כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה טז
שובע שמחות, ורב ברכות, לתלמידי הרב המופלג מורג חרוץ בעל פיפיות יעקב איש תם כש"ת מו"ה יעקב הרש ני' רב בק"ק ווירטעש יע"א:
מכתבו קבלתי ונפשו בשאלתו לחוות לו דעתי בהאי דינא דמבואר בהג"ה רמ"א סימן כ"ה דע"י תקיפ' אצבע על שיפוי כובע נדע אם נשמטו הסימנים או לא, ובש"ך שם דיש לבדוק לכתחלה דמצוי בשעת שחיטה, ונתעורר מעלת תלמידי ני' דבדיקה זו של רמ"א ל"מ לשני סימנין רק כשנשחטה וכחתכו שניהם, אבל כשלא נשחט רק סי' א' לא יצא לחוץ רק הוושט והשלם במקומו עומד, ובמאי יצאנו ידי חשש שמוטה דשכיח בשעת שחיטה לדברי הש"ך, אלו דבריו:
והנה מה דפשיט' ליה דסי' שאינו נשחט גם אם הוא שמוט ממקום חיבורו לא יצא לחוץ כלל, ולא יועיל בדיקה ע"י ת"א כן החוש מעיד וחפשתי ומצאתי בפמ"ג סימן כ"ד במשבצו' אות י"ד מביא מתב"ש לדחות דברי הטו"ז דאיי' שבדק בתקיפ' אגודל ונאמן שבדק ובהכי אייר' התה"ד שמביא הרמ"א, והרמ"א קאי בנמצא סי' אחד שחוט ואחד שמוט, וע"ז כ' מיהו שהשוחט נאמן וכו' ומשמע דגם בכה"ג מהני תקיפת אגודל, ובאמת תה"ד לא אייר' באחד נשמט, אלא שנמצא שמוטה אח"ש דנאמן וי"ל שבדק ע"י תקיפ' אגודל שהיו שניהם שחוטי', אלא מרמ"א דקאי על המחבר נר' דמהני, ועל הפמ"ג עצמו קשה לי מנא לי' דעל הך בדיקה קאי דלמא ע"י משמוש היד ונתברר לו לשוחט, שלא נשמט בשעת שחיטה, ובתב"ש לא כ' רק שבד' ופמ"ג הוסיף ע"י תק"א ומנ"ל, עכ"פ נר' דלפמ"ג פשיט' לי' דתק"א מהני בשוחט סי' א' וספק בסימן השלם, דכל שנשמט כשתוקף אגודל יוצא ממקומו אל מקום פתח פתוח בה"ש ואם לא יצא ראשו של מעלה, יצא מאמצע וכפף ויצא לחוץ, ויש לנסות דבר זה והנסיון ילמדנו:
ועוד יש מקום לומר כיון דשמוטה שכיח יותר בגרגרת מבוושט כמבוא', ואם שחט הגרגרת לבד, ובדק ולא נמצא שמוטה יש לדון מזה על הוושט דלא נשמט דבקל יותר שתשמט הגרגרת מן הוושט, ויגיד עליו ריעו ועיין כעין זה בנקודות הכס' סי' נ"ב ס"ק ט' דכל שלא נמצא ריעותא בשאר אברים ובכבר נמצא תולים במדבריו' ובאחרונים כולם פה אחד תמהו עליו, דאולי בכבד שלטה ובשאר אברים לא שלטה, ופן מוכח מסוג' והר"ן שם, ונר' לי דכוונתו רצוי' ופשוטה דוודאי בשאר אברים אין לדון מא' על חבירו לפעמי' בהאי שליט ובהאי לא, אבל בכבד שיש במינו מדבריו' אלא שא"א לתלות בו, אבל כיון שאני רואה דבשאר אברים לא שליט יש רגלים לדבר לתלות בכבדא להתירו, ועוד נר' לי יותר עפמ"ש רשב"א בסוג' דבכבד קשה יותר שישלט בו האש דקשה אצל נחמרו יעיי"ש, ולכן כל דלא שלט בשארי אברים ובכבד שלט, אמרינן יותר דלאו מחמת נחמרו הוא דשכיח יותר בשארי אברים מבכבד כנ"ל, ולפ"ז אם נאבד' הכבד ובשאר אברים לא נמצא ריעותא יש להקל ולומר כיון דלא שלט בשאר אברים דקלים שיחמרו כ"ש דלא שלט בכבד כנ"ל וצ"ע לדינא:
וכ"ש שיש לנו לסמוך בבדיקה זו שאינה רק לכתחלה דכל שנתברר לנו דלא נשמט הקנה שאין חוששין עוד לוושט דלא שכיח כ"כ כמו קנה אבל היכי שנשחט הוושט ולא הקנה יש לחוש דלמא הקנה נשמטה דשכיח יותר, וכיון דמסתבר דבבדיקה זו דתק"א ל"מ לסימן שלא נשחט ואין לנו ראיי' דמהני רק ממשמעות פמ"ג ושלחתי ודברתי עם שוחט דמתא צורבא מרבנן ומומחה לרבים כמה שנים ולא אמר לי דבר ברור בזה, לכן טוב עשה מעלת תלמידי שציוה על השוחט לבדוק במישמוש היד וכן ראוי' ונכון, ואפילו שחט הקנה לחוד מה לנו לסמוך על סברתינו כיון דאפשר לבדוק ולברר, וה' שנותיו יאריך ישב שקט ושאנן, על התורה יעלה מעלה, הכ"ד דורש שלום תורתו חפץ בהצלחתו. פה פ"ב יום עש"ק פר' בא תר"יז לפ"ק:
הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: