מוליד כנ"ל:

ומצאנו בדברינו אלו מקום יישוב לקושי' תוס' מדס"ל לרבא ב"ק פ' הפרה דעובר ירך אמו והוא דלא כר"י דא"א למוקמי פלוגת' דר"א ור"י רק בעובר ירך אמו ולמ"ש י"ל דרבא ס"ל כהלכת' דווקא אינה יולדת וממילא זכר מוליד וי"ל פלוגתא דר"א ור"י בזכר טריפה שבא על כשירה ופליגי בזוז"ג ולכ"ע עובר י"א כנ"ל:

ומיושב ג"כ קושי' תוס' ב"ק דרבא עצמו ס"ל עובר לאו י"א חולין ע"ה בשחט את הטריפה ומצא בה ב"ט חי דד' סימני' אכשר והיינו דא"א רק בנטרפה ואח"כ נתעברה דטריפה אינה מולי' ולמ"ש דרבא דווקא אינה יולדת אבל מתעברת א"ש דהא התם במצא בה וי"ל באופן שנטרפה ואח"כ נתעברה ומותר משום זוז"ג כר"י דהלכת' כוותי נגד ר"א דבזוז"ג פליגי לדידי' וא"ש ועיי':

והנה הפר"ח בספרו מים חיים סימן ב' העיר על זה אם זכר אינו מוליד כמו נקיבה דאינה יולדת והביא ראיה דאינו מוליד מגיטין פ' השולח מ"ג ע"א דאמר ר"א ב"א מאי יורשיו נפשו ול"א יורשיו שנשתחרר אחר שעשאוהו טריפה והוליד ע"כ דזכר טריפה אינו מוליד והוא נגד משמעות סוגי' הפוסקי' בחולין כמ"ש ולמ"ש י"ל דר"א ב"א ס"ל כרבינא דאינה טוענת ולהלכת' לא קיי"ל כוותי' רק דאינה יולדת וזכר מוליד כמ"ש באורך:

אלא דראיתי בשעה"מ פי"א מה' שחיטה הלכה א' דחה ראי' הפר"ח כיון דרב אדי אמר המית לאו דווקא אלא שעשאו טריפה הוצרך לומר יורשיו נפשי' דאל"ה אמאי תנא למתני' שמת ונותן ליורשיו אמאי ל"א נותן כופר לעבד עצמו לכן הוצרך לפרש יורשיו נפשי' ואחר דדחה ראי' זו הודה ולא בוש כי טעות הוא בידו דראי' הפר"ח נכוכה מדרבא דדחה ראב"א חדא דיורשיו קתני ועוד כופר אינה משלם אלא אח"מ אלא ראוי' ואין לו למה לי' לדחוק כ"כ ראוי' ואין לו הול"ל יורשיו ממש שנשתחרר והוליד אח"כ וקתני יורשיו דווקא כיון דאינה משלם עד לאח"מ וע"כ דטריפה א"מ אלו דבריו ז"ל עיי"ש:

ולמ"ש י"ל דרבא ס"ל כרבינא דאינה טוענת וה"ה דזכ' אינו מוליד ולהלכת' קיי"ל אינה יולדת דווקא וזכר מוליד ולא הפסדנו רק מ"ש ביישוב קושי' תוס' לרבא מפ' הפרה וביישוב קושי' תוס' מחולין ע"ה וצריכי' אנו לתי' תוס' דווקא לענין טריפה ס"ל עובר לי"א ולדינא אין לנו ראיה נגד משמעו' סוגי' ופוסקי' דזכר מוליד ע"ד שכתבנו עיין:

אלא מן מה דכ' הרמב"ם פי"א מה' נזקי ממון הלכה ב' מי שהמית חצי עבד וחצי ב"ח נותן חצי קנס לרבו וחצי האחר ראוי' ליתן ואין מי יקחנו נראה דלהלכת' ליכא אופן שיהי' לו יורשי' וקשה הא איכא אופן שעשאו טריפה ואח"כ שחררו והוליד ונרא' דס"ל זכר טריפה אינה מוליד וזה דלא כמשמעות הסוגי' ודלא כרבו הרי"ף ז"ל דמוכח מדבריו דבזכר ליכ' סי' דלידה כמ"ש וצ"ע:

והיה נ"ל ליישב דבר זה ולדחות ראי' הפר"ח ושעה"מ לגמרי דבאמת לפרש בריי' מי שהמית חצי עבד וחצי ב"ח וכו' שעשאו טריפה יש בו מן הדוחק ואם נקבל זה להוסיף עוד ולומר ואח"כ מת ואז משלם דאין כופר משתלם רק אח"מ מזה לא נזכר בבריי' גם זה דוחק דאם נפרש המית שעשאו טריפה שוב לא נזכר בבריי' שמת ממש אח"כ בכל זאת יש לסבול יותר להעמיס כ"ז בבריי' מלומר ראוי' ליתן ואין לו שכמעט שאין לקבל דוחק זה כיון שאין אופן שיהי' ליורשיו לענין מה קתני ראויה ליטל כיון שלא תקום ולא תהי' בשום אופן ובש"ס ב"ק ס"פ המניח ג"כ מתרץ ראויה ליטול ואין לו כ' תוס' דנפקות' אי תפס לא מפקינן אבל כאן ל"ש זה ביותר הו"ל לרבא לפרש בריי' בשעשאו טריפה ונשתחרר והוליד ומת מלהעמיס דוחק גדול כזה ראויה ואין לו אלא דנ"ל דמ"ש ראויה ואין לו הוא כמו בב"ק ס"פ המניח דהכי אמר רבא דאין לפשוט מבריית' דח"ע וחב"ח אית' בקידושין דאל"ה יורשי' מנ"ל דאולי בריית' ג"כ מספק' לי' בהך דינא אי אית' בקידושין ומצינו כ"פ בדוכת' טובא דתנא מספק' לי' עיין קידושין ה' ע"ב ובעירובין בתחומין למעלה מיו"ד וכיוצא במקומות בש"ס ומפרש רבא חצי קנס ליורשיו ראויה ואין לו היינו דראויה שמא איתא בקידושין ובניו יורשים אותו ומ"מ אין להם להוציא מספק דלמא לאו יורשים נינהו ואי תפסו לא מפקינן והוא ממש כבב"ק ס"פ המניח וכיון שאין בזה דוחק ולפרש הבריית' המית עשאו טריפה ומת אח"כ זה דוחק ורחוק, יותר ניח' לי' לרבא לפרש המית ממש ויורשיו שהוליד מקודם וקמ"ל בריית' שראוי' ואין להם ואי תפסו לא מפקינן מנייהו ואזדא לה ראיה הפר"ח גם מרבא והדרא יישוב קושי' תוס' בחולין וב"ק על רבא ע"ד שכתבתי והא"ש הרמב"ם דפסק בה' אישות פ"ד ה' י"ז דחצי עבד שקידש ב"ח ה"ז ספק מקודשת שפיר העתיק תי' רבא ראוי' ואין לו מי שיקח היינו מי שיגבה ממנו בב"ד ומ"מ אי תפסו ל"מ שמא בר קידושין הוא ויורשין הם וא"ש עיי':

אלא דאחר העיון נראה דראי' זו מרבא ברורה, דא"א לומר כמ"ש דבריית' מספק' בהך דינא א"כ לרבא בחצי עבד הוי ספק מקודשת והוא עצמו אמר אח"כ בח"ש וחב"ח אין קידושיו קידושין הרי פשיטא לי' דאינה מקודשת א"כ ה"ה בחצי עבד דודאי לאו קידושין ס"ל וליתנייהו לדברינו כמובן:

האמת דצל"ע על הרשב"א שם דמסיק דרבא דחוי' קמדח' דמבריית' אין ראי' אבל לאמת ס"ל דח"ע יש לו קידושין עיי"ש, וצל"ע הא רבא עצמו אמר דח"ש אינה מקודשת ומ"ש ח"ע מח"ש וצ"ל דרשב"א ס"ל דח"ע עדיף מח"ש דבח"ע לא הוי שיור כ"כ כיון דאין נפקות' מקדש בכולו ודומה למקודשת בחצי' משא"כ בח"ש הגם דאינו משייר בקנינו מ"מ דומה יותר לחציך מקודשת כצ"ל לרשב"א ולפ"ז לרשב"א יש מקום לדברינו די"ל דרבא קמדחה דמבריית' אין ראיה דוודאי יש לו קידושין די"ל דהאי תנא ספוקי מספקא לי', ולאמת ס"ל לרבא דבח"ע הוי קידושין לרשב"א או ספק לשיטת רמב"ן שם ועיי':

אבל בח"ש גריעה ס"ל וודאי אינה מקודשת כן י"ל אלא בשיטת הרמב"ם בה"א דבח"ע ספק מקודשת ובח"ש וודאי מקודשת וכ' הר"ן פ"ק דקידושין דס"ל לרמב"ם דבחצי שפחה גלי קרא וילפי' משפחה חרופה כמ"ש הרמב"ם שם דשפחה חרופה האמורה בתורה היא חצי' שפחה אבל בחצי עבד דל"ל קרא נשאר בספק והקשה המרי"ט בקידושין למה לא נילף ח"ע מחצי' שפחה ויש"ש גטין כ' דקשה כח הקונה שהוא הבעל מכח הנקנה שהיא האשה שניקנת לבעל הרי ס"ל לרמב"ם דגרוע ח"ע מח"ש ואיך נימא דרבא ס"ל דח"ש אינה מקודשת בוודאי וס"ל שפחה חרופה מיועדת ובח"ע מסופק ובח"ש פשיטא לי' מסברתו דל"מ וע"כ דרבא ס"ל ה"ה חצי עבד דוודאי לית' בקידושין ומדחה מבריית' ראויה ואין לו מוודאי וקמה וגם נתחזקה ראי' פר"ח מרבא ועיין:

ונלפע"ד לחזק עוד ראי' זו מדקשה לי טובא על רבא דמדחה ראויה ליטול ואין לו שזה דוחק גדול ורחוק דלמנ"מ הודיענו הבריי' שראוי' ליטול כיון שאין אופן שיהי' לו ועוד ביותר הול"ל שנשתחרר והיה לו בנים אח"כ ואי משום דטריפה זכר אינו מוליד הא איכ' תנאי ואמוראי דס"ל דטריפה מוליד בוודאי יש לאוקמי' בריי' זו יותר דלא כהלכת' מלדחוקי כל כי האי ראוי' ליטול ואין לו דוחק שקשה לסבול וצ"ע:

ובישוב כ"ז נ"ל ע"פ שיטת יש"ש בחולין סימן פ' דהא דקיי"ל טריפה אינ' חי' היינו דרובא אינם חיים אבל מיעוט חיים ומובא בש"ך סימן נ"ז, וכ' בפלתי סימן מ' דה"ה דטריפה אינה יולד' רוב אבל מיעוט יולדת וליש"ש הנ"ל קשה לוקמי רבא בנשתחרר והוליד גם למ"ד טריפה א"מ וה"ה זכר מ"מ כיון שיש אופן בעולם דאקרי והוליד צריכ' בריי' להשמיענו דחצי כופר ליורשיו וצ"ע:

ונ"ל דהנה בש"ס חולין פ"ק יליף דאזלינן בתר רובא ממכה אביו ואמו ולא מצינו אופן דנדע דאבוה הוא רק משום דאזלינן בתר רובא ורוב בעילות אחר הבעל ונ"ל בטריפה ל"ש רוב בעילות אחר הבעל דנגד זה רוב טריפה אינו מוליד ונהי דמיעוט איכא מ"מ אוקי רוב כנגד רוב וליכא רוב לתלות בבעל ומכה אביו שהיה טריפה בשעה שנתעברה אמו והיה מן המיעוט וחי יותר מיב"ח עד שנתגדל הבן והכהו לא מתחייב מיתה כנ"ל וה"ה וכ"ש בדבר שבממון דל"א דאבוה לא מבעי' למ"ד דלא אזלינן בממון אחר הרוב ובכ"מ נותנין חצי כופר ליורשיו וכן במוציא שם רע ובאונס ובמפתה כיון שכבר החזקנוהו לאב לכל דבר גם בממון אזלינן בתר רוב עיין הפלא"ה ספ"ק דכתובות וכבר קדמוהו בכעין זה בתוס' בכורות ספ"ג והארכנו במק"א ואכ"מ אבל באב טריפה דלא החזקנו דאביו הוא לשום דבר כ"ש לענין ממון ואפי' לרב דס"ל הולכין בממון אחר הרוב מ"מ הכא לאו רוב הוא ואפי' לענין איסור כנ"ל פשוט וברור:

וע"פ הוצעה זו נ"ל דכוונת ראוי' ואין לו היינו ביש אופן שיש לו יורשים בנשתחרר והוליד הגם דטריפה אינו מוליד מ"מ מיעוט איכא ומ"מ אין להם ליורשים לגבות דלמא לאו אבוה הוא דברוב בעילות ליכא למתלי ומ"מ איכא נפקות' דבתפסו ל"מ מינייהו ואין דוחק באוקימת' זו כמו בב"ק ס"פ המניח ומתרץ הבריית' להלכת' דטריפה אינה מוליד במרווח ומיושב הכל, ומזה נתחזק ונתעצמה ראי' הפר"ח מרבא ולא לשיטתו דהוא חולק על היש"ש סימן נ"ז דאפילו מיעוט ליכא בטריפה אינה חי' וה"ה לענין שאין מוליד אבל לשיטת יש"ש א"ש דברינו ועיי':

ומ"מ לדינא אין ראי' די"ל דרבא ס"ל דטריפה אינה טוענת וה"ה זכר כמ"ש כבר לעיל אבל לפי דקיי"ל דאינה יולדת דווקא וה"ה בזכר מוליד והפר"ח בסימן נ"ז חולק על היש"ש דה"ה דאינה מתעברת עיי"ש ולשיטתו גם להלכת' ראיה דזכר אינו מוליד אבל לפי שיטת יש"ש וכן הוא משמעות כל הפוסקים והסכים עמו ג"כ הפ"ת להלכת' ליכא ראיה לפי דברינו:

אלא מן מה שכ' הרמב"ם בה' נזקי ממון דראויה ואין לו ולא אמרינן דיש להם כגון שעשאו טריפה ונשתחרר והא להלכת' זכר טריפה מוליד ולרמב"ם דבאמת גם כזה דוחק קצת לפרש המית דבריית' שעשאו טריפה ולהוסיף שמת אח"כ ולפי דפסק הרמב"ם בה' אישות דח"ע וחב"ח ספק הוא י"ל דבריית' ג"כ מספקא לי' בהך דינא ותתפרש המית ממש וחצי כופר ליורשיו שהיה לו מקודם וראוי' ליתן ואין מי שיקח מספק ומ"מ אי תפס א"מ מיני' מאין בזה דוחק והעתיק הרמב"ם דינא דבריית' בלשון הבריית' ובאמת יש אופן שיש להם בשעשאו טריפה ונשתחרר והוליד ומת ומה דלא קתני לא כ' כדרכו בקודש בכ"מ וא"ש הכל ועיין בכ"ז היטב כי כנים דברינו בעז"ה:

וכאשר עיינתי בענין זה עלה בזכרון לפני מ"ש האבני מלואים בתשובותיו שבסוף הספר סימן ח' ע"פ שיטתו של רמב"ם דקנס של עבד דכולו כופרו דאיכא ראי' מש"ס גיטין דזכר מוליד עיי"ש וימצא נחת עד לאחת דלשיטת רש"י לית', ומה שהקשה הפלתי מש"ס ע"ז ה' ע"ב מיישב השעה"מ הלכות שחיטה בטוב טעם ודעת:

ומענין לענין באותו ענין הנה ראיתי לפלתי סימן מ' דכ' דפשיטא לי' ליש"ש דה"ה טריפה אינ' מוליד רק רוב הוא דשניהם אינ' חי' ואינה מוליד סימן כשרות נינהו ולפענ"ד יש ראיה דכן הוא דליש"ש דמיעוט איכא א"כ כל בספק טריפה גם כשחי יב"ח או הולידה מ"מ צריך לברר דבכ"מ דאיכא לברורי מבררינן ובספק דרוסה וספק ניקב קרום של מוח וכדומה צריך לברר ואין נפקות' רק היכא דליכא לברורי כגון שנאבד וכדומה ומדנקט ש"ס והלכת' בזכר יב"ח ובנקיבה כשהוליד ובשיהוי יב"ח דאיכא מיעוט צריך לברר ואמר בנקיבה כל שלא תלד משמ' בחדא מחתא מחתינהו דצריך לברר דמיעוט איכא דמוליד כנ"ל:

אלא דרש"י כ' שם דבספק א"צ לברר נראה דס"ל דאפי' מיעוט ליכא כשיטתו של רשב"א בתשובה ואפשר דיש"ש ל"א רק דמיעוט דמיעוט הוא שיש באפשרות וא"צ לברר ועיין פמ"ג סימן נ"ז שכ"כ ליישב קושי' פר"ח והוכיח דלא כיש"ש מקושי' תוס' בסוגי' דרוב הא איכא בפ"א חזקת חי וליש"ש לק"מ דאם לא אזלינן בתר רוב דלמא טריפה ומן המיעוט שחיים ולזה כ' הפמ"ג דמיעוט דמיעוט הוא וגם כ"מ ל"ח והקשה תוס' שפיר ולמ"ש מוכח כן מרש"י דמיעוט דמיעוט הוא ועיין:

והנה הפלתי סימן מ' הקשה ליש"ש לא היה צריך למ"ד טריפה א"י פלוגת' דר"א ור"י בעובר י"א י"ל בנטרפה ואח"כ נתעברה שאקרי שהיה מן המיעוט ומ"ש שם ליישב הוא ע"ד פלפול וגם מפוקפק דעדיין י"ל דפליגי בכה"ג ול"ק לפלגו להדיוט להודיעך כחו דר"א הא ממילא נדע להדיוט דבלא שכיח אין מקום לגזור בקדשים דווקא וי"ל זה אלא דבלא"ה קשה מדמקשה מושוין בביצת טריפה הא י"ל ושוין כשאקרי והוא מן המיעוט ובראש יוסף הקשה כן ומשו"ה כ' אפשר דלענין טריפה א"י אפילו מיעוט ליכא ולפע"ד נראה דמשו"ה לא רצה לאוקמי פלוגתא דר"א ור"י בכה"ג דכיון דרוב טריפות אין יולדות וזו שיצאה מן הרוב בוודאי כח הזכר שהוא כשר ואינו חלוש יש בו יותר מכח הנקיבה חלושה ואינה יולדת רק ע"צ הרחוק בכה"ג לא הוה זוז"ג שוין ואפי' לגבוה לא הוי אוסר ר"א ועיין חי' הר"ן שם שכ' שיש מקום לומר בכל מקום דכח זכר יותר ולא הוי זוז"ג ופשטות הסוגי' אינה כן אבל בטריפה למ"ד שאינה יולדת ע"פ הרוב בוודאי מסתבר לומר כן ומיושב קושי' הפלתי ול"ק ג"כ מה דהקשה מושוין בביצת טריפה דלמא באקרי מן המועט בזוז"ג בוודאי ליכא למימר בכה"ג לא הוי זוז"ג כמ"ש, ובדספנא מארע' י"ל כיון דרובא אין להם כח להוליד ונהי דמיעוט איכא היינו ע"י כח הזכר אבל היא מעצמה אין במציאות שתלד ע"י חימום מארע' וא"ש ולרש"י דושוין קאי על ר"א ור"י וכיון דפלוגתא דר"א ור"י ב"ל בעובר י"א שוב לא הוי יוכל לפרש דשוין בביצה בדספנא מארע' דאינה מענין פלוגת' דפליגי בי' וכ"כ רש"י דמה"ט מקשה לל"ק במאי פליגי כיון דמפרש ושוין בדספנא מארע' ע"כ פלוגתייהו בזוז"ג ולל"ב נהפוך הוא כמ"ש ועיי':

וע"פ דברינו אלו י"ל קושי' תוס' מרבא דס"ל בב"ק עובר י"א והא הלכה כר"י וי"ל דמ"ש דמיעוט שיולדת כח הזכר הכשר עיקר זה אם תלי' בעיבור דטריפה אינה בכח להתעברה במיעוט שמתעברת בוודאי כח הזכר עיקר אבל אי תלי' בלידה שלא תוכל להוליד אבל טרפה מתעברת דאין חסרון בזריעה א"כ מיעוט שיולדת אין כח הזכר עיקר דהוא שותף בזרע ושני' שוים דיש כח בטריפה כמו בכשר כדי שתתעבר וש"ס דלא מוקי פלוגתא דר"א ור"י כשנתעברה אחר שנטרפה ואקרי שהיה מן המועט היינו לפי דסבירא ליה לרבינא דאינה טוענת היינו דרוב אין מתעברות ולזה במיעוט שמתעבר' כח הזכר עיקר אבל לפמ"ש כבר לעיל דלהלכת' תלי' בלידה דווקא במיעוט שיולדת הוי זוז"ג שוים וי"ל פלוגת' דר"א ור"י בזוז"ג ולכ"ע עובר י"א וכן ס"ל לרבא ומיושב קושי' תוס' דרבא הכי ס"ל וכן ל"ק קושי' תוס' מרבא ב"ק דס"ל ד' סימנים אכשר בי' רחמנא דאיירי דהיה מן המיעוט וזוז"ג הוא ושרי וא"ש ועיין:

מה שהקשה פר"ח על היש"ש דהוצרך ש"ס לומר באיוב אין מזכירין מעשה נסים ול"א דלמא מן המועט הוא והיא ראית רשב"א בתשובה, לפע"ד לק"מ דוודאי זו שיוצאת מן הרוב וחי יותר מיב"ח ואינה מתנוונה והולך היא חזקה בטבעה ובריאותה יותר מן רוב בהמות עד שתוכל לחיות יותר מיב"ח אבל איוב שהיה מוכה ומעונה במכות וחליים הרבה בוודאי כשהוא טריפה אין בו כח חזק ואמיץ יותר מן הרוב שאין יכולים לחיות מחמת מכת טריפה וא"א לומר שהוא מן המיעוט חזק ואמיץ והוצרך לומר מעשה נסים היה כנ"ל נכון וברור:

אחר שימת עין עיונו על דברינו וימצא בהם טעם לשבח אשר ישבחוהו רבנן תתענג נפשינו ובעה"ח אוה"נ חותם בברכת התורה וברכת אהבה:

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה