אור ברסלב

כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה כז

תשובה כו

ה' ישפות שלומו, לאיש צדיק הולך בתומו, ה"ה ידידי וחביבי הרב המאוה"ג מעוז ומגדול חרוץ ובקי המפורסם לתהלה כש"ה מה"ו ישראל דייטש ני' אבדק"ק בייטהען במדינת פרייסען יע"א:

נעימות ימינו מעשה ידי אצבעותיו הצהירו לנגד עיני, ונפשו היפה איותה לשמוע מה עמדי ומה העלתה מצודתי בדין ס"ס בדאפשר לברורי אי צריך לברורי, אשר כבר הלכו בו נמושות, ולעשות רצון כבודו חפצתי, והנני באתי במגלת ספר, אשר חנני הי"ת בזה:

הנה מקור דין זה נפתח בפסקי מהר"י פיס' מ"ז דמביא ראיה מר"ת בספק דרוסה שנתערב דמותר מטעם ס"ס ול"צ לברר, וגם ר"י החולק עליו לאו משום דאיכא לברורי אתי עלה אלא משום דלא הוה ס"ס ש"מ דס"ל לתרווייהו דל"צ לברר, וצ"ל ראיה זו דאולי ס"ל לר"ת כשיטת תוס' דס"ד בבהמה אין לה תקנה, משום בדיקת סימני' דא"א קודם ולאח"ש וא"א לברורי, ומשו"ה סמך על ס"ס, ומצאתי ראיתי שהתעורר בזה הפלתי סי' ק"י, ונדחק עיין בו, שדבריו לא אוכל להבינם, ולדידי נראה פשוט מדסתם הר"ת ולא כ' דעכ"פ צריך לבדוק כל דאפשר לבדוק חוץ ממקום סימני', ש"מ דא"צ בדיקה כלל, דכל דאיכא ס"ס א"צ לברר, אלא דלפ"ז ליכא ראיה דהר"י מודה לו בזה מדלא חולק עליו רק משום ס"א בגופו וכו' ליכא ס"ס, אבל אילו היה ס"ס הוה מודה לדינו דמותר ע"י ס"ס ול"צ לברר, ולפמ"ש ליכ' ראיה דאפשר דס"ל דצריך לברר, ומ"מ איכא נפקות' במה דחידש דאין זה ס"ס, דבסימנין דליכא בדיקה הוי סומכין על ס"ס, ולכן הוצרך לחלוק עליו דאין זה ס"ס כלל, אלא דמ"מ נהי דאין ראי' דר"י מודה לו גם ראיה אין לו דחולק על ר"ת ומר"ת מוכח דס"ל דלא בעי לברורי כלל ועיי':

והנה הרשב"א בחידושיו לחולין נ"ג ומביאו הש"ך בסי' ק"י ס"ל דבס"ס צריך לברר ע"י בדיקה, ולפ"ז דין זה מחלוקת הראשונים הוא, ועיין נב"י קמא חלק יו"ד סי' נ"ז שהעלה טעמ' דרשב"א משום דאיתחזק איסו' מחיים איסור אמ"ה ואינו זבוח, ור"ת ס"ל דאין זה חזקת איסור דלא נתחזק רק באינו זבוח, והיה נעלם ממנו במח"כ דברי הרשב"א יבמות ל"א שכ' דמחזיקי' מאיסור לאיסור דאמ"ה, משום דסופו למות לולי דאיתעבד מעשה שחיטה וכל שיש ספק בשחיטה מחזיקים באיסורו, משא"כ בהא דיבמות שם עיי"ש בדבריו כי הם קלורי' לעיני' בענין זה, לפ"ז פשיטא דלא ס"ל לרשב"א דמחזיקי' מאיסו' אמ"ה ואי' א"ז לאי' טריפה:

והלפע"ד להשוות השיטות, די"ל דגם ר"ת ס"ל דבכ"מ דאפשר לברר בס"ס מבררינן, אלא בדרוסה דווקא דע"כ לנו לסמוך על ס"ס במקום סימני' דא"א לברורי, לכן גם בכל חלל סמכינן על הס"ס כיון שסכ"ס צריכי' לסמוך על הס"ס, אבל בכ"מ שאפשר לברר בלי שצריכים לסמוך על ס"ס מודה ר"ת, והרשב"א י"ל דס"ל כרש"י דדרוסה י"ל בדיקה בסימני' בבהמה, ולכן ס"ל דצריך לברר, ולפ"ז בס"ד בעוף גם לר"ת צריך לברר בס"ס, ונ"ל בעוף כיון דלכתחילה צריך לשחוט ב' סימני', אלא בס"ד ובנקובה במקום הפסד הוא בדיעבד עיין ש"ך סי ל"ג, אבל בס"ס דמותר מדינ' רק כל דאפשר לברורי צריכין לברר, וכיון דלכתחילה מצותו בב' סימנים לא אפשר לברורי הוא דלא גרוע מטרחא והפסד דל"צ לברר, וממילא ל"צ לברר בכל חללו כמ"ש:

ובזה מיושב קושי' הנוב"י על הרשב"א דהא ס"ס עכ"פ כרוב, והא לא בדקינן י"ח טריפות וסמכינן על הרוב, ולפמ"ש לק"מ דכיון דע"כ לנו לסמוך על הרוב דלמא במקום נקב קשחיט סמכינן גם בשאר טריפות על הרוב משא"כ בדרוסה ועיין:

שוב ראיתי דדברים אלו מפוקפקי' דכיון דטעמ' דכל דאפשר לברר צריך לברר שמא ימצאו איסורו לעיני' ומה לנו לסמוך על הס"ס, כל דאפשר לעמוד על בוריו, כי כן גם אם בסימני' א"א לברר, מ"מ יש לנו לעשות כל טצדקי לבדוק בחללו כ"מ שאפשר, אולי שם ימצא נדרס, וגם בסימני' עצמם, דא"א לברר היטב היינו לקולא קודם שחיטה, שמא מחמת אדמימות הוושט אין ניכר, ולאח"ש דלמא במקום דרוסה קשחיט ואין ניכר ומ"מ וודאי לא ס"ל לתוס' דא"א להסיר בשום אופן, אלא שאין בדיקתו ברור אולי אין ניכר, ומ"מ להחמיר צריכי' אנו לבדוק בסימנים, שמא יהיה ניכר ונראה לעין איסורא:

ולכן היותר נ"ל בטעמא דר"ת דל"צ לברר עפמ"ש הפר"ח או"ח סי' תל"ז בחד תי' דבדיקות י"ח טריפות טרחא הוא ול"צ לברר בדאיכא טורח, ונ"ל דבדיקת דרוסה בפנים בכל שכנגד החלל וודאי טרחא מרובה היא לבדוק בעין יפה, וקשה בדיקתו ומשו"ה ס"ל לריב"ם ורא"ה דבוודאי נדרס ל"ס על הבדיקה, ומשו"ה ס"ל לר"ת במקום ס"ס א"צ לברר, ורשב"א י"ל ס"ל כיון דלבדוק בחוץ נגד חללו אין טורח דבקל ניכר בחוץ, אלא גם אם ניכר בחוץ מ"מ לא מיטרף עד דנבדק בפנים כמבואר, ואם ניכר בחוץ ס"ל לרשב"א, קרוב שנכנס לפנים ג"כ, והרי הש"ך סימן נ"ז ס"ל דאסור בנראה בחוץ ולא בפנים, דקרוב לשרוף לפנים ורשב"א ור"פ דלא ס"ל הכי מ"מ מודים דקרוב לוודאי ואינו שקול, וכן מוכח מרשב"א חולין שחקר בתערובת ס"ד אם יש לההי' מכח ס"ס שמא אין זה ושמא לא דרס לחללו, ולא כ' שמא לא שלט הדרוסה בחוץ ואם בחוץ שמא לא לפנים ע"כ ס"ל אם דרס נגד חללו אין זה ס' השקול, שמא לא שלט הארס עד לפנים ולא חזי לצרופי לס"ס, ולכן נקט ספק שמא לא דרס במקום חללו, ולכן עלינו לבדוק כל שכנגד חללו שמא יראה לחוץ שזה בקל לעמוד עליו, ושוב ליכא ס"ס ס' השקול וצריכי' לברר בפנים הגם דאיכא טרח' דליכא ס"ס, וכשלא נרא' בחוץ כלל בלא"ה ס"ל לרשב"א בתה"ב ומובא בטור דא"צ בדיקה בפנים כנ"ל בשיטת הרשב"א, ור"ת ס"ל כיון שא"א לעמוד על וודאי איסור ורק אחר הטורח, וע"י בדיקת חוץ גם כשנראה עדיין לא נתברר איסורו רק שלא יהי' ס"ס השקול, כל כי האי אין אנו אחראין לברר כיון שאיכא לפנינו קודם הבירור ס"ס, אין אנו אחראי' לעשות מס"ס ס' אחד וזו סברת הנב"י, וכבר עשינו לו סמוכים ממק"א ולדברינו פליגי בזה רשב"א ור"ת ועיי':

העולה מדברינו אלו כ' מודה ר"ת כל דליכא טרח' יתיר' צריך לברר ור"ת ורשב"א שווים בזה, אלא לרשב"א אפי' ליכא לברר רק שלא יהי' ס"ס צריכי' לברר, ור"ת ס"ל כל דליכ' לברר בירור האיסור בלי טורח א"צ לברר כנלפע"ד:

והנה הש"ך סי' ק"י מביא ראיה מסוגי' דזבחים דמשני ר"ל בנפולה שנתערבה הא איכא ס"ס, וע"כ משום דבעי לברורי וצ"ע על ר"ת, ונלפע"ד עפמ"ש בדאיכא טורח ל"ב לברורי, ולכאורה תי' ש"ך משום דאיכא לברורי לא מעלה ארוכה, דהא איכא טורח בנפולה למבדק באברים הפנימי', וי"ל ע"פ שיט' רש"י דבדיקה אחר מעל"ע משום קרועה ושבורה, וכ' הר"ן משום נקב אין חשש וי"ל דוודאי לבדוק נקב כ"ש בכל י"ח טריפות הוא טורח לבדוק אחר נקב משהו משא"כ בנפולה קרועה ושבורה זה נראה בקל לעין וליכא טורח כנ"ל, ולשיטת הרמב"ם דלאחר שיהוי מעל"ע צריך בדיקה בשינוי א' מאברים הפנימי' זה וודאי טורח גדול, ורמב"ם י"ל ס"ל ס' א' בתערוב' ל"מ כנ"ל ועיי':

ולפ"ז א"ש שיטתו של ר"ת דס"ל בנפולה כרש"י ובקל לבדוק אחר קרועה ושבורה ולכן ל"מ ס"ס אבל בדרוסה דאיכא טורח בבדיקת פנים ס"ל דל"צ לברר וא"ש:

אלא הלא קושי' ש"ך קשי' ג"כ על דרוסה דמוקי ר"י בנתערבה דרוסת הזאב וכו' הא איכא ס"ס וצ"ל משום דאיכ' לברורי ודלא כר"ת וצ"ע, ועיין בפלתי סי' נ"ז וסי' ק"י ונ"ל עפמ"ש תוס' בסוגי' דדרוס' דס"ל לרש"י כל שניכר במק"א דרוסתו בחוץ ל"צ למבדק במק"א ורשב"א בתה"ב כ' דא"צ בדיקה בפנים במק"א כל שאין ניכר בחוץ עיי"ש. וא"כ שפיר תי' ר"י בנתערב דרוסת הזאב דניכר מבחוץ תו ל"צ בדיקה נגד החלל כולו בפני' וליכא טורח בבדיקה דא"צ לבדוק רק במק"א כנגד מקום שניכר מבחוץ הגם שנתערב בין הרבה אין אנו הולכים אלא בתר כל א' וא' שדנים עליו שרוצים לשוחטו אם יש בו טורח לברר איסור' וא"ש כנ"ל ועיין:

ומיושב בזה קושי' הש"ך סי' נ"ז לרוב ראשונים דס"ל דכל שאינו ניכר מבחוץ מ"מ צריך בדיק' פנים למה לא מתוקמי ר"י ור"ל מתני' בדרוסה ואין ניכר בחוץ דצריך בדיקת פנים ואסו' משום כל שצריך בדיקה איכא משום הקריבהו נא, והיא קושי' עצומה שטרחו בה כל חכמי לב ליישבה והקשה אותה המהרמ"ל וברכת הזבח:

ומצאנו מקום יישוב לקושי' הלזו ע"פ דברינו דאי שאינו ניכר בחוץ וצריך בדיקת פנים נגד כל חללו ואיכא טורח ל"צ בדיקה כלל דהי מינייהו מפקת לבדוק שוב מותר משום ס"ס וזה יישוב נכון ע"ד חידוד בעזה"י:

אלא דעדיין לא העלינו בדברינו לישב הרמב"ם ורא"ה דס"ל דכל שנדרס ל"ס על בדיקה כלל, והקשה הש"ך מש"ס זבחים דהו"ל למוקמי בכה"ג ולזה ל"מ מ"ש דהא ליכא בדיקה לדידהו וע"כ צ"ל משום קושי' ש"ך הא איכא ס"ס וזה קשה גם לתי' נתערבה דרוסת הזאב, ולדידהו לא א"ש תי' ש"ך משום דאיכא לברורי דהא ל"מ בדיקה כלל, וע"כ דס"ל ס' א' בתערובת ל"מ והדרא קושי' ש"ך סי' נ"ז עלייהו וצ"ע:

ואחר העיון יכונו דברינו גם לשיטות אלו די"ל דס"ל ג"כ ס' א' בתערוב' וס' א' בגופ' מהני ול"ק לדידהו למאן דמוקי בדרוס' הזאב הא איכא ס"ס ולדידהו ל"מ בדיקה היינו לסמוך על בדיקה לקולא אולי לא בדק יפה אבל וודאי אפשר להכיר ע"י בדיקה ולכן לחומרא צריך לברר אולי יהי' נראה מבפני' וכל שצריך לבדוק איכא משום הקריבהו לפחתך וא"ש:

אלא דכל שיש טרח' לבדוק נגד כל החלל אין צריך לבדוק חוץ כשניכר במק"א בחוץ ולא ניכר תו בחוץ עוד א"צ לבדוק רק באותו מקום וליכא טרח' כמ"ש ונ"ל גם רמב"ם ורא"ה ס"ל כשיטה זו של תוס' אלי' דרש"י דכל שניכר במק"א ולא ניכר תו מבחוץ במק"א יצאנו מחשש שנדרס עוד ול"צ בדיקת פנים רק באותו מקום שניכר אלא לדידהו באותו מקום שניכר ל"מ בדיקת פנים אבל כשיש ס"ס דא"צ בדיקה רק להחמיר וכיון שאין אנו מסופקי' רק לאותו מקום שניכר מבחוץ ליכ' טורח לבדוק להחמי' באותו מקום, וא"ש תי' ר"י בשנתערב דרוס' הזאב שניכר מבחוץ ול"צ בדיקה רק באותו מקום דליכא טורח ול"מ ס"ס ולק"מ קושי' ש"ך לוקמי באין ניכר מבחוץ א"כ צריך בדיקה נגד כל החלל בפנים ואיכא טורח ול"ב בדיקה כלל כמ"ש לאינך שיטות וא"ש ועיין היטב:

עוד נ"ל בישוב קושי' ש"ך סימן נ"ז, דנ"ל לומר דגם אי בעי לברורי בס"ס, דוקא היכ' דאי לאו ס"ס היו אוסרי' מדינ' רק ע"י ס"ס באים להתי' בזה אמרינן כל היכ' דאיכ' לברורי שלא לסמוך ולהתי' ע"י ס"ס מבררי', אבל כל שבלא ס"ס מותר מעיקר הדין רק דמחמירין לבדוק משום כל היכ' דאיכ' לברורי, כשיש עוד ס"ס, ואין אנו צריכי' לס"ס רק נגד חומר' כל דאיכ' לברורי בהא לכ"ע ל"צ לברר כנ"ל מסבר':

ואקדים עוד דנ"ל לומר דכל פוסקי' דס"ל דכל שלא ניכר מבחוץ מ"מ צריך בדיקת פנים ג"כ ס"ל דקרוב שגם בפנים לא ימצא אלא דרשב"א ס"ל דל"צ בדיקה כלל, ורוב ראשוני' ס"ל דבעי בדיקה נ"ל משום חומרא כל דאיכ' לברורי לא נסמך ע"ז כנ"ל:

ואחר הוצעות אלו מיושב קושי' ש"ך מסוגי' דזבחי' דלא מוקי בס"ד ואין. ניכר מבחוץ כיון דבלא ס"ס ל"ב בדיקה רק משום כל דאיכ' לברורי ע"י ס"ס מותר בלא בדיק' כלל, ולכן מוקי ר"י דוקא בנתערב וניכר דבעי בדיקה בלא ס"ס מעיקר הדין ובס"ס צריך בדיקה משום איכ' לברורי כנ"ל נכון בעזה"י ועיי':

ויצא לנו מזה דין מחודש בדרוסה שנתערבה גם למאן דס"ל כרשב"א דצריך לברר בס"ס אם בדק ולא ניכ' מבחוץ לא בעי בדיקה מבפני' דאין בדיקה מבפני' כשאין ניכ' בחוץ רק משום כל דאפשר לברורי ובצירוף ס"ס ל"צ בדיקה ולרשב"א לפי שיטתו בתה"ב, כל שאינו ניכר מבחוץ בלא"ה ל"צ בדיקה מבפנים, אבל לר"פ דצריך בדיקה מ"מ בס"ס ל"צ למבדק בפני' חוץ כשניכר בחוץ דצריך בדיקה מבפנים מדינא כנ"ל לדינא:

ומדי דברי אציע פה מה שאמרתי עד"ז ביישוב קשי' פלתי סי' נ"ח ודג"מ סימן ל"ב לי"א שבר"ן בהכה ע"ג דל"מ הלכה וצריכה בדיקה, והקשו מש"ס זבחי' דלא מוקי בכה"ג ל"מ הלכה ומ"ש הפלתי דבבדיקת אבר א' ליכ' משום הקריבהו נא, אין בזה טעם וסברא, ומה שהוכיח זה מבדיקת הריאה לר"מ, דבריו תמוהי' בדיקת הריאה בכל בהמה היא משום מיעוט המצוי פשיט' שאין בזה משום הקריבהו, כיון שא"א באופן אחר וא"א להקריב בלא"ה, אבל נפולה וכדומ' שיצאה בהמה זו מכלל, מחמת ריעות' דאתיליד בה, בזה שייך הקריבהו נא והחילוק פשוט ומובן:

ובחי' לפא"ט אמרתי ליישב בשנקדים להטעים טעם לשבח של י"א שבר"ן דל"מ הלכה בהכה על פלגה, על מה ולמה יגרע מכל נפולה ולא מצאתי הסבר ע"ז, ונ"ל די"א ס"ל ג"כ דמעיקר הדין מהני הלכה בזה כמו בכל נפולה, אלא איכ' מאן דס"ל הלכה לא מוציאה מידי בדיקה, ואנן קיי"ל כמ"ד הלכה א"צ בדיקה, מ"מ לא יחלוק דאינו וודאי רק קרוב ורוב דלא נתרסקו אבריה כשהלכה, והיה לנו לומר כל דאיכ' לברורי ולבדוק מבררין, אלא שיש טורח לבדוק כ"כ אבל בהכה על פלגא וכו' דאין לנו לחוש רק לחוט השדר' זה בקל יותר לבדוק, לכן ס"ל דלא סמכינן על הלכה וצריך בדיקה כנ"ל נכון בטעמא:

לפ"ז לפמ"ש דכל שא"צ בדיקה מן הדין בלא ס"ס רק משום חומרא כל דאיכ' לברורי בצירוף ס"ס ל"צ לברר תו לק"מ קושי' הפלתי והדג"מ דלא מוקי בכה"ג דל"מ הליכה דבדיקה דזה רק משום איכ' לברורי, וכיון דאיכ' ג"כ ס"ס תו ל"צ בדיק' כלל, כנ"ל, והוא יישוב נכון, וצ"ל דבדיקת כל אברי' ליכ' טורח כ"כ או דס"ל גם במקום טרח' צריך לברורי אבל בדיקת אבר א' שמא נפסק החוט קל ביותר וצריך לברר אבל בס"ס לא כנ"ל ועיי' כי נכון הוא:

ויש להוסיף עוד אפי' לדסוברי' ס' א' בגופו וכו' ל"א אפשר כל שעיקר הדין מותר בלא ס"ס רק משום דאיכ' לברורי צריך לבדוק מהני ס"ס גרוע כזה נגד חומר' כל היכא דאיכ' לברורי דל"צ לברר כנ"ל:

ומיושב קושי' הפלתי ודג"מ גם אם י"א שבר"ן ס"ל דל"מ ס"א בגופו וגם קושי' ש"ך סימן נ"ז דבלא ניכר מחוץ צריך בדיקת פנים מיושבים אפי' ס"ל כר"י דל"מ בא' בגופו מ"מ ל"ק לפי תי' ב' שכתבתי דבדיקת פנים כשאין ניכר מבחוץ רק משום אפשר לברר וכל דאיכ' ס"ס אפי' א' בגופו וא' בתערוב' ל"צ לברר כנ"ל ועיי' היטב:

ונחזור על דברינו שבארנו דר"ת ורשב"א שווים בדבר דכל דאפשר לברר צריך לברר רק בס"ד פליגי מטעמ' שכתבתי אלא דש"ך מביא דסה"ת וסמ"ג גבי רואה דם מחמת תשמיש ס"ל דבס"ס ל"צ לברר ושם ליכ' טורח ומ"מ סמכו על ס"ס ודלא כרשב"א:

ונ"ל להשוות השיטות דגם סמ"ג וסה"ת מודים לי' לרשב"א אלא שיש חילוק בין הספיקות דרשב"א קאי בס"ד בתערוב' דאיכ' ס"ס וס"א את"ל שיש כאן איסו' שנדרס בוודאי שמא אינו זה ואנו אומרים את"ל שיש כאן איסור שנדרס במקום החלל, וכבר כתבנו לעיל שס"ל להרשב"א, אלו ידעינן שנדרס במקום החלל שוב ליכ' ספק השקול שמא לא שלט הארס דשכיח ומצוי יותר דשלט, ולרב ג"כ חיישינן וכי כן באת"ל שנדרס נגד החלל יש בתערוב' איסו' כוודאי ומשום שמא אין זה אנו רוצי' להתי' בכה"ג כל דאיכ' לברורי מבררינן אבל בס"ס של סמ"ג ברואה מ"ת דשני ספקו' שאין כאן איסור שמא מן הצדדי' ואת"ל מן המקור שמא אין האצבעות וכחות שווים בכה"ג מודה רשב"א דא"צ לברר דס"ס עדיפא טובא והרי כמה פוסקי' ס"ל דס"ס כמו ס"ד שנולד הספק בתערוב' ל"מ דהוי ס' א' בגופו וכיון שס"א הוא דיש כאן איסור הגם דרשב"א אזיל דמהני ס"ס כזה רק בנולד הספק קודם שנתערב ל"מ עיי"ש, מ"מ ס"ל דעכ"פ צריך לברר אבל בס"ס דרואה מ"ת מודה דל"צ לברר כדכתיבנא ובזה מיושב קושי' נב"י ח"א חי"ד סימן נ"ז מסת' כלים אב"י משום ס"ס וכ' הרא"ש דא"צ לברר והקשה על הרשב"א דג"כ ס"ל כך אב"י משום ס"ס כמ"ש מג"א סי' תמ"ז וקשי' דברי הרשב"א אהדדי למה לא צריך לברורי בס"ס ומ"ש שם בין יש לו חזקת היתר כבר הראנו כי אין מקום לדבריו במחכ"ת בשיטתו של רשב"א לפי שיטתו ביבמות ולפמ"ש לק"מ דבכלים ב' הספקות שאין כאן איסור שמא לא נשתמש היום ואת"ל נשתמש שמא בדבר הפוגם כה"ג ל"צ לברר ועיין במנ"י בקונטרס הספקות ס"ק מ"ה שכ' דלא יתברר שמא יש בו תערובת מב"מ ודבריו תמוהי' הא הבירור להחמי' שמא ירגיש בו טעם ואולי בא"מ ישתמש וירגיש ונ"ל די"ל מלבד דבירור ע"י קפילא אין בירור גמור דמשו' דלא מרע' אומנתו דנאמן אפי' להקל רק חזקה שלא ישקר ולא וודאי וא"צ לברר רק כשנדע בוודאי ולרש"י דבקפילא ג"כ דווקא מסל"ת וכ' ש"ך סימן צ"ח משום דמרתת וכשאומר יש בו טעם י"ל אינו מרתת דאמר דאחר אינו בקי בטעמי' כמותו:

ובמ"ש יובן מ"ש הרשב"א חולין נ"ג בתר דכ' ס"ד בתערוב' מתחלתו משום דאיכ' לברורי צריך לבדוק מסתפק ועולה בנתערב מתערוב' זה לאחרי' דאיכ' ס"ס שמא לא נפל בתוכו הספק, ואת"ל שמא אין זה אז מהני ס"ס ושוב כ' ואפשר דגם בזה איכ' משום דאפשר לברר וצ"ע מ"ש תערוב' שני מראשון מהך טעמ' כל דאפשר לברר מ"ש ראשון מב' ולפמ"ש לעיל דכל שא"צ רק משום חומר' בלא ס"ס מהני ס"ס דל"צ לברר י"ל לספיקת רשב"א כיון דבספק א' כבר לא היה צריך בדיקה רק משום חומר' לכן מספקא לי' בתערוב' ב' ונראה לו יותר דא"צ לברר ומ"מ יש לפקפק כיון דסכ"ס משום ס"ס אתי' עלה מה לו שנתערב עוד הפעם ונתוספו ספיקות כל דאפשר לברר יברר ואין לומר דבתערוב' ב' איכ' טורח לבדוק דגם תערובת ראשון אפשר שנתערב במאות ואלפי' ואיכ' טורח אלא דכבר כתבנו לעיל דאיכא טורח בכל חדא וחדא ולא בתר טורח דכל התערוב' יחד וא"כ קשה כהנ"ל אלא ע"כ צ"ל דבמעורב בתערוב' ראשון דצ"ל את"ל שיש כאן איסור וודאי שמא אינו זה בכה"ג דווקא נוטה דעת הרשב"א דצריך לברר אבל בתערוב' ב' דשני ספיקות שאין כאן איסו' דהיינו שא"א אומרים את"ל וודאי דרוסה אלא ספק אם נתערב הספק לתערוב' זה ואת"ל נתערב שמא אינו זה בכה"ג היה רחוק בעיני הרשב"א ז"ל שיהי' צריכי' לברר והניח בצ"ע כנ"ל עיי':

והנה הרמ"א בסימן ק"י בנשבר הגף וא"י אי מחיי' אי אח"מ ואי ניקבה הריאה הגם שאפשר לבדוק א"צ בדיקה וכ' הש"ך דהא מפסקי מהר"י סימן מ"ז דמייתי ד"מ סימן נ"ז ושוב מייתי דהרשב"א לא ס"ל כן ולפמ"ש כ"ע מודים דצריך לברר רק בס"ד פליגי אלא דבס"ס דאיירי בה רמ"א דב' ספיקות שמא אין כאן איסו' דשמא לאח"מ ושמא לא ניקבה הריאה כ"ע מודים דל"ב לברורי ועיין סימן נ"א בב"י ובמחבר בספק ע"י נקב וחולי וספק ניקב א' מאברי' הפנימי' מותר משום ס"ס ול"צ בדיקה ולפמ"ש כ"ע מודי' בזה דב' ספיקו' שאין כאן איסו' ועיין:

וקצת עומד נגדינו הא דאית' בש"ע סימן פ"ד סעיף כ"ט דעבר ובישל בלא בדיקה דאם אפ' למבדק צריך למבדק ובא"א מותר ובש"ך ס"ק כ"ט דאיכ' חזקת היתר וס"ס הגם דב' ספיקו' הן שאין כאן איסו' ספק לא התליעו ואת"ל התליעו שמא נתרסקו ונתבטל ואפשר כיון שס"א את"ל יש תולע רק שביטל הו' כוודאי איסור יש כאן והעיקר כי שם מיעוט המצוי הוא שדרכן להתליע ובנתחזק שמתליעי' ליכ' ס"ס כלל כמ"ש הש"ך אלא בדרכן להתליע ס"ל לרשב"א דהוי ס"ס ובאמת אינם שקולים כי שכיח ואפשר משו"ה צירף הרשב"א היתר ועכ"פ ליכ' ס"ס גמור לכן כ' לבדוק לכתחילה כשאפשר כנ"ל ועיי' פמ"ג שם:

וזאת תורת העולה מדברינו לדינא:

א) דבס"ס כמו ס"ד כ"ע שווים דצריך לברורי ודווקא בדליכא טורח אלא דבהא חולקי' דלרשב"א צריך לברר אפי' לא יתברר לנו וודאי איסו' אלא ע"י טורח מ"מ צריך לברר ולבדוק בדיקה דלית בה טורח עד שע"י בדיקא זו לא יהי' ס' השקול ושוב צריך לטרוח ולבדוק ור"ת ס"ל דל"צ בדיקה בלי טרח' רק כשע"י בדיקה יתברר לנו וודאי איסו'. ועיין רש"י ריש כתובו' במתני' דס"ל לרש"י דתקנו כדי שישכים ויתברר ע"י עדים ותוס' הקשה הא איכא ס"ס ור"ת מפרש דתקנו משום א"כ וקטנה ולא פלוג וראיתי בכתבי קודש של אבא מאוה"ג זצ"ל שכ' דרש"י ס"ל בס"ס דצריך לברר ור"ת לשיטתו דא"צ לברר בס"ס כמ"ש מהר"י דר"ת הכי ס"ל והנה כבר כתבנו דר"ת דווקא בס"ד דאיכא טורח ל"ל דצריך לברר אבל היכא דליכ' טורח מודה ולכאורה מתני' דכתוב' בשם ר"ת נראה דס"ל בכל ס"ס א"צ לברר ונ"ל דדחיק לי' לר"ת שיהי' מתקנים תקנה שלא יתקרר דעתו ולא יברר נהי דחייב לברר כל האפשר משום חומרא אבל לא חששו כ"כ לתקן תקנה מחשש שיתקרר דעתו ולא יברר דכולי האי ואולי והא"ש דכ' מכיון שתיקנו לא פלוג תיקנו בכל נשים דכיון שישבו לתקן תקנו גם בכל נשים משום כל דאיכא לברורי והבן, אלא לפמ"ש דבס"ס שלשני ספיקות אין כאן איסו' א"צ לברר, ומפי' רש"י בכתובות נראה דאפילו בכה"ג צריכי' לברר, נ"ל דגם רש"י מודה למה שכתבתי אלא דשם החמירו אי משום דהוא איסו' שתשב באיסורו לעולם כמ"ש תוס' שם בסופו דמשו"ה החמירו אע"ג דזנות ל"ש עוד י"ל דבאמת ס"ס זו גרוע הוא כמ"ש תוס' כתובו' ט' דרוב רצון מ"מ לס"ס מצרפי' דרוב גרוע הוא מ"מ ס"ס זו לא אלימ' כ"כ לכן חששו לברר וכמ"ש בטעמא דרשב"א בהך דין דסימן פ"ד ועיין, ב) בס"ס דב' ספיקות נוכל לומר דאין כאן איסור כלל לכ"ע א"צ לברר, ג) כל שבלא ס"ס מותר מעיקר הדין רק משום כל דאיכ' לברורי דנתוסף אח"כ ס"ס א"צ לברר, ד) כשאין ב' ספיקות שקולים כ"כ דשכיח ומצוי קצת צריך לברר אפי' ב' ספיק' שאין כאן איסור כלל כהא דסימן פ"ד כנלפע"ד, וזהו שרצונינו לבאר וביארנוה בעזרת החונן דעת:

והנה ידידי מע"כ נ"י ימחול לשים עיניו על דברינו אלו הנאמרים בחפזי, ואחר העיון היטב כל דאפשר לברורי יברר מהם דברים הברורי' וה' עמו תמיד בכל אשר הוא עושה הכ"ד אוה"נ טרוד מאוד חותם בברכת אהבה:

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה