כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה כו
שאול באחת, ועלתה לו שאול כהלכה בשובה ונחת, ה"ה תלמידי כבני בן אחותי הרבני החריף המופלג חרב פיפיות בידו ללחום מלחמות ה' שערה, קולע אל השערה, מלא ברכת ה' כש"ת מוה' שאול עהרענפעלד ני':
אחר דרישת שלומך הטוב, הנני למלאות רצונך ששמעת ושכחת מ"ש בביאור שיטת רש"י וכוונתו בחולין פרק המקשה ע"ו ע"א דכל"ק דרב עבדינן לחומרא דלא חזינן דהדר בי' רב ולקמן פסק הלכת' הכי אפילו בנשבר עצם, וכ"ש בנחתך, וטרחו ראשונים בכוונת רש"י במ"ש ראי' מדפסק הלכת' בנשבר עצם, ואציע דברינו לפניך עם תוספ' מרובה שהוספתי זה זמן זמנים הנה הרא"ש העמיס בכוונת רש"י אם רב ושמואל פליגי בקולי' פשיטא בהא לא הוי מכשר שמואל דאבר שחיות תלויה בו מוטל באשפה וכו', והרא"ש דחה מ"ש עצם עליון מעצם אמצעי כמו דס"ל לשמואל בשני לחלק בין נשבר לנחתך ה"ה בעליון, ולפע"ד נראה עפמ"ש רש"י לקמן בין נשבר לנחתך דהא צה"ג קיימי', נראה דס"ל לרש"י דלאמת טעמ' דשמואל דלא תיקשי וכי אבר שחיתה ממנו וכו' דנחתך העצם לאו משום עצם עצמו שחיות תלוי' בו בעצם אלא משום דנחתכו צה"ג, ורב ס"ל דטריפו' דנחתך משום עצם עצמו ולא משום צה"ג ולכן ס"ל מ"ש נשבר מ"ש נחתך כיון שנשבר כנטול ואסור האבר הבהמה, ושמואל ס"ל נחתך משום צה"ג משא"כ נשבר דצה"ג קיימי' כנ"ל, והשת' אי בעצם עליון פליג ובאמצעי נחתך מותר לכ"ע איך ס"ל לשמואל דעליון משום צה"ג אסור, הא באמצעי מותר דחותכה מכאן ומתה ואיך למעלה יותר רחוק מצה"ג יהי' טריפה משום ניטל צה"ג והדר קשי' לשמואל מ"ש נשבר מ"ש נחתך, וע"כ דבעצם אמצעי פליגי וא"ש כוונת רש"י כדרך שפירשה הרא"ש אבל לא מטעמי' אלא מטעמינו כן אמרתי מאז:
וכעת נ"ל לעשות סמוכין לכ"ז, דמובן עפ"ז סוגי' דלקמן שדרו מתם הלכת' כרב, והדר שדרו הלכת' כשמואל הדר שדרו הלכת' כרב, וצ"ל טעמ' דחזרו כ"כ, ועיי' ת"ח שכ' תחילה אמרו כרב דהלכת' כוותי' באיסור', והדר שלחו כשמואל דלרב יש דוחק במתני' דצריך לפרש נשבר עצם אין שחיטתה מטהרתה לאו בכל עצמות כמ"ש רש"י וזה דוחק ולשמואל א"ש במרווח, והדר שדרו כרב דאבר עצמו מטמא וברוב בשר קיים גם הבהמה מותרת, ובאין קיים אין שחיטתה מטהרת קאי על האבר דמטמא, משא"כ הבהמה אסורה ואינה מטמא, וא"ש מתני' בכל האברים ואין דוחק גם לרב אלו דבריו ז"ל, ותחילת דבריו נכונים אבל סוף דבריו דלרב א"ש במרווח לא מצאתי הרווחה בזה לפרש מתני' לצדדי' כשבשר קיים גם הבהמה מותר, ואם אינו קיים האבר מטמא ובהמה אסור', וקאי אין שחיטה מטהרת רק על האבר לחוד, וגם אין הדין שוה בכל העצמות דבתחתון גם הבהמה מותרת, ובעליון הבהמה אסורה ואינה מטמא:
ונ"ל לפרש ע"פ דרכו דתחילה חזרו כשמואל משום דלדידי' אתי מתני' במרווח בכל עצמות, אלא לפמ"ש במ"ש רש"י דשמואל מכשיר בנשבר כיון שצה"ג קיימ' דזהו טעמ' דשמואל דלא חש לקולי' יאמרו אבר וכו' ובעצם עליון גם לשמואל אסור, א"כ גם לדידי' לא אתי' מתני' במרווח, דלא קאי על כל עצמות ולכן הדרו שלחו כרב הלכה, כי קשי' להו לשמואל, יאמרו מוטל באשפה וכו' וע"כ דסברת שמואל דאין חיות תלויה רק בצה"ג וממילא נשבר עצם עליון מודה לרב גם לדידי' צריך לדחוקי במתני' כמו לרב הדרי' דהלכת' כרב באיסור' כמו דשלחו מתחילה הלכת' כרב וא"ש ועיי':
וכ"ז כתבתי לפי דס"ל לרא"ש בכוונת רש"י דהוכחתו משמואל דע"כ בעצם אמצעי פליגי אלא דמלשון רש"י דכתב ולקמן פסק הלכת' דנשבר עצם טריפה נראה דהוכחתו מרב עצמו ומהלכת' כוותי' דטריפה דכ"ש נחתך בשוק וצ"ל מנ"ל, והנה הרשב"א מפרש בכוונת רש"י דאי בעצם הקולי' פליגי גם לרב קשה על אמצעי יאמרו אבר שחי ממנו וכו' גם פי' זה מלבד מה שדחה הרשב"א דחי' מעלי' בלא"ה רחוק הוא להעמיס כ"כ בכוונת רש"י, ויותר נ"ל בכוונתו דתוס' הקשו לקמן הא קתני במתני' נחתך ולא נשבר, וכ' דה"ה נשבר ותי' תוס' דוחק מזה הוכיח רש"י דעיקר כל"ק ומכח קושי' עולא הא ניטלו צה"ג קתני הוצרך רב לחדש ארכובה בלא לה"ג והיינו נשבר כמ"ש רש"י ומוכח ממתני' דנשבר טריפה ולפרש כעולא לא ניחא לי' כמ"ש רש"י דדחוק לי' לפרש למטה היינו למטה מעצם השוק, ולפירושו מוכח דנשבר טריפה, ממתני' דחוק ומוקי אנפשי' נחתך לאו דוקא, אבל לל"ב קשה מנ"ל לרב דנשבר טריפה ולדחוקי במתני' נחתך לאו דוקא וגם זה דוחק לפרש נשבר דסיפא לאו בכל עצמות כמ"ש תו"ח מכ"ז הוכיח רש"י דעיקר כל"ק ורב ס"ל למעלה מצה"ג ועיין פלתי כנ"ל נכון:
והנה הרשב"א בשם הר"י מביא ראי' כל"ק מלקמן בגידין שסופן להקשות דאין אלו בעצם הקולי' וע"כ כל"ק, ור"ן חיזק הראי' דמשום מצות פירש א"א לומר דהא אמר ר' פפא דאוריית' ואת אמרת למאי ניחוש וע"כ משום טריפות הבהמה קאי, וצל"ע הא רב פפא הוא דאמר ל"ב לרב ואיך אמר לרבא דאוריי' וכו' הא לדידי' בעצם השוק ליכא רק מצות פירש ואם לפי גרסת הרשב"א ור"ן רב פפי אמר ל"ב לרב ולקמן רב פפא ורש"י דגרס ר' פפא אמר ל"ב לרב אפשר גרס לקמן ר' פפי, אלא לפי הגירסא שלפנינו בשניי' רב פפא וצ"ע:
ולגירסא שלפנינו אנו אין לנו ליישב רק לפרש הא דאמר ר"פ אליבא דרב כדמפרש היש"ש דס"ל ג"כ כל"ק רק דמפרש דארכובה שכנגדו ניכר דלא תיקשי קושי' עולא והא ניטלו צה"ג קתני וש"ך כתב דפירושו דחוק, ולפי גירסא שלפנינו בשניהם רב פפא פירושו מוכרח ועיי':
והנה ראיה זו של רבינו יונה קשי' לרי"ף ורמב"ם דפוסקים כל"ב להקל, ונ"ל דס"ל דבהא פליגי רבא ור"פ דרבא אמר התורה חסה וצ"ל הא דאוריית' כדהשיב ר"פ ועיין ת"ח לקמן שם, ונ"ל דרבא ס"ל בשוק ליכא רק מצות פירוש, אבל ר"פ ס"ל דיש טריפות שם, והשיב לו דאוריית' ואת אמרת למאי ניחוש, ופסק רי"ף ורמב"ם כרבא דהוא בתרא כנ"ל ונ"ל מזה עצמו הביאו ראיה כל"ב דרבא ס"ל הכי כנ"ל ועיין:
אלא לרמב"ם לשיטתו לית' לזה דהא בפ"ה מה' מ"א ובהה"מ הלכה י"א מבואר דס"ל מצות פירוש דאורייתא הוא כמ"ש וספיקו להחמיר כי כן א"א לומר דרבא ס"ל כלישנא בתרא ולכן אמר התורה חסה דמ"מ דאוריי' הוא, דגם אבר המדולדל דאוריית' ונהי דקושי' ליכא על הרמב"ם מדאמר ר"פ דאוריית' דהא גם אבר המדולדל דאוריית', מ"מ גם ראיה ליכא דקיי"ל כל"ב וכרבא דעדיין מי ניח' הא דאמר התורה חסה אבל יתרנו דברינו בשיטתו של הרי"ף דאית לי' ראיה מרבא:
ונ"ל ראיה לרי"ף ורמב"ם דעיקר כלשנא בתרא מלשון מתני', וכן שניטל צה"ג, צ"ל מאי וכן ולל"ב ניחא דלא נימא דיש תקנה דיחתוך למעלה מצה"ג כשיטת רמב"ן קמ"ל וכן שניטלו צה"ג כמו נחתך עצם למעלה ליכא תקנה כן צה"ג וזה א"ש לל"ב והבן:
והלום ראיתי בפלתי סימן נ"ה שכתב דאית לי' לרמב"ם ראיה דאבר מדולדל דאוריי' לפי שיטתו כל"ב, ואיך אמר ר"פ דאוריי' וע"כ דאבר מדולדל דאוריית', ולכאורה אין זו ראיה דלמא ר"פ ס"ל כל"ק, ויש לקיים ראיה זו לפי גירסא שלפנינו דרב פפא אמר ל"ב לרב וגם לקמן ר"פ אמר דאוריית' ולגירס' זו א"ש ראי' זו כמובן:
אלא דלמעיין פ"ח מה' שחיטה כ' נשבר עצם מארכובה ולמעלה טריפה כשאין עור או בשר חופים, ושוב כתב דגידי' הרכים אינן כבשר ודין אבר המדולדל כשנשבר למטה מהארכובה כ' בהלכות מ"א ובה' שחיטה לא כתב רק ממקום שנטרפה הבהמה והוא עצם הקולי' לשיטת הרמב"ם וצ"ע איך כתב דגידים הרכים אינן כבשר הא שם ליכא גידים הרכים לפי עדות רבינו יונה שברשב"א ור"ן, ומהתימ' שלא הרגיש אדם בזה וצריך לי עיון גדול:
ומוכרחים אנו ע"כ דס"ל לרמב"ם דיש עוף דיש לו גידים בעצם הקולי' ג"כ, ובאמת הפלתי סי' נ"ה תמה מנ"ל לר"י דליכא עוף בעולם דאית לי' גידים בקולי', ומרמב"ם מוכח דהכי ס"ל ומפרש הא דרבא ור"פ בעצם השלישי, ואזד' לי' ראי' הפלתי דאבר המדולדל דאוריי' כמובן ועיי':
הכ"ד דודך טרוד מאוד חותם בברכה אוה"נ, פ"ב ד' פ' וארא תרכ"ח לפ"ק:
הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: