אור ברסלב

כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה כ

תשובה יט

לכהן שדעתו יפה ה"ה ידידי הרבני המופלג החרוץ ושנון בעל פיפיות עדני עצני הקצין המפואר מה"ו ברך כ"ץ ני':

מכתבו היקר קבלתי והנה פניתי מעט רגע לעיי' בדבריו ונפשו בשאלתו ע"ד השאלה שבאה לפניו בזמן שלא היה מרא דאתרא בקהלתו, אווזא א' צוארה קרוע וקנה נראה לחוץ אבל אין צוארה מלוכלך בדם והמקום שעמדה האווזא שכיחי שרצים שם (ראטטען) באופן שמצוי יותר לתלות בנשיכת שרץ הנ"ל מלומר שעל ידי חולי בא ואין כאן ס"ס, ומסופק מעלתו ני' אולי דוקא בצווארה מלוכלך חיישי' לנקיבת הוושט, ועכ"פ לא נחמיר בזה חומרת רמ"א שבסי' ל"ג דלא בקיאין אנן בבדיקת פנימי של וושט באופן זה כולי האי לא מחמירין, הגם שבסי' כ"ג נקיטינן גם בלא יצא דם כלל חיישינן לוושט וגם שלא סמכינן על בדיקה שלנו מ"מ מסופק מעלתו ני' ע"פי שראה בחתם סופר סי' כ"א דמייתי מ"ש המרדכי פ' השוחט הא דחיישינן דשוחט נגע בוושט הא הקנה סמוך לעור ולא הוושט ותירץ כיון שאוחז סימנין בידו לפעמים גם הוושט סמוך לעור, וכ' אאמ"ו מאו"הג זצ"ל, דצ"ל בהאי דממסמס ק"ד דע"י אונס או מקרה נקוב גם הוושט עכ"ד, ומשום הכי מסופק מעלתו נ"י אולי כאן רחוק יותר מהא דשוחט ויש להקל בו יותר אלה דבריו בקיצור:

תשובתו בצדו אי קמאי דידי אתי לא הי' עולה ספק בלבי דנראה לי דיותר יש חשש קרוב בהאי דממסמס ק"ד לומר שניקב הוושט, גם שלא נגע בקנה, ממה שנחוש בשוחט, דהא חזינן דשוחט הגם שהסימנים בידו מ"מ פוגע בקנה תחילה ועפ"י הרוב יקדים קנה לוושט ואין כאן רק מקום לחוש שאפשר שיקרה כן אבל בבא ע"י קני' וכלבא שנושך אין רחוק שניקב הוושט ולא הקנה שניקב מן הצד ולא שכיח יותר שינקב הקנה מוושט ושניהם שווים, וי"ל המהרי"ק שבב"י סי' כ"ג דמיקל בלא יצא דם מודה כאן, דווקא שם כיון דעפ"י הרוב יוצא דם מסימנים ושחיטה יבשתא לא שכיח וגם לחוש שנגע בוושט והקדים לקנה הגם שתופסי' בידו לא שכיח לכן בצירוף שניהם מיקל המהרי"ק, אבל בנידון דידן גם המהרי"ק מודה, דגם בלא יצא דם לא סמכינן אהא לחוד כיון שלא יצא דם ע"כ לא ניקב הסימנים כנ"ל, ועכ"פ אין לנו לומר להקל בזה יותר מהא דסי' כ"ג כנ"ל פשוט, ועוד נ"ל בנידון שלנו שאין אנו ידעינן מתי נתקרע הצואר אין להקל בשביל שדם אין כאן דאולי מעט דם שיצא ע"י נקיבת הסימנים כבר נתקנח ומהר"יק דמיקל בשוחט ונשמטה ידו כיון שלפנינו שאין דם יוצא יש הוכחה קצת שלא נגע בסימנים משא"כ בנידון שלנו, אבל באופן כמעשה דר"א בחולין נ"ג דעל לבי קני' ונעשה עכשיו היה מקום להקל כשלא ממסמס ק"ד, אבל גם בזה לא נ"ל מטעם שכתבתי, דגם המהרי"ק מודה בזה דעל הא דליכא דמא לא סמכינן רק בצירוף דלא שכיח שיגע בסכין של שחיטה בוושט קודם שישחוט הקנה משא"כ בנקרע ע"י מקרה כנ"ל:

ומה שהפוסקים נקטו כולם נמצא צוארה מלוכלך בדם או מבעבע דם ולפי מ"ש הט"ז דווקא נקרע א"כ למה כתבו כלל שמלוכלך, מלבד שי"ל לישנא דש"ס נקטו דהמעשה דמסמס ק"ד כך היה גם נ"ל דבלא לכלוך דם איכא ס"ס שמא ע"י חולה, ועיין ט"ז סי' נ"א סס"ק ב' שהוכיח מהאי דממסמס ק"ד דלא אזלינן בתר ס"ס בכה"ג, והוא המוה בממסמס ק"ד חזינן שלא ע"י חולה בא, וי"ל דלכן נקטו כולם דווקא בממסמס דמא, אבל היכא דליכא ס"ס כגון בנידן דידן דמצוי לתלות בנשיכת שרצים אין להקל, והנה מעלתו ני' הרגיש די"ל כן, אלא דקשה לי מהאי דחולין דעל לבי קני' ואתי כי ממסמס ק"ד למה לא אמר דנקרע צווארו, דהוא עיקר ודמא לא מעלה שם, כיון דעל לבי קני' תולין במצוי ואין כאן ס"ס, נ"ל די"ל דלרבותא מייתי שהיה ממסמס דמא דהא מקום לומר לכן תולין בקני' משום ס"ס שמא ע"י חולה ושמא ע"י קני' הגם דמצוי קני', עכ"פ עדיף מהיכא דליכא רק ספק א', הלא איכא כמה שיטות דס"ל דמצרפין ספק גרוע לס"ס, וא"כ עכ"פ לדידן הי' מקום לומר משו"ה תולין בקני', לכן מיית' המעשה כמו שהי' שממסמס דמא, ומ"מ אמרו דתולין בקני' כנ"ל:

ולהיות כי נחוץ אני לעסוק בתשובות שבאו אלי בשבוע זו הצריכים לדינא, לכן אקצר כעת הכ"ד באישון לילה דש"ת ידידו, פ"ב נגהי ליום ד' וארא תרי"ב לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה