אור ברסלב

כתב סופר יורה דעה· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה ה

תשובה ד

שלום וישע רב לידידי הרב המופלג המפואר מורג חרוץ בעל פיפיות עומד לתלפיות כש"ת מו"ה אנשיל נ"י:

שבוע העבר הגיעני יקרתו, ע"ד כהן שקידש אשה גרושה מאשה בלי פקפוק חשתי ולא התמהמהתי וצויתי לידידי הצדיק הרבני המופלג מהר"מ כ"ץ נ"י לכתוב פסק כדין וכדת בגופן שלהם, ומ"מ נתאחר הדבר עד היום, וממני לא היה כי מהרתי על החפץ לאפרושי מאיסורא, וגם הבד"צ באו על החתום כבקשת מעלתו נ", וע"ד השוחט הרע שמעללים אשר סידר להם קידושין דעת מעלתו נ"י להעבירו לגמרי מטעמים אשר אמורים עם הספר במכתבו אלי, ובדבר זה קשה לי להכניס עצמי, כי כבר כ' היש"ש שהדור פרוץ וא"א להעמיד הדת על תלה, ומביאו הט"ז ס' קי"ט ס"ק י"ו וצריך להיות מתון מאוד בענין הזה, ומה דפשיטא לי' כי הוא בכלל חשוד על חמור חשוד על קל שיכשיל אחרים בבדיקת הריאה שהיא מדרבנן וכדומה, נעלם ממנו מ"ש הב"י סי' קי"ט מתשובת הרמב"ן דוקא מענין א' היינו מאכילה על אכילה ולא משני ענינים כמו מומר לערלות לא נחשד על השחיטה, ומביאו הט"ז והפר"ח לדינא, וכן בנידן דידן, ומ"ש כיון דנוטל הלשון וכרכשת דינו כמוכר בשלו שצריך שיהי' מוחזק בכשרות כמבואר בסי' ס"ה מה דקשה על שיטת הרא"מ דצריך להיות מוחזק בכשרות א"כ צ"ע על הא דרבא דאמר מומר בודק סכין ונותן לו כבר העיר בזה הפמ"ג סי' ב' במשבצות זהב, ומ"ש מעלתו נ"י לדחות הקושיא די"ל דכל עיקר קושי' רא"מ היינו לענין בדיקת סכין איך נסמוך על ע"א, אבל לחוש לשהי' ודרסה וכדומה ל"ח כיון שהוא מומחה ולא חיישינן שנולד מעשה חדש, עדיין לא יצא ידי חובת ביאור דעדיין למה צריך רבא לאוקמי במומר יאמר נא בחשוד דהיינו בפ"א ומ"מ צריך בדיקת סכין דעכ"פ אינו מוחזק בכשרות, ולשאר פוסקים ניחא די"ל דלא שחט לעצמו ולהרא"מ צ"ע, וצל"ע ג"כ על הש"ך סי' ב' ס"ק כ' שמסקנתו לחלק בין שוחט לעצמו בין שוחט לאחרים, דלעצמו גם בפ"א אינו נאמן ולאחרים דוקא מומר, ובזה מיושב הכ"מ והב"י ע"ש, וא"כ בחשוד לדבר אחר גם לעצמו שוחט וצ"ע דהא עכ"פ לאו מוחזק הוא, (שוב ראיתי מ"ש הפמ"ג ריש סי' א' די"ל גם בחשוד לד"א מ"מ מוחזק לענין שחיטה וזה דוחק, עוד כ' י"ל דוקא בחזקת איסור אינו נאמן וזה הולך קצת ע"ד שכתבתי ביישוב קושי' הש"ך רס"י קי"ט עי"ש) ובסי' ס"ה פסק דצריך שיהי' מוחזק בשוחט ומוכר לעצמו, ועיין ש"ך ריש סי' קי"ט שכ' טעמא דמלתא כיון דהרבה דיני שחיטה שהי' דרסה וכדומה לכן אינו נאמן לעצמו, ובאמת למעיין בהג"א דרא"מ ל"א דבריו אלא בשלא ראינו כלל שנשחט ולא ראינו בה"ש אז איכא חזקת שאינו זבוח אלימא, דלמא לא נעשה כלל מעשה שחיטה והרי פירש הקושי' בשלמא כשראינו ששחט אנו אומרים, רוב מצויים מומחים הם, אבל בלוקח בשר מן המקולין וכדומה קשה וע"ז חידש דינו, וא"כ ל"ק מהא דרבא דבודק סכין דאנו רואים ששוחט ורואים בה"ש ורוב מצויים מומחי' הם או שאנו יודעים שהוא מומחה רק אנו חוששין שלא יטרח לבדוק וזה אין אנו חוששים רק במומר ולא במי שאינו מוחזק בכשרות כיון שאנו רואין מעשה שחיטה שעשה ויעיי' פ"י חולין שכ' ביותר גם בלא ראינו כלל בה"ש מ"מ כיון שמתה לפנינו וראינו השתנות ממה שהיתה קודם רק אין אנו יודעים איך ובמה מתה ונאמן ע"א שמתה ע"י שחיטה והאריך שם בדברים נכונים ועכ"פ גם רא"מ לא נתקשה רק בלא ראינו ולא הכרנו מעשה שחיטה כלל ולא פסקינן כוותי' רק בש"ע סי' ס"ה במוכר ושוחט לעצמו, ושם סתם אין לוקחין בשר מכל טבח ששחט ומכר לעצמו, י"ל ג"כ דווקא באופן הנ"ל דאיכא חזקת שא"ז כגון הלוקח בשר מן המקולין וכדומה דבזה מחמיר כשיטת הרא"מ והלשון ששוחט לעצמו לא מתנגד לדברי דכוונתו ששוחט תמיד לעצמו ומוכר לעצמו אין לוקחין בשר ממנו דאינו נאמן וכו' שחט בהמה שממנה בשר זה, ויעיין ד"מ סי' א', ואנו חוששין כשלא נשחטה הבהמה כלל אלא מתה מאליה או בקופץ הרגה, אבל כשראינו מעשה שחיטה לחוש שלא בדק הסכין כהוגן או שאר פסולי שחיטה אולי לא צריך מוחזק בכשרות כמו בכל נאמנות שבסי' קי"ט וזה יותר נכון ממה שנדחק הש"ך ריש סי' קי"ט הנ"ל, ויעיין ב"י סי' א' שיטת ר"ח שבמרדכי דנראה דאפי' לענין בדיקות טריפות צריך מוחזק בכשרות דוקא, גם דליכא חזקת טריפות אדרב' רוב בהמות כשרות מ"מ סובר שלא להאמין, וכ' הב"י כי זה שיטת הרמב"ם יעיי"ש. אבל שיטת הרא"מ אינו כן אלא כמ"ש:

תבנא לדינא דבשוחט ששוחט במקולין, ואינו מוכר הבשר אלא יש לו חלק בכרכשות אין צריך מוחזק בכשרות באפשר ואין לחוש שקלקל השחיטה או לא בדק הסכין כדחזי, ואין ראי' מש"ע סי' ס"ה כמ"ש, אבל מה נעשה כמה כרכורים כרכרו, וכבר צווחו קמאי דקמאי על השוחטים הנוטלים מכשרות ולא מטריפות, דאפי' למוחזק בכשרות לא נכון הוא, ונדחקו לקיים מנהגן של ישראל כמבואר בסי' י"ח ובאחרונים שם, ועכ"פ במי שכבר ראינו שעבר איסור מחמת חמדת ממון וסימא עיניו, בוודאי יש לחוש אם נוטל שכר מכשרות היינו הכרכשות והלשון כדומה וזה עיקר פרנסתו כמ"ש מעלתו נ"י ואין להוסיף על קולת הראשונים ומנהגן של ישראל בשוחטים הכשרים ומוחזקים אבל לא באיש רע ובליעל,

ולכן לפע"ד אם בכחו ויש לאל ידו לעשות יגדור פרצותיו כל האפשר ובפרט כפי מ"ש מעלתו נ"י השוחט המסדר כבר יצא עליו קול רינון בדבר עבירה ומעשיו מקולקלים, ראויים להעבירו על זמן ההוא, מבלי עע"ג, עד יראה לכל כי שב בלב שלם ובנפש חפצה מתקן דרכיו כדחזי וכבר הבאתי בתחלת דברי דברי היש"ש וחכם המורה, עיניו בראשו כפי המקום והזמן, וד' יעזור ויגדור פרצת עמו ישראל ברחמים, הנלפע"ד כתבתי בחפזון רב בעיון מעט מזעיר, וסמכתי על רוחב בינתו, ולא שמתי הדברים בכור הבחינה, ורק לעורר באתי ולא לפסוק הלכה ולמעשה כי אמרתי בחפזי והיה זה שלום כנפשו ונפש ידידו דש"ת פ"ב כאור בוקר ליום ויו עש"ק פ' תשא תר"ג לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה