אור ברסלב

כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה טו

תשובה יד

יוסיף ה' שנות חיים וברכה לי"נ הרב המאוה"ג המפורסם חרוץ בעל פיפיות מלא וגדוש צדיק נשגב כקש"ת מו"ה יוסף גרינוואלד נ"י אב"ד דק"ק יאנאשהאז יע"א:

הנה מעכ"ת נ"י יצא ליישב הרמב"ם פ"א ממחוסרי כפרה הלכה זי"ן אשר נתקשה בו השואל בתשובת ח"ס סי' י"ב דכתב דחטאת הבא על הספק נשרף משום איסור חשב"ע ולא כתב משום איסור נבילה דחמיר איסורו דבלאו ומלקות ובחשב"ע ס"ל בפ"ב מהל' שחיטה דאין בו רק מכות מרדות, וע"ז כת' ידידי נ"י ליישב ע"פ מה דקשה ליה בש"ס מנחות מ"ה דהא דכיון דאשתרי מליקה גבי וכו' י"ל שם משום עשה דוחה ל"ת וי"ל הרמב"ם באמת ס"ל כן ולכן משום נבילה לא הי' אסור לאכול חטאת רק בצירוף חשב"ע דכ' המל"מ פ"ה מיסוד' תור' דאית ביה איסור עשה והוי עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה ל"ת אלו דבריו:

ואומר כמה תשובות בדבר, חדא הא הרמב"ם מהסוברים דאיכא מ"ע לשחוט, ונבילה אסורה משום עשה ול"ת עיי' בפמ"ג בפתיחה להלכות שחיטה וכי כן בלא איסור דחשב"ע איכא עשה ול"ת, אלא די"ל לפי דנסתפק הפמ"ג שם דבעוף הגם דשחיטת עוף מן התורה מ"מ עשה ליכא וכן דעתו כוטה עיי' א"כ א"ש דבריו ויש לי קצת סמך לדברי הפמ"ג דבעוף ליכא עשה מש"ס נזיר כ"ט ע"ב דבחטאת עוף הבא על הספק איכא תרתי דנבילה ודחשב"ע ולא אמר דאיכא ג' דאיכא גם איסור עשה אלא ע"כ בעוף ליכא רק ל"ת ולא עשה כנ"ל:

אלא דבלא"ה דבריו אינם מובנים לי, דאיך ידחה ספק אכילת חטאת וודאי איסור דנבילה, דאולי אינו חטאת ואכל נבילה שלא במקום מצוה, והנה מה דפשיטא לי' דבצירוף איסור חשב"ע איכא כאן עשה ול"ת ולא נדחה מפני עשה, באמת כן ס"ל לנב"י חלק ק' בסופו לחתנו מהר"י זצ"ל שהקשה על רמב"ם שם יעיי' שם דנראה דס"ל דאיסור עשה כמו עשה דקיום מצוה, ולדידי נראה דאין עשה דקיום מצות דומה לאיסור עשה, דאיסור עשה קל, אפילו מאיסור לאו דאית' במלקות, ואיסו' עשה קל ממנו טובא, וש"ס דיבמות דקאמר לא אתי עשה ודחי עשה ול"ת היינו דאיכ' תרי איסורים איסור עשה ול"ת, כן אמרתי מאז והארכתי בזה, שוב מצאתי ראיתי שכוונתי לדעת ראשונים שבש"מ כתובות מ' ע"א, וכן כת' פנ"י שם ועיין מל"מ הל' נערה שמביא ש"מ הנ"ל ומה שהקשה בהפלאה על פנ"י מש"ס פסחים יישבתי במקומו שם ע"ד נכון והדברים ארוכים, עכ"פ האמת דאין לומר איסור עשה ידחה ל"ת דחמור מינה אבל גם זה מוכח מש"ס יבמות דעשה אינו דוחה איסור עשה ולא תעשה, ומכ"ש דאין עשה דוחה תרי לאוין, ובעל פמ"ג בספרו שושנת עמקים מסופק בזה וכן בנב"י תניינ' והוא אזיל לשיטתו דס"ל איסור עשה כעשה יחשב לא מוכח כלום מש"ס יבמות כמובן, אבל לפמ"ש הספק נפשט ועיין. והנה לפמ"ש מ"מ לענין דחי' איסור עשה ולא תעשה לא נדחה מפני העשה א"ש דברי מעכ"ת נ"י ביישוב הרמב"ם, אלא דלא א"ש מטעמא שכתבתי לעיל, ולא עלה ע"ד מעולם דספק עשה ידחה בוודאי איסור ל"ת:

והנה מה דקשי' למעכ"ת מש"ס מנחות מ"ה כהנים אישתרי מליקה גבי' שאני התם דעשה דוחה ל"ת, ובאמת זה בכלל קושי' תוספות שם ד"ה הואיל, שהקשה שכן מצותו בכך, ונראה לי דתוס' לא הקשה פשוט עשה דוחה ל"ת דאזיל לשיטתו אי איכא עשה ול"ת בנבילה ועכ"פ שני איסורי' איכא ולא דחה בכ"מ, ולכן הקשה עדיין מנ"ל למילף לאכול נבילות שלא במקום מצוה שאני הת' דמצותו בכך וכך גזרה חכמת התורה להתיר נבילה זו ומנ"ל ואיך ס"ד להתיר שלא במקום מצוה, לפ"ז צריך לומר דתוס' ס"ל גם בעוף איכא עשה דוזבחת ודלא כפמ"ג שהבאתי לעיל, ובתחילה הרעיון רציתי לומר שיש ליישב בזה רש"י כריתות כ"ז ע"ב דס"ל דליכא במליקה משום חשב"ע וצ"ע עליו מש"ס נזיר כ"ט דאמר דבנקובה איכא תרתי, ורציתי לומר דתרתי היינו איסור נבילה יעשה דוזבחת, אלא מה אעשה שמפור' בש"ס שם מאי תרתי נבילה וחשב"ע וכבר הרגי' בקושי' זו הגאון מו"ה וואלף באסקאוויטץ זצ"ל בגליון ש"ס כריתות וצ"ע:

נחזור לקושי' תוס' מנחות הנ"ל דאיך ס"ד למילף ממליקה מצוה שאני, ותי' תוס' דחוק מאוד, ועלה ברוחי ליישב לפום רהיט', דלכאו' צריך לעיין לפמ"ש תוס' ישנים ביומא ר"פ טרף בקלפי דמתקיים מצות אכילת קדשים אפילו אין כ"א אוכל כזית כיון דביניהם מתאכל הקדשים ומתקיים מצות יאכלו אותו עיין וכן שמעתי מאאמ"ו מאוה"ג זצ"ל כי כן מוכח מתוס' הנ"ל א"כ אפשר לאכול כ"א פחות מכשיעור ולא מבעי' לר"ל דח"ש מותר אלא גם לר"י עכ"פ איסור דח"ש קל טובא והי' להם לאכול ח"ש ומנ"ל דמותר בכזית ולא לשתמיט ולא אמר אדם מעולם שצריכי' לאכול כמה כהנים כ"א פחות מכשיעור וצ"ע:

ולא ידעינ' תי' רק כיון דמצוה יותר שיאכל כ"א כזית כמ"ש תוס' ישנים הנ"ל, רק כשאוכל פחות מכשיעור ג"כ מתקיים מצותו וקרא דואכלו אותו מתפרש דכ"א אוכל כזית ומסתמ' חטאת אף דכתי' באוריית' ג"כ אכילתו היה בכה"ג ככל קדשים וקרא בסתם אכילה שהיא בכזית אייר' והתיר לכהנים כצ"ל, ולפ"ז ל"ק קוש' תוס' מרבינא די"ל דס"ל ח"ש מותר מן התור' והותרה לאכול כזית ע"כ אין הטעם משום מצותו בכך רק התור' התירה לכהנים ה"א למילף דכל נבילה אשתרי להון, לכן צרי' קרא למעט וא"ש, ואפשר י"ל בזה ע"ד פלפול דלכן אמר ר"י דפרשה זו עתידה אלי' לדורשה, דלשיטתו דס"ל ח"ש אסור מן התורה לא היה אפשר לי' לומר כרבינא ויש לדחות:

ונשוב אל הרמב"ם דקשה עליו למה שביק איסור החמור ונקיט איסו' הקל דחשב"ע ואאמ"ו מאוה"ג זצ"ל יישבו בטוב טעם ודעתו לאשמעינן לאפוקי משיטת רש"י בכריתו' כ"ז ע"ב דלית ביה חשב"ע, ויש לפקפק הרי זה ש"ס ערוך בנזיר כ"ט ע"ב תרתי אית ביה משום חשב"ע ונבילה ומאי אשמעינן בזה:

ואשר אני אחזה לישב במושכל ראשון הוא, דלכאו' קשה לי מאחר שבוודאי משום חשב"ע אינו נאסר רק בגמר מליקה דעשה כדרך מליקה למצוה ולכן הגם שאינו ראוי' כיון שלמצוה דרכו בכך מקרי זביחה כצ"ל, ואיסור נבלה בא מיד כשחותך שדרה ומפרקת ורוב בשר עמו כמבואר בש"ס חולין דף י"ט ע"ב, א"כ איך יחול איסור חשב"ע על איסור נבילה, אלא דל"ק מידי דהאי חשב"ע אסור בהנאה וחייל משום מוסיף על נבילה, אבל עדיין קשה לפמ"ש הלח"מ בפ' ט' ממאכלות אסורות דקל על חמור לא חייל משום מוסיף עיי"ש וכי כן הדר' קושיתי דאיסור חשב"ע קל מאוד ולא חייל משום מוסיף וצ"ע:

ומצאתי מקום לישב זה, עפ"י מש"כ בפשיטות הצל"ח בפסחי' ריש סוגי' דהואיל, דגם לשיטת תוספות דהנאה לא מקרי מוסיף מכל מקום איסור הנאה איכא רק דמגו לא אמרינן מגו דחייל א"ה יהי' גם איסור אכילה זה לא אמרינן, אבל א"ה איכא עיי"ש, וא"כ יש לומר הגם דכת' לח"מ דמוסיף בקל ל"א היינו דמגו לא אמרינן אבל איסור הנאה איכא ורמב"ם שפיר כת' דאינו חייב שתים דליכא מוסיף, וכי כן א"ש דכת' הרמב"ם כאן דאסור לאכול משום חשב"ע שאסור בהנאה, דאיסור הנאה מיהו איכא וא"ש, ומיושב קושי' הנ"ל דהא אשמעינן הרמב"ם דאית כאן חשב"ע בהנאה הגם שאינו מוסיף, ומש"ס כריתות לא מוכח כנ"ל די"ל דאזיל למ"ד איסור חל על איסור וא"ש:

אלא דבאמת דברי צל"ח הנ"ל צריכ' עיון מש"ס חולין ק"א ע"א דגה"נ של עולה דפילפל הש"ס אי איסור חמור אית ליה, ולדברי צל"ח י"ל חייב שתים משום גה"נ ומשום עולה היינו על הנאה, והגם שכ' המל"מ בהל' יסוד' התורה באוכל איסור הנאה דחייב על הנאתו אינו חייב שתים משום אכילה והנאה, היינו כיון שאיסור אכילה והנאה משם א' ואיסור א' הוי אינו חייב משום הנא' לחוד ועל אכילה לחוד, אבל באוכל גה"נ של עולה, דחיוב אכילה גה"נ וחיוב הנאה משום קדשי' פשיט' לי' שיהי' חייב שתים וא"כ קשה כהנ"ל ע"כ דלא כפשיטתו של בעל הצל"ח וצריך לעיין ובחידושי לחולין הארכתי בזה ושם בארה:

ומאחר שדחויי' דברי הצל"ח הדרא וקיימא קושיתינו על הרמב"ם למה חל איסור חשב"ע על נבילה, אלא דדברי הלח"מ דחויים מעצמם, ועיין ספר ראש יוסף חולין ק"א שהרבה להקשות עליו, וגם נראה בפירו' מרמב"ם עצמו דל"ל מדכ' לתרץ בנקודה נפלאה בכריתות מה שבין קדשי' לבב"ח ולא כת' תי' הלח"מ ע"כ דל"ל ודברי הרמב"ם הנ"ל בלא"ה היו בהעלמת עין במח"כ מבעל לח"מ דלא היה קשה לי' כלל, וא"כ א"ש הרמב"ם דהא אשמעינן דלא נימא דאין איסור חשב"ע חל על איסור נבילה, דמוסיף עלי' הנאה, אף דקל על חמור ולא אמרינן כסבר' הלח"מ כנ"ל דיש בו איסור משום חשב"ע וכ"ש נבילה דקדים ליה כנ"ל ועיין, ויש לי הרהורי דברים בזה ולרוב הטרדה א"א להאריך יותר. הכ"ד ידידו אוה"נ דורש שלום תורתו תמיד כותב בחפזון:

אחר חתימת המכתב עלה בלבי דלא קשה קושיתי על הרמב"ם שהקשתי איך חל איסור חשב"ע, דלפי דחידש רבא ביבמות ל"ב ע"ב לקוברו בין רשעים גמורים ס"ל גם דאין איסור חל היינו ללקות עליו, כ"כ האחרונים בפשיטות דאיסו' מ"מ איכא, ועיין בפמ"ג בפתיחה כוללת להלכו' פסח חלק ב' מה שתמה מזה על הש"ך יו"ד רסי' רל"ח ומה שכת' עליו באבני מילואי' בתשובה שבסוף הס' סימן י"ב, וכי כן א"ש דכותב הרמב"ם דאסור באכילה משום חשב"ע דאיסור איכא, ובלא"ה ליכא אלא מכות מרדות מדרבנן באיס' זה כפי שיטתו בפ' ב' משחיטה מ"מ רבותא איכא בזה, וזה שרוצה להשמיענו דאיסור נבלה פשיט' דאיכא כמש"ל:

וזה נרא' שהי' בהעלם מבעל צל"ח פסחי' שהבאתי לעיל דנתקשה מאי טעמ' איכא בל יראה בתרומה טמאה, ובהנ"ל ל"ק דאיס' מיהו איכא, ואולי יש מקום ליישב בזה רש"י דכריתות שהבאנו לעיל, דכת' דמשום חשב"ע ליכא דלא אסר' תור' רק בשחיטה ולא במליקה ולכן אסור בהנאה רק מדרבנן וצ"ע עליו מסוגי' דנזיר כ"ט דאמר בניקבה איכא תרי איסורי', ובאמת מסוג' דכריתות נר' כפי' רש"י ואין לפר' באופן אחר, ואיכ' כאן סתירת סוגיו', ולפמ"ש י"ל דסוגי' דכריתות אזיל למאן דל"ל ביבמות לקוברו בין רשעים גמורים וס"ל דא"א חע"א וליכא איסור כלל, אבל סוג' דנזיר אזיל להלכתא דאיכא איסור עכ"פ וקרי לי' שני איסורים כמו ביבמות אליב' דר"י עיין, כן י"ל לחומר הענין, ולמ"ש לעיל דלכן חל איסור חשב"ע משום מוסיף הנאה הגם דקל על חמור הוא, י"ל ג"כ דסוגי' דנזיר אזיל כמאן דאית ליה מוסיף, או איסו' חל על איס', וסוגי' דכריתות למאן דל"ל מוסיף עכ"פ בקל על חמור, וכן משמע ס"ל לרב בחולין ק"א ע"א דמוסיף וכולל יחד לכולי עלמא אית להו, עיין שם הקצרתי במובן כנ"ל בחפזי, פ"ב יום ה' ז' שבט תר"י לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה