אור ברסלב

כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה כה

תשובה כד

כהן שדעתו יפה, מאלקיו ישא ברכה, ה"ה תלמידי הרב המאוה"ג ג מעוז ומגדול חרוץ ובקי כש"ת מוה' אברהם כ"ץ אייבניטץ ני' אב"ד בק"ק גורבא יע"א:

אחד"ש הטוב הנני למבוקשך לחוות דעתי לך בדין גידים שסופן להקשות דקיי"ל דאינן כבשר, אם דווקא אינם כבשר אבל לא גריעי מעור דמשלים לבשר בבהמה ובעוף מצטרף, או נימ' דגריעי מעור, הנה בטור סימן נ"ה כתב דגידים אינן כבשר משמ' דכבשר לא הוי' אבל לא גריעי מעור, ומלשון המחבר דגידים שסופן להקשו' אינם משלימים משמ' דאין מצילים כלל, ואפי' במקום דעור מציל להשלים או לצרופי לא, ובפסקי הרא"ש חולין כ' דגידי' וכו' אין משלימים, נראה דאין משלימים כמו עור דגריעי מעור ופסקי הרא"ש הוא מהטור ע"כ דכוונתו בטור ג"כ דאינן כמו בשר, היינו דגריעי מנייהו, אלא דצ"ל מנ"ל בפשיטות דגריעי מעור כי הס"ד דרבא דהם כמו בשר וכדס"ל לר"י, ואנן דקיי"ל כר"ל דאינן כבשר מנ"ל דגריעי מעור:

והנה רש"י כתב בהני גידי' רכים דאתי לקמי' דרבא, גידים מצטרף לבשר הוו, מוכח דלמסקנ' דאמר ר"פ דאוריית', ואת אמרת למאי ניחוש, דס"ל לר"פ דגריעי מעור ולא חזי לצרופי אלא דעל רש"י גופ' קשה מנ"ל דגידים הרכים מצטרפו לבשר הוו דלמ' בא לפני רבא גידים בלא בשר, מה ראה רש"י על ככה בפשיטות לפרש דגידים מצטרפו הוו, ונ"ל דהיה קשי' לרש"י מה דאמר רבא חדא הא אמר ר"י וכו' ועוד התורה חסה, ונתקשה בת"ח מאי ועוד, אי כר"ל לדידי' וודאי אין כבשר, ומה שתי' שם ועוד אם ספק הוא התורה חסה, וספק להקל, ור"פ השיב ספק להחמיר זה רחוק דפליגי, אי ס"ד להחמיר, ועוד הרי לכ"ע עכ"פ מדרבנן להחמיר, ולכן כ' רש"י דגידים מצטרף לבשר הוו והכי אמר רבא ועוד אפילו נימ' כר"ל מ"מ י"ל דמודה ר"ל דלא גריעי מעור וקרוב לומר כן שלא נעשה פלוגת' רחוקה בין ר"י לר"ל דלר"י הם כבשר ולר"ל גריעי מעור, מה לנו להחמיר כ"כ והתורה חסה על ממונן של ישראל, ועל זה השיב ר"פ תרתי ר"ל קיי"ל כר"ל דאינם כבשר, ונגד שאמר ועוד התורה חסה, ויש לצדד דר"ל מודה דלא גריעי מעור, ועכ"פ מצטרפו לבשר וע"ז השיב דאורייתא וא"א למאי ניחוש דבדאורייתא אין לנו להקל כל שלא נדע בוודאי שכן הוא, לא נסמוך על שיקול דעתינו כן נ"ל נכון מאוד בעזהי"ת:

ועיין רמב"ם פ"ח מה' שחיטה שכתב דגידים הרכים אינן כבשר וא"א לומר כוונתו אבל הם כעור דהא ס"ל עור או בשר מגין, וע"כ דס"ל לאמת דגריעי מעור ומ"ש דאינן כבשר סמך עצמו שנדע דאינן כעור ג"כ דאל"ה ליכא נפקותא לשיטתו אם אינן כבשר ועיין מל"מ שם שהתעורר בזה ולא ביאר כ"כ, ולרמב"ם לשיטתו אפילו נפרש הנהו גידים הרכים דאתו לקמי' דרבא גידים בלא בשר מ"מ מוכח דגריעי מעור, כיון דהוא ס"ל דעיקר כל"ק וכיון דאמר ר"פ דלא מהני כבשר, ממילא מוכח דס"ל דגם כעור אינם מגינים ונ"ל ע"פ שיטתו של הרמב"ם ממאי דקאמר רבא ועוד ע"ד שפירשנו לרש"י חדא דר"י אמר ה"ה כבשר עוד דר"ל אפשר דכעור מיהא הוי והתורה חסה ואין לנו להחמיר כ"כ, וע"ז השיב ר"פ לר"ל דגם דאוריי' הוי' ואין לנו להקל מעצמינו ולומר דלא גריעי מעור כנ"ל:

ולדינא נקטינן להכי כל"ב דעולא אמר ר"י דעור רק משלים ומצטרף ומפרשי' הא ועוד דאמר דגידים מצטרף או משלים לבשר הוו, וקאמר ועוד דאפשר כעור חשיבי, ור"פ השי' דאוריי' ואין לנו להקל בדאוריי' כ"כ א"כ גידים לא חזי לצרופי כלל לא בבהמה להשלים ולא בעוף לצרף כנ"ל:

ועדיין יש לעיין הרי קמן דרבא ס"ל דאפילו למ"ד דגידים אינן כבשר מ"מ י"ל דלא גריעי מעור, ור"פ השיב דאורייתא דאין לנו להקל מעצמינו בדאורייתא וכ"ז בנשבר עצם דטריפה אבל באבר המדולדל דקיי"ל דהוא רק מדרבנן דלא כרמב"ם פ"ה מה' מ"א ובמגיד משנה ה' י"א די"ל דאוריי' הוא, ולרמב"ם גם במדולדל גידים אינם מגינים בכלל דברי ר"פ הם דאוריי', אבל לפי דנקטינן דמצות פירוש הוא רק מדרבנן יש להקל בגידים דמשלימים בבהמה ומצטרפים בעוף כנ"ל ועדיין צ"ע לדינא:

ודע דצל"ע לדינא למה באבר המדולדל נקטינן דווקא או מצטרף או משלים הלא איכא תרי לשני וללישנא קמא עור ה"ה כבשר ואנן נקטינן בדאוריי' להחמיר כלישכא בתרא והוא מספק אבל באבר המדולדל היה לנו להקל מספק, וכ"ש בבהמה דנקטינ' דעור רק משלים לבשר והוא מדאמ' ר"נ לימא מר עור משלים וראי' מבר גוזלא דחוי' מ"מ מידי ספיקא לא נפקא, והיה קרוב לומר גם בדאורייתא להקל שמא מצד ס"ס כלישנא קמא דעור כבשר ולל"ק ג"כ דבבריית' קתני עור ובשר דלמא עור מצטרף לבשר, כ"ש וק"וח באבר המדולדל דאין לנו להחמיר כ"כ וצל"ע:

והנה המחבר כ' גידין שסופן להקשות אין מצילים ורמ"א הגיה וכל גידין סופן להקשות ב"י, ובב"י ובכ"מ הוציא זה מדכתב הרמב"ם פ"ח מהלכות שחיטה גידים הרכים אינן כבשר ולא התנה שסופן להקשות כתב ב"י ב' תירוצים דסמך הרמב"ם עצמו באין סופן להקשות פשיטא שהם כבשר ועוד כתב אפשר ס"ל להרמב"ם דכל גידים סופן להקשות, והא דאמר ר"י גידים שסופן להקשות לאו ביודעים שסופן להקשות אלא רבות' קאמר הגם שסופן להקשות, ובש"ע נראה דנקט עיקר כתי' הראשון ברמב"ם הגם שהוא דוחק קצת ברמב"ם, מ"מ עדיפ' ליה מתי' ב' שצריך לדחוקי בלישנא דר"י שסופן להקשות, לאו באלו שסופן להקשות אלא רבות' קאמר, או אפשר כיון דלא לשתמט חד מראשוני' שיאמר חידוש זה בכל גידים סופן להקשות נראה דלא ס"ל כן, ויש לנו להשוות שיטת הרמב"ם לכל ראשונים, ולתי' רמ"א הגם אם הרמב"ם כן ס"ל מ"מ יחידאה הוא בדבר זה, ורמ"א הגיה להחמיר כתירוץ ב' של ב"י שנראה לו עיקר ברמב"ם:

ונ"ל באבר המדולדל יש להקל בגידין שא"י שסופן להקשות דבאמת צ"ע מנ"ל לרמב"ם לומר כל גידים סופן להקשות ולדחוק נפשי' בלישנא דר"י דאמר גידים שסופן להקשות, משמע לאו כל גידים סופן להקשות כשתחי' עוד, ונ"ל לעשות לו סמוכין מדאמר רבא ועוד התורה חסה וכו' ור"פ השיב דאוריית' וא"א למאי ניחוש שנתקשה בת"ח וכבר כתבנו מזה לעיל, ועדיין לא נתבאר היטיב טעמ' דרבא וטעמ' דר"פ ובמאי פליגי, ונ"ל דמעשה שבא לפני רבא גידים הרכים שא"י שסופן להקשות, ואמר חדא ר"י אמר גידים שסופן להקשות ה"ה כבשר ועוד אפילו הדבר בספק אם הם כבשר מ"מ יש להקל בזה מכח ס"ס שמא כר"י, ושמא אין אלו סופן להקשות ולהחמיר בס"ס כמו דמחמיר ר"י בס"ס בזבחים ר"פ התערוב' התורה חסה וע"ז השיב ר"פ ר"ל הא הלכת' בוודאי כר"ל ולא נשאר תו רק ספק א' בדאוריי' בוודאי לנו להחמיר בכל הגידים כנ"ל ביאור יפה בסוגי', ומזה עצמו נפקא לי' לרמב"ם דכל הגידים עכ"פ בספק נינהו שמא סופן להקשות ולכן סתם גידי' הרכים אינן כבשר ובהלכו' מ"א פ"ה באבר המדולדל סמך עצמו בדין זה על מה שכתב בה' שחיטה, ועיין לח"מ בהל' מ"א שסמך בזה על מ"ש בה' שחיטה ולרמב"ם דמצות פירוש דאוריי' בכל גידים צריך להחמיר מספק:

לפ"ז לפי דנקטינן כשיטת כל הראשונים חוץ הרמב"ם דמצות פירוש דרבנן גם אם ננקוט תי' שני של ב"י ברמב"ם מ"מ הרמב"ם עצמו לא ס"ל דכל הגידים בכלל רק בדאוריי', ולדידי' הכל דאורייתא, אבל לדידן באבר המדולדל דרבנן למה לנו להחמיר מספיקא, וכיון דמחבר בלא"ה נקט לעיקר תירוץ קמא נלפע"ד להקל באבר המדולדל בשאר גידים כנ"ל נכון לדינא:

המורם מדברינו אלו לדינא, דיש להקל באבר המדולדל בתרתי, א) בגידים שסופן להקשו' יש להקל דמשלימי' בבהמה ומצרפים בעוף, ב) בשאר הגידים יש להקל בלא בשר כלל דמגני ומצלי לחוד, והשם יצילנו משגיאות:

עוד רגע אחת אשיחה וירווח לנו שיטתו של הרמב"ם שהזכרנו לעיל דפסק כל"ק דעור לחוד מציל וראשונים תמהו עליו, ולא מצאו אנשי חיל ליישבו, ויגעתי ומצאתי בעז"ה, דהנה בת"ח כתב דהא דאמר ר"י אנן עור או בשר תנינן לאו דבבריי' הכי קתני דא"ה מאי קמ"ל ר"י, וצ"ל א"כ קשה עדיין לימא עור מצטרף לבשר מנ"ל לפרש או בשר, וצ"ל דהיה מקובל כן, עוד דקדקתי דאמר ר"י עור ה"ה כבשר, הול"ל עור או בשר כדמתני לי' בבריית' ונ"ל דלכאורה ממתני' נראה דחולק על הברייתא, דקתני אם רוב בשר קיים ולא נקט או עור והא ר"י ס"ל הלכה כסתם מתני' וצ"ל דמתני' חדא נקט בשר וה"ה עור לחוד דשניהם שווים וליכא רבות' בזה יותר מבזה, וזה שאמר ר"י עור ה"ה כבשר דליכא חילוק בסברא ולא פליגי מתני' ובריית' והשת' א"ש דהשיב דאנן עור או בשר תנינן והיינו בבריית' כן הוא, וקמ"ל דלא נימא דמתני' דנקט בשר לחוד דפליג על הברייתא אלא עור ה"ה כבשר ומתני' חדא נקט בשר וה"ה עור, וכן יש לדייק דשניהם שווין דקתני בברייתא עור או בשר ואי עור רבותא יותר הול"ל בשר או עור זו וצ"ל זו וע"כ דאין בזה רבות' יותר מזה כנ"ל:

אלא לל"ב דאמר עור ובשר מצטרפין, וע"כ עור גרוע מבשר, דבשר לבד מגין ואין עור לבד מגין אלא מצטרף לבשר, ומתני' דקתני רק רוב בשר קיים, ולא קתני דעור מצטרף דבזה אין לומר חדא נקט וה"ה דעור מצטרף דהא עור גריע טובא דהא לחוד ל"מ, וגם דל"ש ע"ז חדא נקט, דהא עור ובשר מצטרפי' חדא הוא, דכל שיש בשר גם עור חזי לצרופי, וע"כ מתני' פליג על הבריית', וצ"ל דהא דפסק ר"י כברייתא דאמוראי נינהו לר"י דל"ל הלכה כסתם משנה, וכיון דל"ק לא צריך לעשות פלוגתא במתני' לברייתא בוודאי יותר מוסבר ל"ק, וגם הא רוב סוגי' ש"ס דר"י ס"ל הלכה כסתם משנה, לכן נקט הרמב"ם כל"ק דמסתבר טפי, כנלפע"ד יישוב נכון בעזרת החונן דעת, הכ"ד אוהב נפשך, חפץ ביקרך, פ"ב כאור בוקר ליום ו' עש"ק פ' וארא תרכ"ה לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה