אור ברסלב

כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה יז

תשובה טז

שפעת שלומים, מגבהי מרומים, לידיד נפשי בן גיסי הרב המאוה"ג המופלג ומפורסם חכם ונבון חריף ובקי, עומד לתלפיות צדיק תמים כש"ת מה"ו צבי הירש ווייס ני' אבדק"ק סרעדנא יע"א:

יקרתו קבלתי והנני לקיים מילי דאבוה אבוהן ורבן של ישראל, כבוד קדושת אבא מאוה"ג זצ"ל ובאתי להצילו מחץ השגה אשר ירה עליו פר"מ נ"י שיצא לדון בדבר חדש בח"ס חלק יו"ד סי' י"ח דהא דראב"י חולין ל"ג דאסור לזמן נכרי על ב"מ ונקטי' כוותי' בטמאה ובבהמה שנתנבלה בשחיטה, דליכא משום מי איכ' מידי דווקא בשחט כל הסימני' אבל בנשאר מקצתו לא גרע מאבר המדולדל, דאין בו רק מצות פרישה מדרבנן חוץ לרמ"בם דס"ל דדאורייתא הוא, וכיון דאין שחיטה עושה ניפול בני מעיים כאבר המדולדל דאין בו משום אמה"ח ומותר לנכרי, ותמה פר"מ ני' הא מיתה עושה ניפול ובנכרי דבמיתה תליא הוי לי' אבר מן החי אלו דבריו, ויפה ראה ותמיהתו רבה:

וגברא רבה אמר מלתא וכ', ומי יחוש חוץ ממני להעמיד דבריו הקדושים, ועלה במחשבה לפני, דיש לקיים כד נדייק במה דקאמר רבא לקמן ע"ד ע"א מנ"ל דבמיתה עושה ניפול, ואין שחיטה עושה ניפול וכו' מדקאמר מנ"ל דבמיתה וכו' ואין שחיטה משמע דלולי ילפותא מקרא מסבר' לא אמרינן דמיתה עושה ניפול בבירו' וגם דשחיטה אין עושה ניפול לא ידענו שאין בכל א' סבר' לכאן ולכאן, ולכן צריך קרא דמיתה עושה ניפול ואין שחיטה וכו' וכיון דצריך קרא דמיתה עושה ניפול ממילא בנכרי דליכא קרא אין מיתה עושה ניפול דקרא בישראל כתיב כנ"ל והבן:

ומצאתי ראיתי בכתבי קדש על מסכת' חולין, שכ' לעת זקנותו, ושם נאמר בקוצר אומר גם בשלא חתך כל הסימנים אסור לנכרי דבנכרי מיתה עושה ניפול אלו דברי קדשו זצ"ל, נר' שבזקנותו חזר בו וזקני ת"ח כל זמן שמזקינ' וכו':

וראה זה מצאתי ראיתי לרבו בעל הפלא' זצ"ל בספרו פנים יפות על התורה בפ' צו בפסוק וחלב נבלה וחלב טריפה כ' דאין אסור לנכרי רק בשחט כל הסימ', אבל בנשאר קצת, אפי' מעורה כחוט השערה אין בו משום אמה"ח כדיליה מקרא כי יפול וכו' ודברי הפלא' נפלאו לכאורה הא מיתה עושה ניפול, ובנכרי במיתה תלי' כמו שתמה פר"מ ני', וצריך לומר דפשיטא לי' בנכרי דליכא קרא דמיתה עושה ניפול גם מיתה א"ע ניפול כצ"ל, אלא דלשונו לא משמע כן וצ"ע, עכ"פ התכוון אבא מאוה"ג בח"ס לדעת רבו זצ"ל:

והנה יש ראי' להפלא' לדין זה דעפ"ז מצא יישוב נכון לרש"י שכ' דהא דאמר ראב"י אין מזמני' נכרי על ב"מ משום ריאה ותמה מהרמ"ל הא גם בני מעי' תלי' בוושט איתא לדר"ל כמ"ש רש"י לעיל ונדחק ועיין תב"ש וכ' הפלא' זצ"ל דתמה על הגאונים הנ"ל דטרחו ליישבו דרש"י מלתא דפסיק' נקט ואפילו לא שחט כל הוושט דב"מ מותרין אבל הקנה נחתך כולה דשוחט הקנה תחלה כמ"ש רש"י ולכן כ' רש"י משום ריאה דוודאי אסורה אלו דבריו זצ"ל, ויש לרש"י ראי' לדין זה כ' תירוץ מהרמ"ל דחוק ורחוק ובעצמו הניח בצ"ע דמנ"ל לרש"י דר"ל מלתא דפסיק' נקט אפילו מתה הבהמה מיד מציאות רחוק שתמות מיד עם גמר שחיטת ב' סימני', ותירוצי תב"ש בבכור שור דף ל"ג תי' אחד הוא ע"ד פלפול רחוק ממרכז האמת בכוונת רש"י, ותי' ב' ע"פ שיטת ר"ש שבתוס' חולין פ"ד תמוה לי לפי דס"ל לתבואת שור דלרבינו שמרי' כל ששחט ב' סימני' שחיטה ראוי' גם גבי נכרי כמתה ממש הוא ולכן כ' רש"י ריאה אסורה למכור לנכרי דכמנח' בדיקולא היא קודם ששחט ס' ב', ולדבריו איך מדחה ש"ס דראב"י מכח ברייתא דחותך כזית בשר אחד נכרי וא' ישראל וכו' וע"כ משום מי איכא מיד', דלמא לא אמרינן מי איכא מידי כיון דנכרי ליתא בשחיטה כמ"ש תוס' ורשב"א, והא דשרי כזית בשר לנכרי משום ששחט ב' סימני' והיא כמתה ממש, וראב"י אמר דאסור למכור הריאה דכמנח' בדיקולא מיד קודם ששחט סי' ב', וקושי' זו קשי' לר"ש שבתוס' אלא לר"ש ס"ל מדאמר ר"ל סתם אין מזמני' נכרי על ב"מ משמע כל ב"מ ומקשה ש"ס שפי', אלא דקשה באמת למה אסור בכל ב"מ כיון דמתה היא וע"כ צ"ל דווקא לישראל היא כמתה כיון דגבי דידיה שחיטה ראוי' היא ושחיטת ב' סימ' מחשבינ' כמתה, אבל גבי נכרי דשחיטה לא מעלה לאו כמתה היא, ולפ"ז בטל מקום יישוב אשר מיישב התב"ש ומעמיס שיטת רבי' שמרי' על רש"י:

היוצא לנו דאין לנו מקום יישוב נכון המיישב דעת כוונת רש"י אלא יישובו של הפלא' ז"ל ומזה ראי' להך דינא כל שלא נחתכו כל הסימנים ליכא משום אמה"ח לנכרי:

אלא שגם ביישוב הפלא' יש מן הדוחק מנ"ל לרש"י דר"ל לעני' ריאה הא לכתחלה וסתם שחיטה לחתוך כל ב' סימנים ולכן נקט ר"ל שאין מזמנין כששחט כראוי' כל הסימנים, ולשון ראב"י שסתם שאין מזמני' על ב"מ משמע כל ב"מ אפי' אין ריאה בתוכה ומה לרש"י לדחוק דעל ריאה קאי אם לא בהכרח גדול שא"א לפרש דראב"י רק על ריאה והא י"ל דקאי על כל ב"מ כששחט כל הסי' כראוי' לכתחלה:

ולכן נר' לפע"ד דתי' היותר נכון מש"כ מהרמ"ל והוא דחוק ורחוק, אבל אוסיף עליו דברי' וירווח לנו, הנה הרשב"א בתה"ב כד שקיל וטרי אי הלכה כר"ל או לא כ' דבנשחטו ב' סימני' י"ל כ"ע מודי' ולא פליגי רק בסי' א' על ר"ל דמאן דחולק ס"ל דריאה וב"מ יונקי' מב' סימנים וכ"כ הרמב"ן במלחמות, וכ' הרשב"א דראב"י וודאי כר"ל ס"ל דאי משו' ששחט ב' סימנים, א"כ אין לו שייכות לדר"ל והא אמר ש"מ מדר"ל וע"כ דכוותי' דר"ל ס"ל ואפי' בסי' א' אלו דבריו ז"ל עיי' בו. ועדיין אין מיושב כיון דראב"י קאי בששחט ב' סימני' למה לי' להזכיר דר"ל דכ"ע מודי' בשחט ב' סימני' ועי' תב"ש ופלתי כד הביאו שיטת הר"ן ורשב"א הרגישו בזה ונדחקו מפני שר"ל הוא מרי' דהאי שמעת' ונר' לי דר"ל מלתא דפסיק' קאמר דאין מזמני' על ב"מ ואפי' מתה הבהמה מיד בגמר שחיטת ב' סימני' מ"מ אין מזמכי' משום הריאה דנאסרה דכמנח' בדיקולא דמיא אחר שחיטת הקנה קודם שגמר השחיטה שמתה בה, וזה דווקא לר"ל, דלמאן דליכא לדר"ל ודווקא בב' סימני' ס"ל דכמנח' בדיקו' כשמתה עם גמר ב' סימני' גם הריאה שרי. ולכן אמר ש"מ מר"ל, אין מזמני' נכרי דלעולם אין מזמני' לר"ל אפילו מתה מיד, ואין אופן וצד היתר לזמן נכרי על ב"מ ואפשר י"ל דאין מזמני' אפי' על שאר ב"מ לבד הריאה משו' גזירה שמזמנו גם על הריאה כיון דלישראל הכל שרי, ואם יהי' שרי לנכרי שאר ב"מ יטעה גם הריאה שרי, ומדוקדק בזה מה שצרי' לדקדק דאמר מזמני' ישראל על ב"מ, ואין מזמני' נכרי על ב"מ הא דאמר מזמני' ישראל הוא ללא צורך פשיט' דלישראל שרי, ועפמ"ש י"ל דהקדים מזמני' לישראל דלדידי' הכל שרי, אפילו ריאה שרי, ואי שרי שאר ב"מ לנכרי יזמינו גם לריאה, לכן אסור להזמינו לכל ב"מ כנ"ל. ועוד כיון דאם לא מתה מיד בגמר שחיטה כל ב"מ אסורי' לנכרי ובמתה מיד רק הריאה אסור יש לחוש גם כשלא תמות מיד יטעו דשרי כל ב"מ חוץ מריאה לנכרי, וע"פ הרוב לא מתה מיד וכיון שבמתה יש איסור משום הריאה ומ"מ שאר ב"מ מותר, יאמרו כן בלא מתה וכעין זה בר"ן ע"ז לענין איסור בסתם יינם ועיין. וא"ש דכ' רש"י דאין מזמני' נכרי על ב"מ משו' ריאה היינו דעיקר האיסור משום ריאה דכן מוכח מדתלי' בדר"ל ש"מ משום ריאה הוא, ואפשר דס"ל לרש"י כמ"ש דממילא כל ב"מ אסור וא"צ לדחוק דב"מ היינו ריאה, אלא דהאיסור הוא משו' ריאה ממילא אין להזמינו על כל ב"מ כנלפענ"ד יישוב נכון בעה"י:

ולהיות כי דברינו אלו מיוסדים על אדני הראשוני' הרמב"ן והרשב"א דבשחט ב' סימני' כ"ע מודי', ובאמת לא כתבו בהחלט שכן הוא אלא שיש לומר ומסתבר לומר כן ולפענ"ד לחזק דבר זה בראי' מהימנא, דתמוה לי מלתא טובא דמנ"ל בפשיט' דמיד אחר שחיטה יצאה מבהמה איסו' אמה"ח הגם שהיא עודנ' חייה וכחי' לכל דברי' גזירת הכתוב הוא בישראל, דלמא שחיטה אינה מוציאה רק מידי נבלה שאם תמות אחר כן אינה נבילה, אבל איסו' אמה"ח איכא עד שתמות, ומנ"ל הא מלתא דמעשה שחיטה מוצי' מידי אמה"ח, ונצטערתי הרבה על דבר זה, עד שמצאתי ראיתי כי כבר ישב על מדוכה זו בפרמ"ג סי' כ"ז במשבצות ובשפתי דעת ולא העלה מידי והניחו בצ"ע:

ויגעתי ומצאתי ב"ה כי הדבר מוכרח דשחיטה מוציא מידי אמה"ח, דאל"כ אלא דמיתה מתיר א"כ יהי' ב"מ אסורה לישראל מאחר ששחט ב' סימני' כמאן דמנח' בדיקו' וכפירש דמי ולבסוף כשתמות הבהמה הוי כפירש מחיים ואסו' כמו לנכרי וא"ת דלמא באמת שאסורי' ב"מ לישראל א"א לומ' כן דהא קרא כתיב וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכ', והא איכ' ב"מ דאינו אוכל, וע"כ דב"מ שרי ומשו' דשחיט' מוצי' מידי אמה"ח וה"ה לבשר הפורש ממפרכס' וא"ל דקרא איי' במתה הבהמה בגמר שחיטה, דהא קרא בכל שחיטות קאי, וע"פ הרוב אינה מתה מיד ועכ"פ איכ' דמתה אח"כ ועוד הא איכ' ריאה דבשחיטת קנה כבר פירש' מחיותה, וע"כ דשחיט' מתרת מיד ומוצי' מידי אמה"ח כנ"ל נכון:

ומינה דכ"ע מוד' דבשחיט' ב' סימני' כמנחת בדיקו' דאלת"ה עדיי' מאן דפליג על ר"ל מנ"ל דשחיטה מתיר אמה"ח וע"כ דכ"ע מודי' בשחיטת ב' סימני' דכמנח' דמי' ויש לדחות דלמא בנשחטו ב' סימני' כולם בהא מודו לר"ל דל"ל יניקה כלל ומוכח מדכתי' וזבחת ואכלת וקרא קאי בכל שחיטות אפי' בשחט כל ב' סימני' דשחיטה מוציא מידי אמה"ח, אבל בנשחט רק רוב סימנים אפשר מאן דפליג על ר"ל פליג גם בהא אלא כיון שע"כ לא פליגי לגמרי על ר"ל יש לנו לקרב הפלוגתא דלא פליגי רק בשחט סי' אחד. ועיי':

ומאחר שיש לנו יישוב נכון מלבד יישוב הפלאה ונר' דברינו ביישוב רש"י שוב אין מדבריו ראי' לדינו מתוך יישובו דברי רש"י ומלבד שאין לנו ראי', גם יש ראי' נגד זה לפמ"ש מדאמר לר"ל ש"מ דווקא לר"ל והיינו במתה עם גמר שחיטה, דבב' סימני' בלא מתה מיד כ"ע מודי' ונ"ל אם חתך הקנה לגמרי ג"כ כ"ע מודי' לר"ל דזיל בתר טעמ' דפליגי משום דינקה הריאה מב' סימנ' ותלי' זה בזה, הגם דקנה תלוי' בריאה מ"מ יונקה בב' סימני' וכל זה כשלא נחתך הקנה לגמרי אבל בנחתך הקנה עד גמירא וריאה נופלת לבהמה פשיט' שאין לו יניקה עוד מוושט כשמונח בתוך הבהמה, וכ"ע מודי' דכמנח' בדיקו' דמי', ולפ"ז קשה למה תלה ראב"י בדר"ל, וע"כ דקמ"ל אפילו לא חתך כל הקנה אסור מדר"ל וע"כ משום דבנכרי לאו בשחיטה רק במיתה תלי' ומיתה עושה ניפול גם בנכרי ודלא כהפלאה וחת"ס ואחרון שכ' אבא מאוה"ג זצ"ל בחידושיו בסוף ימיו חביבים ועיקר לדינא:

ועוד יש לי ראי' קצת ע"ד פשוט, דגם בנכרי מיתה עושה ניפול כמו בישראל

, ואקדים הנה הרש"בא בתה"ב כתב נכרי ששחט בהמת ישראל או ישראל טמאה בשר הפורש ממפרכס' אסור לב"נ דל"ש מי איכ' מידי, והוסיף בתור' חיים ה"ה אם נתנבלה בשחיט' ג"כ אסור לב"נ כיון דשחיט' לא הועילה מידי לישראל וכ"כ הש"ך סי' כ"ז סעי"ק ב' בפשיט' וכ' התו' חיים דווקא נתנבלה בשחיט' אבל טריפה לא והסכי' עמו התב"ש והרגיש דטריפ' אמאי יהיה מותר לנכרי הלא היא אסור' לישראל ונתן טעם כיון דלאו מצד חיות אסורה איכ' מי איכ' מידי משא"כ נבילה, ועדיי' צרי' תבלין ונ"ל דכל דשחיטה אינה ראוי' שנתנבלה בשחיטה גם לישראל לא הוציא השחיטה מידי אמה"ח עד שתמות ובשר הפורש אסו' ממילא בין לישראל בין לנכר' אסור משום אמה"ח משא"כ טרפה ששחט דשחיטה ראוי' היא להוציא מדי נבילה שחיטה זו מוציא מידי אמה"ח לישראל ממילא שרי לנכרי משו' מי איכ' מידי וכו' ועיי' לשו' ש"ך סעי"ק ב' שכ' וזה לשונו אבל בלא נשחטה כראוי' פשיט' כיון דאסור לישראל משום אמה"ח כיון שחתך ממנה קודם שתצא נפשה גם לנכרי אסור, הרי מפורש כ' בשחיטה שאינ' ראויה שאסור לישראל משום אמה"ח כן נר' לי:

ולפי זה יצא לנו דין חדש אם בנכרי אין מיתה עושה ניפול, ובישראל עושה ניפול דילפי' מקרא א"כ משכחת דב"מ אסורי' לישראל משום אמה"ח ומותרין לנכרי כיון ששחט רוב סימנים ופרכסה ומתה דלישראל אסור משום אמה"ח, דשחיטה שאינ' ראוי' היא לא הוצי' שחיטה מידי אמה"ח עד שתמות ומיתה עושה ניפול, אבל לנכרי שרי דאין מיתה עושה ניפול, ועיי':

וקשה לפ"ז מש"ס פסחים כ"ב ע"ב דמקשה והרי אמה"ח למה מותר בהנאה, יש לומר דמוכח מקרא כל נבילה לגר וכו' או מכור לנכרי ע"ד שמתרץ לענין גיד כשהותרה היא וגידה וחלבה הותרה כי"ל לענין אמה"ח דהא קרא סתמא אייר' בכל נבילה אפילו נתנבלה בשחיטה וגם אם לא חתך כל הסימני' דמותר לנכרי דאין מיתה עושה ניפול ואסור לישראל כמ"ש וכתי' לא תאכל כל נבילה או מכור לנכרי דהכל בכלל, כל מה דשרי לנכרי כמו דחלב וגיד בכלל כל המותר לנכרי ואסור לישראל כן הדבר הזה דגם ב"מ בכלל דאסור לישראל ולנכרי שרי, וממילא כשהותרה נבילה היא וחלבה הותר ומוכח מקר' דאמה"ח מותר כמו דמוכח דגיד מותר בהנאה וצ"ע:

מכח קושי' זו יש להוכיח דבנכרי ג"כ מיתה עושה ניפול וממילא לא אייר' קרא בכה"ג דהרי אסור לנכרי, ולא אייר' קרא רק במה דאסור לישראל ומותר לנכרי לא מוכח מקרא מידי ואתי שפיר ועיין היטב:

והנה הך דינא שחידש הת"ח והש"ך והסכימו עמו כל גדולי אחרונים דנתנבלה בשחיט' אסור לנכרי דלא שייך מי איכא מידי וכו' יש לי מקום עיון וחידוש דין בט' חניות מוכרות בשר שחוטה וא' נבילה דאם נמצא ביד עכו"ם ופירשו שלא בפנינו מותר כמבואר בסימן ק"י אם יש שם נבילה שנתנבלה בשחיטה ונמצא ביד נכרי ב"מ אסורי' לישראל, דהוי כפירש לפנינו דהא טעמ' דפירש שלא בפנינו מותר ופירש לפנינו אסור משום דפי' לפנינו נפל הספק במקום קביעו', משא"כ בפיר' שלא בפנינו שמתחיל הספק מאחר שכבר הוא ביד נכרי ובב"מ אלו נולד הספק מיד בעודו ביד נכרי, אם שרי לי' והוי כנולד הספק במקום קביעות או אפשר כיון דגבי נכרי ל"א קבוע וכו' ואין לדון כל שהוא ביד נכרי, מה דנפק' לי' לדידי' דוודאי מן הרוב הוא ורק לישראל יש לדון משום קבוע וכיון שכבר פיר' ממקום קבוע בנולד הספק כשכבר פיר' מותר ומסתבר יותר לאסור, וכן מצאתי כעין זה בקצות חושן סי' רצ"ב אות ב' שכ' שם לענין נכרי שגנב מן הקבוע ל"ש כל דפירש בנמצא בידו כיון דגם גבי נכרי יש לדון בו מ"ד כשלקח מן הקבוע של מי הוא דאסור לגנוב כמו ישראל ועיין:

והנה מש"כ הקצה"ח במעשה דשם שגנב הנכרי מן הקבוע דיש לדון מיד של מי הוא כיון דאסור לגנוב לא נ"ל במח"כ נהי דאסור לו לגנוב, מאחר שעושה איסור לגנוב אין כאן נפקותא לענין איסור משל מי גונב מזה או משל זה הכל חד איס' ואין הספק רק בין הבעלים משל מי גנב ולא נפל הספק משל מי הוא ביד גוי רק כשבאו הבעלים לגבי דידהו וכבר פירש ממקו' קביעות ביד נכרי, ואי משום השבה יש ספק לגבי נכרי הא בנכרי ליכא מצוה וחיוב להשיב, ועוד יוכל להטיל ביניהם ועשה שלו והם יקחו ביניהם ע"פ הדין, ולכן נ"ל גם אם הגנב ישראל הוי כפיר' שלא בפנינו כי אין לגנב נפקותא של מי הוא, הגם שמחויב בהשבה יניח בפני' והם יקחו ע"פ הדין ובאמ' מש"כ ש"ך סעי"ק כ"ט בסופו משמע דווקא בגנב נכר' אבל בגנב ישראל הוי כפיר' לפנינו ואפשר דנקט נכרי משו' שהמעשה כך היה וצריך עיון לדינא ואכ"מ:

עכ"פ מצאנו לנו חבר בזה, בקצה"ח בעיקר הסבר' דכל שיש נפקות' לנכרי ולקח מן הקבוע הוי כפיר' לפנינו, ולפ"ז אסור לנכרי ליקח מן הקבוע ב"מ משחיט' נבילה, ואם לקח ונמצא בידו אסור לישראל כיון שנולד הספק במקום קביעות כן נר' לי ועיי':

והנה בברייתא דט' חניות כול' מוכרים בשר שחוט' וא' נבלה וכו' ובנמצא הלך אחר הרוב ובש"ס חולין צ"ה ע"א מוקי לה בנמצא ביד נכרי ומשום שלא נפל הספק במקום קביעות, צ"ל א' משתיים או דברייתא אייר' דווקא שמוכרת בשר נבילה שהרג בקופץ ולא בשחיטה נבילה, או דבנמצא הלך אחר הרוב דווקא בבשר אבל בנמצא בידו בני מעי' אסור כנ"ל ויש בזה קצת מן הדוחק:

וי"ל אפשר מברייתא זו הוכיח הרמב"ם הלכו' מלכי' פ"ט כראב"י דסתמא קתני ובכל גווני דל"ל מי איכ' מידי עכ"פ מה שנוגע לענין שחוטה כסברת תוס' ורשב"א דנכרי ליתא בשחיטה וחולק על ברייתא דמיית' ש"ס חולין ל"ג תני' דלא כראב"י, ובאמת לא מקשה על ראב"י רק אמר תני' דלא כוותי' וכבר הרגשו האחרוני' בפרי תואר ופלתי בדקדוק זה, ומיישבים דאיכ' ברייתא החולקת על ברייתא זו והם הלכו לדרכם ומצאתי פני' מברייתא דתשע חניות דלא כהך ברייתא, וכיון דראב"י הכי ס"ל ומסתבר טעמו כיון דנכרי לאו בר שחיטה הוא ל"ש מי איכא מידי ור"פ דאמר בעי דלימ' לי' ולא אמר כ' רשב"א דבעי למימר לי' מי איכ' מידי ול"א משום מלתא דתלי' בשחיטה שאני דנכרי לאו בר שחיטה הוא, ומברייתא דט' חניות יש קצת ראי' כוותי' דראב"י דלדידי' ניחא כיון דגם ב"מ דשחוטות אסורי' לנכרי לא נולד ספק כשר או נבילה במקום קביעות דגם ב"מ דשחוטה אסור לנכרי סמך ראב"י על הך בריית' ונקיט הרמב"ם כוותי' כנלפענ"ד נכון:

ולולי דמסתפינא הי' נ"ל בשיטת הרמב"ם דלשיטתו אזיל דס"ל בשר הפורש עד שלא מתה מדאורייתא אסור והפלתי התעורר כ"ז שהיא מפרכסת אם מותר לב"נ דל"ש מא"מ דגם לישראל אסור מדאורייתא לרמב"ם ולא ראה כי הלבוש כ' בפשיטו' דאסור כ"ז שמפרכסת מה"ט, אלא דהלבוש הפריז על המידה, דהא נקטינ' כרש"י דליכא איסור רק מדרבנן, ובוודאי שייך מא"מ דשרי מדאורייתא לישראל ולנכרי אסור מן התורה וכבר השיגו התב"ש, וכי גם לרמב"ם אינו מוכרח, ולשון הברייתא מסייע' ללבוש דקתני אחר שתצא נפשה א' נכרי וא' ישראל וכו' משמע דווקא אחר שתצא נפשה וא"ש ע"פ שיטת הרמב"ם, ולרש"י קשה ונדחק בסידור הברייתא ולפענ"ד יש לדייק מברייתא דאפילו כ"ז שמפרכסת מותר לנכרי, דצ"ל דנקיט הברייתא א' נכרי וא' ישראל איפכא הול"ל א' ישראל וודאי מותר ואפילו נכרי משום מא"מ, ועוד הא היתר לנכרי תלי' משום דמותר לישראל הול"ל איפכא א' ישראל וא' נכרי מותר, ונ"ל דברייתא בדיוק נקט כן דאי הוי נקט א' ישראל וא' נכרי ה"א דלא שרי לנכרי רק בזמן דשרי לישראל אחר שמתה קמ"ל דא' נכרי וא' ישראל דלא תלי' היתר נכרי בזמן שמותר לישראל גם קודם שמותר לישראל מותר לנכרי, ולרש"י קמ"ל דלא נטעה כדס"ל ללבוש כיון שאסור לישראל מיהת מדרבנן ל"א מא"מ ולרמב"ם בוודאי א"ש דס"ד כיון שאסור לישראל מדאורייתא ליכא מא"מ קמ"ל כיון דמצד אמה"ח אין בו איסור מותר לנכרי הגם שעדיין אסור לישראל מדאורייתא כנ"ל בדיוק סידור הברייתא:

ויש לומר בזה הא דס"ל לרש"י דבשר הפורש אינו אסור רק מדרבנן וטרחו האחרונים למצוא טעם עיין פלתי ותב"ש מנ"ל לרש"י דהפשוט משמע כרמב"ם ולמ"ש י"ל דס"ל לרש"י מסבר' אי מדאורייתא אסור לא שייך מא"מ כמ"ש תוס' בטמא' כיון שעכ"פ איסור יש לישראל הגם שהוא שם איסור אחר ל"ש מא"מ ומדקתני בברייתא א' נכרי וא' ישראל מוכח בעוד מפרכסת שרי לנכרי מזה שפט רש"י דבשר שפירש ממפרכסת רק דרבנן וא"ש:

המורם מזה, כי יש עוד סבר' דאם יש איסור דאורייתא לישראל דאסור לנכרי משום אמה"ח דל"ש כה"ג מי א"מ וזה סבר' תוס' ולפמ"ש גם רש"י הכי ס"ל וי"ל שמש"כ הרמב"ם בהלכו' מלכים פ' ט' הלכ' י"ב אשר ז"ל השוחט את הבהמה אפי' שחט בה ב' סימני' כל זמן שהיא מפרכסת אבר ובשר הפורשי' ממנה אסור לב"נ משום אמה"ח, וי"ל דהכי קאמר כ"ז שהיא מפרכסת אבר ובשר הפורש מדאורייתא אסור ג"כ לב"נ משום אמה"ח, ודווקא כ"ז שהיא מפרכסת אבל כשמתה מזה לא אייר' ואז מותר משום מי א"מ, וכן יש לדייק מלשונו דכ' כ"ז שהיא מפרכסת בשר הפורש וזה לשון מעוקל, וע"פ צחצוח הלשון הול"ל השוחט וכו' אבר ובשר הפורש כ"ז שהיא מפרכסת אסור לב"נ ונר' דמדייק וכ' תחלה כ"ז שמפרכסת בשר הפורש לומר דווקא כ"ז שמפרכס' אסור לב"נ, ואסור קאי על כ"ז שמפרכסת, וכן מש"כ בהלכ' י"ג יש לפרש ע"ד הנ"ל:

וטרם אתן קנצי למילי' אציע פה מה שנתקשתי בחידושי מאז לשיטת ר"ת בתוס' בשבת ק"ו ד"ה חוץ דלר"י ליכ' תיקון רק כשהתיקון בא מיד בשעת שחיטה ולפמ"ש גדולי האחרונים ביישוב הא דשוחט בשבת שחיטתו כשיר' ולא אמרינ' א"ע ל"מ, ע"פ דכייל לנו מהרי"ט דל"א א"ע ל"מ רק היכא דעי"ז יסתלק האיסור אבל כל שאיסור נשאר ולא מרוויחי' מידי ל"א א"ע ל"מ, וכן השוחט בשבת אי אמרי' א"ע ל"מ מ"מ עשה איסור שתיקן להוציא מידי אמה"ח וק"ל לפי שיטת ת"ח דמפרכסת נבילה אסור' לב"נ עד שתמות א"כ אי נימ' א"ע ל"מ והוי נבילה כ"ז שמפרכסת אסור לב"נ ולא בא התיקון עד שתמות ולא בא התיקון מיד ופטור לר"י, והא בש"ס חולין נסבי' חבריי' דמנו ר"י הוא ולר"י תה' שחיטה אסורה, וגם לא לשתמט בשום מקום דהשוחט בשבת שחיטתו אסורה והארכתי במק"א עד"פ ואכ"מ:

בהא סלקי' לדינא, כי גם אם לא שחט ב' סימנים כולם אסור למכור ב"מ לנכרי, חוץ אם מתה הבהמה מיד עם גמר השחיטה אז ב"מ מותרין למכור חוץ מן הריאה דתלי' בקנה דחוששין לדר"ל מספק כמבואר באחרונים. הנלפענ"ד כתבתי ופר"מ ני' ישים עין עיונו ע"ד היטב כי אני בעל מלאכות הרבה ובעיון נמרץ ובחפזון רב כתבתי כל זה וה' יאיר עינינו ויתקי' בנו ותורתך בתוך מעי הכ"ד דודו ואוה"נ חותם באהבה:

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה